|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת רפט |אגרות הראיה-|אגרת|רפט|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ב"ה עה"ק יפו ת"ו, ו' ניסן תרעי"ן.
| |
| כבוד ידיד יקר מפנינים, רב תבונות ואיש אמונים, הרב המאוה"ג אוצר
| |
| תורה ויראה, דעת ומשרים, כליל תפארת מו"ה יונתן בנימין הלוי איש הורוויץ
| |
| שליט"א, שלו' וברכה ושמחת הרגל באה"ר.
| |
| לשמחת לבבי הגיעני מכתבו היקר והחוברת הנכבדה. יאושר חילי' דמר
| |
| ידי"נ שי' על הטוב אשר יעשה עם עם ד' יושב ציון, ויה"ר שיכירו וידעו הכל
| |
| במהרה בקרוב, שאנו חייבים ללכת בדרכי חיים באמת, וישובו מדרכי חושך, שהם
| |
| ההפך מהדרך אשר צוה ד' אלהינו ב"ה אותנו ללכת בה, לבחור בחיים של כבוד
| |
| וכשרון. "ומאן ספין ומאן רקיע"<ref>ע' מועד קטן כח.</ref> לגזור איסור על מצוה גדולה כזאת, שמותר
| |
| לדבר בגינה דברי חפץ בשבת קודש (כשבת ד' ק"ן א'). ומפשטיות לשון הסוגיא
| |
| שם, דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן (או ר' יונתן) הולכים לטרטיאות
| |
| ולקרקסאותולבסילקאות לפקח על עסקי רבים בשבת, ותנא דבי מנשה משדכין
| |
| כו' וללמדו אומנות, נראה שרשב"נ מודה להא דתנאד"מ, ובירושלמי פרק אלו
| |
| קשרים ה"ג "אר"חבש"ר שמואל בר נחמן (שנראה פשוט שהוא ר"ש בר נחמני
| |
| דבבלי), לא נתנו שבתות כו' אלא לאכילה ולשתי', ע"י שהפה זה מסריח התירו
| |
| לו לעסוק בהן בד"ת", הרי החמיר כ"כ בדבור בשבת עד שאפילו דיבור התורה
| |
| צריך היתר, ומ"מ התיר ג"כ לפסוק לאומנות, שהרי שהיא שקולה כתורה, ובודאי
| |
| אינו דומה רבים העושים את התורה ליחידים, ואיך שייך לגזור ע"ז איסורים, ובפרט
| |
| לעת כזאת עת לעשות לד' לחזק את ידי אמוני ד' בכל צד של חיזוק המוסיף
| |
| אומץ בדרכי חיים.
| |
| ערכתי בזה ג"כ דברים אחדים ע"ד השמיטה, ומפני הטרדא הוכרחתי לקצר,
| |
| ואת כת"ר הסליחה. והי' ז"ש וברכת ד', כנה"י ונפש ידי"עדוש"תבאה"רכה"י,
| |
| הק' אברהם יצחק ה"ק
| |
| דף 330
| |
| ביסוד השמיטה, עלינו לדעת שאנו חייבים להתאמץ בכל כחנו לסבב פני
| |
| הדברים, שסוף כל סוף תהי' שבת הארץ הולכת ונקבעת בכל קדושתה על אדמת
| |
| הקדש. עלינו להשתדל להנחות את הדבר, עד אשר יעלה בידינו בע"ה לבסס את
| |
| יסוד קדושת השביעית בכל צורתו, כתורה וכמצוה. כי מצוה זו לבד חבתה ככל
| |
| מצוה ממצותיה של תורה, הלא עונשה, ומכלל לאו אתה שומע הן, שגם מתן שכרה,
| |
| בצדה, ובה תלוי גלות הארץ וישובה, כמפורש בתורה: "כל ימי השמה תשבת את
| |
| אשר לא שבתה בשבתותיכם עליה", וחכמים אמרו מפורש גלות באה לעולם על
| |
| שמטת הארץ<ref>אבות פ"ה מ"ט.</ref>. אבל איך לבא אל המטרה הקדושה הזאת, ובאיזה אמצעיים נחזיק
| |
| להגיע אליה, דבר זה צריך לימוד.
| |
| לפי דעתי אנו צריכים לבא אל מחוז חפצנו דוקא קמעא קמעא, וכמו שאמר
| |
| רבי חייא רבא לר"ש בן חלפתא, לענין כללות ישועתן של ישראל, שהיא קמעא
| |
| קמעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת (ירושלמי פ"קדברכות ה"א), כך
| |
| היא הישועה הרוחנית של הקמת קדושת הארץ על מכונה, מוכרחת להיות ג"כ קמעא
| |
| קמעא, ובעזרת השם יתברך, כל מה שהיא הולכת מתחזקת היא ומשתרשת ותהי'
| |
| רבה והולכת. דרכי ההוראה שלנו בזה צריכין להיות כמציל מן הדליקה, שכל מה
| |
| שהוא יותר יקר ויותר קדוש הוא קודם להצלה, ואח"כ משתדלים להציל עוד,
| |
| וחביב חביב קודם, ותורה שבכתב קודמת להצלה מתורה שבע"פ (ס"ח סי' תתנ"ו
| |
| הובא במג"א סי' של"ד ס"ק ט"ו). על כן הננו חייבים לעמוד על המשמר ראשית
| |
| לכל, שלעת עתה לפחות תעלה בידינו יסוד קדושת המצוה במה שהוא מן התורה.
| |
| ולענין שיש במצוה זו יותר מכל המצות מפני שהגלות תלוי' בה, בודאי דבר גדול
| |
| הוא כשהעיקר של תורה עולה בידינו. ולא למותר הוא להציב בזה דברי הגאון
| |
| שאגת ארי' סוף סימן כ"ד, שהוכיח שברכת התורה מן התורה היא ולא מדרבנן,
| |
| מהא דאמר רב יהודה א"ר מ"ד מי האיש החכם ויבן את זאת, ויאמר ד' על עזבם
| |
| את תורתי שלא ברכו בתורה תחילה<ref>נדרים פא.</ref>, מדנענשו עונש גדול כ"כ, דעל דבר זה
| |
| אבדה הארץ, ש"מ דברכת התורה היא מה"ת, דאי מדרבנן לא היו ראויין לעונש
| |
| גדול כ"כ. ומטי לה מדברי התוספות (סוטה דף מ"א ב' ד"ה אותו), שהוכיחו שאמו
| |
| מישראל לא מהני גבי מלך מדין תורה, דאי לאו הכי לא היו חייבים עונש גדול כזה,
| |
| ומסיק הגאון ש"א ז"ל, שאע"פ שיש לדחות הראי' מהא דאגריפס, וכונתו ז"ל
| |
| צריך לומר דיש מקום לומר שעיקר קושיית התוספות על רש"י שם היא משום
| |
| דמשמע להו שלדעתו ז"ל באמו מישראל אין בו איסור כלל, כ"א שהוא זילא
| |
| מילתא לגבי מלך, מ"מ "הדבר מוכרע מעצמו, דאי ברכת התורה אינה אלא מד"ס
| |
| אין ראוי לעונש גדול כ"כ דאבידת הארץ" עכ"ל. ונמצא בכל זמן שנתאמץ לצאת מידי
| |
| איסור תורה הננו עושים בזה דבר גדול, שאנו מצילים את יסוד הישוב באה"ק,
| |
| שעיקר תכליתו הוא להיות פתח תקוה לקיבוץ גלויות, מאותו העונש של גלות
| |
| הארץ, הנסמך לביטול השמיטין, ד' יצילנו, ופעולה זו היא קרובה לנו, ואנו צריכין
| |
| לרכז עלי' בתחילה את כל מגמתנו.
| |
| אבל איך נבא בתחילה להנצל מאיסור של תורה, צריך אני לבאר סדרן
| |
| של דברים. התוכן הפשוט הוא, שמאחר שלפי דעת רוב הראשונים אין לנו מלאכות
| |
| דף 331
| |
| האסורות מן התורה בשביעית, כי אם חמש או ארבע, דהיינו זריעה, זמירה, קצירה,
| |
| בצירה, לכל הדיעות, והחמישית שהיא חרישה במחלוקת היא שנויה, יש אומרים
| |
| שהיא ג"כ אסורה מן התורה, אם לא באיסור לאו כמו הראשונות מ"מ באיסור עשה,
| |
| של בחריש ובקציר תשבת, ויש אומרים שאין בחרישה שום איסור של תורה כי-אם
| |
| הרי היא ככל התולדות שהן אסורות רק מדרבנן. לזאת עלינו להשתדל, שכל זמן
| |
| שיש עוד הכרח לקיום הישוב לבקש צדדי היתר בענין שביעית, שעכ"פ אלה
| |
| חמשת המלאכות, או לפחות, כשהדחק גדול הרבה, ארבעת המלאכות, לא יעשו ע"י
| |
| ישראל, כי-אם ע"י פועלים נכרים, שאז לדעת הסוברים, שעיקר האיסור של תורה
| |
| בשביעית הוא שלא יעשה ישראל את עבודת הארץ, וכפשטאדקרא שמדבר בלשון
| |
| נוכח "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור", והתורה מדברת עם ישראל, א"כ כשנכרי
| |
| הוא העושה את המלאכה, אפילו אם הוא פועל של ישראל, אין כאן אלא איסור
| |
| שבות, שאפילו גבי שבת החמורה אינו כי אם איסור מדרבנן, וק"ו בשביעית, שאין
| |
| בה חיוב כרת וסקילה, שמבעיא לן בב"מ (ד' צ' א') אם יש בכה"ג אפילו איסור שבות,
| |
| ולדינא פסקו הפוסקים שיש כאן איסור שבות, אבל מ"מ יותר מאיסור שבות דרבנן
| |
| אין כאן, והרי אנו ניצלים מליפול בפח מוקש של ביטול שביעית מן התורה. ואע"פ
| |
| שישנם ג"כ מחמירים לומר, שמ"ע של שבת הארץ מוטלת על הקרקע, כמו שחיוב
| |
| שביתת בהמה של ישראל בשבת מוטלת על הבהמה, כלומר על ישראל בעל הקרקע
| |
| ובעל הבהמה, אפילו כשנכרי עובד בהם את עבודתו, כמו שביארתי בספר שבת
| |
| הארץ (פ"א ה"א), מ"מ כבר פשטה מימים הראשונים ההוראה כהפוסקים הסוברים
| |
| שעיקר שבת הארץ היא דוקאאקרקפתאדגברא כשישראל עובד את הקרקע, משום
| |
| שכונת התורה היא לפרש ענין של ושבתה הארץ שבת לד' ע"י מה ששדך לא תזרע
| |
| וגו' כלומר ע"י מה שאתה בן ישראל, המצווה בשביתה, לא תעשה את העבודות
| |
| האסורות הללו, ועל יסוד זה כבר פסק המוהרי"ט<ref>תשו' ח"ב סי' נב.</ref> להתיר להשכיר את שדהו לגוי
| |
| ע"י הבלעה, אע"פ שעובדה ג"כ בשביעית, והנהיג כן למעשה מפני שסובר שאין
| |
| איסור שביתת הארץ כ"א כשישראל עובדה. ואפילו לדעת המחמירים מ"מ על זה
| |
|
| |
| מועלת המכירה בודאי, שהרי עכשיו אין השדה של ישראל מן הדין, וכיון ששני
| |
| אלה מתחברים יחד, שהשדה אינה של ישראל והעובד הוא ג"כ נכרי, אין כאן שום
| |
| איסור, וראוי לסמוך על זה בשביעית בזמן הזה, שסוף כל סוף רבו האומרים שהיא
| |
| מדרבנן, אלא שאנו חוששים לדעת האומרים שהיא מן התורה, וכיון שיש לומר
| |
| שאפילו לדבריהם כשהגוי עובד אין כאן איסור תורה, ואם תאמר שגם בזה יש
| |
| איסור תורה הרי אנו מצרפים לסמוך על המכירה, שבצירוף כל אלה יחד ודאי
| |
| יצאנו מידי איסור תורה מצדי צדדים. והאמת הוא, שלענין לצאת מידי איסור תורה
| |
| די לסמוך על המוהרי"ט בזמן הזה, ונמצא שאפילו בלא הפקעת המכירה אין כאן
| |
| איסור תורה. עכ"פ ממוצא דבר אנו למדים, שאם נעמד על המשמר להשתדל, שגם
| |
| אחר המכירה לא יעשו ע"י ישראל אותן חמש או ארבע מלאכות האסורות מן התורה,
| |
| הרי אנו מרויחים דבר גדול, שעולה בידינו שביתת הארץ מן התורה, ומה שאנו
| |
| צריכים לסמוך על היתר ההפקעה הוא ראוי להיות רק בשביל שארי העבודות כולן,
| |
| שהן כולן אסורות רק מדרבנן, שאי אפשר שלא יעשו ע"י ישראל, מפני תיקון הישוב,
| |
| דף 332
| |
| ודוחק הפועלים העניים, שע"ז כדאי לסמוך בשעת הדחק על הדיעות הסוברות
| |
| שבשדה של נכרים אין שום דין שביעית נוהג גם לענין עבודה ע"י ישראל.
| |
| והנה לפי מצבנו עכשו הי' דבר גדול מאד אם היינו יכולים באמת לשמור
| |
| דבר זה, אבל כדי שלא נהי' צריכיןלהכנס עוד בפרצות דחוקות, גם באלה המלאכות
| |
| האסורות מן התורה, ראוי ג"כ שניסד ע"ז קופה מיוחדת, שהיא תהי' מוכנת לתמוך
| |
| בידי הפועלים, אשר תתמעט העבודה אצלם, ע"י אותן העבודות הנעשות ע"י
| |
| נכרים, ולעזור ג"כ להאכרים העניים, שהם רגילים לעשות את כל העבודות ע"י
| |
| עצמם, שיוכלו לשכר פועלים נכרים, לאותן העבודות האסורות מן התורה. אמנם
| |
| הלא ב"ה נמצאים ג"כ יחידים יראים ושלמים, החפצים לקיים את המצוה כמאמרה,
| |
| ולשבת לגמרי ככל דין תורת שביעית, צריכין אנו ליסד ע"ז קופה מיוחדת, או
| |
| לקבע ערך מיוחד כמה אחוזים למאה יבאו מהכנסת הקופה לתמוך בידי האכרים
| |
| המוכרחים לעבוד, כדי להוציא אותם מאיסורי תורה, וכמה אחוזים יהיו שייכים
| |
| להשובתים לגמרי.
| |
| והנה כ"ז הוא מה שנוגע לשנתנו זאת, אבל עלינו לדאוג ג"כ על מעמד
| |
| השמיטה בקביעות. ואם יחננו ד' ומשיח צדקנו יבא במהרה בימינו, ולא נצטרך
| |
| לכל אותם האמצעיים, מ"מ לא אבדנו את שכר מצוה של השתדלותנו להעמיד קדושת
| |
| הארץ, אם חלילה יתאחר הזמן. כדי לקבע קדושת השביעית לדורות, אנו צריכים
| |
| ראשית כל לכונן מוסד גדול, שיספיק לתמוך בידי כל בעלי השדות של מזרע
| |
| תבואות, זרעים וירקות, וכיוצא בהן, שאינם קשורים בקשרי מסחר, שאם אך יותן
| |
| להם סיפוק פרנסתם במשך השנה יוכלו לשבות. והקופה צריכה להיות עשירה כ"כ,
| |
| באופן שתוכל ג"כ לתמוך בידי הפועלים, אשר יתבטלו מעבודתם. ויותר טוב הוא,
| |
| שהאגודה שתהי' עסוקה בזה תכונן מעשי', ליסד עבודות כשרות של בנינים ושל
| |
| חרשת המעשה, שתעסיק בהם את הפועלים בכל משך שנת השביעית.
| |
| וכשתהי' הקופה מושפעת בפועלים חרוצים, העוסקים בעבודת הקדש הזאת
| |
| בזרוע וגבורה, נוכל להמשיך הדבר שאפילו בכרמים ובפרדסים, שהמכירה והשכירות
| |
| לגוי היא מוכרחת בהם, מפני הפסק המסחר, מ"מ אפשר להנהיג שתהיה באמת
| |
| ההפקעה נעשית ע"י שכירות לגוי בהבלעה, ופועלים גויים יעבדו גם בהם, וכל
| |
| פועלי ישראל יהיו עסוקים בבנינים, ובכל ענפי התעשי' שתכין האגודה, ביחוד
| |
| לצורך תשלום חסרון העבודה של שנת השביעית.
| |
| אם נכונן את צעדנו ע"פ הדברים האלה, בנחת ובהשקט, נוכל לקוות שנעשה
| |
| ונצליח בעה"י. ואז, כאשר ע"פ הסטטיסטיקה ותוצאות חשבון רכוש האגודה ימצא
| |
| לנו, שאנו יכולים להשלים את המחסורים הללו, אפילו רק בחלק הגון מהם, אז
| |
| נסכים כולנו, שלא להשתמש עוד בשום הפקעה, ושישראל לא יעשו כל עבודה אסורה,
| |
| ואפילו הגויים יעשו רק בהפרדסים והכרמים השכורים להם, ותהיה שבת הארץ
| |
| מתקיימת ברוב עיקריה ופרטיה על אדמת הקודש. זהו דרך שאפשר לכונן אליו
| |
| את מטרתנו, ושלא נפלאת ולא רחוקה לאמר שיוכל לעלות בידינו. ואם בשמיטה
| |
| אחת לא נוכל להפיק את כל חפצנו, נשמח בכמה שתמצא ידנו ליסד את יסוד
| |
| קדושת הארץ, ונקוה שבכל שמיטה ושמיטה תוסיף האגודה חיל, וכל מה שהיא
| |
| תוסיף אמץ תגדל הכבישה ליסוד קדושת המצוה, ויתקלס עילאה ב"ה בקדושת
| |
| שבת לד' על אדמת קדשו.
| |
| דף 333
| |
| ומה שנוגע לענין המסחר, לפי המצב של שנה זו, שהכרח הוא לסמוך על
| |
| ההפקעה, של המכירה, שיש בה צד הערמה, ראוי ונכון לצרף לזה ג"כ, שתהי' המכירה
| |
| המסחרית תמיד בהבלעה, וירשם בכל הפרייזקורנטים<ref>רשימת המחירים.</ref>, שהמחיר אינו נלקח בעד
| |
| גוף הפירות כ"א בעד העבודה והמכשירים. וכשיזכנו ד' לבא למדה הטובה, שלא
| |
| יהיו עבודים כ"א הפרדסים והכרמים המושכרים בהבלעה, אז אין להחמיר על הפירות
| |
| כלל מצד סחורה, שהרי הם נחשבים פירות של נכרים, ויש לחוש לאיסור שאסרו
| |
| גאוני הדור בימי הב"י, שלא להחמיר בפירות של נכרי בקדושת שביעית.
| |
|
| |
|
| |
| = אזכורים בספרים ובמאמרים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = קישורים חיצוניים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ==הערות שוליים==
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |