|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת צ |אגרות הראיה-|אגרת|צ||}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ב"ה, עה"ק יפו ת"ו י"ז שבט תרס"ה.
| |
| שלו' וברכה לכ' אהובי נפשי ויקירי החתנים המפוארים, בתורה וחכמת
| |
| לב, ויראת ד' אוצרם, מר בנימין מנשה לעווין ומר משה זיידל נ"י, ירוממו אף
| |
| ינשאו לשם לתהילה ולתפארת.
| |
| אחדשה"ט באה"ר.
| |
| מרב עמל ועבודה, ומרב דאבון נפש על מצב אחינו שבגולה, ירחם צור
| |
| ישראל חלק יעקב ומושיעו בעת צרה, ויוציאם מהרה מאפילה לאור גדול, לא הי' לי
| |
| שעת הכושר להשיבם על מכתביהם היקרים. וגם עכשיו, שלקחתי לי זמן קצר לזה
| |
| בחזקת היד, הנני מוכרח לקצר כפי האפשרי. והנה מכתבו של בנימין שי' נאבד
| |
| כעת מידי, ומונח לפני רק מכתבו של משה שי', ועליו יסובו דברי המעטים כעת.
| |
| העירות יפה, אם חלק ההגנה של שמירת הרכוש שבטבע ימעט כח העונש
| |
| לכדי יום או יומים, אם כן באב שהרג את בנו הי' ג"כ ראוי להיות העונש ממועט
| |
| באיזה מדה. והנה אני צריך לחזור עוד הפעם, מה שכבר העירותיך במכתב העבר,
| |
| שאין כונתי להעמיד את דרך הדרישה בהלכות דעות באופן הדומה לפלפול פרטי,
| |
| שאנו מציבים קושיא ואחריה תירוץ, כ"א לרומם את המחשבה להשקפות כלליות
| |
| בעומקה של תורה, שכל מה שנשכיל יותר לרומם ולהרחיב את השקפותינו נהיה
| |
| יותר קרובים לאור האמת, ומוארים יותר מזיו החיים של תורת אלקים חיים ב"ה.
| |
| ע"כ כשנפגש בדרכנו איזה קושיא, אל יפול לבבנו לפנות מדרך הכללית המאירה,
| |
| כ"א ננסה חילנו לגלול על ידה אור חדש. וממוצא דבר תבינו ידידי נפשי, שכאשר
| |
| אנחנו באים לדבר על דבר כללי תורה, אם יסתעפו לנו על פיהם פרטים מעשיים,
| |
| אנחנו צריכים לחלק את הנידונים, אם יהיו מעשים השייכים לנו בגבול ההוראה
| |
| המעשית אנו דנים ע"פ דברי חז"ל המפורשים אצלינו, וע"פ תולדות המסתעפות
| |
| מדבריהם, אבל כשאנו באים לצייר איך נידון בענין שאינו נוגע אצלנו למעשה,
| |
| דף 102
| |
| אין אנו יכולים לדון איך היה דרך ההוראה המעשית מסתימתם של דברי חז"ל. שהרי
| |
| זה הדרך עצמו של ההבנה בכללי תורה, כזה וכיוצא בו ויותר הרבה רחב ממנו,
| |
| הי' דרך הפלפול אצל שופטי ישראל, הנביאים והגבורים, הסנהדראות והנשיאים,
| |
| בשבתנו על אדמת קודש ורוח ד' עמנו, וכל ב"ד ידע לכלכל דבר במשפט, לדעת
| |
| מה יעשה ישראל, ע"פ עומק אמתתה של תורה, קודם שנגזרה הגזירה, מפני ירידת
| |
| הדורות ופיזורם של ישראל, "לצור תעודה ולחתום תורה בלימודי"<ref>ע' זהר אמור צ:</ref>. ע"כ אין אנו
| |
| יודעים כלל אותם דרכי הפלפול, שהיו הסנהדרין, למשל, דנים אם הי' בא משפט
| |
| בדי"נ במאורע של אב שהרג את בנו, שע"כ אין אנו יכולים לעמוד על הפרטים,
| |
| איזה אופנים של קולא, שהיו המזכים דנים בזה, ע"פ יסוד אותו הפלפול העקרי
| |
| הנובע מכללות יסודה של תורה, איך להגביל ולמעט כח העונש מפני כח ההגנה
| |
| של רחמי האב, שאנו למדים יפה את המדה מדין "יום או יומים" של עבד, אבל להגבילה
| |
| בדיוק יחסר לנו אותו כח השופט, שצריך עמו דוקא כח החיים השלם של האומה
| |
| במקום אשר בחר ד'. לבד מה שגם משפט הפשוט הוא ג"כ אמת, שהתורה דברה
| |
| תמיד על צד הרוב, ולא על הענינים הזרים שחוץ לטבע המציאות, וזה השריש
| |
| הרמב"ם בכמה מקומות במו"נ, ע"כ אין צורך להתעסק ביחוד באותו מאורע של
| |
| אב שהרג את בנו, והדבר מסור לבינת-לב של דרישת הבי"ד בשעתו.
| |
| ב). ועל דבר העבדים, שהעירות למה יהיו חלים משפטי העבדים גם על
| |
| ב"נ שאינם מבני כנען, לא דייקת יפה בדברי. אנכי אמרתי, שיש הכרח טבעי במצב
| |
| האנושי שיהיו מקצתם עבדים, והחק הטבעי יעשה את שלו, המלאכות הכבדות
| |
| והבזויות נעשות ע"י עבדים, ואם לא יהיו עבדים ע"י החק יהיו עבדים ע"י מכריח
| |
| עצמי מדאגת קיומם, א"כ לא הרוח השחרור מאומה בכלל המין האנושי, זולת לפי
| |
| אותו הערך של התמעטות הצורך למלאכת עבדים בכלל, שזה הולך ומתקדם ע"י
| |
| ההתפתחות של חרושת המעשה, שהאדם רודה על ידה ביותר בכחות-הטבע, והדברים
| |
| הולכים בהדרגה לפי ההתאמה של חקי המוסר, ע"י השגחה נפלאה של אדון כל
| |
| המעשים ב"ה. א"כ העבדות של כנען היינו שבגזעו תתגבר אותה השפלות ודלדול
| |
| הכחות הרוחניים המביאים לידי עבדות, וכן היה באמת שמרבית העבדים היו תמיד
| |
| מבני חם, אבל כל מי שנעשה עבד ע"פ הכרח מצבו לעולם יהיה עבד גם אם לא
| |
| יהיה לו קונה, כי "אכף עליו פיהו"<ref>משלי טז כו.</ref>, ובתיקון דרכי המוסר הטוב היותר נאות
| |
| לירודים שבבני אדם, הוא להיות עבדים לאנשי-מעלה. ויפה התפאר אליעזר "עבד
| |
| אברהם אנכי".
| |
| ג) ומה שכתבת במה התיחד כנען מיתר בני חם, ההכשר לעבדות הוא
| |
| ההכנה למדות שפלות ותאות גסות, שאינן מתעדנות אפילו ע"י ההרגש של כבוד
| |
| המדומה, וניכר כח זה בכנען, כמו שהעידה תורה "כמעשה ארץ כנען לא תעשו",
| |
| ואמרו בספרא שהיו מקולקלים בתועבות מכל האומות, א"כ הובלטה עבדותו של
| |
| חם בכנען ביחוד.
| |
| ד.) ואשר חשבת שבהיות האדון צדיק ובעל-מוסר לא ידאג רק לחומריותו
| |
| של העבד ולא לרוחניותו, לא כן הדבר. אותה המדה של הרמה רוחנית, שבעל נפש
| |
| הראויה לעבדות צריך לה, כבר מוכן הוא כל איש תמים בדרכיו לדאוג בעבור עבדו,
| |
| דף 103
| |
| וכשיהיה העבד יותר שלם במדותיו ושכלו יביא לבעליו ריוח יותר. אבל לדאוג
| |
| יותר מדאי בעד הרוחניות, כבר ביארתי שההלעטה יותר ממדה הראויה לפי מצב
| |
| הנפש, אע"פ שתחכים את האדם, אבל לא תהפך את יסוד תכונתו, ואז ישמש גם
| |
| כח החכמה לתכונה של העבדות, ויהיו "עבדים רוכבים על סוסים ושרים הולכים
| |
| כעבדים על הארץ"<ref>קהלת י ז.</ref>, שהוא ענין רע.
| |
| ה). ומה שהעירות מענין איסור לימוד תורה לנכרי, ממה שאמרה תורה
| |
| לכתוב על האבנים את דברי התורה, כדי שילמדו או"ה<ref>סוטה לג:</ref>, אין למדין דורות משעה.
| |
| אותו ההכשר, שהוכשר העולם בעת יציאת מצרים ומ"ת, מהתסיסה הגדולה שנעשתה
| |
| ע"י גילוי שכינה, שאח"כ נתגלתה לאטה בין או"ה, ויצאה אל הפועל שיהיה חלק
| |
| גדול כ"כ מהמין האנושי עוזב מה שהורישוהו אבותיו, ושב להכיר את שם ד' אלקי
| |
| ישראל ב"ה, זה היה מאורע שאינו נמשך. אבל ההדרכה הקבועה היא, שיחדור
| |
| האור בעולם דוקא ע"י אורם של ישראל, אז יהי' מובן דעת ד' ועזוז עם כל סדרי
| |
| החיים, המתיחסים לאותה האמת הגדולה, בין ביחיד בין בציבור. אבל אותה המחשבה,
| |
| שחשב מי שיצא ללמד משפטים בלא-עת לאותם שנאמר עליהם "ומשפטים בל ידעום",
| |
| גרמה שרק המשפטים האמוניים נשאו על דגלם בלא יחש לכלל סדרי החיים, ביחוד
| |
| הציבורי, ואז המה מוכרחים להשתבש, ע"כ נשתבשו בין בדעה, שנעשו קרובים לע"ז,
| |
| בין במעשה, שלא נזדככו כלל במדותיהם, כראוי למי שנושאים דגל של אהבה וחסד
| |
| בידם לפי טענותיהם.
| |
| ו). אמרת שלפי דברי התורה הולכת ומתפתחת, וח"ו לא אמרתי מעולם
| |
| דבר זר כזה. מושג ההתפתחות, שרגיל העם ליחש, הוא מאורע של פנים חדשות,
| |
| המביא קלות ראש. ומה שאנכי אומר, שהידיעה העליונה, הסוקרת כל המעשים
| |
| מראש ועד סוף, היא סובבת את כל התו"כ, היא אמתת קבלת עול מ"ש, שהוכנו
| |
| מראש כל הסיבות שיסבבו ההבנות וההרגשות לבא לידי החלטות בכל דור ודור
| |
| כראוי וכנכון. ע"כ אי-אפשר לאמתתה של תורה להתגלות כ"א בהיות עם ד' כולו
| |
| בארצו, מבונה בכל תיקוניו הרוחניים והחומריים גם יחד, שאז תשוב תורה שבע"פ
| |
| לאיתנה, לפי הכרת ב"ד הגדול, היושב במקום אשר יבחר ד', על כל דבר אשר
| |
| יפלא למשפט, ואז אנו בטוחים שכל תולדה חדשה תהיה מוכתרת בכל עז ובכל
| |
| קודש, כי קודש ישראל לד'. ואם תפול שאלה על איזה משפט שבתורה, שלפי מושגי
| |
| המוסר יהיה נראה שצריך להיות מובן באופן אחר, אז אם באמת ע"פ ב"ד הגדול
| |
| יוחלט שזה המשפט לא נאמר כ"א באותם התנאים שכבר אינם, ודאי ימצא ע"ז
| |
| מקור בתורה, והסכמת המאורעאות עם כח ב"ד ודרישת המקרא יחד אינם דברים
| |
| שמזדמנים במקרה, כ"א הם אותיות מחכימות מאורה של תורה ואמתת תורה שבע"פ,
| |
| שאנו חייבים לשמע לשופט אשר יהיה בימים ההם, ואין כאן "התפתחות" של גריעותא.
| |
| אבל מי שבא לדון בזמן הזה, שאנחנו מדולדלים וחיינו הכלכליים אינם נערכים לשם
| |
| חיים לגבי מצב האומה בצביונה הראוי, ע"פ אותן הדרישות הרוממות, הוא נכון
| |
| למועדי רגל, ורחמנא ליצלן מהאי דעתא. וכל ענין הוה ועבר וכיו"ב, שהנני מזכיר
| |
| תמיד ביחש המעשה לכללי התורה, הכל נמשך ע"פ הציור של חיי עמנו וארץ חמדתנו
| |
| בתכלית השלמות, בהיות אדירנו ממנו ומושלנו מקרבנו, ארמון על משפטו ושופטנו
| |
| דף 104
| |
| ויועצנו כבתחילה, וארץ צבי שתולה בנוה בקיבוץ כל בניה בתוכה וכל יושביה עליה,
| |
| אז כל היוצא ממעין בית ד' יהיה קודש לד'. אבל בזמן החשך והדלדול אמנם אין
| |
| מעצור לאדם להתנהג ע"פ הרגשותיו היותר עדינות, כשהוא מכוין בהן לרומם
| |
| נפשו, ולקרבה אל אור האמת והצדק, שהוא אור השי"ת וחסדו, אבל אין זאת הדרכת
| |
| של תורה כ"א מדה מוסרית פרטית. ע"כ אם בהיותה מתרחבת תביא איזה דברים
| |
| של הפסד באוצר הכלל, ע"י אותו הדרך שנטיות הקדומות בזמן מביאות, יהפכו
| |
| מנטיות מוסריות לדברים שיש בהם נזק לרבים, שכל חכם-לב ואיש-חסד יבין,
| |
| שהחוב היותר קדוש ונשגב הוא לקמץ גם הוד מוסר נפשו לפי ערכו הפרטי, כדי
| |
| להעמיד טובה למוסר הכללי, שהוא יסוד הצדק העומד לעד. וע"ז נאמר "העם
| |
| ההולכים בחושך ראו אור גדול, יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם".
| |
| ז). ומה שנשאלת לפי דברי בענין צמר ופשתן<ref>בטעם הרחקת חומר הלבשה ממה שהוא משל בעלי-חיים למה שאינו משל בעלי-חיים. "אפיקים בנגב" פרק י, "הפלס" תרס"ג.</ref>, מה נשתנה פשתן מצמר-
| |
| גפן. הנני צריך להעירך עוד על כללות דרך הדרישה של טעמי תורה, שהמצות
| |
| הן כדמות האותיות והתיבות שעל ידן אנחנו מבינים את המושגים, ואם תיבה אחת
| |
| תספיק היתכן לשאול מפני מה לא נוספה עוד תיבה להאמר, המורה על אותו ענין
| |
| בעצמו. אמנם ודאי התיבה החקוקה באורה של עולם היא צריכה להיות מובלטת
| |
| בתכלית הבהירות, וזה אנחנו צריכים לרדוף לדעת את ד', ובודאי שהמחשבה
| |
| העליונה הזאת צריכה להיות נחקקת בציור של חשובי בנ"א, ובכלל מחוברת עם
| |
| הצד הנחשב של מציאות הבגדים, דהיינו לכבוד ולתפארת, ולא רק לכסות קלון
| |
| ולהגן בקרה, שזהו הצד הנמוך והחלוש של האדם, הבא ג"כ מנפילה מוסרית,
| |
| שהננו צופים שתתעלה בכחה של תורה. ע"כ השש, שהוא פשתן, היא ההלבשה
| |
| המעטרת ביותר בארץ הקדם, עמה ראויה המחשבה הנאצלת הזאת להתאחד, לא
| |
| עם יתר ההלבשות הנמוכות ממנה, שהן תוצאות של הכרח וחולשה.
| |
| ח). ומה שכתבת בענין ד' רש"י<ref>בראשית ו כ.</ref>, שזכר הקב"ה לבע"ח זכות שלא קלקלו.
| |
| ענין הזכות הוא היסוד מפני מה אלו ראויים לקיום ולא אחרים, ומפני שהם לא
| |
| נתקלקלו בנטייתם המוסרית ע"כ הם ראויים לישב העולם על ידם, ואין זה נוגע
| |
| כלל לבחירה חפשית, כמו שיש ענין זכות אבות שאינו נוגע לבחירה. אמנם עיקר
| |
| שלילת הבחירה מבע"ח לגמרי אין לה יסוד, ודאי אינם כ"כ רחבים בבחירה כהאדם,
| |
| אבל יש לכל חי לפי מדת כשרונו ג"כ חלק בבחירה, וזהו יסוד השתלמותו בעתיד,
| |
| עד אשר "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי". ומחקרי בע"ח שנתחדשו מראים
| |
| יותר את האמת הזאת, שכבר אמרה תורה, וקדמום נביאים, בהרחבה, ודבר אלקינו
| |
| יקום לעולם.
| |
| בנימין יקירי, מכתבך היקר איננו כעת לפני, ע"כ לא לקחתי אודותו דברים
| |
| כעת, ואתך הסליחה.
| |
| כתבו לי ידידי האהובים, מכל אשר עמכם לטובה ולברכה. יחון השי"ת
| |
| את עמו וירומם בכבוד קרננו, ותפארת עמו וארצו יפריח במהרה בימינו.
| |
| והי' זה שלו' וברכה, כנפשכם האהובה ונפש מוקירכם ואוהבכם, דורש
| |
| אשרכם בכל לב, נושא לכם ברכה מארץ חמדה,
| |
| אברהם יצחק ה"ק
| |
| דף 105
| |
|
| |
|
| |
| = אזכורים בספרים ובמאמרים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = קישורים חיצוניים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ==הערות שוליים==
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |