הרב שבתאי בן חיים

הרב שבתאי שבתאי, הידוע בשם שבתאי בן חיים הוא רב המושב מנוחה והמועצה האזורית לכיש.‏‏^[1]

הרב שבתאי נולד בשנת ה'תר"פ(1920) בכפר זֵבָּר בכורדיסטן לחיים ולכַתון. אמו מתה כחמישה חודשים אחרי לידתו ואביו נישא בשנית והמשפחה עברה לעיר עקרא שבכורדיסטן, שם למד בתלמוד תורה משנת ה'תרפ"ה (1925) עד שנת ה'תרצ"ד (1934)^[2] אצל חכמי כורדיסטן בהם: חכם אברהם מנחם‏‏^[3] וחכם צמח ברזאני. עוד בצעירותו התגלה כעילוי והצטיין בבקיאותו ובאהבתו לספרי קודש, על אף שלמד בבית ספר ממלכתי של גויים. מוריו הציעו לאביו לשלוח אותו לעיר מוסול שבעיראק כדי שיתקדם יותר בלימוד התורה.

בשנת ה'תרצ"ד (1934) עבר ללמוד בישיבה גבוהה במוסול עד לשנת ה'תרצ"ח (1938) בה הוא למד שחיטה ובדיקה, רבנות, מוהלות ודיינות. לאחר סיום לימודיו בישיבה הגבוהה ניגש לבחינות בשחיטה ובדיקה, רבנות, מוהלות ודיינות, עבר אותן בהצלחה והוענק לו כתב הסכמה בנידון על ידי חכם סלימון ברזאני ממוסול העיראקית ועוד רבנים. למד גם קבלה עיונית ומעשית.

בי"ב שבט ה'תרצ"ח (14 בינואר 1938) התמנה למשרת דיין בבית הדין הרבני שבעקרא. המשרה אושרה גם על ידי ממשלת עיראק^[4]. בתקופה מאוחרת יותר למד תורה מפי חכמי כורדיסטן, בהם הרב יצחק ברזאני, רב ואב בית דין של העיר ארביל בכורדיסטן. על אף שהוסמך להיות שוחט ובודק עוד בשנת ה'תרצ"ח (1938) על ידי כמה מרבני כורדיסטן, הרב יצחק ברזאני הסמיכו שנית לרב, לשוחט ובודק, מנקר ומוהל בשנת ה'תרצ"ט (1939)‏‏^[5]. הרב שבתאי הסתובב בכפרים שבכורדיסטן על מנת לשחוט לאנשי הכפרים היהודים שלא היה להם רב ושוחט, היה מל את התינוקות ועורך חופה וקידושין. שירת בצבא העיראקי והגיעה לקצונה. בעת שהיה בצבא העיראקי זכה לבקר בקברים של הנביאים נחום ויונה, למרות שאסור על יהודים להיכנס לקבר יונה שהיה בשליטה מוסלמית. גם בהיותו בצבא העיראקי תמיד הקפיד לאכול אך ורק אוכל כשר, שמר על הדת גם במצבים קשים ביותר ולמד תורה.

הרב שבתאי ורעייתו מחבובה עלו לישראל בחודש אדר בשנת ה'תשי"א (1951) וגרו במעברות בטבריה. שם הוא קיים קשר הדוק עם הרב מאיר ועקנין שהיה רבה של טבריה ואב בית הדין. על אף שהרב שבתאי הוסמך כבר לרבנות בחו"ל, נבחן שנית בארץ על ידי כמה דיינים שחתמו על הסמכתו לרבנות, אך כדי שיהיה מוכר יותר שלחו אותו אל הרב עובדיה יוסף שיבחן אותו גם הוא לרבנות. הרב שבתאי עבר בהצלחה את כל השאלות והציג ידע רב. בתקופת שהותו בארץ שירת במילואים, וכך הכיר את הרב שלמה גורן. הרב גורן הציע לו להיות רב צבאי אך הוא סירב.

בתחילת דרכו בישראל שימש הרב שבתאי כמורה ביישובי צפון הנגב‏‏, ובכ"ה באייר ה'תשט"ז‏‏ (1955)‏‏^[6] קצת אחרי הקמתו של מושב מנוחה, התמנה למרא דאתרא של מושבי מנוחה וסגולה. שנים מאוחר יותר, התמנה על ידי הרבנות הראשית לישראל כרב ראשי של מועצה אזורית לכיש. בין יתר פעולותיו שם פתח הרב שבתאי קורסים לשחיטה ובדיקה באמצעות הרב ד"ר גדליה הריס מנהל קרן ג'.‏‏‏‏ ‏‏‏‏^[7] כמו כן היה הרב שבתאי חבר ב"בית הוועד" באבן שמואל, המיועד להשתלמות רבנים ושו"בים בהוראה הלכה למעשה. כמה מבין הלומדים כבר הוסמכו להוראה ולשו"ב על ידו. בין הרבנים שנכחו באותו הכולל הם: הרב מרדכי אליהו, הרב חיים דוד הלוי, הרב יוסף שרביט רבה של אשקלון, הרב בנימין אביעד רב אזורי של מועצה אזורית שפיר.

הרב שבתאי עסק בכל מקצועות הרבנות בחייו ורק בישראל לא רצה לשמש כדיין. פסיקותיו נוהגות בדרך כלל על פי הרב יוסף חיים, ופסיקותיו דומות בדרך כלל לפסיקותיו של ידידו הראשון לציון הרב מרדכי אליהו, והוא שימר את מנהגיהם של יהודי כורדיסטן. עוסק בקבלה עיונית ובקבלה מעשית (כתיבת קמיעות, גורלות, וכדומה) עד היום.

כיום הרב שבתאי הוא פנסיונר, אולם משמש בהתנדבות כרב המושב מנוחה וכן כרב ראשי של מועצה אזורית לכיש, לאחר שלא נתמנה רב אחר במקומו.^[8].

מפסיקותיו הידועות

• היתר לאכילת זרוע צלי בליל פסח במקום שנהגו, בניגוד לפסיקתו של הרב עובדיה יוסף שאסר זאת ודרש לבטל המנהג.
• אמירת הלל ביום העצמאות בלא ברכה, אף על פי שהיה ראוי לומר בברכה מכל מקום עדיף לא להיכנס למחלוקת וספק ברכות להקל ויאמרו בתוך התפילה אך בלא ברכה עם שאר פסוקים הנהוגים. כמו כן מתיר להתגלח לכבוד יום העצמאות כהוראת הרב יצחק ניסים.

קישורים חיצוניים

• דף הבית של הרב שבתאי בפייסבוק

הערות שוליים