פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יג יב: הבדלים בין גרסאות בדף
(הוספת קישור למקור) |
(Added yair hashulchan's seif.) |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פרשני}} | {{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אבן העזר יג יב|שולחן-ערוך-אבן-העזר|יג|יב}} | ||
{{#makor-new:שולחן ערוך:אבן העזר יג יב|שולחן-ערוך-אבן-העזר|יג|יב}} | ==סעיף יב== | ||
סעיף יב | |||
עבר ונשא מעוברת או מניקה בתוך זמן זה, היו מנדין אותו'''<sup>א</sup>''' אא"כ ברח'''<sup>ב</sup>''' (רמב"ם,רא"ש, דלא כנ"י), ויוציא בגט (יבמות לו,ב), ואפילו היה כהן (לז,א). וצריך לתת לה כתובה אם תתבענה לו (שו"ת רא"ש). ואם היה ישראל, יחזירנה אחר כ"ד חודש של מניקה ויכתוב לה כתובה אחרת'''<sup>ג</sup>'''. נשא וברח, ולאחר זמן בא וישב עם אשתו, אין בכך כלום (רמב"ם). ואם קידש מעוברת או מניקה, אין כופין אותו להוציא ולא יכנס עד אחר זמן היניקה או עד שימות הולד (רמב"ם,ר"י מאורלינש, דלא כשאילתות ורא"ש). הגה: וי"א דאין חילוק בין קידש לנשא'''<sup>ד</sup>''' (רוב המורים), וכן עיקר. ועיין לעיל סימן זה סעיף י' כיצד נוהגין. | |||
א. נידוי: '''ב"ש''' – גם לשיטת '''הרמב"ם''' שמנדים גם על כך שעבר על הגזירה (כאן מנדים גם כדי שיגרש), אם גירש לא מנדים כיוון שביטל מעשיו. | |||
ב. בריחה: '''רא"ש,רמב"ם,שו"ע''': מועילה גם במעוברת ומינקת כמו שמועילה בדין הבחנה. | |||
<blockquote>'''נ"י''': לא מועילה מפני שזוהי ודאי סכנה וכן מפני שהזמן ארוך (כ"ד חודשים ולא שלושה), ומ"מ אם עברו כ"ד חודשים שוב לא מנדים אותו ויכול לכנוס. '''הב"ש''' הביא שתי השיטות. | |||
</blockquote> | |||
לכתחילה: '''ח"מ,ב"ש''' – דוקא כשקידש בלבד כתב '''הרמ"א''' בסע' י שמלמדים אותו לברוח, אך אם כבר נשא אין מלמדים אותו ומועיל רק בדיעבד, כלשון '''השו"ע''' כאן. | |||
ג. כתובה אחרת: '''הב"י''' ביאר שכתובה ראשונה נמחל שיעבודה, וביאר '''הב"ש''' שהיינו מסתמא אם לא תבעה בעת הגירושין אומרים שמחלה, אך אם אמרה שרוצה להחזיק כתובתה כדי שיחזירה על כתובה זו, לא נמחל שיעבודה. | |||
ד. קידש ולא כנס: '''ר"י מאורלינש,רמב"ם,שו"ת ר"ן,שו"ע''': לא כופים לגרש אלא רק מפרישים עד שיגיע הזמן. | |||
<blockquote>'''ריב"ש''': לדעת הרמב"ם יש לנדותו כמו בדין הבחנה משום שעבר על הגזירה. '''הב"ש''' כתב שלפי דברי התוס' והרא"ש שדין הבחנה חמור יותר ממניקה אין ראיה משם. | |||
</blockquote> | |||
'''שאילתות,רא"ש,ריב"ש''': כופים לגרש. | |||
'''רמ"א''': בכהן יש לסמוך על הרמב"ם שאפילו במזיד לא כופים לגרש, ובישראל במזיד כופים ובשוגג לא. | |||
'''מתוך הספר יאיר השולחן''' | |||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | |||
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]] | |||
גרסה מ־16:26, 14 באפריל 2019
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יב
עבר ונשא מעוברת או מניקה בתוך זמן זה, היו מנדין אותוא אא"כ ברחב (רמב"ם,רא"ש, דלא כנ"י), ויוציא בגט (יבמות לו,ב), ואפילו היה כהן (לז,א). וצריך לתת לה כתובה אם תתבענה לו (שו"ת רא"ש). ואם היה ישראל, יחזירנה אחר כ"ד חודש של מניקה ויכתוב לה כתובה אחרתג. נשא וברח, ולאחר זמן בא וישב עם אשתו, אין בכך כלום (רמב"ם). ואם קידש מעוברת או מניקה, אין כופין אותו להוציא ולא יכנס עד אחר זמן היניקה או עד שימות הולד (רמב"ם,ר"י מאורלינש, דלא כשאילתות ורא"ש). הגה: וי"א דאין חילוק בין קידש לנשאד (רוב המורים), וכן עיקר. ועיין לעיל סימן זה סעיף י' כיצד נוהגין.
א. נידוי: ב"ש – גם לשיטת הרמב"ם שמנדים גם על כך שעבר על הגזירה (כאן מנדים גם כדי שיגרש), אם גירש לא מנדים כיוון שביטל מעשיו.
ב. בריחה: רא"ש,רמב"ם,שו"ע: מועילה גם במעוברת ומינקת כמו שמועילה בדין הבחנה.
נ"י: לא מועילה מפני שזוהי ודאי סכנה וכן מפני שהזמן ארוך (כ"ד חודשים ולא שלושה), ומ"מ אם עברו כ"ד חודשים שוב לא מנדים אותו ויכול לכנוס. הב"ש הביא שתי השיטות.
לכתחילה: ח"מ,ב"ש – דוקא כשקידש בלבד כתב הרמ"א בסע' י שמלמדים אותו לברוח, אך אם כבר נשא אין מלמדים אותו ומועיל רק בדיעבד, כלשון השו"ע כאן.
ג. כתובה אחרת: הב"י ביאר שכתובה ראשונה נמחל שיעבודה, וביאר הב"ש שהיינו מסתמא אם לא תבעה בעת הגירושין אומרים שמחלה, אך אם אמרה שרוצה להחזיק כתובתה כדי שיחזירה על כתובה זו, לא נמחל שיעבודה.
ד. קידש ולא כנס: ר"י מאורלינש,רמב"ם,שו"ת ר"ן,שו"ע: לא כופים לגרש אלא רק מפרישים עד שיגיע הזמן.
ריב"ש: לדעת הרמב"ם יש לנדותו כמו בדין הבחנה משום שעבר על הגזירה. הב"ש כתב שלפי דברי התוס' והרא"ש שדין הבחנה חמור יותר ממניקה אין ראיה משם.
שאילתות,רא"ש,ריב"ש: כופים לגרש.
רמ"א: בכהן יש לסמוך על הרמב"ם שאפילו במזיד לא כופים לגרש, ובישראל במזיד כופים ובשוגג לא.
מתוך הספר יאיר השולחן