דרשני:אכילת דג עם חלב (דוד רקובסקי): הבדלים בין גרסאות בדף
מ (Wikiboss העביר את הדף דרשני:אכילת דג עם חלב (Wikiboss) לשם דרשני:אכילת דג עם חלב (דוד רקובסקי) בלי להשאיר הפניה) |
|||
שורה 117: | שורה 117: | ||
* '''ילקוט יוסף <sub>(יו"ד פ"ז, פ"ב; קיצוש"ע שם פ"ד)</sub>:''' "יש להימנע מלאכול דגים בחלב, או עם גבינה, משום חשש סכנה. אבל הנוהגים לאכול דגים בחמאה, רשאים להישאר במנהגם. ויוצאי אשכנז נוהגים להקל בכל זה, ויש להם על מה שיסמוכו, ונהרא נהרא ופשטיה". <sub>(וכעין זה כתב גם '''הרב מרדכי אליהו''', קיצוש"ע ל"ג א')</sub> | * '''ילקוט יוסף <sub>(יו"ד פ"ז, פ"ב; קיצוש"ע שם פ"ד)</sub>:''' "יש להימנע מלאכול דגים בחלב, או עם גבינה, משום חשש סכנה. אבל הנוהגים לאכול דגים בחמאה, רשאים להישאר במנהגם. ויוצאי אשכנז נוהגים להקל בכל זה, ויש להם על מה שיסמוכו, ונהרא נהרא ופשטיה". <sub>(וכעין זה כתב גם '''הרב מרדכי אליהו''', קיצוש"ע ל"ג א')</sub> | ||
* '''פניני הלכה <sub>(כשרות ב', ל"ו סעיף ה')</sub>:''' "למעשה, מותר כיום לבני כל העדות לאכול דגים עם חלב, הואיל ומבואר בתלמוד ובראשונים שאכילתם יחד מותרת לכתחילה. ואף אלו שנהגו להחמיר, החמירו מסיבה רפואית בלבד, וכיוון שהרופאים בימינו מסכימים שאין בכך סכנה, בטל האיסור | * '''פניני הלכה <sub>(כשרות ב', ל"ו סעיף ה')</sub>:''' "למעשה, מותר כיום לבני כל העדות לאכול דגים עם חלב, הואיל ומבואר בתלמוד ובראשונים שאכילתם יחד מותרת לכתחילה. ואף אלו שנהגו להחמיר, החמירו מסיבה רפואית בלבד, וכיוון שהרופאים בימינו מסכימים שאין בכך סכנה, בטל האיסור והוסיף שם: ויתכן שבעבר, באזורים מסוימים היו מצויים בחלב חיידקים שבפגישתם עם דגים התעוררו לגרום מחלות, ומתוך הניסיון, הורו הרופאים שבאותם המקומות להימנע מאכילת דגים עם חלב. וכיוון שמצווה להיזהר מסכנות, הורו הרבנים שבאותם המקומות לשמוע בקולם. אבל כיום שנוהגים לפסטר את החלב, כבר אין לחשוש לאותן מחלות, וגם אלה שהיו מחמירים בזה בעבר, רשאים לאכול דגים עם חלב. | ||
</blockquote> | </blockquote> | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:הלכה (דרשני)]] | [[קטגוריה:הלכה (דרשני)]] |
גרסה אחרונה מ־11:29, 28 בפברואר 2023
|
יחד עם איסור אכילת בשר בחלב, יש מן הפוסקים האוסרים גם על אכילת דג עם חלב. במאמר זה נבאר את השיטות השונות ואת מקור הספק.
פשט הסוגיה
מובא במשנה בחולין (קג:): "כל הבשר אסור לבשל בחלב - חוץ מבשר דגים וחגבים". וכתב הר"ן (חולין ל"ז ע"א בדפי הרי"ף) שכיוון שמותר לבשלם יחדיו, משמע שגם מותר לאכלם יחדיו - "דכיוון שלבשלן בחלב שרי, ממילא משמע דלאכלן בחלב נמי שרי...", וכן כתב הריטב"א (חולין קג: ד"ה 'מתני'): "והא דתני חוץ מבשר דגים וחגבים, דמשמע דאינן מותרים אלא בבישול, ה"ה דאפילו באכילה שרי עם החלב".
וכך מצאנו מפורשות בגמרא בפסחים (עו:): "ההיא ביניתא[1] דאיטווא בהדי בישרא[2] - אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא[3]", ומשמע מכאן שאם לא נצלתה יחד עם בשר - מותרת באכילה עם חלב. ובגמרא בחולין (קי"א:): "אמר חזקיה משום אביי, הלכתא: דגים שעלו בקערה (של בשר) - מותר לאוכלן בכותח".
ואכן, פסקו רבים מהראשונים שמותר לאכול דגים יחד עם חלב, בהם הרמב"ם (מאכ"א ט', ה'): "דגים וחגבים מותר לאכלן בחלב", הרשב"א (תורת-הבית הארוך בית ג' שער ד' פה:): "ויש בשר מותר בחלב והם שני מינין בשר דגים ובשר חגבים... ומותר לגמרי... אפילו בחלב גמור", ועוד...
וכן נפסק בטור ובשולחן ערוך (יו"ד פ"ז,ג'): "אבל דגים וחגבים (בחלב) - אין בהם איסור אפילו מדרבנן".
דברי הבית-יוסף
אך כתב מרן הבית-יוסף (יו"ד פ"ז): "ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קע"ג".
שיטת המתירים
תמהו האחרונים על דברי הבית-יוסף מארבעה טעמים:
1) היכן מצאנו שיש איסור באכילת דגים בחלב?!
* שהרי עולה מהגמרות המפורשות שהבאנו לעיל שהדבר מותר.
- שו"ת באר שבע (סימן ל"ה): "ולא היה ולא נברא בשום ספר...".
2) המציאות מראה שעם-ישראל נוהג לאכול דגים עם חלב!
* רמ"א (דרכ"מ יו"ד פ"ז): "ולא ראיתי מימי נזהרים בזה...".
- ש"ך (יו"ד פ"ז ג', ס"ק ה'): "אבל בחלב לא שמענו ולא ראינו, וכל יומא ויומא נהגינן הכי לבשל דגים בחלב ולאכול...".
- פת"ש (שם, ס"ק ט'): "ונ"ל דהאידנא שכל העולם מבשלים גם עם חלב שרי, דכיוון דדשו בה רבים[4]...".
3) בבית יוסף על 'אורח חיים סימן קע"ג', אליו הפנה כאן – עוסק באיסור אכילת דגים בבשר מפני הסכנה, ולא באיסור אכילת דגים בחלב!
* רמ"א (שם): "וגם באורח חיים סימן קע"ג אינו אלא שלא לאוכלו בבשר משום סכנה, אבל בחלב שרי...".
- שו"ת באר שבע (סימן ל"ה): "אני תמיה על דבריו שהרי לא נתבאר בספר אורח חיים שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה...".
- ש"ך (יו"ד פ"ז ג'): "אבל הוא טעות, כי לא נזכר שם (בסימן קע"ג) אלא דדגים עם בשר אסור משום סכנה".
4) הב"י עצמו לא פסק דברים אלו בשו"ע, שכתב בשו"ע: "אבל דגים וחגבים - אין בהם איסור אפילו מדרבנן"[5].
* חיד"א (מחזיק ברכה פ"ז סק"ד): "ועוד שלא הביא דין זה בשולחן ערוך... מדוע לא כתבו בשולחן ערוך?".
עקב הקושיות החזקות הללו, ביארו המתירים שנפלה טעות סופר בדברי הבית-יוסף:
* רמ"א (דרכ"מ יו"ד פ"ז): "ולכן נראה שנתערב להרב בית יוסף בשר בחלב".
- ט"ז (יו"ד פ"ז, ג'): "והוא טעות סופר, וצ"ל 'עם בשר', כמוזכר באורח-חיים סימן קע"ג...".
- מג"א (או"ח קע"ג): "וכבר כתב בדרכי משה שט"ס הוא שם בב"י וצ"ל דגים בבשר ע"ש וכ"כ האחרונים".
סברה מעניינת נוספת, כנגד החשש לסכנה רפואית באכילת דג בחלב, הביא בשו"ת חתם-סופר (ח"ב, סימן ק"א): מכך שהרמב"ם, שהיה גדול הרופאים, פסק להלכה שמותר לאכול דג עם חלב, מוכח שאין בזה סכנה רפואית - "ולפענ"ד זה אינו אמת, ונאמן עלינו הרמב"ם גדול הרופאים".
ע"פ שיטה זו, להלכה כתבו רוב פוסקי אשכנז[6], ומקצת מפוסקי ספרד[7], שמותר לכתחילה לאכול דג עם חלב.
שיטת האוסרים
אך מצאנו גם שיטה שנייה באחרונים, המקבלת את דברי הבית-יוסף וסוברת שאכן יש סכנה באכילת דג וחלב יחדיו.
- כנזכר לעיל, לכאורה קשה לשיטה זו שבבית יוסף על 'אורח חיים סימן קע"ג', אליו הפנה כאן – עוסק באיסור אכילת דגים בבשר מפני הסכנה, ולא באיסור אכילת דגים בחלב!
* מתרץ הכנסת הגדולה, שכוונתו של הבית-יוסף הייתה, שכמו שבאורח חיים סימן קע"ג מצאנו שיש סכנה (באכילת דג עם בשר), כך גם אצלנו יש סכנה (באכילת דג עם חלב).
- היכן מצאנו שבאכילת דג בחלב ישנה סכנה?
* בשו"ת אדני פז (סימן מ"ב) מצא סמך לדבר מהראשונים, בדברי רבנו-בחיי בפירושו על התורה (שמות כ"ג, י"ט), שכתב: "וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד, שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת"[8]. ובעקבות דברים אלה, פסק בשו"ת אדני פז שאסור לאכול דג בחלב אף בדיעבד.
- בשו"ת חינוך בית יהודה (סימן ס"א) כתב שהגאון ר"מ מקראקא מצא סמך לדבר מחכמי הרופאים בזמנו, שאמרו לו שבדגים המטוגנים בחלב יש סכנת חולי, שדגים מקררים מאוד, וגם החלב רע ומזיק לגוף.
- בכנסת הגדולה (יו"ד הגהות ב"י, ב'): בשם ספר שארית יהודה: "אמת ששמעתי מפי הרופאים שגם באכילת דגים וחלב יש שם סכנת צרעת"[9].
3) בעניין עדויותיהם של הרמ"א הש"ך והפת"ש שהמציאות מראה שעם-ישראל נוהג לאכול דגים עם חלב:
* נראה לומר שהמציאות הייתה שונה בין קהילות ישראל השונות, וכנראה שהיו קהילות שכן נמנעו מאכילת דג בחלב[10],[11].
דג עם חמאה: גם לשיטת האוסרים, מוסכם שכל הסכנה היא באכילת דג עם חלב. אך באכילת דג עם חמאה אין סכנה, והיא מותרת לכתחילה[12].
* שו"ת אדני פז (סימן מ"ב): "אבל בוודאי דגים בחמאה דכולי עלמא נהיגי הכי, והוא שכיח, אם כן לית דין צריך חשש".
- שו"ת חינוך בית יהודה (סימן ס"א): בשם הגאון מהר"מ מקראקא ש-"חקר אצל חכמי הרופאים דדווקא דגים המטוגנים עם חמאה מותר לאכול".
- פרי מגדים (משב"ז יו"ד פ"ז, ג'): כתבו כנסת הגדולה ובית לחם יהודה שבחמאה ובשומן הנקלט מעל-גבי החלב – אינו סכנה.
אכילת דג בחלב זה אחר זה באותה ארוחה: גם לשיטת האוסרים, מוסכם שהאיסור הוא רק לאוכלם יחדיו. אך לאוכלם בזה אחר זה, אפילו באותה ארוחה – מותר (לאחר קינוח והדחת הפה ורחיצת הידיים), ואין בזה חשש סכנה.
* כף החיים (או"ח קע"ג, ג'): "ויש להצריך נטילת ידים גם כן בין זה לזה... וכן הדחה וקינוח הפה, כמו האוכל בשר אחרי חלב..."[13].
ע"פ שיטה זו, כתבו להלכה רוב פוסקי ספרד [14] וחלק מפוסקי אשכנז[15], שאסור לאכול דג בחלב משום סכנה, וחמירא סכנתא מאיסורא[16], ולכן אסור אף בדיעבד[17].
הלכה למעשה
להלכה למעשה, כתבו פוסקי זמננו שבני אשכנז נהגו להתיר אכילת דג בחלב יחדיו לכתחילה, ורוב בני ספרד נהגו להחמיר ולאסור אכילת דג בחלב יחדיו, וכל אחד ימשיך במנהגו. (ודעת הפנה"ל שכיוון שרופאי ימינו סוברים שאין בכך סכנה רפואית, אף אלו שנהגו לאסור – יכולים להקל ולאכול דג וחלב יחדיו[18],[19])
* ספר הכשרות (י"א, ל"ד): "יש שאסרו אכילת דג עם חלב או גבינה משום סכנה, וכן מנהג בני עדות ספרד, פרט לחמאה שמותרת עם דג. בני אשכנז, לא נהגו כלל באיסור זה. בזה אחר זה מותרת אכילתם, לכל הדעות, אפילו במהלך אותה ארוחה".
- ילקוט יוסף (יו"ד פ"ז, פ"ב; קיצוש"ע שם פ"ד): "יש להימנע מלאכול דגים בחלב, או עם גבינה, משום חשש סכנה. אבל הנוהגים לאכול דגים בחמאה, רשאים להישאר במנהגם. ויוצאי אשכנז נוהגים להקל בכל זה, ויש להם על מה שיסמוכו, ונהרא נהרא ופשטיה". (וכעין זה כתב גם הרב מרדכי אליהו, קיצוש"ע ל"ג א')
- פניני הלכה (כשרות ב', ל"ו סעיף ה'): "למעשה, מותר כיום לבני כל העדות לאכול דגים עם חלב, הואיל ומבואר בתלמוד ובראשונים שאכילתם יחד מותרת לכתחילה. ואף אלו שנהגו להחמיר, החמירו מסיבה רפואית בלבד, וכיוון שהרופאים בימינו מסכימים שאין בכך סכנה, בטל האיסור והוסיף שם: ויתכן שבעבר, באזורים מסוימים היו מצויים בחלב חיידקים שבפגישתם עם דגים התעוררו לגרום מחלות, ומתוך הניסיון, הורו הרופאים שבאותם המקומות להימנע מאכילת דגים עם חלב. וכיוון שמצווה להיזהר מסכנות, הורו הרבנים שבאותם המקומות לשמוע בקולם. אבל כיום שנוהגים לפסטר את החלב, כבר אין לחשוש לאותן מחלות, וגם אלה שהיו מחמירים בזה בעבר, רשאים לאכול דגים עם חלב.
הערות שוליים
- ↑ מין דג.
- ↑ שנצלתה יחד עם בשר.
- ↑ לאכול אותה יחד עם כותח – מאכל חלבי.
- ↑ עיין יבמות ע"ב ע"א: "והאידנא דדשו בה רבים – שומר פתאים ה' ".
- ↑ יש להעיר שבניגוד לשאר הקושיות שהיו על עצם דברי הב"י, זוהי אינה קושיה על דבריו ממש, אלא על שיטת פסיקתו.
- ↑ דרכ"מ, פרישה, באר שבע, ט"ז, ש"ך, מג"א, אליה רבה, חת"ס, פת"ש, יד אפרים, יעב"ץ (שלו שיטה מיוחדת, עיין בספר מור וקציעה) ועוד...
- ↑ פר"ח, חיד"א, שולחן גבוה וספר התקנות והמנהגים (לרב אברהם חיים גאגין). וכן הרב משאש, שהתנסח בחריפות בספרו שמש ומגן (ח"ד יו"ד סימן י"ב): "ולדעתי זה תלוי באנשים האוכלים, שמי שיש לו דמיון ואינו רוצה לאכול דגים עם חלב או גבינה – לא תוכל להסיר לו הדמיון, וראוי להניחו... אבל מי שישאל על ההלכה, אם מן הדין מותר או לא – תגיד לו בקול רם שמותר.. אבל למדומיינים לא יועיל כל זה, ולכן טוב להניחם במנהגם".
- ↑ יש להעיר שרבנו בחיי לא פסק מפורשות שיש איסור לאכול דג בחלב, אלא רק כתב שדעת הרופאים היא שזה מזיק.
- ↑ מיוחדת היא שיטתו של הפחד-יצחק (מערכת ב', דף ס"ט:), שאף שהיה רופא גדול בעצמו ולא מצא סכנה בדבר, פסק להחמיר: "כל ימי גדלתי בין החכמים וזקני הרפואה, ולא מצאתי סעד למה שכתב הרב שארית יהודה בשם הרופאים שיש סכנה באכילת דגים בחלב, ואף שיש באמת סכנת חולי גדול וכבד מאוד עד מות למי ששותה חלב ממש ואחר כך דגים, או לאוכל דגים תחילה ואחר כך שותה חלב, אבל האוכל דגים בחמאה או בגבינה לא מצאתי בזה שום סכנה. ומכל מקום, כיוון שהדבר יצא מפי המלך הוא מרן הבית יוסף, מנעתי מתוך ביתי אכילת דגים עם גבינה או עם חמאה...".
- ↑ ויש לחקור האם הקהילות שנמנעו מאכילת דג בחלב עשו זאת בעקבות דברי הבית-יוסף (שהוא המקור הקדום ביותר שמצאנו בעניין, כפי שהעיד שו"ת באר שבע שהובא לעיל), או שההימנעות מאכילת דג בחלב החלה עוד קודם.
- ↑ וביאר כף-החיים (יו"ד פ"ז ג', כ"ד) שניתן להסביר מבחינת רפואית את ההבדלים בין מנהגי הקהילות: "והגם שכתב שם הפת"ש דהאידנא שכל העולם מבשלים עם חלב שרי וכו', נראה דאין כל אויר המקומות שוים, וגם לא כל הטבעים של בני אדם שוים".
- ↑ אם כי מצאנו אחרונים שאסרו גם דג בחמאה (ביניהם הפחד יצחק שהובא בהערה ט'), אך למעשה הסכימו פוסקי ספרד להקל בזה. (עיין בשו"ת יביע אומר, הערות על רב פעלים, חיו"ד, ב', סימן י', שפרש את הסוגיה בהרחבה. ואכמ"ל)
- ↑ וכתבו הבתי כנסיות והיפה ללב שטוב להפסיק ביניהם בשתיית משקה, כדי שלא יתערבבו בקיבה.
- ↑ רבנו בחיי, כנה"ג, בארות המים, בן איש חי, כף החיים, אוצר החיים, רב פעלים, זבחי צדק ויחווה דעת.
- ↑ עט"ז, לבוש, פמ"ג, חינוך בית יהודה, בית לחם יהודה ואשל אברהם שאסרו לגמרי, שו"ת עמק התשובה (לרב יחזקאל ראטה מסאטמר) שכתב שכיוון שהב"י מחמיר בדבר - שומר נפשו ירחק מזה, האדמו"ר מהר"א מבעלזא שהחמיר בזה (הובא במשנת יוסף [י"א, קל"א], ונראה שהחמיר רק על עצמו), האדמו"ר הצמח צדק מחב"ד (תורת מנחם רשימת היומן, עמ' שנ"ד) שאף שסבר שמדובר בטעות סופר, הורה שכדי לאכול דג בחלב יש לערב בנוסף חמאה או שמנת, והרב אלישיב (הערות למסכת חולין קד.) שסבר שבדג עם חלב אין חשש סכנה, אך בדג שנתבשל עם חלב – יש סכנה, ואין לאוכלו ("ולמעשה נוהגים להקפיד שלא לבשלם ביחד, ולאכול אין קפידא").
- ↑ אמנם לגבי דג בחמאה, כתב הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (הערות על רב פעלים, חיו"ד, ב', סימן י'), שכיוון שזו סכנה שלא נזכרה בגמרא, ובנוסף עינינו רואות שרבים אוכלים דגים בחמאה ואינם ניזוקים – אין זו סכנה טבעית, אלא סכנה סגולית, ובסכנה סגולית לא אומרים "חמירא סכנתא מאיסורא". (וצ"ע למה לא כתב זאת גם על דג בחלב, ולמה לא הזכיר טעם זה כשהתיר אכילתם בדיעבד [לקמן הערה י"ז])
- ↑ אך הרב עובדיה יוסף בשו"ת יחווה דעת (ח"ו מ"ח, בהערה) התיר בדיעבד.
- ↑ ולכך נטו בצורה מסויימת בספר ואכלת ושבעת (הרב אלישיב קנוהל והרב שמואל אריאל, עם הערות הרב יעקב אריאל), אך למעשה לא פסקו להתיר כך בצורה גמורה וברורה, עיין שם (פרק ט"ז, דברים האסורים משום סכנה; יש לעיין בכל הפרק כדי לעמוד על שיטתם).
- ↑ נלענ"ד למצוא סמך לשיטתו בדברי היד-יהודה (יו"ד פ"ז ד', ס' י'): "האחרונים כתבו לאסור דגים בחלב מחמת סכנה ... ודבר שאין לו יסוד בדברי חז"ל רק מהל' רופאים, הכל לפי המקום והזמן דאין כל המקומות והזמנים שוין בטבע". ותמהתי למה לא הביא הפנה"ל את דבריו כמקור לשיטתו.