שיחה:הקב"ה

==מראה מקומות== הר"ם פירוש המשניות לר"ם מסכת גיטין פרק א' בדין קנין העבד איתא ברמב"ם בפירוש המשניות בגיטין פרק א' בעניין זכות היא לעבד שישתחרר ואמר שהקנין של עבד הוי כבהמה וא"כ לכן ס"ל שיכול העבד לאכול בתרומה שם נראה דיש לאדון על העבד קנין גוף ממש וא"כ ס"ל שיכול לאכול בתורמה ואכתי צ"ע אמאי עבד כנעני שיוצא לחירות חייב במצוות וכן בזמן העבדות חייב כאשה משא"כ בהמה שהיא תחת הבעלים עומדת חייב בשביתתה בשבת אבל כשיוצאת לרשות אחר אין על הבהמה חיוב שביתת שבת וכן בעצם האיסור על העבד זה הוי חיוב על הגברא לטבול משא"כ בבהמה זה חיוב על הבעלים ונראה לבאר דכל הקנין של הבעלים בעבד זה על כל תוצאות גופו משא"כ בעבד עברי ששם זה רק על המעשה ידיים פרושו שאין פה קנין על עצם הגוף אלא על תוצאות הגוף ואכתי לפי"ז מיושב מה שהקשנו דכל הדימוי של הרמב"ם על עבד כנעני יהיה רק על התרומה שזה חלק מהתוצאה משא"כ על השמירת שבת והחיוב של המצוות בעבד זה רק על הגברא כיון שאין לבעלים ע"ז קנין וא"כ אין לו ע"ז חיוב שמירה וגם מיושב לפי"ז למה מתי שיוצא לחירות אז כן חייב בשמירה לגמרי כיון שעל עצם החיוב של המצוות זה חיוב ע"ז שנכנס לישראל וזה חיוב רק על הגברא ולכן לא פוקע אם השיחרור אלא הפוך זה עולה דרגה כמו ישראל רגיל כיון שהחיוב זה על הגברא בבהמה החיוב זה על הבעלים כדאיתא במקרא , ולפי"ז גם נראה לפרש את שיטת הרי"ף בפרק השולח דף מ. ששם איתא בעניין אבא שאמר לבניו שפחתי זו עשתה לי קורת רוח יעשו לו קורת רוח משום מצוה לקיים דברי המת שיטת רש"י בסוגיה שקורת רוח זה אפ' שיחרור אבל שיטת הרי"ף שזה סוג של הקלה בעצם העבדות וא"כ קשה משיטת ר"ת מהסוגיה בדף יג. ששם ס"ל שכל מצוה לקיים דברי המת זה דווקא אם הושלש לכך וא"כ בסוגיה בדף מ. בפרק השולח שם זה לא הושלש לכך אז יש שיטת הרא"ש בכתובות דאמר שהיא זה השליש ולכאורה צ"ע שהרי היא קנויה לבעלים אבל לפי מה שביארנו שהקנין זה על כל התוצאות של העבד מבואר הייטב גם שיטת רש"י וגם שיטת הרי"ף לפי רש"י כיון ששיך הכא חזקה על הגוף עצמו ושייך לעבד להיות שליש על עצמו כי כל הקנין זה רק על תוצאות גופו וגם בזה מבואר שיטת הרי"ף, ולפי"ז גם נראה לבאר אמאי עבד כנעני יוצא לחירות בשבירת יד או עין מה שנקרא במקרא עין תחת עין יד תחת יד וכו' משא"כ בבהמה אם יעשו הדברים הנ"ל לא תלך להפקר ויפקיע את בעלותו בדבר אבל לפי מה שביארנו חילוק זה מובן כיון דהקנין על עבד הוי רק על תוצאות גופו וא"כ אין לבעלים שייכות לחסר בעצם גופו של העבד וא"כ התורה קנסה שיצא לחירות משא"כ בבהמה הקנין הוא גם על עצם גוף הפרה וא"כ לכן יש רק איסור שמימי של צער בעלי חיים משא"כ בעבד זה מפקיע מהבעלות, ההבנה הנ"ל מובן גם למה לפי מ"ד המקנה דווקא בשביל העבד העבד קונה כיון שהקנין הוא על תוצאות ידיו בלבד וא"כ מובן החילוק של סתם מתנה לעבד כמו מציאה או מתנה סתמית שמגיע לבעלים לבין קנין מיוחד לעבד שבקנין מיוחד לעבד העבד קונה את זה כיון שהמעשה והתהליך נעשו ע"י המקנה והוכנס לרשות העבד בלי הפעלת ידיו של העבד משא"כ בכל קנין אחר או מציאה זה חלק מהתוצאות הגוף של העבד, וא"כ לפי"ז מובן אמאי הר"ם הלכות עבדים פ"ה ה"א כותב וז"ל עבד כנעני נקנה בחמשה דברים וקונה את עצמו בשלשה דברים וגו' ועבד קטן נקנה במשיכה כבהמה וצ"ב שהרי לכאורה זה סותר שיטת הר"ם בפירוש המשניות אבל לפי מה שפרשנו מבואר הייטב שיטת הר"ם שכיון שעבד גדול יש לו יד לקנות רק איכא בעיה דינית שהוא מחויב לאדון כל תוצאות גופו משא"כ עבד קטן הוי כבהמה לגמרי כיון שאין לו יד לקנות וגם אין חייב בשום מצוות וא"כ יכול הר"ם לכתוב שהוי כבהמה משא"כ הרמב"ם בפירוש המשניות שם זה כתיבי לגבי אכילת תרומה ששם זה תלוי בעצם התוצאות של גופו לכן כתב הרמב"ם דהוי כבהמה כלפי דבר זה אבל מה שכתב הרמב"ם כלפי הקנין העבדות הראשוני שלו לאדון שם אין הרמב"ם יכול לכתוב דהוי כבהמה כיון דיש לו יד לקנות משא"כ בעבד.