|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| חכם במסורת היהודית, הוא אדם שלמד ויודע הרבה תורה, ואף מלמד אחרים. | | אותו שתקן מדותיו הטבעיות והולך במעשיו בכלל בדרך [[מילון הראי"ה:הטוב|הטוב]] [[מילון הראי"ה:והישר|והישר]] [עפ"י ע"א א ג מג]. |
| | ע' במדור זה, כסיל. ושם, חכמים. ר' הגדרות מבוא למדור זה חכם, חכמה, ה"חכם" התנכ"י וה"חכמה" שבכתבי הקודש. |
|
| |
|
| ==החכם במשנה==
| | [[קטגוריה:מילון הראי"ה:מדרגות והערכות אישיותיות|ח]] |
| בדרך כלל, כאשר לא מצוין שם התנא, אלא מוזכרת המילה "חכמים" ("וחכמים אומרים"), כך פסוקה ההלכה.
| |
| | |
| הביטוי "חכם" מוזכר פעמים רבות ב[[משנה]], לדוגמא: כאשר מוזכרת הפרת נדרים, הביטוי הנפוץ הוא "להישאל לחכם". ב[[מסכת עירובין]] מוזכרת המילה חכם בהקשר לדרשן, שהאדם ירצה לשמוע אם יגיע בשבת, ולכן הוא מתנה: "אם בא חכם למזרח - עירובי למזרח..." (עירובין ג, ה)
| |
| | |
| ==הבן החכם בהגדה של פסח==
| |
| הראשון מארבעה בנים שכנגדם דיברה תורה, הוא הבן החכם, ששואל בהגדה: "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם"?
| |
| | |
| כיוון שהחכם מפרט, וניכר שהוא יודע ומבין, מתייחסת אליו ההגדה בכבוד, והתשובה המובאת בהגדה לשאלתו היא: וְאַף אַתָּה אֱמור לו כְּהִלְכות הַפֶּסַח: "אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקומָן".
| |
| | |
| בפרשת ואתחנן, לעומת זאת, כאשר מובאת השאלה "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם"? מובאת תשובה שונה, ארוכה ומפורטת יותר: "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה..." ועוד ארבעה פסוקים המפרטים את יציאת מצרים. (דברים ו, כ-כ"ה)
| |
גרסה מ־11:18, 26 באוגוסט 2012
אותו שתקן מדותיו הטבעיות והולך במעשיו בכלל בדרך הטוב והישר [עפ"י ע"א א ג מג].
ע' במדור זה, כסיל. ושם, חכמים. ר' הגדרות מבוא למדור זה חכם, חכמה, ה"חכם" התנכ"י וה"חכמה" שבכתבי הקודש.