שטר יציאת עבד עברי: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''עבד עברי משתחרר מאדונו בשטר''' {{מקור| | '''עבד עברי משתחרר מאדונו בשטר''' {{מקור|הסוגיא בקידושין טז.|כן}}'''.''' | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''במקורו''' מצאנו שלוש שיטות: | '''במקורו''' מצאנו שלוש שיטות: | ||
@ רש"י {{מקור| | @ רש"י {{מקור|קידושין טז. ד"ה גופו קנוי|כן}} כתב שנלמד משטר שחרור עבד כנעני, שהרי עבד עברי לא גרע מעבד כנעני. והוסיף המנחת חינוך {{מקור|מב|כן}} שלפי זה צריך דיני לשמה, כשטר שחרור עבד כנעני. | ||
וחידש המנחת חינוך {{מקור| | וחידש המנחת חינוך {{מקור|שם|כן}} שכל זה הוא רק כשהאדון משחררו בעל כורחו של העבד, אך אם העבד מסכים - מועיל מסברא, מדין שטר מכירה - שמוכר לו את עצמו, ולכן במקרה זה לא יצטרך דיני לשמה. אך הברכת אברהם {{מקור|קידושין דף ע בדפיו|כן}} חולק על המנחת חינוך וכותב שכל מקור שחרורו בשטר הוא רק מעבד כנעני, ולא שייך שטר מכירה לעצמו (ולכן צריך לשמה אפילו כשהעבד מסכים), שכל הקניין שיש בעבד עברי הוא חידוש, ואין לך בו אלא חידושו {{מקור|שם סט בדפיו אות ב|כן}}<ref>בחילוק בין קנייני עבד עברי לשאר הקניינים הארכנו בערך מוכר עצמו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.</ref>. | ||
@ החזון איש {{מקור| | @ החזון איש {{מקור|סימן קמח. דן בדבריו שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קלד|כן}} ביאר בדעת רש"י {{מקור|שם|כן}} שהוא לומד רק את מקור השטר מעבד כנעני, אך מהותו ודיניו כשאר שטרי קניין. והוסיף שלפי זה אפשר שיוכל לשחררו רק מרצונו. | ||
@ המהרי"ט {{מקור| | @ המהרי"ט {{מקור|מהדורא תנינא ד"ה זאת. דן בדבריו שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קלד|כן}} כתב שלא כרש"י, ואינו נלמד מעבד כנעני כלל, ולכן אינו שטר שחרור אלא שטר הקנאה, שמקנה לו את שעבודו. | ||
'''בטעמו''' דן ר' שמואל האם הוא שטר יציאה, או שמועיל מדין גירעון כסף, שבשטר מוחל לו על שעבודו, והמחילה נחשבת גירעון כסף {{מקור| | '''בטעמו''' דן ר' שמואל האם הוא שטר יציאה, או שמועיל מדין גירעון כסף, שבשטר מוחל לו על שעבודו, והמחילה נחשבת גירעון כסף {{מקור|חידושי ר' שמואל גיטין וקידושין עמוד קסג|כן}}. | ||
'''במהותו''' חקרו האם הוא שטר קניין, או שטר שחרור (ויש בו דיני לשמה ומחובר) {{מקור| | '''במהותו''' חקרו האם הוא שטר קניין, או שטר שחרור (ויש בו דיני לשמה ומחובר) {{מקור|שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קלד. קונטרסי שיעורים קידושין טו-ט: כשטר שחרור עבד כנעני וכגט, ואינו שטר קניין, משום שעבד עברי אינו שייך לאדונו ממש כשאר חפצים|כן}}<ref>בחילוק בין קנייני עבד עברי לשאר הקניינים הארכנו בערך מוכר עצמו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.</ref>{{מקור|}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''בלשון השטר''' נחלקו הראשונים {{מקור| | '''בלשון השטר''' נחלקו הראשונים {{מקור|שיטה לא נודע למי קידושין טז., דן בזה ברכת אברהם קידושין ע בדפיו אות ה|כן}}: הראב"ד סובר שלשונו "הרי אתה קנוי לעצמך" והר"ר משה סובר שלשונו "הרי אתה בן חורין". | ||
'''יאוש''' מועיל בשטר שאבד {{מקור| | '''יאוש''' מועיל בשטר שאבד {{מקור|תוס' בבא בתרא עו: ד"ה קני|כן}}. | ||
==המקנה== | ==המקנה== | ||
'''גוי''', בשיטת ר"ת {{מקור| | '''גוי''', בשיטת ר"ת {{מקור|בתוס' קידושין יד: ד"ה הואיל|כן}} שאינו קונה עבד עברי בשטר<ref>אמנם יש חולקים עליו, הובאו בערך [[שטר קניין עבד עברי#הנכס]] ד"ה עבד עברי הנמכר לעכו"ם.</ref>, דנו האחרונים האם יכול לשחרר עבד עברי בשטר: המהרש"א {{מקור|בבלי:קידושין טו:|כן}} כתב שכן, ובית הלוי {{מקור|ח"א כא|כן}} כתב שדברי המהרש"א הם רק לטעמו הראשון של ר"ת, שיש מיעוט שגוי לא יקנה עבד בשטר. אך לטעמו השני, שגוי לא קונה בשטר אפילו קרקע, ששטר לא נאמר כלל בגוי, פשיטא שגם עבד לא יצא בשטר {{מקור|במחלוקתם דן בשיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קלג|כן}}<ref>בערך [[קנייני גוי#פרטי_הדין]] (ד"ה ישראל שקונה מגוי) הבאנו שהקניין פירות חידש שכל מה שיש קניינים שלא מועילים בגוי הוא רק שגוי לא יכול לקנות בהם, אך הישראל כן יכול לקנות בקניינים אלה מהגוי.</ref>. | ||
גרסה מ־09:27, 5 בספטמבר 2012
|
|
==הגדרה== עבד עברי משתחרר מאדונו בשטר (הסוגיא בקידושין טז.).
