אתרוג: הבדלים בין גרסאות בדף

חלקי האתרוג - המקור:ויקישיתוף - צילם:CitricAsset

אתרוג הוא אחד מארבעת המינים אשר מצווה לנוטלם בחג הסוכות. מקור המצווה הוא מהפסוק "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כ"ג-מ'). פרי עץ הדר הוא האתרוג.

מקור האתרוג

שוק האתרוגים והלולבים - מקור:ויקישיתוף, צילם:Thomazzo

לפי מרלן-אביבה גרינפטר מעיתון האפוק טיימס באתר תנועת המושבים "האתרוג הגיע אלינו דרך מצרים מדרום מזרח אסיה עוד בימי קדם. הוא היה נציג ראשון בארץ ישראל של פירות ההדר. על-פי האגדה, לשלמה המלך היה פרדס של אתרוגים. מקור השם הוא בפרסית - תוּרוּנג’. בארמית, השם אתרוג בא מהשורש רגג, שפירושו הדר ונעים למראה. יש הסוברים שפרי עץ הדעת בגן העדן היה אתרוג.

עוד מסופר באתר: "בלטינית הוא נקרא Citrus Medica, והוא שייך למשפחת ההדרים. הוא עץ רגיש ומפונק. כדי לעמוד בדרישה הגבוהה של מאשרי כשרותו, להכנסתו לסוכה לקיום המצווה, הוא זקוק להשקיה מרובה וכל פרי חייב לקבל יחס אישי. בארץ ידועים שני זנים של אתרוגים, אף כי בעולם ידועים מעל לשמונה זנים שונים. הזן האירופאי, עסיסי ובעל קליפה דקה ואילו השני, המכונה אתרוג תימני, בעל קליפה עבה ומעט מיץ, הוא גדול יותר וראוי למאכל.

בשל היותו עץ חלש וקשה לטיפול, נפוץ לעשות הרכבות של האתרוג על ענף עץ לימון או תפוז, או אפילו הרכבה של שני זני אתרוגים. אך יש המטילים ספק בכשרותו של אתרוג, שנוצר מהרכבה עם עץ הדר שונה, לשמש במצוות ארבעת המינים בחג הסוכות.

האתר עוד מתאר סגולותיו של האתרוג כצמח מרפא. הרמב"ם עצמו המליץ על האתרוג כתרופה לעקיצות ונשיכות של בעלי חיים, ושתיית המיץ שלו מחזקת חולים ומבריאה אותם. וכן, שימושים אפשריים במטבח.

סוגי האתרוגים

האתרוג המרוקאי - המקור:ויקישיתוף, צילם:CitricAsset

החוקרים, הרב ד"ר ארי זיבוטפסקי, מומחה לחקר המח ודר ארי גרינספן, רופא שינים, אשר עוסקים בחקר צמחי ארץ ישראל המקראיים, סקרו את ארבעת מיני האתרוג במקור ראשון ^[1]. הם דנים בתכונות של סוגי האתרוג המוכרים לנו, בהתאם למסורות שבעל-פה:

• אתרוג ארץ ישראלי
• אתרוג מרוקאי
• אתרוג איטלקי - יותר מדוייק ממחוזות "קלבריה" ו"סיציליה" בדרום איטליה
• האתרוג התימני

האתרוג המרוקאי

לדעתם, פרופסור יהודה פליקס, המומחה לצמחי תנ"ך, בדעה כי האתרוג המקורי הוא האתרוג מרוקאי הגדל ב"הרי האטלס". האתרוג מלא מיץ וטעמו כטעם הלימון, כפי שנדרש בהלכה. יחד עם זאת, לעיתים הוא אינו מכיל גרעינים ו"חדרי גרעינים" בניגוד לנדרש. המחברים מצטטים את מכתבו של הרב בנימין קלוגר מברודי, משנת 1891, המספר כי אביו, הרב שלמה קלוגר,פוסק חשוב בעל השו"ת "האלף לך שלמה" נהג לברך עליהם.

האתרוג התימני

באתרוג התימני קיימים הסימנים התלמודיים. מסביב לגרעינים קיימים חללים קטנטנים שמתאימים לתיאור "חדרי הזרע" בתלמוד. הם גדולי ממדים, ללא מיץ ובשרם עבה ביותר.

בתשובה המיוחסת לחזון איש נאמר: "מפורסם מתלמידיו, וכן נדפס בשמו שכשר הוא לברכה, כי אין בו שום חשש פקפוק, שמהותו הפנימית מעידה עליו שאין לו מיץ. ורבים מסרו לי שהחזון אי"ש אמר בלשון, "אין יותר כשר מאתרוג תימני".מעלת האתרוג התימני.

באותו אתר מוצגת שאלה נוספת: האם בני ק"ק אשכנזים וספרדים יכולים לצאת ידי חובה באתרוג תימני אף על פי שאין להם מסורת בידם?

תשובה : אין בזה פקפוק, וזהו גם כן דעת החזון אי"ש שהמליץ לקחת כאמור לעיל בתשובה לשאלה א'. ועוד שמעתי מאחד מראשי הישיבות שליט"א, כי הגרי"ז מבריסק היה מחשיב ביותר מכל האתרוגים את האתרוג התימני, וכן נהגו בניו אחריו. וכן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל היה לוקח רק אתרוג תימני, כמו שכתוב בספר תולדותיו. וכן פשט המנהג אצל רבים מיראי ה' מכל קהילות ישראל ספרדים ואשכנזים.

על אחת הבעיות הקשורות באתרוג התימני, דן האתר: מדוע אין לאתרוג תימני פיטמא כשאר האתרוגים המצויים?

תשובה: כיון שהפטמא נושרת בעוד האתרוג קטן, וכדברי הרמ"א בסימן תרמ"ח ס"ז שאין פיסול כשנשרה הפטמא בעודו במחובר, וז"ל: אבל אם לא היה לו דד מעולם כשר, וכן רוב האתרוגים שמביאים במדינות אלו (הרא"ש). ובמשנ"ב ס"ק ל"ב כתב וז"ל: כיון שכן היא ברייתן וזהו דרך גידולן אין לכנותם בשם חסרים או שאינן הדר.

האתרוג האיטלקי

מקובל אצל חסידי חב"ד. לאתרוגים יש מיץ, טעם כלימון והקליפות משתמשות לייצור ליקרים. קיימת הקפדה להשתמש רק בעצים לא מורכבים. בנוסף לכך, רק בשתילים אשר יהיה ברור כי תכונת עץ האם עבר לעצי הבנים - דבר שלא ניתן לוודא בעת גידול שתילים מזרעים. זרעים, אשר אולי הואבקו מעצי פרי הדר אחרים.

אתר בית משיח מספר על חסידי חב”ד המקפידים לברך על אתרוג שהגיע מאיטליה דווקא. לא רבים יודעים את הרקע והמקור למנהג זה. הרבה פחות עוד מכירים את מסכת התלאות והייסורים שעברו על ענף האתרוגים באיטליה, ועל אלה ש”היגרו” לאחר מכן לכפר חב”ד . הרבי עקב אחרי אתרוגי קלבריה והתעניין בכל פרט ופרט בנטיעתם, גידולם וטיפוחם באיטליה ובמקביל באדמת כפר חב”ד.

האתרוג הארץ ישראלי

לולב ואתרוג מימי מרד בר כוכבא, הסבר מפורט: JUDAEA, Bar Kochba Revolt. 132-135 CE. AR Sela – Tetradrachm (28mm, 14.07 g, 11h). Undated issue (year 3 - 134/5 CE). Temple facade, the Ark of the Covenant within; star above / Lulav with etrog. Mildenberg 85.12 (O127/R44´); Meshorer 233; Hendin 711. Near EF, toned, light deposits - המקור:ויקישיתוף, צילם: CNG

עליו מקובל לומר כי יש לו את היתרון של "אכילה מפרי ארצנו הקדושה: (רי"א הלוי עפשטיין, ערוך השולחן)

במאמר מפורט של בצלאל לנדוי בנושא: "המאבק למען אתרוגי הארץ" מוצג דיון בנושא ובסיכומו נאמר : "ראשי המאבק למען אתרוגי ארץ ישראל, רשאים לציין לזכותם הישגים רבים במאמציהם למען החדרת האתרוג הארץ ישראלי לבית ישראל. רבי יחזקאל שרגא משינאווא נהג אמנם בדרכי אביו בעל "דברי חיים" מצאנז ובירך על אתרוגים, מפרדסים ידועים ומוכרים בחוץ לארץ, אולם הוא נטל גם אתרוג מארץ ישראל לצאת ידי כל הדעות, ולבני ביתו היה מחלק גם מאתרוגי ארץ ישראל לברך עליהם. כן הקפידו מרבית הרבנים והאדמו"רים וביניהם האדמו"רים לבית רוזין כי בביתם ימצא אתרוג מארץ ישראל, אם כי בתקופה ההיא הגיעו אתרוגי ארץ ישראל במצב פגום, והיו ספקות הלכתיות לגביהם. כך נהגו גם בחצר בעלזא לצרף לברכה את אתרוגי ארץ ישראל.

בקהילות רבות באה היזמה מקרב הצבור. בקהילת בוטשאטש למשל טען רב המקום מרא דאתרא שמצד ההלכה אין בידו לחייב את בני הקהילה להשתמש באתרוגי ארץ ישראל, אולם בני הקהילה עצמם קיימו וקיבלו על עצמם לברך על אתרוגי ארץ ישראל.

במשך עשרות בשנים שימשו משלוחי האתרוגים מארץ ישראל לגולה אמצעי קשר רוחני בין ארץ ישראל ויהודי הגולה. וה"כוללים" היו שולחים לנשיאיהם בחוץ לארץ ולגבאיהם הראשיים אתרוגים ארצי-ישראליים מהודרים."

כשרות האתרוג

הרב יגאל הדיאה ממכון התורה והארץ דן בנושא בדיקת האתרוג בזכוכית מגדלת וכותב:

שאלת היחס לשימוש בזכוכית מגדלת לענין כשרות האתרוג - נוגעת בשני דינים: פסולי מראות ופסולי חסר. * פסולי מראות כיצד ? כגון שנראו באמצעות זכוכית המגדלת נקודות זעירות על חוטמו של האתרוג, שצבען שחור או לבן (מראה פסול) - האם יש להחמיר ולפסול על סמך המגדלת, משום ששינוי מראה בחוטמו - בכלשהו? מאידך, נקודות שנראות לעינינו שחורות ואילו בהגדלה מתברר שהן חומות (צבע כשר), האם יש להקל על סמך הזכוכית המגדלת?

• פסולי חסר כיצד? אתרוג שניקב ונחסר ממנו, שאנו נוקטים שפוסל בכלשהו האם חיסרון שנראה רק בהגדלה פוסל את האתרוג? וכן נקב הנעשה מחמת קוצים, שנהגו להכשיר אם קרם עליו עור ובשר בכולו (רמ"א סי' תרמח סעי' ב), האם ניתן לסמוך על זכוכית מגדלת על מנת לברר שכל הנקב הגליד, ולהכשיר או לברר שלא הגליד כולו, ולפסול?

והוא מסכם: "יש לבדוק את האתרוג בראיה שטחית על מנת לוודא שאין בו שינוי מראה, ובראיה עיונית יותר על מנת לוודא שאין בו נקב וחיסרון אך אין צורך להתבונן בזכוכית מגדלת. אם יש ספק שמא יש בו חיסרון, אפשר לברר את המציאות ע"י זכוכית מגדלת כדי להגיע לראיה השוה לראיית חדי הראות."

אתרוג אצבעות

החוקרים, הרב ד"ר ארי זיבוטפסקי, ודר ארי גרינספן, כותבים : "בעקבות מחסור באתרוגים בהודו, פנו יהודים לרב עבדאללה סומך מחבר "זבחי צדק" והוא אישר את השימוש באתרוגים אלה. רוב הפוסקים, כולל תלמידו הבן איש חי אינם מקבלים אתרוגים אלה ככשרים. מאחר שאין אנו מוצאים אותם במסורת ואינם עונים על ההגדרה ההלכתית של פרי עץ הדר".

בזמן מלחמת העולם השניה ברחו אנשי ישיבת מיר מהנאצים ממזרח אירופה והגיעו לסין. שם הם מצאו אתרוגים בצורה של מין אצבעות.

• 

  אתרוג בחיק הטבע - המקור:ויקישיתוף, צילם: Shoteh

• 

  אתרוג תימני - המקור:ויקישיתוף, צילם:BlackDot

• 

  "אתרוג אצבעות" - גדל בהודו - רוב הפוסקים אינם מקבלים אותו - מקור:ויקישיתוף, צילם:wonderferret

זיהוי האתרוג

אתרוג

שאלת זיהוי האתרוג בתור "פרי עץ הדר" בתור אחד מארבעת המינים התעוררה כבר בזמן האמוראים. בתלמוד ירושלמי מובאת התלבטות: "עץ שפריו הדר ועצו הדר אי זה זה זה אתרוג. (שפריו הדר ועצו הדר - איזה זה? זה אתרוג.) אין תימר רימונא פריו הדר ואין עצו הדר (אין תימר רימונא - פריו הדר ואין עצו הדר).אין תימר חרובה עצו הדר ואין פריו הדר אי זה זה זה אתרוג (אין תימר חרובה - עצו הדר ואין פריו הדר)".". ‏‏^[2]. וכך נפסלים בתור "פרי עץ הדר" הרימון והחרוב. הרמב"ם בהקדמה לפירושו למשנה הקדמת הרמב"ם למשנה הסביר שאין הכוונה שהאמוראים לא ידעו מהו האתרוג או שהיתה להם מחלוקת בדבר, שהרי הם נטלו את ארבעת המינים ברציפות מדי שנה, אלא שהיתה להם מסורת ממשה רבינו והם רק רצו ללמוד אותה גם מהפסוקים.

יוסף בן מתתיהו ‏‏^[3] מכנה את האתרוג persea. זהר עמר סבור שהכוונה ל"פרסי" או "מַ‏דִי", כך נקרא האתרוג בימיהם ומכן נגזר שמו המדעי Citrus medica. קיימת מחלוקת בין החוקרים באשר לזיהוי האתרוג עם "פרי עץ הדר", באשר למועד הבאתו לארץ ישראל. מוצאו של העץ התרבותי הוא מהודו. בארץ הוא גדל רק באמצעות השקיה וטיפוח חקלאי מסור. פרופ' יהודה פליקס, מומחה לבוטניקה וזואולוגיה של תקופת התנ"ך והתלמוד ואחרים סבורים כי האתרוג היה מוכר בארץ בתקופת המקרא. לעומת זאת, שמואל טולקובסקי, חוקר ההדרים סבור כי האתרוג הגיע לארץ רק בתקופה הפרסית, אולי בעקבות כיבושי אלכסנדר מוקדון ‏‏^[4].

זהר עמר מסכם את עמדתו בנושא: "העדר מקורות (באשר לטיבם של פרי עץ הדר) אינו יכול לשמש ראיה לקיומו של האתרוג או להעדרו". מדובר במסורת זיהוי קדומה וכל עוד אין אחרת אין סיבה לדחותה.

קיים ממצא בוטני ארכאולוגי מהאי קפריסין, לפיו נמצאו זרעים של הדרים המתוארכים לשנת 1200 לפנה"ס. ההנחה היא שהם זרעי אתרוג, היות והוא העץ היחידי ממשפחת ההדרים שהיה מוכר במזרח התיכון.

תאורו הפיזי הוא מגוון. על רבי עקיבא נאמר:"...שנכנס לבית הכנסת ואתרוג על כתיפיו" ‏‏^[5] - כנראה היה זה זן גדול מהסוג המקובל היום בתור "אתרוג תימני". ואילו על מלכי בית חשמונאי כתוב :"ורגמוהו כל העם באתרוגיהם" ‏‏^[6] - יש להניח כי הזורקים לא עמדו קרוב למלך ולכן האתרוגים לא היו גדולים.

בממצאים מימי מרד בר כוכבא נראה כי לאתרוג היה "מותן צרה" (כעין גרטל) (ראו תמונה לעיל). תופעה זו נגרמת על ידי וירואידים (יצורים דמויי נגיפים קטנים מאוד). שאלת האתרוג המורכב לא הוזכרה עד תקופת התלמוד, למרות שנהגו להרכיב אילן אחד באילן אחר מאותו מין. בימי הביניים הוזכרה פעולת ההרכבה והרמב"ם הביא דוגמאות לאיסור ‏‏^[7]. רק במאה ה-16 יש על כך שאלות בספרות ההלכה בארץ ישראל, איטליה ובצרפת. יש לכך קשר עם התפתחות מדע הבוטניקה והקמת גינות נוי. רבי משה איסרליש פסק שאין להשתמש באתרוג מורכב, גם כאשר לא נמצאו אחרים ‏‏^[8].

התפשטות פטריה מסוג "פיטופטורה" החריפה את הבעיה. הסתבר כי עצי החושחש עמידים היו מפניה ולכן הרכיבו עליה את עצי ההדר. הפטריה לא הגיע לארץ וכאן לא חשו בבעיה. ההבדל בין האתרוגים היה בצורה ובטעם. ספרות ההלכה דנה בנושא והמסקנה היתה כי לאתרוג המורכב אין מקום בתור אחד מארבעת המינים .

לקריאה נוספת

• פרופ' זהר עמר, ארבעת המינים - עיונים הלכתיים במבט היסטורי, בוטני וארץ-ישראלי - הוצאת המחבר תש"ע

הערות שוליים

קישורים חיצוניים

• אתרוג קלבריה בחב"דפדיה - אנציקלופדיה חב"דית ברשת
• בצלאל לנדוי, המאבק למען אתרוגי הארץ, מתוך: מחניים, גיליון נ' תשכ"א מובא באתר דעת
• אתרוג באתר ארבעת המינים
• איך בוחרים אתרוג כללים לקניית אתרוג מאתר ישיבה
• סימני אתרוג לא מורכב מאת הרב דב ליאור