|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת שלב |אגרות הראיה-|אגרת|שלב|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ך"ו אלול תרעי"ן.
| |
| כ' ידידי היקר הרב הנכבד ומופלג בתוי"ר מו"ה דובער מילשטיין שליט"א,
| |
| כוח"ט ושנה טובה ומעוטרת.
| |
| זה לי זמן הגון אשר קבלתי את מכתבו היקר. מפני רבוי טרדותי נתאחרה
| |
| תשובתי לידידי ואתו הסליחה.
| |
| ע"ד האתרוגים, אשר בכל לב הייתי משתדל להמציא לכבוד אהובי, נמנעתי
| |
| בשנה זו מלעשות דבר בפועל בעצמי בענין שלוח פירות אה"ק לחו"ל, מפני קדושת
| |
| שביעית. כי אע"פ שמקיל אני על אחרים, כאשר הורו כבר גאוני ישראל נו"נ
| |
| ז"ל, לסמוך על היתר ההפקעה, מפני גודל הדחק וחיי ישוב א"י התלוי בזה,
| |
| מחמיר אני על עצמי שלא להיות עסוק כלל בענין הוצאת פירות א"י
| |
| לחו"ל הא שתא. והאתרוגים של הנכרים, הלא יודע כת"ר שהם בחזקת מורכבים
| |
| ואין לי עסק עמהם כלל. אקוה שיסלח לי ידידי כ"ת על אשר לא מלאתי הפעם
| |
| את דרישתו, והשי"ת יזכנו למלאות איש חפץ רעהו לתורה ולתעודה כרצון השי"ת
| |
| ורצון יראיו.
| |
| ע"ד בניו, דעתי כמאז לאחוז בדרך הניחותא וההתקרבות היותר חביבה,
| |
| כי רק בחבלי אהבה ועשות חסד אנו יכולים להמשיך אלינו לב צעירינו, רק בנחת
| |
| ושלו'. ואין ספק בדבר, שאפילו אם הפעולה קטנה עדיין כעת, ברבות הימים
| |
| דף 369
| |
| תמצא בעזה"י להצמיח פרי תהילה לקדושה ולאמונה ולכל ארחות צדק.
| |
| הנני חותם בברכה באה"ר לחיים טובים ולשלו' כנה"ר ונפש ידי"ע דוש"ת
| |
| באהנ"א, הק' אברהם יצחק ה"ק
| |
| נ"ב : בעת אשר כתבתי בהחפזי את מכתבי לכ"ת לא הי' מכתבו היקר למראה
| |
| עיני. כעת ראיתי ונזכרתי, שהעירני ע"ד אשר אמרתי שכעת יש תקוה בע"ה להציל
| |
| ג"כ את הנפשות מעם-קדש שנפלו ברשות הכפירה, ר"ל, ולא יעצור זה מ"ש
| |
| חז"ל ע"ז "כ"ב לא ישובון"<ref>ע"ז יז.</ref>, מפני שאחרי משך זמן גדול כ"כ, שנתבסם
| |
| אויר העולם מקדושת תוה"ק, אבדה הקליפה את כחה עד שלא תוכל להחזיק מעמד
| |
| שלא להשיב ולהציל מידה טרף, וידידי שאל ע"ד טעם דבר זה. הנה, אהובי, אלה הם
| |
| מהענינים העומדים ברומו-של-עולם ומקורם קודש ברזי-תורה. ולאהבת ידידי
| |
| ארמוז לו בקצרה: כלל גדול הוא, שאע"פ שהעולם יורד תמיד בירידה אחר ירידה,
| |
| מ"מ אין זה כ"א מצד החיצוניות שלו, דהיינו שהמעשים והמדות נופלים
| |
| ואינם בערך של דורות הראשונים מצד פרטיות הנשמות. אבל מצד הפנימיות, דהיינו
| |
| כח-הכלל של כללות קדושת האומה כנס"י, כל דור ודור מוסיף על הדורות
| |
| הראשונים, מפני שהקדושה מצטרפת, ונמצא שהקדושה של מעוט תורה ומעשים
| |
| טובים של דורות האחרונים מוסיפה אור לשעבר ג"כ, ועבירה אין לה פירות ולא
| |
| צירוף, בסוד "יתפרדו כל פועלי און". ע"כ כללות האומה בתוכיותה היא מלאה
| |
| יותר אור ד' מכפי הערך של העבר, אלא שאין הדבר נגלה לעין עד בא משיח צדקנו,
| |
| ב"ב, שיצא מ"היכל קן צפור"<ref>ע' זהר שמות ח, ישעיה מ ה</ref>, כלומר: מכל הקדושות שבכח יגלה בפועל,
| |
| וראו כ"ב יחדו<sup>א6</sup>. וע"כ בזמן שהי' רחוק מגאולה הי' אפשר לקליפה להתלבש
| |
| באמונות רעות בפועל כמו ע"ז וכשוף, ומינות היא ג"כ אמונה רעה תמציתה היותר
| |
| רעה<ref>ג' מלים אלה נשמטו בהוצאה הקודמת.</ref> של ע"ז, וכשהיא בולעת איזה נפש סובבת היא אותו במצודים ומוצצת את
| |
| דם החיים הרוחניים שבנשמתו, רח"ל. בסוד "שממית בידיה תתפש". אבל
| |
| בזמן הקרוב לגאולה אין כח לקליפה להמציא אמונות רעות, כ"א להקליש
| |
| ח"ו את אור האמונה בלב החלשים. וחלישות זו, אע"פ שהנלכדים בה
| |
| חושבים שהיא כפירה, והם כמו נתפסים ברשת באין דרך הצלה, אין לה
| |
| שום ערך של מציאות כלל כ"א חסרון הסברה והארת השכל והרגש, ע"כ מיד
| |
| שמאירין להם בדרך ד', ע"פ דרכי שכל ישר והרגשות טובות, הולך האור ומאיר
| |
| עליהם וסופם לחזור למוטב, והם שבי פשע ביעקב ואליהם יבא לציון גואל. ע"כ
| |
| עלינו להיות בטוחים בחסדי השי"ת, הזוכר חסדי אבות להביא גאולה לבני בנים,
| |
| שכל בנינו, אפילו הנדחים והאובדים לפי מראית-עין, יהיו למודי ד', והכתוב אומר
| |
| (זכריה י' ט'): "ובמרחקים יזכרוני וחיו את בניהם ושבו". כי הרע שבהם איננו
| |
| כ"א חיצוני ובתוכיות הנשמה הכל טוב וקדוש, ע"כ הם מתעוררים לכמה
| |
| מחשבות של יושר וצדק, אע"פ שהם תועים בדרכם ולא זו הדרך ולא זו העיר,
| |
| מ"מ הרבה מהם דבקים באומה בכללה ומתפארים בשם ישראל, אע"פ שאינם יודעים
| |
| בעצמם מפני מה ולמה, ואע"פ שהם מחקים בזה את האומות שהם דבקים עכשיו
| |
| כל אחד בלאומיות שלו, מ"מ שורש מדתו של עשו הוא פורה ראש ולענה, מקור
| |
| רשע ושפיכות דמים וחורבן, ושורש ישראל הוא קדוש וטוב מוכן לצדק ויושר,
| |
| דף 370
| |
| שהוא באמת דעת ד'<ref>בראשית יח יט.</ref> בעולם. וזהו סוד "עני ורוכב על החמור" שאמרו בתק"ז<ref>תיקון שתין.</ref>
| |
| שהוא דרא דעקבא דמשיחא, דהוא "טב מלגאו וביש מלבר", סוד "כלו
| |
| הפך לבן - טהור", וחמור אע"פ שיש בו סמני טומאה יותר משאר בהמות טמאות,
| |
| שמהן נמצאות שיש להן סמן-טהרה אחד, מ"מ יש בתוכיותו קדושה, שהרי הוא
| |
| קדוש בבכורה, אלא שהיא גנוזה ומוסתרת מאד, וסופה להגלות ע"י העילוי של
| |
| פדיון. ואלה הם דברים, שא"א לבארם בכל עמקם כ"א מפה לאוזן בשעת רצון
| |
| המוכשרת ליושבים לפני ד'.
| |
| עכ"פ הנני על משמרתי אעמודה לקרב ולא לרחק, ולקרב אפילו את המרוחקים
| |
| בזרע. וזאת תהי' כל מגמת תפלת כשרי ישראל, לקשר את כל נשמות עם ד'
| |
| למקוד החיים ולגלות את אור הקדושה הטמון בהם, ואין ערוך ושיעור לשמחת
| |
| עולמים וחדות ד' הבאה מאתהפכא חשוכא לנהורא, וזאת היא עיקר התורה שנאמרת
| |
| בהיכל משיח, כאמור בריש הזוהר. והיו נא דברי אלה לשמחת לב כ"ת ולב כל
| |
| יראי ד' המצפים לישועתו באמת.
| |
| ידי"ע איה"ק הנ"ל
| |
|
| |
| ה ש מ ט ו ת
| |
|
| |
|
| |
| = אזכורים בספרים ובמאמרים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = קישורים חיצוניים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ==הערות שוליים==
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |