|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת שיא |אגרות הראיה-|אגרת|שיא|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ב"ה, עיה"ק יפו ת"ו, י"ט סיון תרעי"ן.
| |
| לכבוד ידי"נ הרב הגאון האמיתי מופה"ד מו"ה יעקב דוד רידב"ז שליט"א,
| |
| שלו' וברכה באה"ר.
| |
| מכתב ידי"נ כ"ג שי' הגיעני כעת. ותמיהני מאד למה משיאים כונות זרות
| |
| בדברי, באיזה אופן מצאו לתלות בי שאכוף את אותם שאינם מסכימים ע"פ דעתם
| |
| על ההיתר, שיאכלו מה שאסור לפי שיטתם. כונתי היא רק, שאני מחוייב לעמוד
| |
| בפרץ נגד המוציאים לעז על אותם הבאים לישב את ארץ ישראל, ובאין להם דרך
| |
| אחרת הם מוכרחים לסמוך על ההיתר, שכבר יצא טיבו ויש לו ידים בשיטות
| |
| התלמודים והפוסקים, שהוצאת לעז זו מזיקה את הישוב היזק רוחני והיזק חומרי.
| |
| היזק חומרי, כאשר הדבר אי-אפשר שהכל יקיימו את דיני שביעית בלא הפקעה,
| |
| ואם לא יוציאו לחו"ל את הסחורה, את היין ואת תפוחי-הזהב והשקדים וכיו"ב,
| |
| ממש תשם הארץ, חלילה, ויחרב הישוב החדש, ועמו מוכרח להיות נהרס חלילה
| |
| הישוב הישן ג"כ, כי למתבונן בעין פקוחה הם שניהם אחוזים זה בזה. והיזק
| |
| רוחני, שע"י פרסום האיסור תסתם הדלת של הכניסה לא"י, לבנותה בבנין של
| |
| נטיעה וזריעה ומסחרים ביבולה, לפני כל שלמי אמוני ישראל, ואז יהיו הבאים
| |
| רק משליכי הדת אחרי גום, ואין שעור לנפילת היהדות בא"י בכלל, שתוכל להיות
| |
| נצמח מזה. כי עכשו, אע"פ שבאים ג"כ החפשים, מ"מ בכל מושבה נמצאים ובאים
| |
| ג"כ בעלי תורה ויראה, והם מתאזרחים בתור בעלי-בתים חשובים, ומתוך כך
| |
| מוסדי הדת מתחזקים, בשמירת הכשרות וכיו"ב, אבל אם תסגר הדלת לגמרי בעד
| |
| יראי ד', כי קבלתי מכתבים, וגם השכל נותן, ששום אדם עשיר, אפילו ירא שמים,
| |
| לא ירצה להשקיע רכוש בא"י, בזה"ז שאותותינו לא ראינו בעוה"ר, באופן שע"י
| |
| דף 347
| |
| השביעית יופקעו כל יסודות מסחרו, ואין שיעור להנפילה הרוחנית. וההיזק השני
| |
| שיש בזה ברוחניות הוא, כי כפי המצב של הישוב הלא אי-אפשר בשום אופן שלא
| |
| ישתמשו רובם בהיתר ההפקעה, ואם מורים להם שאע"פ שההיתר בא מצד הדחק,
| |
| מ"מ הוא היתר כשר ע"פ דין תורה, אז הם בעצמם נזהרים בשארי ענינים של
| |
| קדושת התורה והמצוה, וגם בענין שביעית עצמה הולכים הם בזהירות, עכ"פ
| |
| רבים מהם, ע"פ סדרי ההיתר שמתרחקים מאיסור של תורה, ומתיחשים בכבוד
| |
| להוראת רבנים על כל פרטי עניניהם, ומתוך כך כללות קדושת ישראל מתחזקת
| |
| ותופסת מקום, מה שא"כ אם יחשבו שכל מה שעושים יעשו באיסור והם רשעים
| |
| ועבריינים, אז מתוך היאוש והקצף יוכל הדבר להביא לנתיקת עול והפרעת התורה
| |
| והמצוה בכמה ענינים, עד שיצמח מזה חלילה חורבן גדול לכללות היהדות באה"ק.
