|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת פט |אגרות הראיה-|אגרת|פט|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ב"ה, כ"א מנ"א תרס"ד.
| |
| כ' ידידי ואהובי, נחמד ונעים, מלא תבונה ודעת יראת ד', חו"ב, מו"ה
| |
| משה זיידל נ"י, וכא"ל, שלו'.
| |
| דבריך היקרים, יקירי, שמחו את לבבי, ובהיותי יושב פה בנאות דשא
| |
| במושבת רחובות אשר ביהודה, והנני יושב ונגד עיני נשקפים הררי יהודה, וגאון
| |
| ד', אשר עטרנו פה בשנים קדמוניות ואשר עוד יעטרנו בחסדו לימים הבאים, כי
| |
| דף 93
| |
| דברו ית' לא ישוב ריקם, ירהיב לבבי. אמנם עלינו להתעתד לקראת עתידנו
| |
| הנהדר ברוח ד', ברוח דעת ואור ד', שיהיה בכחו לאחד את כל הכחות הרעננים
| |
| אשר בעמנו, להיות מוכנים לחיות חיים בריאים ושלמים, חיים כאלה שיהיו למופת
| |
| לכל העמים תחת כל השמים, בעוזם וגבורתם ביחד עם הוד קדושתם ורוממותם,
| |
| שאז נוכל למלא את התעודה הראויה לישראל בארץ-ישראל. וזה אי אפשר כ"א ע"י
| |
| קיפול כל הטוב הנמצא בחיי האבות והבנים גם יחד, באופן שלא די שלא יהיו
| |
| הצדדים הטובים שיש בשני דרכי החיים סותרים זא"ז, כ"א מחזקים ומרוממים
| |
| זא"ז, זהו יסוד השבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. במחשבות הללו
| |
| הנני הוגה ועסוק, ות"ל שכל אשר שיערתי בחו"ל במה שיש לנו לעשות לטובת
| |
| כלל עמנו וארצנו, בהשפעת רוח טהרה שתחיה את כל המעשים כולם, לאמר בפה
| |
| מלא "בית יעקב לכו ונלכה באור ד'", הנני רואה עין בעין פה על אדמת קדשנו.
| |
| והנה בהיותי חושב ע"ד הצמאון לדבר ד', אשר התגלה בדורנו בתור מחלה של
| |
| עילוף בצמא<ref>עמוס ח יג.</ref>, אשר רק במוצלחים וניגשים יותר אל הקודש לא הפכה המחלה
| |
| של הצמאון את הכמיהות לתיעוב, ואשר אני יודע באין ספק, שרק כפי אותה
| |
| הפעולה של השפעת דבר ד' ואורה של תורה בלשון שציחי הצמא מכירים אותו,
| |
| כן יתחזקו כחותינו, ונהיה מוכשרים ללבוש עוזינו ובגד תפארתנו, ונהיה ראויים
| |
| לגאולה וישועה, בשובנו אל ד' ואל דבר קדשו באהבה, הבאה מתוך הכרה וידיעה.
| |
| "ובקשת משם את ד' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך". ודרישה
| |
| זו, שבכל לב ובכל נפש, א"א כ"א אחרי הסרת כל חשכת המבוכות החוצצות בעד
| |
| אור ישראל, שלא יוכל להגלה בהדר גאונו, שרק בהכירנו את ערך עצמנו, את
| |
| היתרון של רוח ד' אשר עלינו, רק אז תשוב אלינו גבורתנו העליונה, ונדע איך
| |
| לחיות על אדמת קדשנו אחרי כל הנסיונות הרבים והקשים שעברו עלינו ללמדנו
| |
| דעה והשכל. אשר על כן כל צעיר הבא, ודורש ושואל, ומרצה מבוכותיו, הנני
| |
| רואה בו דמות אבן יקרה משהם וישפה העתידים להיות נקבעים בשערי ירושלים<ref>בבא בתראעה.</ref>,
| |
| "ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ, וכל בניך
| |
| למודי ד' ורב שלום בניך".
| |
| ע"כ כל ישעי וחפצי<ref>ע' שמואל-ב כג ה.</ref> שיתרגלו הצעירים בעלי-הכשרון ללמוד, בגירסא תחילה
| |
| ואח"כ בעיון, את החלק המוסרי והמדעי שבתורה, שהוא כלל תורת הלבבות,
| |
| שכללם החסיד בחוה"ל בכללים קצרים וכוללים בספרו. הלימוד המתרחב והולך
| |
| בהדרגה, בקביעות עת ושעה או שעתים בכל יום, עד כדי רכישת השקפה הגונה
| |
| ורגש פנימי על חלק המוסרי והעיוני שבתורה, יעדן את הרוח, וישובב את הנפש,
| |
| עד שימצא האדם את עצמו מוכן ומוכשר לדרוש ולחקור, וימלא אומץ לב וגבורה,
| |
| כי "ד' אורי וישעי ממי אירא". וכ"כ תהי' ההתעסקות בהלכות דעות שבתורה
| |
| עושה פריה, עד שהפלפול, החקירה, הביאור והחידוש, בענינים הללו יהי' מצוי
| |
| אצל כל צעיר בעל-כשרון, כמו שהוא מצוי ב"ה בחלק המעשי, ואז יעשה את
| |
| פעולתו לטובה עד שאפילו את הצד המעשי ירומם וירחיב. ע"כ בראותי דבריך,
| |
| במחקר בדברים העיוניים שבתורה, ובהקריבך אלי שאילותיך, שמחתי ואמרתי הודות
| |
| דף 94
| |
| לד', כי לא קול קורא במדבר היה קולי, ואקוה ש"ישוטטו רבים ותרבה הדעת"<ref>דניאל יב ד.</ref>.
| |
| אמנם מצאתי נכון להעירך על ההדרגה, דהיינו לרכוש בקיאות הגונה, בכל ספר
| |
| מוסרי שיבא לידך הקל הקל תחילה, כי כולם נובעים הם מלבם של גדולי דעה
| |
| חכמי לב וחסידי עליון, ורבים מהדברים העיוניים א"א להבין על בוריים אם
| |
| לא יהיה הרגש ג"כ מוכשר כראוי, ועל כן נקראת התורה ג"כ שירה<ref>נדרים לח. סנהדרין כא: זהר וילך רפז.</ref> כמו שנקראת
| |
| מצוה<ref>שמות כד יב, ברכות ה. וע' שבועות כט.</ref>, ע"כ צריך להסתייע עם הכח המיוחד להרגיש דברי אלקים חיים, שאינם
| |
| מתבררים כ"א ללב טהור, וע"ז מועיל הצד המוסרי שאינו מסור כ"כ למחקרים,
| |
| כ"א לבסס את הנפש על יסודותיה הפנימיות. אבל לא לעמוד כ"א ללכת הלאה,
| |
| "ונדעה נרדפה לדעת את ד', כשחר נכון מוצאו, ויבא כגשם לנו כמלקוש יורה
| |
| ארץ"<ref>הושע י, ג.</ref>.
| |
| ואחרי ההערה הקטנה הזאת אבא לדבר על הערותיך המחוכמות, אף שהמה
| |
| דברים שכבר נשאלו הם או כיוצא בהם בדורות שעברו, מ"מ הדברים צריכים
| |
| בירור בדורנו. אבל תוכן הבירור צריך להיות ע"י העלאת כח המדע למושגים
| |
| יותר רחבים, שזהו התכלית הנמצאת בכל הניגודים המעשיים והעיוניים, וע"י
| |
| השקפה יותר אמיתית כללית מתגלה אור האמת, עד שאין צורך כלל לתירוצים
| |
| מיוחדים על כל פרט.
| |
| דע לך יקירי, שכאשר האדם נכנס לחקור איזה מחקר ועיון צריך להיות תמיד
| |
| להכשיר עצמו כפי כחו להיות קרוב אל הדבר הנחקר, ואם יוכל שכ"כ יתקרב
| |
| אל המושג עד שיוכל לחוש אותו מעצמו, מנפשו ומעומק רגשותיו, אז אם לא
| |
| ימלא את מה שיכול יחסר תנאי עקרי מהתנאים המוכרחים אל דרישת האמת.
| |
| א"כ כאשר ניגשים אנחנו לחקור איך להבין דרכי היושר הגנוזים באורה של תורה,
| |
| שהיא כוללת את החזיון של המציאות ביחש להמוסר האנושי העיוני והמעשי,
| |
| הפרטי והכללי, החברותי והמדיני, מראשית ועד אחרית, צריך תחילת-כל החפץ
| |
| לעמוד על האמת לתמם את חזיונות החיים כולם לפי כחו, דהיינו שלא להשקיף
| |
| על המדריגות המוסריות לפי מצב פרטי של דור מיוחד, כי-אם לפי ערך הנדרש
| |
| לקבע מוסר כזה שיהיה פועל פעולתו, לפי עצמו ולפי השתלשלות המאורעות שיהיו
| |
| נמשכים ממנו, עד סוף כל הדורות, להיות תמיד פועל להיטיב ולהשכיל. ולמהלך זה
| |
| צריכות הפסיעות להיות מדודות הרבה, ואם מדת הרחמים תתפרץ, באיזה חלק
| |
| קטן של תקופה מיוחדת, יותר מהמדה המסכמת עם התוצאות של העתיד היותר
| |
| רחוק, תסבב היא פעולות מזיקות ומהרסות לפעמים יותר מהעול הגלוי היותר גדול.
| |
| וממוצא דבר תשכיל, שאע"פ שאין אנו רשאים כלל לבטל את רגשי היושר והחקים
| |
| הנולדים מהם ביחש המעשה בהוה, לפי אותן התמונות שהן מתגלות ברגשותינו
| |
| בהוה, מ"מ אין לנו להתמכר אליהם ביחש של "מה למעלה מה למטה מה לפנים
| |
| מה לאחור". והנה את החיים צריכים אנחנו להבין בשני ערכים, איך המה נמצאים
| |
| ואיך הם צריכים להיות. היושר המוחלט נעוץ לעולם באותו הצד שהחיים צריכים
| |
| להיות, אמנם היושר הארעי, הנוגע יותר למעשה בהוה, הוא בנוי על הצד שהחיים
| |
| הם נמצאים בו בפועל. רוממותה של תורה ואלהיותה א"א כלל שתהי' אחרת כ"א
| |
| כלי חמדה, לסבב לכונן את החיים אל המצב שהם צריכים להיות בו. אבל צריך
| |
| דף 95
| |
| אתה להזהר שלא תחשוב ששני המעמדים האלה אין להם יחש וצירוף זל"ז, כ"א
| |
| הם ענינים מצורפים, כאופקים המתחלפים להולך בדרך רחוקה.
| |
| ודע עוד, שהעבדות, כמו כל דרכי ד' הישרים, שצדיקים ילכו בם ופושעים
| |
| יכשלו בם, לא הביאה מצד עצמה לעולם שום תקלה, כי עצם חק העבדות הוא
| |
| חק טבעי בבנ"א, ואין שום הבדל בין העבדות החוקית להעבדות הטבעית, ואדרבא
| |
| העבדות החקית שהיא ע"פ רשותה של תורה באה לתקן כמה תקלות, שהעבדות
| |
| הטבעית היא צפויה אליהם. למשל, הרי המציאות של עניים ועשירים חלשים
| |
| וגבורים דבר מוכרח ונהוג הוא, א"כ אותם שקנו להם נכסים מרובים, שהם
| |
| משתמשים בכח המשפט לשכר עובדים עניים לעבודתם, הרי השכירים הללו גם
| |
| להם עבדים בטבע, מצד ההכרח החברותי, והנה למשל העובדים במכרה-הפחמים,
| |
| שהם נשכרים מרצונם, הרי הם עבדים לאדוניהם, ובודאי חלק האנשים שהם
| |
| צריכים להיות שפלים במצב, לולא הרשעה ששלטה כ"כ בלבות בנ"א, עד כדי
| |
| רמיסת משפט, הנה אם היו עבדים קנויים קנין כסף אז היה מצבם יותר טוב.
| |
| למשל עכשיו אנחנו צריכים להערות מוסריות לדאוג בעד חיי העובדים, החומרי
| |
| והמוסרי, והעשיר שלבו אטום לועג לכל צדק ומוסר, ויותר נח לו שבמנהרה יחסר
| |
| אור ואויר, אע"פ שעי"ז יתקצרו חייהם של עשיריות אלפים אנשים, ויעשו חולים
| |
| אנושים, רק שלא יוציא מכיסו עשיריות אלפים שקלים לכונן את המנהרה במצב
| |
| יותר טוב, ואם לפעמים תפול מכרה, ויקברו חיים עובדיה, לא ישים על לב,
| |
| כי ימצא עבדים אחרים נשכרים. מה שא"כ אם היו העבודות הללו נעשות ע"פ
| |
| חק עבדות חוקית, שהעבדים המה קנין כספו של אדוניהם, אז הדאגה לחייהם
| |
| ואשרם תהיה שוה לדאגתו על הונו, "כי כספו הוא", אז היו באמת העובדים הדלים
| |
| הללו יותר מאושרים וצפויים לעתיד יותר טוב. ע"כ תורתנו הקדושה היא הולכת
| |
| בדרכה לרומם את לב האדם, לקרבו אל דרכי אדון כל המעשים ב"ה, וממילא
| |
| כל זמן שהעבדות הטבעית תהיה מוכרחת להיות נהוגה בחברה האנושית, "בראתי
| |
| יצה"ר בראתי לו תורה תבלין" <ref>קידושין ל:</ref>, תהיה העבדות החוקית מבסמתה ומחזירתה
| |
| לטובה. אמנם כל אלה ההשפעות היו הולכות בדרך ישרה, לולא גרמו חטאינו
| |
| ועונות אבותינו להפסיק על משך זמן ארוך את פעולתנו ע"י אור תורתנו על עצמנו
| |
| ועל העולם כולו. אבל מיום שחרב בית המקדש ונתפזרנו בין העמים אין לך יום שאין
| |
| קללתו מרובה מחבירו<ref>סוטה מט.</ref>, וחשכת ימי הבינים דוקא אז הרימה ראש, ותעות את
| |
| יושר התעודה של ארחות חיים, ותעשה העבדות למפלצת, ותאבד את תעודתה,
| |
| שהיא לשמור את הכושלים שבבנ"א מתגרת יד אנשים רעים ותקיפים, ע"י מה
| |
| שתביאם לאותו מצב של בטחון הרכוש, עד שכפי המצב ההוה היה נשקף שיוצא
| |
| שכרה בהפסדה, ותגמר האנושיות אומר לבטל את חק העבדות החוקית, אע"פ
| |
| שלא תעצרכח לבטל את העבדות הטבעית, גם אין בכחה להגן על המגרעות,
| |
| שביטול העבדות החוקית מביא על החלק העבדותי שבבנ"א. זה צריך להיות גנוז
| |
| בתורה עד תקופת האורה שמציון תצא תורה, "ועשרה אנשים מכל לשונות הגויים
| |
| יחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם". אז תכיר
| |
| החברה האנושית כולה, כי אחרי תיקון הלב, להיות לב בשר, מלא יושר חנינה
| |
| דף 96
| |
| חסד ורחמים, ראוי וכשר הוא לירודים שבבנ"א שיהיו כולם מסורים תחת חסות
| |
| מעולים וצדיקים חכמי לב, שתהיה דאגתם עליהם מתיחסת כיחס הקנין ובזה
| |
| ימצאו אשרם ובטחונם בחיים.
| |
| אמנם המצב החברותי והמוסרי נעוצים זה בזה ע"פ דעתו של אל דעות
| |
| ב"ה. ע"כ האנשים הראויים להיות עבדים המה ע"פ תקונו של עולם אנשים כאלה,
| |
| שהרחבת חופשתם תביא רעה להם ורעה לעולם, בהיותם בטבעם נוטים לחיים
| |
| שפלים, שרק ע"י כח מעיק מבחוץ יתישרו ויתרוממו, וזה יארע הרבה מהשפעת
| |
| אבות. כי כמו שמעלות הנפש ותכונות לטובה יבאו בחק ירושה כן תכונות שפלות
| |
| ג"כ יהיו למורשה, ולפעמים יקנה אדם לעצמו ע"י התגלות נטיה תכונה כ"כ שפלה,
| |
| שאלפי דור צריכים להרימה, ויחש האבות פועל, בין מצד היחש החומרי בין
| |
| מצד הקשר הנפשי, אפילו בריחוק מאד. ע"כ התגלות השפלות של חם היא פעלה,
| |
| שהיוצאים מגזעו יותר הם ראויים להיות עבדים משיהיו מושלים בעצמם, ועומק
| |
| התכונה היא הארירה<ref>בראשית ט כה.</ref>, שאין ראוי לברוך, שתכונות רמות-ערך ושאיפה לחכמה
| |
| ואהבת השי"ת ובריותיו הן טבועות בהם, להתדבק בו<ref>בראשית רבה פ' נט.</ref>. וכדי להעיד על עומק
| |
| היושר, שהאנושיות צריכה להמצא בו, מצד השפעתה של תורה, אסור או ראוי
| |
| עכ"פ שלא למחק חק העבדות ממציאותו, כ"א לישרו על תכונתו הראויה. וזהו
| |
| עומק הרושם שצריך להמצא בדין "יום או יומים"<ref>שמות כאכו.</ref>בדיוק שהרי יסוד כל העונשים,
| |
| אפילו עונש של הורג נפש, צריך שיהי' נשקל ע"פ הפלס של תיקון העולם
| |
| בעתיד, א"כ כל מאורע שיש לו הגנה על העתיד והרוב, חוץ מהיושר הפנימי
| |
| שבלב, ע"כ שהעונש צריך שיהי' מוגבל לפי הערך של ההגנה החיצונה, שאם לא
| |
| יהי' פועל כלל בהכרעתו הרי המשפט יוצא מכלל רחמים ותיקון-עולם לכלל
| |
| נקמה. ע"כ כיון שכספו הוא, והאדם חס על כספו, ולא תארע כ"כ בנקל הריגת
| |
| עבד בזדון, מפני הפסד ממונו, ע"כ לא יוקם, כי אין ראוי למנע ממשפט רושם של
| |
| שלילת נקמה כ"א תיקון ורחמים על הכלל. ויש לזה רושם ג"כ בהראב"ע ז"ל.
| |
| ובין תבין, שהערת רבותינו ז"ל<ref>בראשית רבה פ' לו.</ref> במדרש ובאגדה ע"ד הכרתו של נח בצורך
| |
| השירות לבנ"א, שאינה כ"א ההכרה בטיב החברה והכרחיותה לעבדות, ושעל כן
| |
| ראוי שיהי' החלק היותר נאות לשפלות העבדות, מצד שפלות תכונתו למוסר
| |
| ולחכמה, המוכן להכנע. וזהו יסוד הרצון של ביטול טענת הכנענים<ref>סנהדרין צא.</ref>, שתעודת
| |
| הכיבוש הנהוגה בכלל האנושיות היא לתכנית הרמת קרן רוח האדם, שהקיבוצים
| |
| הקטנים עלולים יותר להשפל, וע"י הכיבוש נתאחדו יותר ממלכות גדולות, והוא
| |
| צעד להתרכזות האנושיות למשפחה אחת באחרית הימים. אמנם ראוי תמיד, שהקיבוץ
| |
| שממנו יהי' נובע אור יותר גדול וטוב להשלמת הכלל יהי' נכבד, והמתגבר יהי'
| |
| היותר הולך לדרך האורה, וזהו יסוד העבדות בטבע, עד שיש לכיבוש ישראל מיד
| |
| הכנענים היסוד היותר חזק בשאיפת ההתקדמות האנושית, שמזה נובע החק של
| |
| "מה שקנה עבד קנה רבו".
| |
| ממוצא דבר תשכיל, שאותם שרצו להעמיד את השאיפה לביטול העבדות
| |
| בהוה מפני שתמכו א"ע בכה"ק, הם דומים לאיצטגנינים הרואים ואינם יודעים
| |
| דף 97
| |
| מה רואים. אמנם יש ערך לחק העבדות החוקית, שיהי' משמש לטוב בעולם,
| |
| אבל צריך לזה עולם מסודר כראוי, ומ"מ הד-קול של אותם היתרונות, שהעבדות
| |
| פועלת באופן בלתי-מבורר למחזיקים עצמם, הוא הגורם את התביעה מצד המחזיקים.
| |
| אבל מבלעדי הכנה כוללת גדולה ועצומה א"א שיהיה העולם נשפע כראוי מקדושת
| |
| כה"ק, כ"א עם-ד' לבדו בהיותו מוכשר הכשר פנימי יותר קרוב, ומאז גזרו חז"ל
| |
| שכה"ק מטמאים את הידים, ולפי חבתן טומאתן<ref>ידים פ"ד מ"ו.</ref>, למי שרוצה להשפיע מהם
| |
| דברים מעשיים בעולם הכללי, שאינו מוכשר אל הדרכה כ"כ רוממה כעת עד
| |
| עת קץ.
| |
| ודע עוד, שהחזיון של הכחות המתפתחים לטובה ולאורה מצד כח התורה
| |
| הוא הולך במערכה, עד כמה ראוי שיהי' נובע מכח הדין והמשפט ועד כמה ראוי
| |
| שיהי' נובע דוקא מטוב הלב ומהסכמה פנימית בלא שום מעיק כלל, אפילו מועקה
| |
| מוסרית. וזהו היסוד שאנו מחברים תמיד ברית אבות עם כל הדברים היותר עקריים,
| |
| וברית א"י היא מחוברת מחזקת ירושת אבות וקבלת התורה. אמנם האבות קיימו
| |
| את התורה מהכרה פנימית וחפשית, וזה היתרון ראוי שלא יחסר על חלק גדול
| |
| מהמציאות המוסרית, וזהו יסוד החלקים הגנוזים שהמה יוצאים דוקא בתור מדות
| |
| חסידות ולפנים משוה"ד, שאם היו באים בתור הלכה הכרחית היו מטשטשים את
| |
| ההדרכה הקבועה, להיות הולכת הלוך ואור לדורות עולם ולהיות לאור גויים
| |
| ועמים רבים לפי מעלות רוחם השונה מאד. כי הצד המוסרי שצריך להמצא בתור
| |
| נדבה ואהבת חסד הוא צריך לעולם להיות לו משקל נודע לפי הערך המוסרי הכללי
| |
| החיובי, כערך האויר החפשי לעומת הבנינים והמעשים הקולטוריים הממלאים אותו,
| |
| שא"א שלא ישאירו בעבורו מקום רחב מאד. ומה שצריך להסתפח ע"פ נדבת
| |
| הרוח וחופש הרצון הטוב חייב להרשם בתור מדת חסידות. ואין לשער גודל
| |
| ההפסד, שהיתה התרבות האנושית סובלת, אם אלה המדות הנעלות היו נקבעות
| |
| בקבע חיובי. כי רק מה שהוא יותר הכרחי לחיים החמריים והמוסריים בהוה, ופוגע
| |
| אם יחלש להשרשת העתיד, זה נכנס באזהרה, וגדול המצווה ועושה<ref>בבא קמא לח.</ref>, אבל מה
| |
| שקולע לעומק הטוב בהיותו עומד ומתפשט בתור טל של תחי' לימים יוצרו,
| |
| מבלי לפגוע ברכותו וספוגיותו את כל מטרת העילוי העתידי, זכה להקבע בתור
| |
| נדבה ואהבת חסד. זהו גורל ה"לפנים משורת הדין", שמאד יפעל לטובה לעת אשר
| |
| יהפך לב האבן אשר לבנ"א ללב בשר. ע"כ אותו החלק הנשאר לפנים משוה"ד
| |
| מוכרח להשארבמדתו, וכל אשר תתרומם האנושיות יצאו מדות-החסידות מרשות
| |
| היחיד לרשות הרבים, ויהיו קנין כל העם, "וכל בניך לימודי ד'".
| |
| ודע יקירי, שכל הדברים ההיסתוריים שהיו במציאות צריכים שיובנו ע"פ
| |
| תעודותיהם, עם הדברים המסובבים מהם בהשגחת ד', לכונן הטוב והחסד באחרית,
| |
| וכיון שאנו רואים שהרבה עבדים יצאו מגזע חם יותר משני הגזעים האחרים, אנו
| |
| מכירים שלתכלית ההשלמה הכללית היו הם ראויים לעבדות, ולו התרוממו לחירות
| |
| בלא-עת פעלו בודאי, בחירותם, הבלתי-ראויה להם, לרעה על הרוח האנושי ועל
| |
| דרכי חיי הציבור והיחיד, וזהו תכלית הבנת קללת נח. וה"ה בכל עבר היסתורי,
| |
| שהכל הוא מעשה ד' בחסד ובחכמה. ואין זה מונע כלל את שורת היושר האנושי
| |
| דף 98
| |
| לעשות לתיקון הציבור כל מה שאפשר, לפי המתגלה בדור. אדרבא לולא ההשקפה
| |
| הברורה, שכל העובדות שבעבר היו נועדות לתכלית הטוב, יש להרשים על החיים
| |
| רק את כח האגרוף, ולא יקום רוח לחוקק צדק, אבל בידיעה שגם הרשע-כסל
| |
| הי' טוב ותכליתי בעבר, וע"כ לא נדמנו לו סיבות מספיקות להדפו, א"כ יסוד
| |
| היושר מבונה יפה, וכשמזדמנות סיבות נאותות לגרש את ההיזק המוסרי, שנסתבב
| |
| ע"י השימוש לרעה בדברים הטובים, רק אז מתמלא הלב חריצות של צדק להרים
| |
| כח המשפט והיושר. ואין מעכב ומונע כלל מה שישראל מצווים לשמור את הרושם
| |
| האלהי, לתעודת בנין העולם לזמן היותר מרומם במוסריותו, והמתעלה מקלקולי
| |
| העבר ביותר, זהו עבודה מיוחדת לישראל, מוגבלת ומעשית, ועמה דוקא יחדור רוח
| |
| ד' להרבות חסד וצדק בכל העמים, ע"פ השקפותיהם המתבררות להם. וראוי לכל
| |
| ירא-ד' באמת לחזק ידי חסידי האנושיות, ולהרחיב יושר דעותיהם, עם תמימות
| |
| ההשקפה להבדיל בין עבודת פנים לעבודת חוץ. והכלל הוא, שכ"מ שתמצא בזה
| |
| רושם של יחס הגזע בתורה ובדחז"ל הוא להצדיק משפט עובדא של מציאות,
| |
| להכיר מעשה ד' במהלך ההיסטוריה, לא פחות מבמהלך צבא השמים, "זכור ימות
| |
| עולם" "ושאו מרום עיניכם" בחוברת. ע"כ טבע העבדות בכלל האנושיות היתה
| |
| ראויה להיות נקבעת במקום הראוי לה ביותר, ע"פ נטיות הנפשיות, והפיכת הסדר
| |
| של שחרור העבדים אינה פועלת טוב כללי, כ"א אותו המספר המוכרח להיות
| |
| נכנס בעול העבדות הטבעית יובא לאוצר הכלל גם מאותם שהם ראויים להיות
| |
| בנ"ח ע"פ תכונותיהם, ונעשה עי"ז עולם הפוך, "שרים הולכים כעבדים"<ref>קהלת י ז.</ref> "ועבד
| |
| כי ימלוך"<ref>משלי ל כא.</ref>. ואל תחשוב, שאם נקח לנו את מי שהוא ראוי להיות עבד, ע"פ תכונתו
| |
| הפנימית, ונשכילהו, שבזה יצא מכלל העבדות. לא כן, אם העבד הזה יהי' יושב
| |
| על קתדרא ידרוש דברים כאלה שהמדות הראויות לעבדים יהיו נטבעות בהם.
| |
| וזהו היסוד שראינו חכמים גדולים דורשים דברי דופי ורשעה, מפני שזוהמת העבדות
| |
| דבקה בהם. אמנם לולא הרשיעו האדונים הרעים, להתעמר בעבדיהם, יותר מההכרח
| |
| הטבעי, היה הדבר הולך בטבעו, אבל רעי-אדם הפסידו את זכותם ע"י אכזריותם,
| |
| והוכרח קשר העבדות הקבוע במצריו להיות ניתר, ומקומו לקחה העבדות הטבעית,
| |
| שבודאי לא תוכל להתאים לכל הצדק, עד אשר תצא מציון ישועה ואורה לכל
| |
| העמים, לדעת איך צריכה צדקת ד' להעשות ע"פ רוחה של תורה, בכח החסידות
| |
| והנדיבות, הממלא את לבב האומה, אשר רוח ד' אשר עלי', שלא ימוש מפיה ומפי
| |
| זרעה וזרע זרעה, היא הערובה לגאולתה. רוממות אומה על חברתה, הקבוע בסדר עליות
| |
| וירידות העמים, היא ג"כ בנוי' על היסוד של ההכשר שיש לכל אומה לשמש ברוחה
| |
| הכללי, להשלמת כלל האנושיות. וזהו העומק היסודי של תמצית הלימוד, היוצא
| |
| מ"מה שקנה עבד קנה רבו". כשמשתמש במקום זכיות מכריעות בין משפטי עמים,
| |
| ועל מציאות ההכרח של השימוש לאדם התבונן נח בהשקפתו על הצביון הכללי
| |
| של העולם בתיבה, וההכרח עצמו הי' סיבה כללית שימצא ג"כ צד שפל וגרוע
| |
| במין האנושי, הראוי לעבדות, ובהיותו ראוי לזה "אין ברוך מתדבק עמו", כי
| |
| עירוב מדות העבדים במזגי בנ"ח יפעל לרעה על כלל בנין מהלך הנפש.
| |
| והנה מכתבי נפסק ימים רבים מהמון הטרדות, וע"כ הנני אוחז דרך קצרה
| |
| שיספיק לנבון כמוך, יקירי. בענין דיני ב"נ, דע שישראל, בהיותו העם אשר
| |
| דף 99
| |
| בחר בו ד' לאור גויים, יש לו זכיות מיוחדות, שלפעמים כשצריך לקיומו, או
| |
| לתועלת הרשמת מעלתו, לותר על איזה חק מוסרי, גם זה הוא טובה כללית,
| |
| שחוזרת באחרית אל הכלל כולו. אמנם הגדרים כמה יש לותר צריכים להגבלה
| |
| תורית, לפעמים מקבלה או מתקנה, ולפעמים גם בדברים מפורשים בתורה. והנה
| |
| ההכרעה בין שיתוף הקנין, המעביר קו על כח הצדק של "שלי שלי ושלך שלך",
| |
| ובין הגבלת זכיות כל יחיד ויחיד, זה אחד מהדברים הקשים שבעמקי המשפט.
| |
| והנה על הדבר הנאבד באמת הכריעה תורה, שאחר היאוש כבר כח השיתוף גובר
| |
| בו על כח היחוד, והשיקול האלקיהשוה בזה את כף המאזנים לצד הקומונא, שגם
| |
| בה נמצא גרעין טוב, ובלא יאוש נתן מקום להכריע על ידו את יתרון השימוש
| |
| לטוב ולצדק בכח הרכוש. ע"כ בין ישראל לישראל המשפט הכללי הוא, שהשימוש
| |
| בכח הרכוש הוא כערך שוה, כמובן ביחש נערך כללי, שאינו צריך להזדקק לדקדוקי
| |
| פרטים, וע"כ כחההתיחדות עודנו פועל גם על האבדה. אבל אם החזקה היא שכח
| |
| השימוש ברכוש זה כשיהי' ביד המוצא יהי' יותר נאות לטובת כלל האנושיות
| |
| באחרית, מאשר יהי' ביד בעל האבדה, אז כבר מספקת היא תביעת הצדק להכריע
| |
| לצד הקומוניא והשיתוף הכללי ג"כ באבידה מבלעדי יאוש, והוא איסור החזרת
| |
| אבידה לגוי, שלולא הדעה הכוללת של רדיפת הצדק הרחוק לא די שלא הי' נאסר
| |
| כ"א הי' נכנס בכלל חיוב, וע"כ בכל מקום שיוכל שם שמים להתקדש, וקדושת
| |
| שם שמים היא באמת ע"י הכרה הבאה מן החוץ, שכחה של תורה פועל כ"כ על
| |
| פרטי אישי האומה, לותר מזכיותיהם הפרטיות בשביל כבוד הכלל, שהיא עצמה
| |
| מדה משובחת מאד, אז כבר הדבר חוזר לעצמיות חיובו, ו"דרכי-שלו'" זה הוא
| |
| מיוסד על עומק האמת מצדי-צדדים. ובשום אופן וענין אין צדקה לשום אומה
| |
| בעולם להגביל זכיות חברתה בלא תכלית נשגבת כללית, ע"כ צדקו מליצי ישראל
| |
| בתביעתם "הלא אב אחד לכולנו"<ref>ע' מגילת תענית פ"יב, ראש השנה יט.</ref>, לבד מה שהעיקר הוא כדעת המאירי<ref>בבא קמא לח.</ref>, שכל
| |
| העמים שהם גדורים בנימוסים הגונים בין אדם לחבירו הם כבר נחשבים לגרים
| |
| תושבים בכל חיובי האדם. אמנם גם אם נאמר כפשטם של פוסקים אחרים
| |
| ג"כ אין בזה בית מיחוש כיון שיש לפנינו ענין תכליתי.
| |
| ולימוד התורה, דע יקירי שאין לך דבר המפסיד את יסוד השלמת החברה
| |
| האנושית, כהשפעת ענינים נעלים בהמון שאינו ראוי לקבלם. ומי שחשב שיצליח
| |
| את כל באי עולם ע"י מה שילעיט אותם ממוסר התורה, קודם שהוכשרו לכך, לא
| |
| ירד כלל לעומק הכונה הטובה האלקית. והראי', שתחת המסוה של "ואהבת לרעך
| |
| כמוך" ערכו במות-תופת לשרוף אנשים, שלא יכלו לדבר על מוסרם שום דופי.
| |
| והכל הוא מפני שעניני התורה הזכים הם צריכים הכשר, והיא למימינים
| |
| בהם סמא דחיי<ref>שבת פח:</ref>, אבל פושעים יכשלו בה, ע"כ אסור ללמד ד"תלנכרי. ואם
| |
| יזדמן יוצא-מן-הכלל, שפעלה התורה עליו להיטיב, אין למדים מן הכללות, וכל
| |
| ההלכות הקבועות נאמרו על הרוב הנהוג, והרשות ניתנה לחכמים מובהקים להורות
| |
| היתר להוראת שעה, מכ"ש כשיש בזה משום קידוש השם או מגדר מילתא, ויתר
| |
| הגדרים הנצרכים לזה, שאין כאן מקום ביאורם.
| |
| וחסידי או"ה, שכתב הרמב"ם<ref>הלכות מלכים סוף פרק ח.</ref> שאם עשה אותם מהכרע הדעת אינו מחסידי
| |
| דף 100
| |
| או"ה ולא מחכמיהם, הנה הגירסא האמיתית היא "אלא מחכמיהם". ודעתי נוטה,
| |
| שכונת הרמב"ם היא שמעלת "יש להם חלע"ה" היא מעלה ירודה מאד, אע"פ
| |
| שהיא ג"כ טובה גדולה, אבל כיון שאפילו רשעים וע"ה שבישראל זוכין לה היא
| |
| לפי ערך המעלות הרוחניות מעלה ירודה, והרמב"ם סובר שהמושכלות מצליחים
| |
| את האדם הרבה עוד יותר מהצדק של ההנהגה, ע"כ סובר שהמדרגה של "יש להם
| |
| חלע"ה" היא מעלה של חסידי או"הדוקא, שלא גברו במושכלות, כ"א קבלו האמונה
| |
| בתמימות רגשי לבב, והתנהגו בדרך ישרה, ע"י מה שקבלו שהמצות שלהם ניתנו
| |
| כך ע"פ ד', אבל מי שע"י הכרע הדעת זכה להשיג ז' מצות ב"נ הוא באמת חכם
| |
| לב ומלא תבונה, הוא נחשב מחכמיהם, שמעלת החכמה היא גדולה מאד, וא"צ
| |
| לומר שיש לו חלע"ה, כ"א הוא עומד במדרגה קדושה, שצריכה להתפרש במבטא
| |
| יותר מלא מהלשון של "יש לו חלע"ה". וגם אם יהיו דברי הרמב"ם כפשטם, אין
| |
| בהם זרות אם נאמר, כי מדת עוה"ב, שהוא מדבר עלי' בספרו, היא אותה המדה
| |
| המיוחדת, שהיתרון האלקי שיש לתורתנו הקדושה הוא מקנה למקיימיה, ויש מעלות
| |
| אחרות שכל דבר טוב יכול להקנות אבל אין זה נקרא בשם עוה"ב, ובאותו היתרון
| |
| הוא בא מכחה של תורה, ומסתגל למי שמקבלה בקדושת אמונתה, ואין זה שולל
| |
| כלל מעלות אחרות מצויירות לכל פילוסופיה כדרכה.
| |
| ועניני המלחמות, אי אפשר הי' כלל, בשעה שהשכנים כולם היו זאבי ערב
| |
| ממש, שרק ישראל לא ילחם, שאז היו מתקבצים ומכלים ח"ו את שאריתם; ואדרבא
| |
| הי' מוכרח מאד גם להפיל פחד על הפראים גם ע"י הנהגות אכזריות, רק עם צפיה
| |
| להביא את האנושיות למה שהיא צריכה להיות, אבל לא לדחוק את השעה. ודע
| |
| שבהלכות הציבור לא החמירה תורה כלל לדחוק את רוח העם לחסידות, מפני שאז
| |
| היתה החסידות הכללית נעשית דרך קבע וחובה, ותכלית התורה היא שתקבע ההערה
| |
| השכלית בכח אהבה ונדבה. וזהו יסוד כמה קולות שיש בדין-תורה ביחש לסדרי
| |
| המלחמות, ועזיבת האלילים היא נאותה לתעודת ישראל הכוללת, ומובן שמ"מ הי'
| |
| הדבר מסור לב"ד לראות מצב המוסר של הע"ז ההיא, ולא היו כל העניניםשוים,
| |
| ובעוה"ר לא נתפרשו לנו הדברים לפרטיהם, ממיעוט השימוש המעשי מאז אבדנו
| |
| חסננו הלאומי, עד אשר ישיב לנו השי"ת עטרת תפארתנו במהרה בימינו.
| |
| והדעות הרעות, צריך אדם להתגבר עליהן בכח שכלו, ואם אינו יכול לברר
| |
| לעצמו עכ"פ כיון שהם גורמים הירוס בחיי החברה ע"כ יש כח להכריח שלא ידבר
| |
| בהם באזני זולתו, שזהו דבר מעשי, וכשישמור זה ממילא יבא להכרת האמת. ותדע
| |
| שסמכה תורה ענין נוקב שם ד' למכה אדם ומכה בהמה<ref>ויקרא כד.</ref>, כלומר שהוא ענין הריסה
| |
| חברותית נוסף על הקלקול השכלי והמוסרי.
| |
| ומה שכתבת על דברי בעניןהחפשים, אבאר לך: כונתי היא, שיכולים להסביר
| |
| להם ג"כ, כי מה שנתקיימה האומה עד כה ע"י קיום המצות אנו רואים בעדות של
| |
| נסיון, שא"א להכחישו, ואם אפשר שתתקיים היא ורוחה בלא קיום התורה לפי
| |
| ידיעתנו הוא דבר נמנע, אבל גם אם ניתן להם טעותם לא יוכלו לומר שקנו ע"ז
| |
| נסיון ארוך, השוקל כאותו הניסיון הבטוח שלנו, א"כ להכניס בסכנה קיום האומה,
| |
| החביבה גם להם לפי דברם, הוא רשע וכסל. ומי שמכיר, אפי' רק מהכרע הדעת,
| |
| דף 101
| |
| שיש נפש משכלת במציאות, ושכל דבר שהוא עול ורשע אי אפשר שיהי' לו אחרית
| |
| טובה, יבין כי מי ששולח יד בקיום האומה, בין מצד תאותו בין מצד דמיונו, הוא
| |
| חבר לאנשי-משחית היותר רעים. עכ"ז אינני שולל טענת כף זכות, שרבים מרעועי
| |
| הדיעות שבדורנו הם קרובים לאנוסים, מפני שיבושי הדיעות ומיעוט השפעה לברר
| |
| דרך הישרה לנבוכים. וד' יגיה חשכנו בחסדו.
| |
| מכתבי זה התחלתי לכתוב ברחובות, כאשר בא מכתבך לידי, ואח"כ נטרדתי
| |
| הרבה עד אחר ר"ה העבר, ב"ה, וכשבא אחי ש"ח שי' נזכרתי להשלימו בחפזון
| |
| גדול. ותיטיב לדקדק בדברי, אקוה שתמצא מבוקשך. וכתוב נא לנו מכל אשר עמך,
| |
| ואל תמנע ממני טוב הערותיך המחוכמות, כי מעוררים צעירים בדברים-שבלב
| |
| יקרים לי מאד, ואקוהבל"נ לעת המוכשר ביותר לבאר יותר בסגנון מובן בעזהשי"ת.
| |
| הנני חותם בברכת השנים ואה"ר, יצליחך השי"ת בתודתו ויראתו, וירחיב
| |
| דעתך בשכל טוב לדעת שמו ית', ותהי' לאיש מצליח בכל מילי דמיטב, כנפשך
| |
| היקרה ונפש ידידך אוהבך, שוחר אשרך מעל אדמת הקודש,
| |
| אברהם יצחק ה"ק
| |
|
| |
|
| |
| = אזכורים בספרים ובמאמרים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = קישורים חיצוניים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ==הערות שוליים==
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |