פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט ש א' עוסק בשנים שהפקידו וספק מי הפקיד את הסכום הגדול, ו ג' עוסק באחד שהפקיד וספק מיהו.
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
No result
==סעיף א==' עוסק בשנים שהפקידו וספק מי הפקיד את הסכום הגדול, וסעיף ג' עוסק באחד שהפקיד וספק מיהו.
א. מ"מ – אינו נחשב מו"ב לכ"א מהמפקידים במנה מתוך המאתים (שאז הדין היה מתשאיל"מ), כיון שידוע ששניהם יחד הפקידו רק שלוש מאות, ובכך הוא מודה, א"כ הויכוח הוא בין המפקידים ולא בינם לבינו.
ב. ש"ך: בדיני אדם – אם כ"א טוען מאה ברי ומסופק לגבי המאה הנוספים, הדין הוא שנותן לכ"א מאה והנותר יהא מונח, אך אם כ"א מסופק בהכל, חולקים את כל השלוש מאות בין שניהם. הסיבה לכך היא שכיון שלא תבעוהו א"כ אין רמאי[1].
ג. פי' כרך אחד: רש"י,תוס',רא"ש,טור: לאו דוקא כרך אחד, אלא שהפקידו זה בפני זה, כי בכך גילו דעתם שלא חשדו זא"ז.
תלמידי הרשב"א (ברש"י): אך דוקא כשבעל המאתים הפקיד הכל בכריכה אחת, אחרת הו"ל למידק, דבין כריכה אחת לשתים לא הו"ל למיטעי[2].
רי"ף,רמב"ם,שו"ע: כרך אחד ממש.
ד. יהא מונח: תלמידי הרשב"א: ביד הנפקד ואפשר שביד בי"ד.
או"ז,תוס',רמ"א: ביד בי"ד, אחרת כ"א יערים לומר איני יודע כדי שישאר בידו.
ש"ך: לא חיישינן שיערים כי אינהו אפסידו אנפשייהו שהפקידו בכרך אחד. ועוד, כיון שודאי אחד מהם רמאי, אין לחשוש עוד להערמת הנפקד. ועוד, הוא צריך להישבע היסת שאינו יודע, שהרי כ"א תבעו מאתיים בברי.
רמב"ן,רש"י,שו"ע,ש"ך: ביד הנפקד (אך בסי' רכב כתב השו"ע שביד בי"ד).
ה. הפקידו בכרך אחד ותבעוהו: תוס',רמב"ן,רשב"א,שו"ע,ש"ך: פטור אפילו לצי"ש.
קצות: בסי' רכב לגבי לקח אחד מחמישה פסק השו"ע שלצי"ש חייב[3], כיון שבגזילה ובהלואה יש חובת השבה לבעלים, ובלוקח יש חוב, משא"כ בנפקד[4] (אא"כ פשע וצריך להשיב דמי הפקדון).
רא"ש,טור,רמ"א: לצי"ש חייב.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ לא הבנתי דבריו, מדוע כשכ"א ברי במאה, יש ודאי רמאי?
- ↑ לגבי מפקיד טלה אצל רועה נחלקו רש"י ותוס' מה הטעם שאפילו אם הפקידו זה בפני זה נחשב כשתי כריכות. רש"י כתב: "דבר הנראה הוא מי מביא אחד ומי מביא שנים, דבשלמא גבי כריכות מעות, הואיל דאלו ואלו צרורין - הוא שוכח מי הפקיד אצלו צרור גדול ומי צרור קטן, הואיל והפקידו אצלו יחד, אבל גבי טלאים - מילתא מוכחת טפי". ואילו תוס' כתבו: "דלא שייך למימר אתון לא קפדיתון משום דלא יוכלו לתקן דאפי' הפקידו זה שלא בפני זה יראה חבירו הטלאים כשהולכים במרעה ושואל של מי הם אבל במעות שהיה יכול להפקיד שלא בפני חבירו יכול הנפקד לומר אתון לא קפדיתון כל שכן דלא הוה לי למידק". ובפשטות דברי תלמידי הרשב"א מתאימים לרש"י אך תוס' יחלקו אף בכה"ג. אולם צ"ע, כי לכאורה יש סתירה בדברי רש"י, שבהסבר החילוק בין כריכה אחת לשתיים, כתב כטעמו של התוס': "כיון שהפקידו זה בפני זה - גילו דעתן שלא חשדו זה את זה, לומר שמא חבירו יתבע המאתים".
- ↑ עיין בסמ"ע בסע' ג' למה לקח מאחד מחמישה דומה לכרך אחד.
- ↑ אולם מהנתיבות בסימן פז,סק"א משמע שגם בפקדון יש חובת השבה. וגם לגבי הלוואה, סובר הקצות שיש חיוב רק אם תבעו אך כל עוד לא תבעו אין חיוב השבה, והנתיבות (קד,סק"א) חולק וסובר שיש גם אם לא תבעו.