| |
| ע"כ מי שהוא בכלל רואים את הנולד, ורוצה לעבוד את ד' לא בהתפעלות של
| |
| דמיון לבד, כ"א בשכל צלול וחשבון ברור, כמו שראוי לאדם אשר חננו ד' דעת
| |
| וחשבון, יחליט בדעתו שאנו חייבים לעמוד על המשמר, שלא יאבד ההיתר, הנהוג
| |
| ע"פ ההפקעה, את כחו, וכיון שהונהג הדבר זה כשלש שמיטות, ולא מיחו ע"ז
| |
| גדולי הדור באה"ק למעשה, ופנים בהלכה יש ע"ז, שכל מי שיש לו דעה ישרה
| |
| מוכרח להודות עליהם, למה זה יהיה בעיני כ"ג לתימה אם אני אומר, שנגד כל
| |
| מי שיצא לשוות את רבים מאחינו ב"י לרשעים, ולגרום עי"ז חורבן רוחני וחומרי
| |
| לארץ אבותינו, שהנני מוצא את עצמי מחויב לצאת כנגדו. אבל על אנשים פרטיים,
| |
| הרוצים להחמיר על עצמם, מי זה ח"ו יעיז ללחום נגדם, ואיך אפשר גם לחשוב
| |
| שזוהי כונתי.
| |
| וע"ד חיפוש דברים שראוי לתלות בהם המחלות, לע"ד אין לנו חטא גדול
| |
| משנאת חנם, שאנו שקועים בו בעוה"ר, ויותר מכל מקום מצא לו יצרא בישא זה
| |
| מקום אצל יראי ד' ות"ח, ויותר מכל מקום באה"ק. וזהו לפי גודל קדושתה, מתחזק
| |
| צד המחריב לחבל ולהשחית. ואנו צריכים להתאמץ בדור זה להחזיק במדת השלום,
| |
| ולהרבות אהבה ואחוה בישראל, ולהרבות כבודם של ת"ח המוחזקים וידועים לאנשי
| |
| אמת ועובדי ד' בכל לבבם, שאינם חשים על ממונם ועל כבודם, רק בשביל כבודו
| |
| של הקב"ה וכבודן של ישראל וטובתן בעולם. ובטוח אני, שאם נחזיק בדרך הקודש
| |
| הזה, יסיר ד' כל מחלה מעמו ומארצו, ויצוה את ברכתו בכל מעשי ידינו, וישוב
| |
| אה"ק ילך ממדרגה למדרגה בעליה אחר עליה. וכל מה שיוסיפו אחינו בני עם
| |
| קדוש לבא ולהתישב בארץ חמדה, כן תהיה יותר אפשרות להרחיב את גבול שמירת
| |
| קדושת השמיטה, כי לא יצטרכו רבים מהם לשלח את יבולם לחו"ל, ויאכל הכל
| |
| בקדושת שביעית ובלא העברת איסור סחורה, וישמח לב אוהבי ד' וחושבי שמו.
| |
| ובכלל אין זה דרך התורה כלל, לבנות דין ע"פ יראה חיצונית של עונשים,
| |
| ד' ישמרנו. אנחנו צריכים לברר ממקור התורה, אם יש מקום לסמוך על היתר
| |
| זה בשעת הדחק או לא. ואם יעלה בידינו שיש מקום לסמוך, אז אסור לנו לתלות
| |
| את העונשים בזה, כי אין הקב"ה עושה את תורתו פלסתר ח"ו, ואנו צריכים לפשפש
| |
| במעשינו, בענינים אחרים, במעשים ובמדות, שרבה בהם המכשלה בעוה"ר, כאשר
| |
| האריכו בזה גדולי צדיקי הדורות. וד' ישים שלו' על עמו ועל נחלתו.
| |
| והנני ידי"עדורש"תבאה"ר ואהבת עולם,
| |
| הק' אברהם יצחק ה"ק
| |
| דף 348
| |
| נ.ב. ומש"כ כ"ג, שהמתיר הראשון לא נלחם ע"ז, תמיהני למה הי' לו
| |
| להלחם, הלא הי' יושב בחו"ל ולא ראה כלל את עניים ולחצם של האכרים, שעיניהם
| |
| תלויות להחיות את נפשם ונפש ביתם מפרי אדמתם, בשעה שהם נלחצים ממסים
| |
| וארנוניות מעבר מזה, ומהוצאה יתירה שסדר השביתה, שאחרי כל היתר המכירה,
| |
| העמיס עליהם, מעבר מזה, ולא ראה ג"כ את הסכנה לכללות היהדות שנצמחת
| |
| ע"י הכרזת האיסור בדבר כזה שאי אפשר לעמוד בו. והעומדים בפנים לא היו
| |
| צריכים להלחם, כי עד שמיטה זו הלך הענין במישרים, כל יחיד שרצה להחמיר
| |
| על עצמו החמיר, אבל לא הופרע סדר המשא-ומתן שהוא מקור חיותם, ולא הוצא
| |
| שום לעז על המהלכים ע"פ סדר ההיתר, כשם שאין מוציאים לעז על יהודים רבים
| |
| המחזיקים, או שיש להם משלהם, פרוורים וחצרות גדולים, שהם עושים ע"י
| |
| גויים את כל עבודת השדות ע"י בהמותיהם בקרקעותיהם בשוי"ט, ע"פ היתר מכירה
| |
| של הערמה, מפני גודל ההפסד, ורק עכשו מחדש נקהלו המחמירים לקרא תגר
| |
| ברבים, ולומר דבר שאינו נשמע בשו"א, כ"א מביא קלקולים לאין שיעור, -
| |
| איך אפשר שאנכי העומד בתוכיות הענין של הישוב לא אעמוד לימינם.
| |
| והתימה שמתמיה על שהפושעים עומדים על ימיני, והיראים לנגדי, מה זו
| |
| פליאה. הענין החומרי, של הרעה, שהאיסור מביא להישוב ולאה"ק, זה מכירים הכל,
| |
| ע"כ כשאני מדבר להגן בזה הם מכירים שאני עושה איזה דבר טוב, והיראים שמים
| |
| את עיניהם רק בצד הרוחני, ובודאי יותר טוב להחמיר מצד זה. אבל ישנם גם
| |
| מהיראים שיש להם הסתכלות בהירה, ואינם מאנים לא את עצמם ולא את אחרים,
| |
| והם באמת מכירים את כונתי הרצויה, ועומדים על צדי. וכבר הי' בימי עזרא,
| |
| שכמה גדולים וטובים לא רצו ליסד את הישוב בא"י, ונשארו בבבל<ref>יומא ט:</ref>, ועזרא לקח
| |
| עמו את הפסולים<ref>קידושין סט:</ref>, שהיו מעשיהם כעורים, והי' העולם ראוי, להיות נהפך לתל
| |
| מלח מפניהם<ref>שם ע.</ref>, והיו מחללים את השבת<ref>נחמיה יג</ref> גם בא"י, ומ"מ גרם הדבר שע"י צמיחת
| |
| ישועה זו נבנה הבית השני, שזכינו על ידו לפרסום תורה שבע"פ והרחבת גזירות
| |
| חכמים והתפשטות תורה בישראל, כדאיתא בספר היכלות <ref>רבתי פ' כז</ref>שעיקר הדרה של תורה
| |
| הי' ע"י הבית השני. וכן יהי' בעה"י בימינו, ע"י מה שנחזק את הישוב ההולך
| |
| ואור בע"ה, ויתרבו אחינו העולים לישב את אה"ק, יצמח אור גאולה וישועה. וסוף
| |
| כל המורדים והפושעים לשוב בתשובה שלמה מתוך אהבה ושמחה, ע"י אור שפע
| |
| קדושת אה"ק שתשפיע עליהם, ע"י סיוען של ת"ח עובדי ד' ואוהבי ישראל באמת,
| |
| שיתהלכו עמהם בנחת ואהבה, ויראו לכל העולם שהם דואגים עבורם ונכנסים
| |
| בגורלם ומצבם, ועי"ז יתעורר הניצוץ הנרדם של קדושת ישראל הכמוס בעומק,
| |
| אפילו בלבם של המוקצים והריקנים, ויהיו כולם יחד כלי מחזיק ברכה להיות לעם
| |
| לד' על אדמת קדשו, אשר בחר בה מכל הארצות. ומי יתן ויכנסו דברי בלב הדר"ג,
| |
| ויתן ידו עמדי ללכת בדרך הקודש הזאת, לעזור בהרמת קרן הישוב, ויתקדש על
| |
| ידינו שם שמים בעולם, ויתרומם דגל התורה וכבודם של ת"ח על אדמת הקודש.
| |
| ידי"ע הנ"ל
| |
| ומש"כ כ"ג, שהלא כבר הדפסתי את שה"א, ומה יש ללחום עוד יותר. הלא
| |
| הודעתי לכ"ג ידי"נ שי', כי בכונה לא סדרתי את כל הדברים בענין זה בהבנה
| |
| דף 349
| |
| גמורה, מסודרת ועמוקה כראוי, וכמה צדדים וטעמים ברורים השמטתי לגמרי,
| |
| והכל כדי שלא יקלטעי"ז ענין ההיתר יותר מדאי, ויהי' תמיד נחשב רק להוראת
| |
| שעה, וענין שהותר בדוחק, רק מפני שעת הדחק. אבל כשמרחיבין דברים הללו
| |
| ע"פ דרכה של תורה, כפי הדרך הנהוג מאז בישראל לחפש צדדים של קולאבענין
| |
| גדול שהוא צורך רבים, אז יוקלש יותר מדאי ענין האיסור, מה שאיני חפץ בשום
| |
| אופן וענין. ואע"פ שאם יהי' הדבר מכריח להציג את הענין ביותר בירור, גם אז
| |
| לא אמנע בעה"י מלהעיר תמיד, שהוא היתר של דחק וענין של הוראת שעה, אבל
| |
| לכתחילה ניחא לי שלא אצטרך לבא לידי מדה זו, ויהי' הדבר עומד כפי התכונה
| |
| הרפויה שנתתי לו בהמבא.
| |
| ובאמת אי-אפשר לדון בענין שביעית בא"י דין מנהג. שהרי כ"ז שלא היו
| |
| קרקעות של ישראל מצויים לא הי' כלל מנהג קבוע, כיון שקרקעות של גויים הותרו
| |
| זה מאז, ונמצא הישוב עצמו הוא שחידש את השאלה, שנולדה יחד עם הדחק הגדול,
| |
| וכשדנים על הלכה חדשה ומצרפים בה כל הספיקות וספיק-ספיקות, בעיקר החיוב,
| |
| ומדאורייתא או מדרבנן, ובספק השנים, שאע"פ שהוסכם על שנה אחת מ"מ לא
| |
| הוברר בשביל זה הספק, רק הוסכם שלא להחמיר ביותר משנה אחת, ובררו שנתו
| |
| של הרמב"ם, אבל בשביל כך אינו יוצא מכלל ספק לענין צירוף של עוד ספיקות,
| |
| והארנונא, ויסוד חקי הקני', שע"פ לשון השטר הנימוסי הכל הוא של המלכות,
| |
| ואין האכר אלא אגיסטון שנוטל תשעה חלקים ע"פ החוק, וע"פ האמת רק ששה או
| |
| שבעה חלקים, וכאלה רבים מאד הצדדים לפרט בדרכי ההיתר ע"פ סדר נכון,
| |
| שכאשר נדמה לשאר הוראות חמורות, המוחזקות לקולא מעולם, או שנתחדשו להקל
| |
| ע"פ הוראות אחרונים, לא הי' מקום כלל לכל ערעור בעולם.
| |
| הנ"ל
| |
| ואחרי כל אלה הנני כופל ומשנה ומשלש, כי אין כל עיקר חפצי ומגמתי
| |
| כ"א ללמד זכות על ישראל, וביחוד על עם קדוש היושבים בחצרות ד' בהר קודש
| |
| קנתה ימינו ית', שלא יוציאו עליהם ח"ו לעז שהם רשעים ועבריינים בכללם, אבל
| |
| לא ח"ו לרפות את ידי המחזיקים במצוה הרבה והקדושה, שאחר כל הקולות, ולימודי
| |
| צדדי היתר, גנוז בה אור גדול של גאולה וישועה ופדות לעם ד'. ועיני צופיה תמיד
| |
| לחדות ד' וישועתו, שיכונן בחסדו את ישוב אה"ק על בסיס נכון וחזק ושילוח
| |
| ברכה ושפע טוב, באופן שיהי' דבר השמיטה נכון ומקובל להעשות באהבה, בלא
| |
| הריסה וקלקול הישוב, כ"א בברכה ושלות השקט. ואני מאמין ומקוה, שכשם
| |
| שאנו מלמדים עליהם זכות מלמטה, כך ילמדו פרקליטים וסניגורים מליצי יושר
| |
| ללמד עליהם זכות מלמעלה. וחובה רבה מוטלת על ת"ח וצדיקי הדור להתפלל
| |
| בעד זרע קודש המוכרחים להשתמש בהיתר זה, שלא יארע להם כל פגע ומחלה,
| |
| כי הלא גם "בכל פרשת העיבור יהיו כל צרכיהם לפניך"<ref>ברכות כט.</ref>, וק"ו שדבר זה נעשה
| |
| ע"פ הוראה, ואין כאן חלילה פרישה לדבר עבירה, ואפילו אם ח"ו לא נתכונה
| |
| ההלכה כראוי, הן אל כביר ולא ימאס<ref>ע' שם</ref>. ובטחתי בחסד עליון ב"ה, שכל מה שיתרבו
| |
| צדדי לימוד הזכות ע"פ דרכה של תורה, ומצורף לה תפילת רבים בעד עדר ד'
| |
| דף 350
| |
| השב אל רבצו ואל נוהו, כן תגדל הברכה ויהפך הנגע לענג והפשע לשפע רב
| |
| טוב על עם ד' וחבל נחלתו. כי אין שיעור לגודל כחם של צדיקים ות"ח כשהם
| |
| באים לזכותם של ישראל, ועליהם הכתוב אומר : ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך
| |
| נגה אור.
| |
| הנ"ל
| |
|
| |
| שיב
| |
| ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ך' סיון תרעי"ן.
| |
| לכבוד ידידי הרב המאוה"ג מו"ה צבי קאהןשליט"א, שלו' וברכה באה"ר.
| |
| מכתבו הגיעני, ע"ד הקובלנא במה שהועד מונע אותו מלהדר אחר ענבים
| |
| של נכרים, כדי שלא לסמוך על המכירה. בעיקר הדין אם הי' מתישב עמי היו
| |
| הדברים מיושבים בדרך יותר ישרה. ותמיהני מאד, שהתיקון שרצה כת"ר לצרף
| |
| אל המכירה, - שהרי חתם על שטר ההרשאה ככל האכרים, - הלך לבקש מבד"צ
| |
| דירושלים ועזב בד"צ דידן, שאנו סמוכיןונראין ויודעים עניני המושבות ביותר
| |
| בירור, - וזה גרם כפי-הנראה רוב המבוכה.
| |
| מצדי ירע בעיני מאד מה שהם לוחצים לכת"ר. אע"פ שכבר הי' לעולמים,
| |
| שחכמי צפת מחו בידי הרשד"ם במחמירים בעניני שביעית נגד דעתם. אמנם הרשד"ם
| |
| לא הסכים למחות במי שרוצה להדר במידת חסידות, אבל מ"מ אין להלעיז כ"כ
| |
| על המוחים, שהם רואים את עצמם עלובים ע"י אחד היוצא מכללם אפילו לחומרא.
| |
| ובירושלמי פ"ב דברכותה"ט איתא, אברייתאדכל דבר של צער הרוצה לעשות
| |
| עצמו יחיד עושה ת"ח עושה ותבא עליו ברכה, ובלבד דלא יבזה אחרנין. ע"כ
| |
| לקרות ע"ז מלא רועים, של שאריו הרבנים שי', אין תועלת כלל, כי אין בכחם
| |
| לצאת נגד מקום שיש סמוכין מצד התורה. אבל אחר כ"ז הנני מוצא לנכון לחזק
| |
| את ידיו, כשהוא חפץ להחמיר, ובלבד שלא יוציא ח"ו לעז על היתר המכירה,
| |
| שהתירים כאלה אנו נוהגים בדברים חמורים מאד, בבכור לענין קדשים בחוץ,
| |
| שבכרת לכמה רבוותא גם בזה"ז, ועוד כמה מילי, חמץ ושבת ורבית. ובאמת אין
| |
| זו הערמה, כי ניחא לישראל לאפקועי האיסור ומשו"ה גמרו ומקנו. והנה לא הי'
| |
| לי פנאי לעבור על הקונט' ששלח, וק"ו להשיב, אבל כעת, שהוכרחתי לכתוב לו
| |
| מכתב, מצאתי לנכון לעיין בהתחלת קונטרסו, וחפצתי להשיבו על כל הפרטים
| |
| האלה. אבל ראיתי שיארך הזמן, והענין שלו דורש זריזות, ע"כ רשמתי רק תשובות
| |
| על סדר דבריו בהתחלתו, והחלק יעיד על הכל, כי כל השגותיו, ובכלל השגות
| |
| כל המשיגים על יסוד ההיתר, הדרוש לטובת הישוב הקדוש של אה"ק כאויר
| |
| לנשימה ממש, אינן בגדר השגות כלל. ואולי כשירויח ד' לי בפנאי, ארשום עוד
| |
| על יתר דבריו. ואם ישפט בשכל ישר אקוה שיודה על האמת, ואם ירצה מי
| |
| שהוא להעמיד על דעתו, איני מקפיד בזה, ויהי לו את אשר לו.
| |
| והשי"תיחנינו להיות ממשיבי ארץ חמדתנו, וממרבי שלו' בישראל ובעולם,
| |
| לקדש את שמו הגדול על עמו ועל נחלתו, ובזה יתרומם קרן תוה"ק, כנה"י ונפש
| |
| ידי"עדוש"תבאה"ר,
| |
| הק' אברהם יצחק ה"ק
| |
| דף 351
| |
|
| |
|
| |
| = אזכורים בספרים ובמאמרים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = קישורים חיצוניים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ==הערות שוליים==
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |