מצוה בגדול לייבם

מי שמת בלא בנים והיו לו אחים אחדים, מצוה על האח הגדול בשנים לייבם או לחלוץ לאשת המת, שנאמר: "והיה הבכור אשר תלד", ולמדו מפי השמועה, שאין הפסוק מדבר כמשמעו, בבכור שתלד היבמה, אלא בבכור שבאחים, כלומר: בגדול שבאחים, שילדה אמם, שהוא יהיה המייבם, והוא "יקום על שם אחיו המת", כלומר, לנחול את נחלתו, ולא יחלקו אחיו עמו. ואם קדם האח הקטן ממנו לייבם - זכה, שנאמר בפרשת ייבום: "כי ישבו אחים יחדו" - הוקשה ישיבתם זה לזה להיות שווים לייבום.