לבונה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
שורה 21: שורה 21:


אף על פי שהלבונה לא ראויה למאכל ואינה מקבלת טומאה - גזרו [[חכמים]] שלבונה שמיועדת לשימוש בבית המקדש תקבל טומאה, ולכן חובה לשמור עליה ב[[טהרה]].
אף על פי שהלבונה לא ראויה למאכל ואינה מקבלת טומאה - גזרו [[חכמים]] שלבונה שמיועדת לשימוש בבית המקדש תקבל טומאה, ולכן חובה לשמור עליה ב[[טהרה]].
== ביהדות ==
קטורת - יחד עם המור, סוג נוסף של בושם, שימשה הלבונה כקטורת בפולחן הדתי ביהדות. כך למשל הצו בתורה המורה להשתמש ב"שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים"<ref>ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק ו'</ref>.
מנחה – כחלק מהקורבן " וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה'--סֹלֶת, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ; וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה"<ref>ספר ויקרא, פרק ב', פסוק א'</ref>.
לחם הפנים - הן שתים עשרה כיכרות הלחם שהיו מונחות על השולחן במשכן ובבית המקדש: "וְנָתַתָּ עַל-הַמַּעֲרֶכֶת, לְבֹנָה זַכָּה; וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה, אִשֶּׁה לַה'"<ref> ספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוק ז'</ref>.
תמרוקים – " מִי זֹאת, עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר, כְּתִימְרוֹת, עָשָׁן: מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה, מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל".
==קישורים חיצוניים==
* אביטל להב, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3554833,00.htmlשרף הלבונה מפיג חרדה ודיכאון] - ynet - מתוך "כנס מחקרי יהודה ושומרון ה- 18" - יוני 2008


== הערות שוליים ==
== הערות שוליים ==

גרסה אחרונה מ־09:38, 19 באוקטובר 2020

Boswellia scara Flueck - מקור:ויקישיתוף, ציור משנת 1887
מקור: ויקישתוף, צילם :Arcimboldo - 2004 בחצי האי ערב

לבונה הוא שרף בצבע צהוב בהיר המופק מעצי הלבונה (Boswellia בלע"ז) אשר גדלים באזור סומליה, אתיופיה ובמזרח התיכון. לשרף יש ריח עדין ונעים, וכאשר מקטירים אותו על גבי גחלים ריחו מתחזק מאד. הלבונה היתה נפוצה מאוד, הן כצמח בושם וקטורת, אף מחוץ למקדש, והן בשימוש לצורכי רפואה שונים: על ידי שימוש בשרף עצמו או לעיסת חלקי העץ.

לפי הרב מרדכי פרסוף במאמרו הלבונה בניצוצות המקדש לפי כמעט רוב המפרשים הלבונה , המוזכרת בעבודת בית המקדש, מופקת משרף 'עץ הלבונה'. צבעו של השרף הניגר בהיר או לבן ומכאן שמן: "לבונה".

הלבונה מופיעה עוד במקרא "נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם, כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה[1]". בירמיהו מופיע שהיו מביאים אותה מארץ שבא [2], אם כי בשיר השירים מופיעה 'גבעת הלבונה[3]' ואולי הכוונה שהיא באמת גדלה גם בארץ.

לשרף הלבונה שימושים רבים בעבודת בית המקדש ונמנה אותם להלן:

א. אחד מסממני הקטרת. "קַח-לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים, וּלְבֹנָה זַכָּה[4]" הגמרא אומרת[5] שמשקל הלבונה בקטורת של שנה שלמה היה 70 מנה.

ב. נתינה על המנחות, והקטרה על המזבח החיצון. שיעור הלבונה שחייבים לתת על המנחה הוא קומץ אחד, שיעור שנקבע על פי גודל ידו של הכהן. המשנה במסכת מנחות[6] אומרת שאם חסר אפילו כלשהו מקומץ הלבונה - המנחה פסולה. לפני קמיצת המנחה היו נותנים קומץ לבונה אחד על המנחה, ולאחר הקמיצה - היו אוספים את קומץ הלבונה ושורפים בראש המזבח יחד עם קומץ המנחה.

ג. בזיכי לחם הפנים - כאשר היו מחליפים את מערכות לחם הפנים על השלחן בהיכל - היו מקטירים בין מערכות השלחן שתי כוסות קטנות שבכל אחת קומץ לבונה, כדי שלא יישאר השלחן שומם ללא לחם.

ד. נדבת לבונה - אדם שהתנדב לבונה לבית המקדש - נותן אותה לכהן והוא עולה ושורפה בראש המזבח.


אף על פי שהלבונה לא ראויה למאכל ואינה מקבלת טומאה - גזרו חכמים שלבונה שמיועדת לשימוש בבית המקדש תקבל טומאה, ולכן חובה לשמור עליה בטהרה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. שיר השירים ד י"ד
  2. לָמָּה-זֶּה לִי לְבוֹנָה מִשְּׁבָא תָבוֹא - ירמיה ו כ
  3. שיר השירים ד ו
  4. שמות ל ל"ד
  5. כריתות ו.
  6. בבלי מנחות פרק א משנה ג