עניית אמן: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת ערך מהספר האנציקלופדיה התורנית המרוכזת) |
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
||
שורה 33: | שורה 33: | ||
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] |
גרסה מ־18:18, 11 בדצמבר 2008
|
השמעת מילת "אמן" לאחר שמיעת ברכה ותוך כדי שמיעת קדיש ולאחריו.
לאחר שהמברך מסיים את הברכה, חייבים לענות מיד: "אמן". על העונה "אמן" לדעת על איזו ברכה הוא עונה. יש לבטא היטב את המילה "אמן". לא לחטוף את האות "אלף" ולא להבליע את האות "נון". צריך להקפיד על פרטי ההלכה המוזכרים, כדי לא להכשל ב"אמן יתומה", ב"אמן חטופה" או ב"אמן קטופה".
"אמן יתומה" היא: עניית "אמן" ללא ידיעה על איזו ברכה הוא עונה, או עניית "אמן" לאחר שיעור זמן של "תוך כדי דיבור" (- זמן אמירת שלוש מילים: "שלום עליך רבי") מסיום הברכה.
"אמן חטופה" היא: עניית "אמן" מתוך חטיפת האלף והבלעתה, או עניית "אמן" בחטיפה ובחיפזון, לפני שסיים המברך את ברכתו.
"אמן קטופה" היא: "אמן" שהובלעה בה ה"נון".
כוונת המילה "אמן" היא, אמת. כלומר, שהעונה "אמן" מכוון לאמת את דברי הברכה ששמע, כגון: אמת, שברוך ה' "שהכל נהיה בדברו" וכיוצא בזה.
כאשר עונים "אמן" אחרי ברכות שיש בהן בקשה, כגון: ברכת "חונן הדעת" או ברכת "הרוצה בתשובה" שבתפילת שמונה עשרה, יש להוסיף בעניית "אמן" גם כוונה על העתיד: "אמן ויהי רצון שיתקיימו הדברים".
בעניין "אמן" בעת שמיעת קדיש, יש לכוון על העתיד בלבד: שיתקיימו הדברים ויתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה במהרה וכיוצא בזה.