מקור וטעם
במקורו מצאנו שלוש שיטות:
- רש"י (קידושין טז. ד"ה גופו קנוי) כתב שנלמד משטר שחרור עבד כנעני, שהרי עבד עברי לא גרע מעבד כנעני. והוסיף המנחת חינוך (מב) שלפי זה צריך דיני לשמה, כשטר שחרור עבד כנעני.
וחידש המנחת חינוך (שם) שכל זה הוא רק כשהאדון משחררו בעל כורחו של העבד, אך אם העבד מסכים - מועיל מסברא, מדין שטר מכירה - שמוכר לו את עצמו, ולכן במקרה זה לא יצטרך דיני לשמה. אך הברכת אברהם (קידושין דף ע בדפיו) חולק על המנחת חינוך וכותב שכל מקור שחרורו בשטר הוא רק מעבד כנעני, ולא שייך שטר מכירה לעצמו (ולכן צריך לשמה אפילו כשהעבד מסכים), שכל הקניין שיש בעבד עברי הוא חידוש, ואין לך בו אלא חידושו (שם סט בדפיו אות ב)[1].
- החזון איש (סימן קמח. דן בדבריו שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קלד) ביאר בדעת רש"י (שם) שהוא לומד רק את מקור השטר מעבד כנעני, אך מהותו ודיניו כשאר שטרי קניין. והוסיף שלפי זה אפשר שיוכל לשחררו רק מרצונו.
- המהרי"ט (מהדורא תנינא ד"ה זאת. דן בדבריו שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קלד) כתב שלא כרש"י, ואינו נלמד מעבד כנעני כלל, ולכן אינו שטר שחרור אלא שטר הקנאה, שמקנה לו את שעבודו.
בטעמו דן ר' שמואל האם הוא שטר יציאה, או שמועיל מדין גירעון כסף, שבשטר מוחל לו על שעבודו, והמחילה נחשבת גירעון כסף (חידושי ר' שמואל גיטין וקידושין עמוד קסג).
במהותו חקרו האם הוא שטר קניין, או שטר שחרור (ויש בו דיני לשמה ומחובר) (שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קלד. קונטרסי שיעורים קידושין טו-ט: כשטר שחרור עבד כנעני וכגט, ואינו שטר קניין, משום שעבד עברי אינו שייך לאדונו ממש כשאר חפצים)[2].
פרטי הדין
בלשון השטר נחלקו הראשונים (שיטה לא נודע למי קידושין טז., דן בזה ברכת אברהם קידושין ע בדפיו אות ה): הראב"ד סובר שלשונו "הרי אתה קנוי לעצמך" והר"ר משה סובר שלשונו "הרי אתה בן חורין".
יאוש מועיל בשטר שאבד (תוס' בבא בתרא עו: ד"ה קני).
המקנה
גוי, בשיטת ר"ת (בתוס' קידושין יד: ד"ה הואיל) שאינו קונה עבד עברי בשטר[3], דנו האחרונים האם יכול לשחרר עבד עברי בשטר: המהרש"א (קידושין טו:) כתב שכן, ובית הלוי (ח"א כא) כתב שדברי המהרש"א הם רק לטעמו הראשון של ר"ת, שיש מיעוט שגוי לא יקנה עבד בשטר. אך לטעמו השני, שגוי לא קונה בשטר אפילו קרקע, ששטר לא נאמר כלל בגוי, פשיטא שגם עבד לא יצא בשטר (במחלוקתם דן בשיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קלג)[4].
הערות שוליים
- ↑ בחילוק בין קנייני עבד עברי לשאר הקניינים הארכנו בערך מוכר עצמו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.
- ↑ בחילוק בין קנייני עבד עברי לשאר הקניינים הארכנו בערך מוכר עצמו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.
- ↑ אמנם יש חולקים עליו, הובאו בערך שטר קניין עבד עברי#הנכס ד"ה עבד עברי הנמכר לעכו"ם.
- ↑ בערך קנייני גוי#פרטי_הדין (ד"ה ישראל שקונה מגוי) הבאנו שהקניין פירות חידש שכל מה שיש קניינים שלא מועילים בגוי הוא רק שגוי לא יכול לקנות בהם, אך הישראל כן יכול לקנות בקניינים אלה מהגוי.