|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת רלז |אגרות הראיה-|אגרת|רלז|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ך"ד מרחשון תר"עין.
| |
| אדון נעלה ומרומם מאד מר פרנק נ"י, שלו' וברכה.
| |
| אדוני הנכבד מאד,
| |
| אתכבד בזה להודות לו על דבריו היקרים במכתבו הנכבד, ואבקש בזה
| |
| מהדרת כבודו לשיב לב לדברי אלה, שהנני מוכרח להציע לפני כבודו אחד מיסודי
| |
| דתנו הקדושה, שהוא נוגע לענין שלנו.
| |
| דף 284
| |
| מדת התורה כך היא : נמצאו בה מצות חמורות ומצות קלות, שכולן שוות
| |
| לחובתנו בהן, ואין אנו מחלקים בין קלה לחמורה, רק כשמגיע איזו שעת הדחק
| |
| ואונס גדול בדרכי החיים, אז חכמי הדת משימים את לבם לברר את הענין. אם
| |
| הנושא הוא לדעתם מהמצות החמורות, שנקראות "מן התורה", אינן נדחות מפני
| |
| ההכרח של המצב, אפילו כשיש איזה ספק על החיוב שלהן. כי מדת הדת היא
| |
| שלא להקל ראש בה, כ"א לדון את עניניה בזהירות גדולה וכבד ראש. אבל אם
| |
| המצוה ההיא שדנים עליה היא מהדברים שהם בכלל המצות הקלות, שהן נקראות
| |
| "מדרבנן", אז כשיש איזה מקום לתן ספק בחיובן סומכים בעת הדחק ומקילים.
| |
| ומובן הדבר שחכמת הדת, כמו כל חכמה מדעית, נותנת מקום לחילוקי דעות,
| |
| וישנם דברים שלדעת אחדים מחכמי הדת הם מהחמורות, שאינן נדחין
| |
| מפני הכרח גם כשיש מקום לספק בחיוב שלהם, ולאחדים מהם יהיו לדעתם הדברים
| |
| ההם מכלל הקלות, שבמקום של הכרח ודחק מקילים בהם כשיש בזה איזה צד
| |
| של ספק.
| |
| אבל זה הוא כלל גדול, שבמה דברים אמורים, שיש חילוק בין מצות קלות
| |
| לחמורות, דוקא במצב המנוחה והחופש, דהיינו כשמניחים את כל יחיד לעשות
| |
| כנטיית לבו, והיחידים או הרבים שמצטרפים מהם באים ושואלים את דעת חכמי
| |
| הדת איך להתנהג. אבל כשיש כח כופה ומכריח, בין שיהיה מישראל, או מאומות
| |
| העולם, אז אין שום הבדל בין קלות לחמורות, וכל המצות כולן יש להן בנוגע
| |
| לזה דין של חמורות. וההיסתוריה שלנו מלאה מעובדות כאלה, שבשעה שהיו חפצים
| |
| לכוף את ישראל לעבור אפילו על דבר קטן מהדת עמדו כנגד הכופים בכל כח,
| |
| ויש שהגיעו הדברים גם למסירת נפש.
| |
| מזה ידע הדרת כבודו, שאי אפשר כלל שתפתר שאלת השמיטה בארץ ישראל,
| |
| רק אם מצד הכחות העומדים מחוץ לחוג הדת, לא יהיה על זה שום כפיה והכרח,
| |
| אשר אז הנני מסכים עם אותם החכמים, שהכניסו מצוה זו בכלל המצות הקלות,
| |
| כלומר שהיא "מדרבנן", בזמן הזה, ושיש עם זה איזה צד של ספק בחיוב שלה,
| |
| שעל כן ראוי להקל בה ע"י הפורמליה של המכירה. אבל אם מצד איזה כח שיהיה
| |
| יבא ענין של כפיה, לכוף גם את הרוצים לקיים את המצוה מפני נטיית רוחם, או
| |
| מצד שהם מאמינים יותר לאותם החכמים שסוברים שהיא מהחמורות, שאלה לא
| |
| יוכלו למלא את חפצם, אז באמת יצא הדבר מכלל הקלות, ויהיה נחשב בכלל
| |
| החמורות, ויוכל כל יסוד ההיתר כולו להתבטל, מה שהיא צרה גדולה לכללות
| |
| הישוב, וממש נגד הפרינציפים הנעלים של אגודת יק"אוהפקידות הנכבדה, החפצות
| |
| בשכלול הישוב והתפתחותו.
| |
| ועתה אדוני, עלי להשיב דבר ע"פ הדת להאכרים השואלים אותי, ופתרון
| |
| השאלה תלוי רק בהסרת הכפיה מצד כבוד הדרתו, שאז אולי רק יחידים בעלי
| |
| חסידות יחמירו על עצמם, שלא לסמוך על ההיתר, וכלל האכרים יעשו עבודתם
| |
| במנוחה ע"פ תנאי ההיתר, ואם תעמוד הכפיה על כל יחיד, נגד הדעות הליבירליות,
| |
| שכל בעל נפש ישרה הוא מעריצן, אז כל עמלנו לסדר את ההיתר הלא עולה הוא
| |
| בתהו. וכאשר ידעתי את הדרת כבודו לבעל נפש עדינה, היודע לכבד את הקודש,
| |
| ואיש אשר רוח בו להביט במבט אוביקטיבי על החיים גם מחוץ לחוג פעולתו
| |
| הנכבדה, על כן אבקשו : ישים נא כבוד לשם ד' אלהי ישראל ותורתו, ואל יתן
| |
| דף 285
| |
| מקום למערערים לומר "שהפקידות מיסדת אינקביזיציה'''נגד''' הדת", שהיא סולדת
| |
| את כל אוהב צדק ומשרים לא פחות מאותה שהיא '''בעדה'''.
| |
| הנני חותם בבקשה גדולה ונמרצה למלאות בקשתי, למען עתידות עמנו
| |
| וארצנו הקדושה ולמען כבוד האגודה הנכבדה הפועלת רב טוב לבית ישראל. ולתשובת
| |
| כבוד הדרת אדוני אחכה בכליוןעינים במוקדם האפשרי, בכתב או בעל פה, כפי
| |
| אשר יחליט הדרת כבודו בחכמת לבבו ועדינות רוחו הנעלה.
| |
| ברגשי כבוד נעלים מאד,
| |
| הק' אברהם יצחק הכהן קוק הנ"ל.
| |
|
| |
|
| |
| = אזכורים בספרים ובמאמרים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = קישורים חיצוניים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |