|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת שיח |אגרות הראיה-|אגרת|שיח|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ב"ה, וחובות ת"ו, ך"ד תמוז תרעי"ן.
| |
| מבין המצרים יהילו אורים לכבוד רב רחימאי ומר חביבי הרב הגאון
| |
| הגדול תפארת ישראל מוהר"ר חיים ברלין שליט"א.
| |
| הגיעוני מכתבי כתר"ה באיחור זמן, בהיותי יושב פה במושבה רחובות ת"ו,
| |
| ורואה שלו' אחי מישבי אדמת קדשנו וענות נפשם גם יחד.
| |
| והנה בענין הצורך שהי' לי להציע את הדברים לפני גדולי ירושלים ונדון
| |
| יחד בדבר, איני יודע על איזה נדון מכוין זה מר שי'. אם על עצם ענין ההפקעה
| |
| שע"י המכירה, הלא אין זה דבר חדש, ומה יש לנו להוסיף על הוראה שכבר יצאה
| |
| ונתחזקה בפועל ונתקבלה בישראל, ע"י גאוני עולם נוחי נפש ז"ל, כי-אם לראות
| |
| את המצב אם כבר פקע הצורך של שעת הדחק, שמא כבר קם ריוח והצלה להישוב,
| |
| עד שאיננו צריך לתקנה זו. ענין זה לאו בקשישותא ולאו בטעמי תלי'<ref>ע' שבת פט.</ref>, אלא בידיעה
| |
| והכרה ערוכה בתוכן הישוב, בדחקו ועניו וטיפולו המרובה. וזה הלא ידוע לכל,
| |
| שהנני שקוע בעניני הישוב, בין בטובתי ובין שלא בטובתי, ואני יודע את כל
| |
| מהות מעמדו יותר הרבה מרבני ירושלים, הרחוקים ממנו בין במקום בין ברוח-
| |
| דף 357
| |
| הכרה, ואיך אומרים למי שלא ראה את החודש שיבוא ויעיד<ref>ע' נדה ז:</ref>. על כן די היתה לי
| |
| הסכמתנו, יחד עם הרה"ג בד"צ אשר בעה"ק יפו ת"ו, שהם באמת יודעים ומכירים
| |
| את מצב הישוב, ואנו עובדים תמיד יחד בפרטי עניניו, וכולנו הסכמנו בדעה אחת,
| |
| באין מקום כל דהו של ספק, שא"א כלל להישוב לעמוד כ"א ע"פ סדר ההפקעה,
| |
| שהיתה נהוגה עד כה, עם פרטי הוראותיה. ובענין ההכרח, לא די שלא נגרע דבר
| |
| משמיטות הקודמות אלא שעוד נלחץ המצב בהרבה פרטים, ולפי התרבות הישוב
| |
| בכמותו ושפלות מצב הפרנסה שלו, הענין מוכרח בהכרח עוד יותר גדול מאשר
| |
| בשמיטות שקדמו, וכן נהגו יתר רבני הישוב, היודעים את מעמדו בהיותם שרויים
| |
| בו, באין פקפוק כלל. ואיה בו מקום לשאלה והצעה? ואם כונתכתר"ה שי' היא
| |
| בענין השילוח של הענבים לירושלים עצמם, במה שרצו רבני ירושלים לחדש
| |
| חומרא מה שלא נהגה בשמיטות הקודמות, הנה לא היה לי מקום לחוש לזה כל
| |
| זמן שלא הודיעוני מצדם בזה שום דבר. ואע"פ שאם היה הדבר הולך בשקט
| |
| היה בדעתי ג"כ להוסיף איזה פרטי דברים לרווחאדמילתא, להדר ולצאת ידי כל
| |
| הדעות כמה דאפשר, אבל כל זה הוא בדרך הצעה ופיוס דברים ובלא רעש, ולא
| |
| שייך לעשות בזה שקלא וטריא, שכפי מצב הרוחות בנידון זה,ורבוי החפצים לידע
| |
| ולהודיע מכל, א"א הדבר בלא פרסום, שהוא מונע בזה את המבוקש. על כן איני
| |
| מוצא בעצמי שום דבר מה שהייתי צריך לעשות לכרמינו ולא עשיתי להם<ref>ע"פ ישעיה ה ד</ref>. ובגופא
| |
| דעובדא, הנה בראשון-לציון, ברחובות ובודי-חנין ת"ו מלאו את בקשתי, כאשר
| |
| הצעתי לפניהם, וחתמו על שטרי ההפקר ומסירה לבד"צ, וע"פ הרשאת בד"צ
| |
| ממילא יהיה כל מה שיקחו רק בעד הטורח והמכשירין, באין צורך להכנס לתוך
| |
| עסקיהם ולקפח פרנסתם המצומצמת. ודי והותר בזה להחמיר יותר ממה שנהגו
| |
| בשמיטות הקודמות ע"פ הוראת רבנן קשישאי הגאונים ז"ל. ולא נאמרו הדברים כ"א
| |
| כדי להפיס את דעתו של מי שרוצה להחמיר, כאשר בארתי במכתב הראשון
| |
| לכתר"ה שי'.
| |
| וע"ד מכתבו השני אני תמה היכן נמצא בדבר אף רמז כל דהוא שאותם
| |
| חותרי המחתרת הם הרה"ג בד"צ הי"ו. וחלילה לזקני ב"ד לעשות כזאת, לפשוט
| |
| יד, אחר העמדת הענין בדרך העמדת הדין האמת והשלום, במה שנוגע לחיי נפש של
| |
| אחינו הכורמים, וביותרבענין שעלול להביא איבה ותחרות בין אחים. ומאד מאד
| |
| דאבה נפשי על הפנים הנזעמים, שקבל ענין זה ע"י אנשים צדדיים, שסכסכו,
| |
| ואולי עדיין מסכסכים, את המצב. אמנם חובתם הקדושה של רבני הבד"ציצ"ו
| |
| היא, לעמוד נגד אותם חותרי המחתרת, ולמחות בידם שלא יפיקו את זממם, להזיק
| |
| לאחינו העמלים למצא לחמם בישוב ארצנו הקדושה, ע"י המצאת הפדיון שהיה
| |
| ראוי לבא לידם, בסכום הגון, הלוקח מקום חשוב לפי מצבו הדל של ישובנו, ולמסור
| |
| אותו לידי זרים, הדוחקים את רגלינו על אדמת הקודש. ואין כדאי אותו ההידור
| |
| הקלוש, שבענין סחורה ומסירת דמי שביעית וחשש משומר, שכ"כ רבו בו דרכי
| |
| ההיתר ע"י כל העצות הנהוגות ע"פ דרכה של תורה, לגרום על ידיערבוביא כ"כ
| |
| גדולה בעולמנו בא"י. ובפרט שנגד היתרון הקל הזה, שידמו למצא בכרמי הנכרים,
| |
| דף 358
| |
| מה שהוא ג"כ אינו לגמרי מובטח, מפני חשש מומרים, גלויים ונעלמים, המצויים
| |
| ביניהם, שראוי לחוש לזה כשאנו באים לשקול הידור מול הידור. עוד עומדות
| |
| שם חששות גדולות, משום ערלה וכלאי הכרם שהם איסורים יותר חמורים ביסודם,
| |
| שהם ב"ה מובטחים ומשומרים כראוי בכרמי אחינו, וכמובן מופקרים ונעזבים הם
| |
| לגמרי בכרמי הגויים. וכבר היה כן משכבר הימים, בירושלמי (סוטה פ"א ה"ו)
| |
| "ויבאו עד כרמי תמנתה, מלמד שהיו אביו ואמומראין לו כרמי תמנתה זרועים
| |
| כלאים". ועכשיו ע"פ סדרי הנטיעות החדשים נתרבה החשש יותר ויותר, באופן
| |
| שיתכן לומר בכ"מ שכל הכרם כולו יהיה אסור, באין שייכות לביטול ברוב כלל.
| |
| ואפילו אם נבדוק עכשיו ולא נמצא כלאים, אין זה מבטיחנו שלא היו שם כלאים
| |
| בשנים שעברו, וראוי לאסור גם הענבים היוצאים אח"כ מהגפן,שכבר נאסר"
| |
| כפשטם של דברי הירושלמי (כלאים פ"ה ה"ז), שעל מה שאמר בזרע איסור והעביר
| |
| את הסכך הקשין אסורין והדגן מותר, פריך ר' זעירא גדל מתוך איסור ואת אמרת
| |
| מותרין, ואמרי' ע"ז ר"ז כדעתי', דאמר ר"ז בשם ר' יונתן בצל של כלאי הכרם
| |
| שעקרו ושתלו אפילו מוסיף כמה אסור, שאין גדולי איסור מעלין את האיסור.
| |
| וזהו כדוגמא דארשב"נא"ר יונתן (בבלי נדרים נז:) בצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם
| |
| אסור,דקיי"ל כותי', וראוי לחוש שהגדל מתוך איסור אסור. ואין מקום היתר
| |
| לפ"ז במקום שיש חששות קרובות ע"ז כ"כ בסדרי הנטיעות של עכשיו, כי אם
| |
| בכרם שהוא ידוע ובדוק לנו מעת שהתחיל לעשות פירות, מה שהוא אינו מצוי
| |
| כלל בכרמי הגויים.
| |
| ואף אם יש לדחוק ולמצוא איזה צד לדרכי היתר מ"מ ודאי אין כדאי לחפש
| |
| אחרי קולות והיתירים בשל גויים, במקום שהדבר גורם הפסד ממונם של ישראל
| |
| וקפוח פרנסתם. ובכלל בכל מקום שאנו נוטים להחמיר על עצמנו ראוי לחוש שלא
| |
| תיפוק מיני' חורבא של הפסד או לעז על אחרים. ובירושלמי (ברכות פ"ב ה"ט)
| |
| אהאדתני כל דבר של צער הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה ותבא עליו ברכה,
| |
| א"רזעירא ובלחוד דלא יבזה חורנין, וק"ו שלא לגדום היזק לרבים. וביחוד בענין
| |
| כללי של ישיב א"י, שעיני כל ישראל נשואות אליו, לתקות ראשית צמיחת קרן
| |
| ישועה לעם ממושך וממורט. ובפרט שאחינו אלה היקרים הם הם המקיימים את
| |
| המצוות התלויות בארץ, שעולות להם בסכומים גדולים ועצומים מאד, ואפילו
| |
| השביעית אחרי כל היתר ההפקעה ואחרי כל הקולות שהונהגו בה, ע"פ הוראת
| |
| חכמים, כדרך כל האופנים האפשריים להקל, עלתה להם בהוצאה חשובה ובמניעת
| |
| ריוח גדול בכללות הישוב. ומה יש לדבר עוד בעניןתרומ"ע, ביחוד מן היקבים
| |
| והפרדסים, ואיסור ערלה וכלאים, שכל אלה בצירופם עולים להון רב ממש בכל
| |
| שנה ושנה, ואיך לא תהי' חובת רבני ישראל, גם מצד חובת המצות עצמן לשקוד
| |
| על תקנתם ולהתרחק מאד מגרם היזק להם. ויחיד הרוצה להחמיר ודאי אין מי
| |
| ימחה בידו, אבל לעשות השתדלות להחמיר שלא מן הדין, ולגרום עי"ז להם היזק
| |
| ועלבון ופחד על כללות מצבם, הצריך כ"כ חיזוק, אין מן הראוי כלל.
| |
| ובעיקר ענין המכתב<ref>למעלה סי' שטו</ref>, לא חשבתי כ"א להודיע את אנחתי, שיצאה אז מקרב
| |
| לבבי, להדר"ג אולי תעלה בידו איזה עצה לרפא את השבר. ושלא בידיעתי ושלא ברצוני
| |
| דף 359
| |
| נתפרסמו הדברים ברבים, ומתוך התרגשות הרוחות נמצאו ג"כ משתדלים בפרסומם,
| |
| מה שסיבב לי יגון ואנחה אין די באר. ועתה אנו צריכים להתחזק ולהאגד באגודה
| |
| אחת, ולהשתדל עד כמה דאפשר להשקיט את הלבבות משני הצדדים. כי באמת
| |
| נוח יותר היה אילו לא נתחדש שום דבר, והיה הענין מתנהג בשופי כמו שהיה
| |
| נהוג בשמיטות הקודמות, עד ישקיף וירא ד' משמים וירים קרן עמו על אדמת
| |
| הקדש, ויחיש גאולה לשאר עמו וישיב לנו שופטנו כבראשונה ויועצנו כבתחילה,
| |
| ונלך באור תורה ונר מצוה, בכל מילואם וטובם, וישמח לב מבקשי ד'.
| |
| ועד כמה עגמה נפשי, וממש רחפו עצמותי ולבי כדונג ימס, מרוב צער
| |
| ועגמת נפש, על חילול כבוד התורה אשר סבב הענין הזה, ד' הוא יודע. ורופא
| |
| לשבורי לב יחבש פצעי לבבי, ויזכני לעבדו באמת ותמים, ואל יצל מפי דבר אמת
| |
| כתורה וכמצוה, וישובו אז כל יראיו ויודעי עדותיו בלב נאמן מלא אהבה, כלבבי
| |
| התמים ומלא אהבת תורה ויראת שמים, לכל המחזיקים בעץ חיים, וכל למודי ד'
| |
| העוסקים בתורה לשמה.
| |
| והי' זה שלו' וברכה, באהבה נאמנה, כנפשו היפה ונפש דורש"ת, דבק
| |
| באהבתו, מצפה לתשועת ד' ולרוממות קרן תורתו על אדמת הקודש באהבה במהרה
| |
| בימינו בקרוב.
| |
| הק' אברהם יצחק הכהן קוק
| |
|
| |
|
| |
| = אזכורים בספרים ובמאמרים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = קישורים חיצוניים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ==הערות שוליים==
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |