|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת קעז |אגרות הראיה-|אגרת|קעז|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
| קעז
| |
|
| |
| בשם ד' אלהי מערכות ישראל.
| |
| לכבזד אחינו היקרים יושבי המושבות על אדמת הקודש, שלו' וברכה.
| |
| השנה הבאה לקראתנו לשלום, שנת התר"ע, היא שנת השמיטה, כפי המנין
| |
| שאנו נהוגים ובאים ע"פ גאונים הראשונים מקדם-קדמתה.
| |
| מאז החל הישוב החדש שלנו באה"ק "לעמוד על הקרקע" , על עבודת
| |
| האדמה, היתה שאלת השמיטה לשאלה רבה. כי מעמדנו רטוש והרוס הוא : אנו
| |
| כעת רק המעוטים באה"ק ורובה מיושבת מבני נכר, וכל עיקר פרנסת הישוב בנויה
| |
| על משא-ומתן של מסחר-היין ויתר תבואת-הארץ; וכאשר משני הטעמים היסודיים
| |
| הללו, ומטעמים אחרים, רבים ועצומים, אי-אפשר לנו בשום אופן לקיים מצות
| |
| השמיטה בכל חוקיה ומשפטיה, לבטל לגמרי עבודת הקרקע ולהפקיר את כל
| |
| הפירות ולהתנהג בהם בכל דין קדושת שביעית, כי לפי-זה מוכרח הישוב כלו
| |
| להיות נהרס לגמרי חס-ושלום. בהפסק במשך השנה חבורי-המסחרים, והאכרים
| |
| המעטים יהיו מוכרחים לעזוב את הארץ הקדושה אשר לא תוכל לפרנסם בעניה
| |
| מפני מעוט אחינו ב"י הנמצאים בקרבה כעת, ונשארו חס-ושלום המושבות שוממות
| |
| ונעזבות, - ותוה"ק הלא דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום וחיים וברכה לעולם.
| |
| על כן נמנו וגמרו רבנן קשישאי, רבותינו הגאונים, שעמדו על שאלה זו
| |
| בשמיטות שעברו, כי אחרי אשר ע"פ עומקה-של-הלכה ישנם כמה טעמים שמחלישים
| |
| קצת את חומר דין השביעית בזמננו לעומת החומר הגדול שהיה בו בימי קדם,
| |
| האחד מפני שרבים מהפוסקים סוברים ששביעית בזמן הזה היא דרבנן, ושנית
| |
| מפני שהקרקע היא ע"פ חק המלכות קנין המלך יר"ה, ודין היושבים על האדמה,
| |
| לפ"ז, אינו כ"א כמו אריסים בקרקע של אינו-ישראל, ושלישית, שישנם ספיקות גם
| |
| במנין השמיטה מתי היא שנת השביעית האמתית, ונוסף לזה עוד כמה טעמים צדדיים.
| |
| ואע"פ שגם כלם יחד אינם מספיקים לבטל חס ושלום דין שביעית, כי הטעם הראשון
| |
| שהוא דרבנן ודאי שאינו גורע מחבתו וחומרו מאומה, כי הלא "חביבים עלינו דברי
| |
| סופרים יותר מיינה של תורה" , ואמרו חז"ל : "חמורים דברי סופרים מד"ת" .
| |
| ומה שהקרקע היא של המלך ג"כ אינו מספיק כשהוא לעצמו מכמה טעמים, וכך
| |
| דף 227
| |
| מה שיש ספיקות במנין השנים ג"כ אינו מועיל להתיר : חדא, שכבר הוחזקנו וקבלנו
| |
| מרבותינו הראשונים גאוני עולם - בהסכמת ראש המורים הרמב"ם ז"ל ,
| |
| שע"פ חשבונם אנו הולכים, באופן ששנת התר"ע הבעל"ט היא שנת השביעית באמת,
| |
| ועוד שאם באנו לספק על איזו שנה שתהי' ולהקל מפני זה נעקור ע"י ספק זה מצות
| |
| שביעית לגמרי, - ודבר זה לא יתכן לעקור ע"פ ספק מצוה גמורה לגמרי. אבל
| |
| עכ"פ מתוך שמצינו לפעמים שחכמים נתנו רשות להקל בדבריהם יותר מבד"ת,
| |
| בצירוף-של-סניף מהטעמים המבוארים ועוד טעמים שונים, ועל הכל גודל הדחק
| |
| ואי האפשרות לקיים את המצוה בכל פרטיה ודיניה -, עד אשר ישקיף ד' וירא
| |
| בעני עמו, וישיב את כל עם ד' על אדמת קדשו ויצוה עליהם את ברכתו, באופן
| |
| שלא יהיו מוכרחים לשא עיניהם למכור את יבול אדמתם לחו"ל, ושבת הארץ תהיה
| |
| ניכרת באמת על אדמת הקודש מפני שיהיו כל יושביה בניה בני ישראל יהודה
| |
| עליה, אשר יהיו קשורים אל חבת אדמת הקודש בקשר אהבה מתוך שובע ומנוחה,
| |
| כי ישבו לבטח בארצם, והשגחת ד' תראה אז בגלוי לצות את ברכתו בשנה הששית
| |
| לעשות את התבואה לשלש השנים, כדבר ה' הטוב אשר לא ישוב ריקם בבא עתו,
| |
| שאז יהיה אפשר לקיים כל דיני שמיטה ככתוב, מה שאי אפשר לעת כזאת.
| |
| אשר על כן הסכימה דעת רבנן קשישאי, אשר ראו בעני עמם, למצא עצה
| |
| ותרופה בתור הוראת-שעה, אשר בכל שמיטה אשר יראה הדבר בעיני ב"ד יפה,
| |
| שעוד הזמן גרמא להשתמש בכחא דהתירא זה, יסמכו על כחם של זקנים ללמד את
| |
| בני ישראל היושבים על אדמת הקודש לעשות כדת של תורה, שיוכלו לעמוד על
| |
| אדמתם, ושלא להיות בכלל עוברי עבירה, המחללים את קדושת השביעית לעבור
| |
| על דברי תורה חלילה.
| |
| והנה בעצם העצה, לבד מה שהיא מועלת לתקן את האיסור עוד יש
| |
| בה משום "מצוה לשמוע דברי חכמים" , שנוהגת בכל דור ודור, ואין לך אלא
| |
| "שופט שבימיך" , וגם יש בה זכר לשביעית, שלא תשתכח מאתנו תורת שביעית,
| |
| למען יהיה זכרונה חי עמנו, לעת אשר יטיב ד' לעמו, וירים את קרנו על אדמת
| |
| קדשו, באופן שנוכל לקיים באהבה את כל חקת התורה לקדושת השביעית, שתהיה
| |
| ערוכה ושמורה עמנו ואב לבנים יודיע, ע"י זכר לשביעית הנעשה כפי היכולת
| |
| בכל שמיטה, בעת המצוק והדחק שאנו שרויים בו עכשו.
| |
| העצה הניתנה היא : כאשר כבר פסקו רובא דרבוותא שאין דיני שביעית
| |
| נוהגים כ"א בקרקע של ישראל ולא בקרקע של אינו יהודי, ע"כ גמרו לעשות מכירה
| |
| כדת של תורה למכור את כל הקרקעות והנטיעות שעליהם, שאנו מוכרחים לעבוד
| |
| אותם ולהנות מפירותיהם בדרך של חול, לאינו ישראל על משך זמן כזה שתהיה
| |
| שנת השמיטה נכללת בתוכו: וממילא כשיהיו שייכים ע"פ דת תוה"ק כל הקרקע
| |
| והנטיעות לנכרי, לא תהיה חלה חובת שביעית עליה, כאשר הכריעו כן מאז רבנן
| |
| קשישאי ז"ל, ואף שהישראל יהיה אח"כ פקיד מן הנכרי, שיעשה ע"פ תוקף כח
| |
| המכירה לבעל הקרקע במשך הזמן הנ"ל שתהיה השביעית כלולה בו, מ"מ כיון
| |
| דף 228
| |
| שעצם גוף הקרקע יהיה קנוי להגוי שוב אין דין שביעית נוהג בפירותיה ואין כ"כ
| |
| איסור בעבודת אדמתה.
| |
| וכאשר אנכי הח"מ בצירוף כבוד הרה"ג בד"צ דפה עיה"ק והמושבות ת"ו,
| |
| ראינו את מעמד הישוב בזמננו, שהוא צריך עדיין לאותה ההוראה שיצאה משם
| |
| רבנן קדישי לשעה, גם בשנת השמיטה הבעל"ט, לפי מה שעינינו רואות, ע"כ
| |
| הסכמנו, בכח ב"ד יפה, בהסכמת כמה גדולי אה"ק, להשתמש גם בשמיטה הזאת
| |
| הבע"ל בסדר תקון-היתר הנ"ל.
| |
| והנה כדי להוציא מן הכח אל הפועל אה המכירה, אנו צריכים, שכל
| |
| הצדדים שיש להם תפיסת-יד וכח-זכיה בהקרקעות והנטיעות יהיו מסכימים ומרשים
| |
| למכור את הקרקע והנטיעות הנ"ל בכל אופן המועיל ע"פ דין תוה"ק. וע"כ, מכל מה
| |
| ששייך בקרקעות הנ"ל ונטיעותיהם לכבוד הברון הנדיב שיחיה, כבר נמסר לנו
| |
| רשות מהפקיד הראשי, שיש לו זכות מוחלטת בהם בכל מה שימצא לנכון, למכור
| |
| בכל תוקף ובאופן היותר מועיל, וע"י הפקיד הנ"ל יעשה סדר המכירה מצידו, וכן
| |
| יעשה בעהשי"ת גם מיתר הכחות הצבוריים שיש להם זכות בקרקע ונטיעות הנ"ל.
| |
| אבל לאותם הקרקעות, שהן לגמרי של יחידים, או אותם שיש בהם זכיות ליחידים
| |
| ואיזו תפיסת-יד, - לזה צריך, שיהיו היחידים היושבים על הקרקעות הנ"ל או
| |
| ב"כ שיש להם רשות למכור את הקרקעות והנטיעות הנ"ל, הם עצמם או שלוחיהם
| |
| וב"כ, מוכרים את הקרקעות והנטיעות הנ"ל לא"י או להרשות למכור כל הנ"ל
| |
| כדין תוה"ק. וכאשר הענין של המכירה הוא מרובה בסדר הלכות ודינים, שא"א
| |
| למוסרם לכל אחד ואחד, ע"כ עלה בהסכמתנו, שכל יושבי המושבות על אדמת
| |
| הקודש ת"ו יתנו הרשאה לנו הח"מ, למכור את כל קרקעותיהם ונטיעותיהם שעליהן,
| |
| כפי ראות עינינו, בכל אופן היותר מועיל, ובשליחותם נמכור אנחנו בע"ה את כל
| |
| הנ"ל ע"פ דין תוה"ק באופן היותר מועיל, להסיר את המכשלה של העברת איסורי
| |
| שביעית, ובאופן היותר נאות ע"פ דין תוה"ק בעצם עסק מכירת הקרקע בארץ
| |
| ישראל לא"י, כפי היכולת האפשרית עפ"י דעת תורה ודעת נוטה, לאהדורי אתקנתא.
| |
| ע"כ הננו שולחים בזה את כתבי ההרשאות, ותואילו נא כולכם בטובכם
| |
| לחתום עליהם, וכבוד הועד שבכל מושבה יאשר ויקיים בח"י חברי הועד ובחותמו
| |
| את ח"י החתומים, יושבי המושבה או ב"כ.
| |
| ובזה נוכל לאשר ולקיים ולהוציא אל הפועל את דבר המכירה ע"פ
| |
| האופן היותר מועיל, באופן שלא יהי' שום מכשול ואיסור בעבודת האדמה ובשמוש
| |
| תבואת הארץ, ע"פ המהלך המוכרח בימינו בשנת השביעית הבעל"ט.
| |
| וזאת לדעת, שההיתר הנ"ל הנסמך על תקון המכירה, שהוא נעשה רק
| |
| בהוראת שעה ומצד ההכרח הגדול והעצום, לא נתן להשתמש בו כ"א במה שנוגע
| |
| ממש לעיקר קיום המושבות ומעמדן באה"ק, דהיינו : עבודת הקרקע המוכרחת
| |
| ומכירת יבול הארץ והנאתה כדרך כל השנים. אבל בכל הדברים שאינם נוגעים
| |
| לעיקר יסוד הישוב, כגון : נטיעת גנות לשם פאר והרחבה וזריעת ענינים טפלים,
| |
| שאינם מעלים ומורידים כ"כ ביסוד מצב המושבות וכיו"ב, - חלילה לסמוך על זה
| |
| ההיתר, שנאמר רק מפני דוחק הזמן. וראוי לנו לעשות זכר לשביעית לשבות עכ"פ
| |
| מעבודת הארץ ככל מה שיהיה אפשר לנו בלא השבתת סדרי מחית הישוב, ובפרט
| |
| בדברים שהם רק בתור מותרות.
| |
| דף 229
| |
| וכן בגופי המלאכות, הנה ישנן ארבע מלאכות, שהן חמורות ואסורות מן
| |
| התורה, והן : זריעה, קצירה, זמירה ובצירה, שהן אינן מותרות גם אחר המכירה
| |
| להעשות ע"י ישראל, כ"א ע"י פועלים נכרים , וחרישה צריכה תמיד שאלת חכם
| |
| לפי הענין והדחק, אם תהי מוכרחת להעשות ע"י ישראל. ואם יהיו לכבודכם איזו
| |
| ספיקות בפרטי דינים, בהנהגתכם בנוגע לדיני השביעית, הטיבו נא להודיענו, ונשיב
| |
| לכם בעה"י באר היטב כפי דעתנו ע"פ התורה והמצוה.
| |
| וכן כל איש אמיד, אשר נדבה רוחו לקיים כל מצות השביעית בלא שום
| |
| הפקעה, אם יש לו ספיקות בהנהגתו, יטיב נא להציע דבריו, ונשתדל בע"ה להשיב
| |
| לכל אחד ואחד כפי צרכו, בסגנון ובלשון שהוא שומע, בכל פרט ופרט, ומ"מ ראוי
| |
| ונכון שגם אלה אשר ירצו לקיים כל חומר מצות שביעית בלא שום הפקעה יחתמו
| |
| גם הם על ההרשאה, מכמה טעמים.
| |
| והשי"ת הבוחר בארץ חמדה, אשר עינו בה מראשית שנה עד אחרית שנה,
| |
| יגיענו לשנים ולשמיטות הבע"ל לשלום, שנהיה שמחים בבנין עירו וששים בעבודתו,
| |
| ונזכה לקיים את כל המצות התלויות באה"ק בכלל ומצות שביעית בפרט בכל פרטיה
| |
| ודקדוקיה באהבה ובשמחה מרוב טובה ושלוה בעושר וכבוד, כי ישוב ד' שבותינו
| |
| וירים את קרן עמו על אדמת קדשו וישלח לנו גואל צדק מבשר טוב משמיע ישועה
| |
| אומר לציון מלך אלהיך.
| |
| בעה"ח יום ועש"ק בדר"ח טבת, שנת תרס"ט.
| |
| הק' אברהם יצחק הכהן קוק
| |
| עבד לעם קדוש על אדמת הקודש פה עיה"ק יפו והמושבות תובב"א.
| |
|
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |