|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת קמט |אגרות הראיה-|אגרת|קמט|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
| קמט
| |
|
| |
| ב"ה, רחובות, ד' מנ"א תרס"ח.
| |
| מביו המצרים, קרן ישועה ירים, מאיר לארץ ולדרים, לכבוד הרב הגאון
| |
| הגדול, תפארת עז ומגדול, כקש"ת מו"ה יצחק אייזיק הלוי שליט"א שלו'
| |
| שלו' בכפילא, לכ"ג וכא"ל באה"ר.
| |
| מכתבו הנכבד דמר הדר"ג שי' מיום כ' תמוז הגיעני לשמחת לבבי. והנני
| |
| רואה כי הננו הולכים ומתקרבים אל המטרה, כי רוב חילוקי הדעות שבינינו אינם
| |
| נוגעים לעצם הענין כ"א תלויים הם בשמא בעלמא. ומזה אקוה, כי גם הענינים
| |
| שעדיין עצמם מחולקים, ג"כ יתבררו יותר עד שמה שיהי' נוגע למעשה נעמד בעה"י
| |
| על נקודה אחת, לעבוד עבודת הקודש לד' ולעמו על חבל נחלתו.
| |
| אבאר דברי מעט :
| |
| הנני רואה מתוך דברי כ"ג, שגם הוא שי' מסכים על הצורך הגדול, שיש
| |
| לנו כעת, לעשות את הבנים, המגודלים בתורה ויראת שמים, חמושים כפי ההכרח
| |
| בזיון של הידיעות השמושיות, הנוגעות לצרכי החיים, למען לא יהיו הם בגדלם
| |
| החלק היותר חלש מהאומה, כ"א יוכלו בעז-רוח להרים קרן בדעותיהם הטהורות
| |
| ומעשיהם הטובים לעמד במעמד של כבוד והדר נגד המשחיתים המהרסים את כל
| |
| חומות בית ישראל, השורפים את כל מועדי אל בארץ<ref>ע' תהלים ע"ד ח.</ref>. ההבדל בינינו איננו א"כ
| |
| אלא בשם : אנכי קורא לאלה המחלקות, שבהן נהיה מושיטים לתלמידים את
| |
| הידיעות השמושיות, ביחד עם היסוד העקרי של תורה ויראת שמים במדה היותר
| |
| רחבה האפשרית, בשם "המחלקות התחתונות של הישיבה", וכ"ג קורא לאלה "בתי
| |
| ספר נמוכים" או "בתי ת"ת". הנני בכל לב מסכים לשינוי-שם זה, רק שהדבר
| |
| יעשה ביסודו, והמחלקות הללו תהיינה כפרוזדורים, להביא את הטובים שבתלמידיהם
| |
| אל הישיבה, שאליה עינינו נשואות.
| |
| בעצם הישיבה, כבר אמרתי במכתבי הקודם, שכל מגמתי היא שבה יהי'
| |
| מקום רק לתורה, אבל לתורה במובן הרחב והמקיף שלה, הכולל את כל חלקיה,
| |
| בין מצדה המעשי, בין מצדה העיוני והרוחני. וע"ז כנראה אין כ"ג מסכים, ומה
| |
| שאני קורא גופי תורה, ועורג להכניסם בסדר הלימוד הקבוע, כפי הנראה שקורא
| |
| אותם כ"ג "דברי חקירות ישנות שאינם לא מעלים ולא מורידים בימינו אלה".
| |
| ובזה הנני מוצא את עצמי מחוייב לברר מעט את דברי, למען נתיצב, כאשר אקוה,
| |
| גם בנקודה עיקרית זאת על מצב אחד.
| |
| כשאני אומר, שהננו צריכים ללמוד גם את הצד הרוחני שבתורה בדרך
| |
| תלמוד קבוע, ושבזה תלויה היא ישועת הדור, אינני חושב כלל לצמצם את מגמתי
| |
| על איזה ספרים מיוחדים, לא אחרונים ולא ראשונים. אין כונתי ללמוד את "האמונות
| |
| והדעות" לרס"ג, את המו"נ והכוזרי ודומיהם, כשהם לעצמם, כדי ללמוד את הדעות
| |
| שבהם, למען שנקח מהם זיין ללחום מלחמתנו. ידעתי גם אני רוב הענינים שבספרים
| |
| היקרים הללו שעבר זמנם, הרבה מהם באמת נתבטלו מפני שנתבטלו יסודותיהם
| |
| הפילוסופיות, וחלק גדול מהם, אע"פ שבאמת ראויים הם ללמוד וללמד, מפני
| |
| שהם רעיונות נצחיים שאינם יכולים להתבטל מפני כל תמורה מדעית שבעולם,
| |
| דף 193
| |
| אבל העולם נעתק מכל המרחב העיוני הזה מפני שעזב את כל המחשבות הרוחניות,
| |
| ויבחר לו את חכמת החיים והמעשה תחתם. אמת הדבר, שהחסרון של השמן הרוחני
| |
| שבמחשבותיו מעיק עליו הרבה, ומאבד את כל החן והעדן של חוג החיים, אשר
| |
| על כן ברור הוא שסופו לשוב ולחפש בנרות את האוצר הרוחני אשר זנח, בהחפזו
| |
| לתפש בידו את חומר החיים, אבל דבר זה הוא חזיון שרק יחידי סגולה יראו אותו,
| |
| ולא נוכל עדיין לצאת עמו בפומבי אל שוק החיים. ע"כ אינני מדבר בשביל טנדנציה
| |
| מעשית, כ"א בשביל חובת תלמוד תורה במובנה הגבוה, שסוף הכבוד לבא<ref>נדרים סב.</ref>, ובזה
| |
| אינני מוציא מן הכלל שום צד, מכל הצדדים שנמצאו אתנו באוצר הרוחני שבתורה,
| |
| בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ, מן הראשונים ומן האחרונים, בין מן הפילוסופים,
| |
| בין מן המחקרים, בין מהמקובלים, בין מבעלי האגדה והדרוש, בין מבעלי המוסר
| |
| והעבודה. כולם יחד הם לנו מקצע גדול בתורה, שחובת ת"ח בזמננו גדולה היא
| |
| לדעת אותם. כמובן נכנסים גם בכלל זה כל צדדי החקירה של המדע ההיסתורי
| |
| לכל צדדיו, שספרי כתר"ה המה בימינו הראשים שלהם. וכשם שהעושר של ההלכה
| |
| משתלם הוא ע"י ידיעת כל השיטות כולן, בין שהן מוסכמות להלכה ובין שהן
| |
| דחויות, מפני שרבוי הידיעה והכרת הגוונים המרובים והשונים מחכים את הלומד
| |
| להיות עושה את עצמו, שיעשה בעצמו אדם מקורי, היודע לזרות ולהבר, להכריע
| |
| ולחדש, - כמו-כן העושר האגדי, לא במובנו השטחי, כמו שעשו חכמי אשכנז,
| |
| וכשם שנוהגים בעלי הסימינארים, כ"א במובנו העמוק והפנימי, הנקנה ע"י יגיעה
| |
| ותלמוד קבוע, המחובר עם קדושה ויראת שמים טהורה של עוסקים בתורה לשמה,
| |
| הוא מכשיר את האדם להיות בעצמו איש חי חיים רוחניים וקדושים, באופן שיהי'
| |
| יכול לחדש מעצמו דרכים רבים ונשגבים, להאיר באורה של תורה, בכל הצדדים
| |
| שהדור צריך להם בימינו, ממש כאותם הענינים והפעולות שעשו הגדולים הקדמונים
| |
| וחשובי האחרונים בזמניהם.
| |
| אין אנחנו יכולים להעלים עין מכל הצעקה המרה, שצווחו גדולי העולם, בין
| |
| המקובלים, בין הפילוסופים, בין בעלי המוסר והעבודה, על העזיבה הרוחנית, שיסוד
| |
| הקובלנא הננו מוצאים בתורה, בנביאים ובכתובים, ובדחז"ל כולם. דעת אלהים,
| |
| אהבתו ויראת הרוממות, הבאה מתוך הכרה וידיעה המשובצת ברגשות חיים ומלאים
| |
| המתחדשים לבקרים, הוא היסוד הפנימי, לכל העולם כולו, לכל החיים, לכל המטרות
| |
| של כל התורה והמצות, של כל התלמוד וההלכה, אשר אם הוא כאן הכל כאן. הסבה,
| |
| אשר הניעה את לב מהרסי העולם לקצץ בנטיעות ולהפוך את הקערה בהכחשת
| |
| הקבלה, בפנימיותה היא רק מה שנחשך העולם מדי דור ודור מכל מאור פנימי,
| |
| הבא דרך צינורות הרוחניות. ע"כ חדלה האהבה מתוך מיעוט הידיעה, ומתוך יבשת
| |
| הרגש פסקה החבה, ומתוך שנתבטלה האהבה יצאה הרשעה לקצץ את חבלי היראה,
| |
| שנעשו למעמסה, ולא מצאה ע"ז יכולת כ"א בהכחשות רשעיות ובּוּריות. ואם היתה
| |
| האהבה נמשכת מתוך קדושת הנפש וחיבורה לאורה של תורה, ע"י כח ההגיון
| |
| הרוחני, המתחבר עם עומק ורחב של ההלכה המעשית, לא היתה באה כלל לידי
| |
| מדה זו, וממילא היתה מרגשת שהפיכות הסדרים שלה בהצעת הדורות, שעשתה
| |
| אותם פלסתר, לא יועילו כלל להפר חק ולנתק מוסרות. למשל, כשם שלענין קדושת
| |
| דף 194
| |
| שמירתנו את יסוד שיעורי התורה אין לנו שום הפרש אם השיעורין הם הלל"מ,
| |
| כמסקנת הבבלי (יומא פ'), או שבאמת הם תקנת ב"ד של יעבץ, וכפשטם של דברי
| |
| הירושלמי דריש פאה, לדעת רבי יונה ורבי הושעיא, מפני שעיקר הכל היא קבלת
| |
| האומה, ומתוק קבלת האומה הננו מקיימים בטהרה גם דברים שהם באמת תקנות
| |
| של דורות אחרונים, כחדר"ג ותקנות שו"ם וכיו"ב, כן אין לנו הפרש בדבר יחושנו
| |
| בקדושת אמונתנו לתורה שבע"פ, בין אם נחתמה המשנה בדורות קדמונים או
| |
| אחרונים, וכיו"ב התלמוד. אלא שהלב הכשר המלא קדושה ואהבה לתורה ומצות,
| |
| הנובעת מתוך אהבת ד' ודרכיו, המחוברת באהבת ישראל ובצפיה לישועתו ולכבודו
| |
| על אדמת הקודש, אשר הפליא לו צור עולמים לנחלת עולמים, הלב הזה הוא רואה
| |
| את הדברים בחוש ישר, ומוצא בקרבו בהבנה פנימית את הסקירה הנאמנה בשלשלת
| |
| הדורות והשפעותיהם הרוחניות. ע"כ לא יעלה על דעתו כלל לאחר את המוקדם,
| |
| אע"פ שלא הי' נוגע לענינו כחוט השערה. והלב אשר נתרוקן מכל קודש מבקש
| |
| תואנות, וחושב במהומת זדונו, אולי יקל לו לבא למטרת ההריסה ע"י הפיכת
| |
| סדרי המעשים והדורות. ואם נעזוב את הלב בריקניותו ולא נחייהו במאור הפנימי,
| |
| הנובע מקדושת טל של תורה, המחיה את הנשמה בעדן אהבת שם ד' ואהבת עמו
| |
| ונחלתו, ע"י התגבורת הרוחנית של שביעה גדולה מכל הצדדים הרוחניים שבתורה,
| |
| כשהם דוקא מחוברים לכל התלמוד המעשי הרחב והעמוק, ע"פ הסדרים של רבותינו
| |
| הראשונים והיותר מובחרים של גדולי האחרונים, כדברי כ"ג, אם הריקניות תשאר
| |
| במעמדה, אז אם גם עשרת מונים נחסם לפני הרשעה את הדרך של הפרצות
| |
| התאריכיות, תמצא לה חבלי שוא אחרים במה להמשך אל כל דחי. ע"כ יחד עם
| |
| הדרך הסלולה, אשר הישיר כתר"ה בחקר ההיסתוריה, ע"פ סדר הלימוד הישר
| |
| בגופי תורה, של תורה שבכתב ושבע"פ, במשנה ובתלמודים וכל אבזרייהו, מוכרחים
| |
| אנו לצרף את כל הצדדים הרוחניים אשר אמרתי, לדעתם, להבינם ולהרגישם,
| |
| ולהוציא על פיהם לקח ותלמוד להחיות לב דור אחרון. וחלילה חולין הוא לנו
| |
| לדמות בית נכון ונשא, המיוסד על פי רוח קדוש וטהור זה, לבתי הסימינארים
| |
| המערביים, שאפילו הטובים שבהם עשו את מלאכתם לחכמות חיצוניות ולנימוסי
| |
| הטרקליניות המערבית עיקר, ותורתם ויראתם טפלה. ולא המיסדים כולם אשמים
| |
| בדבר, כי הלא היו מהם ג"כ צדיקים וגדולים בתורה לפי הערך, אלא שכבר
| |
| נשחתה היהדות האשכנזית והמערבית בכלל, בתחילה, ע"י המאשרים המתעים
| |
| שקדמו בדור שלפני פנינו, עד שלא מצאו להם גם ישרי-הלב ידים וחומר נכון
| |
| על מה לבנות את היסודות היותר עקריים, לקומם את התורה ואת היהדות בכלל
| |
| על יסודות נאמנים. והננו זוכרים אותם לטובה על החלק אשר הצילו מכליון חרוץ,
| |
| אע"פ שרחקה מאד עבודתם מהמגמה של החזרת עטרה ליושנה, כדרך שעשו אנשי
| |
| כנה"ג, שברכו את שם ד' הגדול<ref>יומא סט:</ref>, מ"מ עשו מה שהי' ביכלתם לעשות. ואנחנו,
| |
| אמנם אם לא נאחר את המועד, אם נחיש את מעשנו פה באה"ק, כעת בעוד יש
| |
| לנו ת"ל חומר הגון וטוב, יהדות בריאה ורעננה, אלפים ורבבות שלמי אמוני ישראל,
| |
| אוהבי תורה ומסורים לברית ד' לעמו ונחלתו בכל לב ונפש, נעשה ונצליח. אנחנו
| |
| לא נהי' כעת צריכים לקשט את ת"ח העומדים בראש היהדות דוקא בכל קישוטי
| |
| דף 195
| |
| הבל של נוסח אשכנז, אשר ממילא מוכרח הוא ע"פ רוב שיתרוקן מתורה ומיראה,
| |
| כ"א להעמיד לנו ת"ח מובהקים, שעיקר יתרונם הוא גדולת תורתם ויראתם, אלא
| |
| שעם זה יהיו אנשים מן הישוב, אנשים חיים ומלאים עז וחיל, בעלי שפה ודבור,
| |
| בעלי תרבות ודרך ארץ, לא באופן מגוהץ ומבורק של דקדוקי עניות תורה, כ"א
| |
| באורח תפארת הראויה לת"ח, שהיתה מעולם נחלה לישראל, טרם כסה החושך
| |
| ארץ אחרי הגזירות האחרונות האיומות והבלבולים הרוחניים העצומים, של שנות
| |
| ת"ח ות"ט ותקופת הש"צ שר"י וכל הנגעים אשר נמשכו אחריהם.
| |
| העיקר בהישיבה צריך שיהי' הרוח השלם והמלא, רוח הקדושה והעז. לפעמים
| |
| נמצא כמה מקצעות, שא"א ללמד אותם בעצם היכל הישיבה, מפני שאינם שוים
| |
| לכל נפש, ויוכלו להמשיך ולחקות את הראויים אותם שאינם ראויים לכך. זה מסור
| |
| כמובן למנהיג ראשי, הנותן לבו לעדרים<ref>ע' משלי כז כג, וע' בראשית רבה פ' ע.</ref>, אבל שכל המגמה תהי' להעמיד לישראל
| |
| על בסיס היהדות הנאמנה אנשים שלמים בכל מלא אור התורה והחיים, דבר זה
| |
| מוכרח.
| |
| והלימוד הרוחני של התורה, בתור חלק רשום הנדרש כראוי, אף אם לא
| |
| הי' נהוג בדורות הראשונים, שלא היתה המחלה הרוחנית גדולה כ"כ, גם אז היינו
| |
| חייבים לחדש אותו ולקבעו, אבל באמת קבוע וקבוע הי' מראש מקדם. וכי יוכל
| |
| לעלות על דעתנו, שכל ההגדות כולן והמדרשים, שבהם גנוזים אוצרות חיים של
| |
| גנזי תורה, חכמות רוחניות ונשגבות, אלא שנתעלמו במעטפות מפני כמה מטרות,
| |
| אשר כבר בארו אותן הראשונים<ref>ע' רמב"ם הקדמת פירוש המשנה ומורה-נבוכים פתיחה ושם חלק א' פ' לא- לד, ר' חסדאי קרשקש אור ד', מאמר רביעי דרוש י'.</ref>, האפשר הוא שלא היו למדים אותם עם הראויים
| |
| להם בכל הודם וזהרם הפנימי. ובדורות האחרונים למדו כמה מגדולי ישראל באורח
| |
| קביעות את התלמוד הרוחני, אם בדרכים של חכמי הקבלה, או בדרך המחקר
| |
| והמוסר, אבל למדים היו בדרך הרחבה הראוי לעשות פירות ופרי פירות, אלא
| |
| שאז עוד לא הי' המצב מחייב להרחיב כ"כ את הדברים, כמו שלא הי' המצב מחייב
| |
| כ"כ להסיר את המעקשים מדרך התולדה וסדרי דברי הימים, מפני שלא היו הדברים
| |
| כ"כ מסוכסכים, טרם באו פריצים ויחללום.
| |
| אין אני אומר, שכל בני הישיבה יהיו מלומדים גדולים בכל המקצעות. זהו
| |
| דבר למעלה מן היכולת. יחידי סגולה יכולים להולד בכשרונות כאלה, שיוכלו להיות
| |
| סופגים את כל הצדדים, אבל הרוב יתפרדו כ"א למקצע שלו, ואין אדם לומד
| |
| כ"א ממקום שלבו חפץ<ref>עבודה זרה יט.</ref>. אבל בכללות הישיבה חייבת היא לתן לאומה כל מה
| |
| שחסר לה, וכיון שבין כל הדברים המושכים את הלב בזמננו, והפועלים הרבה על
| |
| החיים, היא הספרות והשירה, מוכרחים אנחנו לראות שגם בזה המקצע יהי' לנו
| |
| משלנו, ולא תהי' עוד ברית כרותה שכל בעל כשרון ספרותי, וכל משורר מפורסם,
| |
| מוכרח הוא להיות כופר ופושע-ישראל למפרע. את מגדל-תרמית זה אנו חייבים
| |
| להרוס, ולהראות לכל באי עולם את ההוד השירי והנועם הספרותי, אשר יפרחו
| |
| בהיותם משוקים ממקור חיי האומה הטבעיים והנאמנים, מקור מים חיים ד'<ref>ירמיה יז, יג.</ref>.
| |
| דף 196
| |
| ובמה שנוגע לרבנים במושבות, אע"פ שא"א הדבר שתעגנה המושבות, עד
| |
| אשר יוכלו לצאת מהצעירים שבחניכי הישיבה ראויים להוראה ולרבנות הישוב
| |
| החדש, מ"מ אפשר לתקן הדבר ע"י מה שניקח מבחירי תלמידי הישיבות מירושלים,
| |
| מצפת ומטבריא, אחדים ת"ח הגונים, וע"י שימוש של שנה ושנתים יהיו כבר
| |
| מורגלים בההנהגה, הדרושה לרבנות המושבות, ובתהלוכות החיים המתקבלות בהן.
| |
| ואם ימצא לנו ע"ז די יכולת נוכל לבוא במשך זמן קצר אל המטרה, להושיב רבנים
| |
| הגונים, שיהיו לחן ולתפארת במושבות, ושדבריהם ונימוסיהם יהיו מתקבלים יפה,
| |
| ויוכלו לפעול הרבה להרמת קרן היהדות, ויהיו סוללי דרך לחניכי הישיבה הגמורים,
| |
| אשר יצאו חמושים בכל אותם דרכי הזיין, שבני הדור החדש הבאים לכבוש את
| |
| א"י מתגדרים בהם, באופן יותר שלם ומשוכלל בעה"י.
| |
| כללו של דבר, אין אני מוצא בין השקפותינו מחיצה גדולה. ובדבר אשר
| |
| יהלמני צדיק חסד<ref>ע' תהלים קמא, ה.</ref>, להיות שומע לעצה, הנני מודיע בזה לכ"ג, שהנני רחוק מאד
| |
| מהעמיד על דעתי שום דבר בחפזון, וכל מה שהנני מכריע, ביחוד בעניני הכלל
| |
| שהם עומדים ברומו של עולם, איננו בא כ"א ע"י עיון גדול בכל הצדדים וצדי
| |
| צדדים, ובכונה מיושרת לשם שמים, בלא שום פני' חלילה, ואחר כל אלה הנני
| |
| מוכן להרכין ראשי לפני כל ראשי עם ד' העסוקים גם הם בכל לב ונפש בשאלות
| |
| הנוגעות להקים תורת ד' ובריתו בישראל, כדי לכונן יסודות אשר יבנה עליהם
| |
| היכל ישועת ד' לעמו על ארץ חמדתו.
| |
| הנני חוזר עוד הפעם את דברי, שראשית מעשנו לתיקון אה"ק בזמנינו
| |
| צריכה להיות מתחלה דוקא מישיבה חדשה, גדולה ומרכזית לישוב החדש. והבוחר
| |
| בתורת חיים, יראנו בתחיית תורתו ועם קדשו על אדמת הקודש, וירים קרן לעמו
| |
| ויראיו באמת.
| |
| ברוך יהי' כ"ג מר שליט"א ברב טוב חסד וברכה, ויזכה להאיר עיני ישראל
| |
| בספריו היקרים לאורך ימים טובים, ויתענג על טוב ד' על אדמת הקודש, בראש שבי
| |
| ציון ברנה וצהלה, בבא לציון גואל, מלכם לפניהם וד' בראשם, כנפשו הגדולה
| |
| ונפש מוקיר רוממות ערכו, מושיט לו ברכתו באה"ר מהררי ארץ חמדה,
| |
| הק' אברהם יצחק ה"ק הנ"ל
| |
|
| |
|
| |
| ==הערות שוליים==
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |