|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת רז |אגרות הראיה-|אגרת|רז|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
| רז
| |
|
| |
| ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ט' תמוז תרס"ט.
| |
| שלו' וברכה מקודש לכבוד הרב הגאון האמיתי תאיר עיני חכמים פה"ד מו"ה
| |
| שלו' מרדכי שליט"א הגאבד"ק ברעזאן יצ"ו.
| |
| אחדשה"ט באה"ר,
| |
| גיה"ק דהדר"ג ע"ד השמיטה הגיעני כעת. ואבאר בזה בקצרה תוכן הענין
| |
| למען ידע כתר"ה את הדבר בפרטיות.
| |
| ראשית דבר לא התרתי חלילה שום דבר חדש בכלל, וק"ו שלא הלכתי
| |
| בזה אפילו פסיעה אחת נגד דעתו של כמ"ח הגז"ל, שבשמיטה העברה, נבדל לחטו"א,
| |
| היינו בעצה אחת בזה ודברנו במכתבים ביסוד הענין בעוד שהייתי בחו"ל. ואגיד
| |
| דף 258
| |
| לכ"ג קושט דברי אמת, שכתב אלי אז<ref>ע' נוספות שבסוף הספר.</ref>, שאף שבעת שהי' בחו"ל, והי' רחוק
| |
| ממקום המעשה ולא ידע את גודל הדוחק וחרבן הישוב וסכנת נפשות התלוי בענין
| |
| השמיטה אם לא נעשה כפי איזה דרך של היתר, ויותר מזה חורבן היהדות ופריקת
| |
| עול התורה בכלל שיצמח מזה ח"ו, כי הפוקרים רוצים דוקא, שיצאו הרבנים באיסור,
| |
| ויהי' להם מזה נצחון גדול, ויראו לכל שאם ישמעו להרבנים תחרב הארץ וישמו
| |
| השדות והכרמים, ויתפסקו כל חיבורי המסחרים מהיינות ותפוחי הזהב וכל יתר
| |
| יבול הארץ, שכל חיי הישוב ממש תלויים בהם, ויוכלו עי"ז להרים קרן בגאוה
| |
| לפרוק מעליהם את העול של כל המצות התלויות בארץ, שהננו עומדים בעה"י
| |
| על המשמר בכל עז לחזקם ולהקימם כתרומ"ע וכלאים וכיו"ב, - עכ"פ מרחוק
| |
| כששמע את טענת האוסרים והמתירים היתה דעתו וכן דעתי אז נוטה להאוסרים.
| |
| והוינן נקטין בדעתין טובא על המתירים. אמנם כאשר בא לארץ, וראה הכל
| |
| בעיניו שהוא ממש דבר שאי אפשר הוא כלל להעלות על הדעת, שלא יעשה שום
| |
| תיקון על ענין קיום השמיטה, עד אשר ירחם ד' את עמו ולא יהיו עוד תלויים בעניני
| |
| מסחרים של חו"ל. ולא לחסדי נדיבים, כ"א ישבעו מפרי אדמת הקודש אכול
| |
| ושבע, ושנה הששית תעשה את תבואתה לשלש השנים, כדבר ד' אשר נאמן. אף
| |
| שהלב כואב הרבה על כל מה שאנחנו זקוקים לזה מ"מ ההכרח לא יגונה, והננו
| |
| מוכרחים להכנס בפרצה דחוקה, ולסמוך על דרכי היתר שיש להם סמוכין שכבר
| |
| נתבררו ע"י כל העוסקים בזה, עד אשר אין מה לחדש בפרטיהם דבר כמעט. וכך
| |
| עבד עובדא והסכים, ע"י הרב המנוח ר"נ הירץ ז"ל שהי' רב פעה"ק, אז על סדרי
| |
| ההיתר, שהיו נהוגים ובאים בשמיטות שעברו, ע"פ הוראת הגאונים, שהיו מהם
| |
| מחמירים ומהם מקילים. המחמירים הורו להתיר, אחר המכירה לזמן, לישמעאל,
| |
| דוקא את העבודות דרבנן ע"י ישראל, ואת העבודות שהן מה"ת שיעשו ע"י
| |
| נכרים דוקא, והמקילים הקילו גם את ארבע המלאכות שהן מה"ת ע"י ישראל,
| |
| כשהדבר נדחק וא"א ע"י נכרים. והוא ז"ל הלך בדרך המיצוע, והסכים להתיר אך
| |
| המלאכות דרבנן ע"י ישראל היכא דא"א, ואת המלאכות שהן מה"ת יעשו ע"י
| |
| נכרים, רק בחרישה כשהי' שעה"ד צדד להתיר ע"י ישראל, מפני המחלוקת הידועה
| |
| בדברי הראשונים, אם חרישה היא מאיסורי תורה בשביעית באיסורי עשה או
| |
| רק מד"ס ככל התולדות. וכתב לי אז בשם הרב רנ"ה ז"ל הנ"ל, שהי' איש צדיק
| |
| וישר וגדול בתורה ומקושר מאד להגאון ר' יהושע ליב מבריסק זצ"ל, שכן
| |
| הסכים על ידו בשביעית שלפני פנינו הגאון הרי"ל הנ"ל ז"ל, אחרי רואו את
| |
| גודל הלחץ והאי-אפשריות שיש בזה. וכן נעשה בשופי בשמיטות שעברו, אמנם
| |
| בכל פעם הי' בהסכמה שהיא רק הוראת שעה. ובצפייתנו הננו מצפים לישועת ד'
| |
| על עמו ונחלתו, שלא נצטרך לבא לידי מדה זו להפקיע מאתנו חובת קדושת
| |
| שביעית ולהכנם בהיתר נדחק שכמותו.
| |
| ואנכי הצעיר, אשר מאת ד' היתה זאת, שהוטלה עלי משא עבודת הקודש של
| |
| הישוב, כאשר שמתי אל לבי כי יקרבו הימים ושאלת השמיטה תהי'<ref>נחסרו שתי מילות בהעתק כי"ק.</ref> , וראיתי
| |
| שאם לא יעשה שום תיקון לא יהיו בני הישוב בכללותם זקוקים כלל להוראת
| |
| דף 259
| |
| חכמים, כי ההיתר אשר נתפשט זה שלש שמיטות קנה לו זכות אזרח, וגדולה חזקה,
| |
| ורבים הם בני תורה בכל מושבה, שיודעים את כל מה שנאמר בזה ועל מה אדני
| |
| ההיתר הטבעו<ref>נחסרו כאן איזו שורות בהעתק כי"ק.</ref>
| |
| בלא פרסום גדול, ועם זה הנני מתאמץ בעה"י לפעול אצל כל יחיד ויחיד הבא
| |
| לידי, למעט בעבודות בכל מה דאפשר, שלא תשתכח תורת שביעית, ויהי' רשומה
| |
| ניכר עלינו על אדמת הק'. והנה בעצם הענין, שבשעה"ד נורא כזה, שממש
| |
| בכללותו יש בו סכנת נפשות, שנכון לגבב קולות ולסמוך אפילו על יחידים, הוא
| |
| דבר פשוט שא"צ לפנים. ואפילו אם היו נוהגים כהרז"ה לבדו, ע"פ דעתו, שבזה"ז
| |
| אחר שנתבטל מנין יובלות אין כאן שביעית אפילו מדרבנן, והיו אומרים כדאי
| |
| הוא הרז"ה לסמוך עליו בשעה"ד, ובפרט שהוא ז"ל לא הי' יחיד בדבר כ"א כת
| |
| חכמים היו שהיו סוברים כן, כדמוכח לשון הר"נ בגיטין שם<ref>פרק ד, בענין שמיטת כספים.</ref> , בודאי לא הי' יכולת
| |
| בידינו למחות בהם. והשגותיו של הרמב"ן על הרז"ה שערי תירוצים לא ננעלו
| |
| בפניהן. ואם לא הי' הענין כ"כ נוגע לפקו"נ ומניעת חרבן אה"ק והגברת ידם
| |
| של פריצי עמנו, שהם חפצים דוקא שיצא הדבר ע"פ הרבנים באיסור, ואז יראו
| |
| איך אין שומעין לרבני הדור, ויהיו מונים אותנו שרבני דור העבר הגאונים
| |
| המפורסמים ז"ל ידעו יותר לדאוג בעד הישוב מגדולי דור זה, ויהי' להם קרנים
| |
| לנגח את הכל, - אם לא הי' כ"ז הי' בודאי ראוי לפני להתרחק כמטחוי קשת
| |
| מכל הענין, ולא להכנים ראש בין ההרים. אבל מאחר שהדבר אי אפשר, ולאגד
| |
| את הדעות קשה מאד, ביחוד במכתבים ממרחקים, שיסוד הכל תלוי בידיעה בפנימיות
| |
| במצב הישוב החמרי והרוחני, ע"כ הננו מוכרחים לצדד כל הצדדים כדי לעשות
| |
| את הענין באופן השומר את יסוד הישוב וקדושת תוה"ק וכבודה, ונתינת מקום
| |
| לפקוח על כל דרכי התורה והמצוה באה"ק לזמן ההוה ולהבא בעה"י. גם בעיקר
| |
| יסוד מניעת הספק בשנת השמיטה, ודאי א"א לומר שאין לצרפה כלל במקום
| |
| נדחק כנ"ד, שאע"פ שכתב הרמב"ם<ref>הלכות שמיטה פרק י.</ref>, שקבלת הגאונים מכרעת מ"מ הלא דעתו
| |
| בעצם איננה כן, ואיך לא תעלה דעתו ז"ל אפילו לספק. ובעל כפתור ופרח, שהי'
| |
| מבאי הארץ, העיד שהיו נוהגים בימיו בארץ ישראל עצמה ספק, והיו מי שעושים
| |
| כשנה זו ואחרים בשנה אחרת, אלא שחיזק את הידים שיעשה כל אחד כמנהגו,
| |
| וכתב בפנ"א ושאינו זורע בשמיטה שלו אע"פ שחבירו זורע אין ואל ישנה אדם
| |
| מפני המחלוקת, וכתב עוד הר"ם כבר אמר (על חשבון הגאונים), ועל זה אנו
| |
| סומכים ולפי חשבון זה אנו מונים.
| |
| (חסר הסיום)
| |
| דף 260
| |
|
| |
|
| |
| ==הערות שוליים==
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |