דרשני:בר כוכבא - מלך המשיח

בר כוכבא - מלך המשיח(?)!

כתב הרמב"ם בספרו "משנה תורה" (הל' מלכים פרק י"א ה"ג) "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח, צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחייה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים; אין הדבר כן שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך, והוא היה אומר עליו, שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיון שנהרג, נודע שאינו משיח, ולא שאלו ממנו חכמים, לא אות ולא מופת".

דברים אלו עולים בקנה אחד עם דבריו בתחילת הפרק שלאחר מכן (פי"ב ה"א) "אל יעלה על הלב שבימות המשיח, ייבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית; אלא עולם כמנהגו הולך. וזה שנאמר בישעיה "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ" (ישעיהו יא,ו), משל וחידה..."

שיטתו זו של הרמב"ם מבוססת על דעתו של שמואל (שבת סג.) וכפי שהרמב"ם מצטט בהמשך דבריו (פי"ב ה"ב) "אמרו חכמים, אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שיעבוד מלכיות (גלויות) בלבד..."

אולם הראב"ד בהשגותיו מעיר פעמיים על דברי הרמב"ם הנ"ל, הראשונה בפרק י"א ה"ג; "אל יעלה על דעתך וכו'. א"א (אמר אברהם) והלא בן כוזיבא היה אומר אנא הוא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבדקו אי מורח ודאין או לא וכיון דלא עביד הכי קטלוהו". השניה, בתחילת פרק י"ב; "אל יעלה על הלב שבימות המשיח כו'. א"א והלא בתורה והשבתי חיה רעה מן הארץ".

אם נרצה לסכם את מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בענין זה נוכל לחלק את הדבר לשני חלקים עיקריים. א) אישיותו של מלך המשיח - לפי הרמב"ם אין צורך שיהיה בעל יכולת על טבעית, ויוכל להראות אותות ומופתים, והוא מוכיח זאת מבר כוזיבא שרבי עקיבא היה אומר עליו שהוא מלך המשיח, וגם כל חכמי דורו דימו שהוא מלך המשיח, ולא מצאנו שיבקשו ממנו אות ומופת, ולפי הראב"ד, דווקא מהדוגמא שהביא הרמב"ם נוכל ללמוד שעל מלך המשיח להיות בעל כוחות רוחניים נעלים, היינו שצריך להיות "מורח ודאין", מריח ודן, כפי שמנבא עליו הנביא (ישעיה פרק יא) "והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח", כלומר; אותו "חוטר מגזע ישי", שהוא המלך שעתיד לעמוד בימות המשיח, יהיה בעל כושר על טבעי ומופתי בעליל, וישפוט את בעלי הדין על פי חוש הריח ולא על פי החושים הרגילים - הראיה והשמיעה, שזהו וודאי לא כשרון טבעי ורגיל. ב) מצב העולם בתקופת המשיח - לשיטת הרמב"ם לא יהיה שינוי מהותי בטבע העולם בימות המשיח, אולם הראב"ד טוען שמדברי התורה ניתן ללמוד שיהיה גם יהיה שינוי מכך שהתורה אומרת (ויקרא כו ו) "והשבתי חיה רעה מן הארץ", נבואה זאת בפרשת בחוקותי, אם בחוקותי תלכו וגו' והשבתי וגו', לדברי הראב"ד דברים אלו שאמורים להתקיים בזמן שנלך בחוקות התורה, וודאי נאמרו לימות המשיח, שאז יתקיימו כל הנבואות הטובות שנאמרו בתורה.

ענין זה הוא למעשה נושא למחלוקת בין החכמים. דעתו של רבי חייא בר אבא היא (שבת סג.): "כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא (ישעיה סד); עין לא ראתה אלקים זולתך", ושמואל אומר - כפי שהובא בדברי הרמב"ם - "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד". נמצא שנחלקו חכמי התלמוד בענין ימות המשיח, האם ישתנה העולם ממה שהוא כיום, או שמא עולם כמנהגו נוהג, והשינוי היחידי הוא בכך שלא יהיה שעבוד מלכיות. שיטתו של הרמב"ם היא - כפי שראינו - כדעתו של שמואל.

הערותיו של הראב"ד אינן דווקא משום שהוא סובר כפי הדעה השניה - של רבי חייא בר אבא, אלא שהוא מעיר נקודתית בדברי הרמב"ם, כפי שהתבאר, אך וודאי נצטרך לומר שהוא פוסק שלא כדברי שמואל הנ"ל.

בנוגע להוכחה שהביא הרמב"ם מבן כוזיבא (בר כוכבא) [לפי מקורות אחדים - שמו היה שמעון בן כוסיבא, על שם אמו], "שהרי רבי עקיבא... והוא היה אומר עליו שהוא מלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח...", צריך להבין, נכון הוא שמצאנו שרבי עקיבא היה אומר על בן כוזיבא שהוא מלך המשיח, כפי שמובא במדרש (מגילת איכה ב) "אמר רבי יוחנן, רבי היה דורש: (במדבר כ"ד) דרך כוכב מיעקב. אל תקרי "כוכב" אלא "כוזב". רבי עקיבא כד הוה חמי ליה להדין בר כוזיבא הוה אמר: היינו מלכא משיחא [כשהיה רואה אותו לבר כוזיבא היה אומר 'זהו מלך המשיח'] אמר לו ר' יוחנן בן תורתא : עקיבא יעלו עשבים בלחייך ועדיין אינו בא".. וממילא מובן שהוא דימה שהוא אכן מלך המשיח, אבל 'כל חכמי דורו', היכן מצאנו שחכמים אחרים סברו שהוא מלך המשיח? לכאורה מצאנו בדיוק את ההיפך, שחכמי ישראל הרגו אותו (בענין זה - כיצד נהרג, ישנם מדרשים חלוקים, לכאורה) על כך שהוא טען שהוא המשיח..

אך אם נתבונן שוב בדברים שהובאו למעלה בדברי הראב"ד, והם דברי התלמוד (מסכת סנהדרין דף צג:) "בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא אמר להו לרבנן אנא משיח אמרו ליה במשיח כתיב דמורח ודאין נחזי אנן אי מורח ודאין כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלהו" [בן כוזיבא מלך שנתיים וחצי, אמר להם לחכמים; אני משיח, אמרו לו במשיח כתוב שמריח ודן, נראה אנחנו אם אתה מריח ודן, כיון שראו שהוא לא מריח ודן הרגוהו].

נשים לב לפרט מאלף. בר כוכבא שולח לחכמים פנייה שיכירו בו שהוא מלך המשיח, והם - חכמי הדור - אינם דוחים את בקשתו, לא מסופר שפנייתו זו היתה מופרכת מיסודה אצלם, אלא להיפך, הם בוחנים אותו במאפיין הגבוה ביותר השייך רק למלך המשיח והוא; "מורח ודאין", מכאן ניתן ללמוד שחכמים אכן התייחסו לאפשרות שאכן הוא מלך המשיח, וכל מה שצריך היה לבדוק הוא רק אם הוא גם מורח ודאין, ועל זה אומר הרמב"ם ו'דימה' הוא וכל חכמי דורו, רבי עקיבא שאמר מפורשות 'היינו מלכא משיחא', גם הוא בכלל 'דימה', מפני שבסופו של דבר התברר שלא היה משיח (וודאי), כפי שאומר הרמב"ם "כיון שנהרג נודע שאינו משיח", אבל גם החכמים - לפי זה - 'דימו' שהוא המשיח, וזו הרי הסיבה לכך ש'חכמי דורו' ערכו לו את המבחן - המיועד אך ורק למלך המשיח, והוא; "והריחו ביראת השם".

בר כוכבא - מלך המשיח(?)! - ב

במאמרנו הקודם עמדנו על שיטת הרמב"ם בעניינו של בן כוזיבא (בר כוכבא), ונוכחנו כי לא רק לדעת רבי עקיבא שאמר עליו 'היינו מלכא משיחא', היה בר כוכבא בבחינת מלך המשיח, אלא גם לפי חכמי דורו היו בו המאפיינים של משיח, והם דימו שהוא המשיח, רק שלאחר בדיקה על ידם, נמצא שחסר היה בו תנאי חשוב, שצריך להיות במלך המשיח, והוא; 'מורח ודאין', כלומר; יכולתו לשפוט ברמה של הרחה, על פי חוש הריח, כפי שישעיה מתנבא; והריחו ביראת ה'...".

לפי זה יהיה - לכאורה - הכרח לומר שרבי עקיבא טעה באומרו עליו שהוא המשיח.

אכן, לאחר עיון בהמשך דברי הרמב"ם בפרק הנזכר, ניווכח כי לשיטתו, רבי עקיבא כלל לא טעה, שהרי לא אחד כרבי עקיבא יאמר דברים שבטעות יסודם חלילה.

וכה דבריו בספרו "משנה תורה" (הלכות מלכים פרק י"א ה"ד): "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה' הרי זה 'בחזקת שהוא משיח'. אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל הרי זה 'משיח בוודאי'. ואם לא הצליח עד כה, או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר (דניאל יא לה) ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד".

בהלכה זו מתואר מצב שבו יעמוד מלך בישראל, אשר יתמלאו בו מספר תנאים הנדרשים בכדי להיות 'משיח', והם: 1) 'מלך', היינו שיהיה מלך בפועל. 2) 'מבית דוד', שיהיה מצאצאי דוד ושלמה. 3) 'הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה'. 4) 'ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה', שינהיג את משטרו על פי תורת ישראל, המחייב בתוקף כל אחד ואחד מישראל. 5) 'וילחם מלחמות ה. שיצא למלחמה באויבי ישראל, שהם אויביו של צור ישראל. אדם שהתמלאו בו תנאים אלו; יש על החכמים לקבוע בו כי הוא 'בחזקת שהוא משיח', היינו שיש את מירב הסיכויים שהוא זה המשיח שאנו מחכים לביאתו.

אלא שאין זו קביעה וודאית ומוחלטת, מפני שעדיין יש לחכות למילוי תנאים נוספים, והם: 6) 'אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסיביביו', כלומר; שיביא את מלחמות ה' לידי סיום בהצלחה סופית ומוחלטת. 7) 'ובנה מקדש במקומו', שיבנה את בית המקדש בירושלים, במקום שעמדו בתי המקדש הראשונים. 8) 'וקיבץ נדחי ישראל', שיקבץ ויביא את כל עם ישראל מכל קצווי העולם לארצם. ורק אז, לאחר התמלאות כל אלה 'הרי זה משיח בוודאי'.

ניתוח קצר של הדברים מלמד כי לשיטת הרמב"ם ישנו מצב בו מכריזים על אדם כלשהו כ'מלך המשיח', אך לא כ'משיח וודאי', אלא 'בחזקת שהוא משיח'.

ויש להקשות, מניין לקח הרמב"ם דברים אלו - של חלוקה לשלבים שונים בקביעת המשיח - שאינם מובאים באופן מפורש בשום מקום בתלמודים ובמדרשים?

אכן, ניתן לראות באופן ברור כי הדברים מתחברים זה בזה, דווקא מתוך העובדה שרבי עקיבא היה אומר על בר כוכבא שהוא המשיח, ניתן ללמוד שישנו מצב כזה שיהיה מלך מוחזק כמשיח, למרות שעדיין לא וודאי הדבר שאכן יגיע לסוף דרכו ויוכרז כ'משיח וודאי', שהרי ייתכן שיקרה בו הדבר שמופיע בסוף הלכה זו; "ואם לא הצליח עד כה, או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו", וכפי שאכן קרה לו לבר כוכבא.

רבנו הרמב"ם יוצא מתוך הנחה שרבי עקיבא לעולם אינו טועה, ואם הוא אומר "היינו מלכא משיחא" הכרח גמור הוא שלדעתו אכן ענה להגדרה של משיח באופן כלשהו, ובדיוק מעובדה זו למד הרמב"ם את דבריו בענין 'חזקת שהוא משיח', ולדעת הרמב"ם התקיימו בו בבר כוכבא כל אותם מאפיינים המוזכרים ברשימת התנאים הראשונה (1-5), שהרי הוא היה מלך - כפי שמוזכר בתלמוד במסכת -סנהדרין (דף צג:) "בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא", היה מצאצאי דוד ושלמה המלך (לפי רוב הדעות - למעשה, ענין זה נתון במחלוקת בין החכמים, ושווה מאמר בפני עצמו), ונלחם מלחמות ה' - כפי הידוע מכל ספרי ההיסטוריה ולהבדיל; מספרות חז"ל.

מה שקשור בתנאים הנוגעים להצטיינותו בתורה והשלטת התורה בחיי העם - של מלך המשיח, אמנם לא מצאנו רבות בעניינו של בר כוכבא, שידובר בשאלות אלה, אך בכל אופן לא היה בו את ההיפך מכך, ומצאנו במדרש רבה סיפור שעשוי לשפוך מעט אור על מידת התבטלותו של בר כוכבא לחכמי ישראל (בניגוד גמור למלכים אחרים שהיו לפניו), ואלה דברי המדרש (איכה ב) "...היו צרין על ביתר והיה שם בן כוזיבא והיו לו: מאתים אלף מקוטעי אצבע. שלחו לו חכמים: עד מתי אתה עושה לישראל בעלי מומין? אמר להם: והיאך יבדקו? אמרו לו: כל מי שאינו עוקר ארז מלבנון אל יכתב באסטרטיא שלך. והיו לו מאתים אלף מכאן ומכאן".

בר כוכבא דרש מלוחמיו מידה רבה של נועזות וגבורה, ולשם מבחן - היה על כל חייל שביקש להצטרף אל הלוחמים בשורותיו, לקטוע לעצמו אצבע, כדי להוכיח גבורת נפש עילאית, מאתיים אלף! מבחורי ישראל הוכיחו תעצומותיהם באופן זה, והצטרפו בכך לשורות לוחמיו, אולם דבר זה לא מצא חן בעיני חכמי ישראל, והם שולחים להעיר לו על כך שהוא עושה ישראל בעלי מומין, בר כוכבא מקבל את דברי החכמים ללא סייג, אלא שהוא שואל אותם - מה יש להם להציע בתמורה לכך, איזו פעולה תהיה לדעתם מקבילה בעוצמת גבורתה לקטיעת אצבע, ותהווה תחליף לעשיית ישראל בעלי מומין, וכאשר הם משיבים לו 'כל מי שאינו עוקר ארז מלבנון אל יכתב באסטרטיא שלך', היינו, בכדי להוכיח גבורה, צריך הלוחם לעקור עץ ארז גבוה וחסון - שבוודאי אין זה דבר של מה בכך, מייד הוא - בר כוכבא - זונח את השיטה הישנה, ועובר לבדיקה של עקירת הארז, כתוצאה משינוי מבחן הקבלה - הוא מקבל מספר של מאתיים אלף עוקרי ארז, בנוסף על מאתיים אלף שכבר היו לו ממקוטעי האצבע.

הרי לנו בבירור שבר כוכבא היה כפוף כולו לדעת תורה, והלך בדרך התורה כפי התורה שבכתב ושבעל פה, וכך לא נמנע היה מרבי עקיבא שיכריז עליו כמלך המשיח, היינו 'חזקת שהוא משיח', כאמור.

נכתב ע"י אברהם אלימלך. לתגובות והארות - דוא"ל: [email protected]