|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת קסד |אגרות הראיה-|אגרת|קסד|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
| קסד
| |
|
| |
| ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ך"ו תשרי תרס"ט.
| |
| ידיד לבבי ונפשי, החכם השלם, מלא חמדה ותפארה בתו"י, מו"ה משה
| |
| זיידל נ"י, שלו' רב לך ולכל אשר לך.
| |
| חבתך, יקירי, שאיננה זזה מלבבי, תזכירני תמיד את חובתי לכתב לך. אבל
| |
| האוכל לצאת ידי חובתי, כפי אשר ימשכני לבבי, - בהחלט הנני מוכרח להשיב
| |
| ע"ז בשלילה. הנני בעל מלאכות רבות, המשפיעות כל אחת מהנה רגשות הסותרות
| |
| זו את זו, והנני מוכרח תמיד לנוד מאחת לחברתה, עד אשר לפרע את החובות,
| |
| שהלב הפנימי כ"כ עורג להן תמיד, לא ישאר עפ"ר פנאי, וכשאני חולץ א"ע מעט
| |
| ממסגרותי לשלם, הנני מוכרח לעשות פעולתי בחפזון, עד שאיני מוצא קורת-רוח
| |
| שלמה בסגנון דברי. מ"מ על כל תכסה אהבה נאמנה.
| |
| ובאמת מאד הנני משתוקק, שיהי' דיבור של חבה מצוי בין חבורתנו, בין
| |
| יחידי-הסגולה המבינים ומרגישים שיש לנו עבודה רוחנית עזה, חדשה וגדולה.
| |
| המקצעות הרוחניים שבתורה מוכרחים הם שיעבדו, באותו המרץ שנעבדו ושצריכים
| |
| להעבד המקצעות המעשיים שלה, - זהו הלא פתגמי העתיק. ומשא-ומתן ושאלות
| |
| ותשובות בהלכות דעות ואמונות צריכים להיות נכתבות, בסברא ברורה בלב מתנה
| |
| וברוח דעה וגבורה, דוקא מחכמי-תורה הקבועים באהלה; למרות מה שאם הדור
| |
| כותב איזה דבר בזה, הכותבים הם ע"פ רוב אותם ששנו ופרשו, אותם שחיי ההפקר,
| |
| לכל הפחות ביחס להכרת אורה של תורה, כבר סתמו להם את דרך החופש של
| |
| הכרת אור הגנוז, החי וקיים עדי עד, שבאוצר חיים של ישראל.
| |
| ואלה השאלות ותשובות יעמדו לנו בדורנו זה במערכה אחת עם כל השאלות
| |
| ותשובות של גאוני הדורות, המלאים פרטים מעשיים בבירור הצד המעשי של
| |
| היהדות שגם הוא הנהו יסוד נכבד ושדה-תבואות, אבל הצד הפנימי, המוחי והליבי,
| |
| הלא הוא עולה עליו, מאיר אותו ומחיהו.
| |
| ע"כ הייתי חפץ מאד לקבע קורספונדנציה קבועה עם כל השרידים של נבוני
| |
| הצעירים, יודעי תורה ואוהביה, נוצרי אמונים ושומרי תורה ומצות, ועסוקים
| |
| במדעים באופן הגון ומזורז, ומנן ומנייהו תסתיים שמעתתא בע"ה, להחל ספרות
| |
| הגונה רוחנית ופוריה, במקצע העזוב של הלכות הדעות והאמונות, בבירור גמור,
| |
| "בשרא שמינא<ref>ב"ב כב:</ref> אפתורא דדהבא<ref>תענית כה.</ref>".
| |
| ולפי גודל הענין כך גדולות הן המניעות, המעכבות את יסוד דבר זה. ומ"מ
| |
| אינני מתיאש, ותוחלתי לד' היא, הנותן לנו אור עולם באוצר חיים, שעוד יזכני
| |
| לכונן חפצי. וע"י עזרתכם, אחי האהובים, אתה ואהובנו הרבמ"ל<ref>הרב ר' בנימין מנשה לוין, ע' לעיל סי' צג.</ref> שי', וסיעת
| |
| מרחמיכם משם, ומפה כל חלוץ אשר רוח ד' עמו יקום ויתן לנו יד. ומרוץ אגרות
| |
| מלאות טוב ד' להגדיל את הפלפול של אמת בחכמה<ref>ע' שבת לא., מורה נבוכים ג נד, וע' סנהדרין יז. תוד"ה שיודע.</ref>, כראוי לנו בזמננו להחיות
| |
| את רוח עמנו, ולגלות אורו והדרו על בניו, יחל להיות תכוף בינינו. ויתקיים פיוטי
| |
| אשר שרתיו זה כבר: "ומנקודות מחשבותי, שיקבצו לעדרים, אקח אותיותי, והיו
| |
| למאמרים, והמאמרים בחוברת, יהיו לספרים, והספרים, בכל קרת, יהיו נפזרים", כו',
| |
| דף 214
| |
| ויחדיו עמי תשירו שירה זו בפועל, ומכנף הארץ זמירות נשמע, וחדות ד' תהי
| |
| מעוזנו.
| |
| הנני לוחם עם המניעות מלחמת מצוה. הננו רואים עין בעין שבא עִתּה<ref>ע' ישעיה ס כב.</ref>
| |
| אור ד' יאר לנו, תקות ישראל ותחיתו הולכת ומתגלמת, בסתר המדרגה בארץ חיים.
| |
| הרוח הגדול, שחיי עולמים שרוי בתוכו, הנהו עדיין מקופל כעובר במעי אמו,
| |
| אבל יגיע הזמן וימיו לא ימשכו, ותנועת לדה תשמע, אחרי צעקת חבלים, קול
| |
| חדש ומרנין של ילד נולד, אשר יולד גוי פעם אחת, וציון תחל וילדה את בנה;
| |
| אבל הגברת הרוח, השלמתו<ref>לא ברור בהעתק כי"ק אם הוא "השלמתו" או "השלטתו".</ref>, מהירות באו, - על זה הננו נקראים לפעול עם אל<ref>ע' ירוש' שבת פ"ו ה"ט.</ref>".
| |
| עד כה עומדת הקולטורה המיוחדת של ישראל, כרחל נאלמה. דבר אלהים
| |
| היה לחרפה, כי לא יהין שום משכיל לרצות ממנו יותר ממה שתתן ע"ז אירופא
| |
| דיפלום, ואירופא לקחה את דבר ד' בצינור מלא רפש של הנוצריות שנתלכלכה
| |
| בגוֹיוּת, ואבדה את שריד חמדתה, אשר גזלה מעם-עולם, וחשוכא חפי להני אינשי<ref>סנהדרין צט.</ref>,
| |
| אשר התפארו כי לקחו להם אור ישראל ושמוּ בכליהם, הקולטורה העצמית שלנו,
| |
| שאין לנו בה שותפות של כל גוי בעולם, ותחיתנו הלאומית על אדמת הקודש,
| |
| היעודה להיות גי חזיון עולמים, חלום נאמן אחד הוא, אשר רק בשגגה יראה כשתי
| |
| מערכות סותרות ומנגדות זו את זו. לעבּד את היסוד האמתי הזה, להראותו ביד
| |
| רמה וקומה זקופה, בגדולה והוד, זאת היא עבודתנו, עבודת חכמי אמת, יראי ד'
| |
| ביראה פנימית, שאינה נגועה בסיגים של יראה פסולה<ref>ע' זוהר בראשית יא: תיקוני זוהר תיקון ל"ג.</ref>, חיצונית ומשפלת רוח
| |
| ונשמה, אותם היודעים לתן גודל לאלהינו<ref>ע' יומא סט:</ref> באמת ובישר לבב. וע"ז צריכים אנו
| |
| להחל ביסוד של ספרות, חדש-ישן, שלא יפנה אל הישן עורף כ"א יזדיין עם
| |
| החדש לדעת את כל עומק הטוב של הישן, ואיך החדש הולך עמו ומשלימו תמיד,
| |
| ותלמידים ותיקים יגדילו תורה ויאדירוה להחיות רוח ישראל, ולתן כבוד והוד,
| |
| לאדמת הנבואה, אשר שמיה והרריה ירעפו עדי-עד טל-חיים דוקא לעם המרגיש
| |
| את קשר נשמתו בתוכה, ולא לעם אחר, ולנטמעים עמהם, שאינם מבחינים בין
| |
| אדמת חול לעפרות קודש. השכל הישראלי יתרומם, והרגש החי שלו יתעורר
| |
| לעומתו בכל מלא עז וחיים. הגבורה המעשית ליסד ולנטע, לבנות ולשכלל את
| |
| הכל בחיי גוי איתן על אדמתו כמקדם, תתעורר בזרע ד', אשד תכירו ותדע לשוב
| |
| אליו באהבה והכרה מלאה תנובה וחיים. שירים חיים נבראו, מלאי עז אלהים,
| |
| ושדות של קולטורה חדשה ומאירה יפרו ויעלו, יעטפו בר ויתרעעו אף ישירו.
| |
| הישן יתחדש, והחדש יתקדש, ויחדו יהיו לאבוקות אורים על ציון, ובמשיכת חן
| |
| תחל אז ציון למשוך אל תוכה את בחירי בניה בוניה, ומשכללי הבנין, הנטע והמזרע,
| |
| התעשיה והמסחרים, יהיו במשך הזמן גם הם זלופים מטל חיי נצח, מים טהורים
| |
| יזורקו עליהם, ויכירו את חסנם ואשרם בהיותם בונים חומות וחיל לישראל בארץ
| |
| חמדת עולמים.
| |
| רוח הדת הנלחץ והמרוצץ, אשר הושגר באירופא הנוצרית ובאזיה המושלמנית,
| |
| אשר לא הטיבה הרבה מהראשונה, ולא יכלה להיטיב, לא הי' יכול לדור בכפיפה
| |
| דף 215
| |
| אחת עם התחיה החברותית, המלאה אונים וחפץ חיים מזהירים, שכדי לשכללם
| |
| יפה צריך דוקא אור אלהים אמת בתוך הנשמה הקיבוצית, וזה לא נמצא כ"א
| |
| בישראל כמו בראש ימות ההיסתוריה גם עכשו. הפילוג של הדת והחברה נאה ויאה
| |
| להם, מה שהוא מזיק לנו. אמנם אם לא נצא להאיר את האופל, להסביר את ההבדל
| |
| שבין דת לדת, כלומר שבין הדת שאינה ראויה להקרא בשם עצם פרטי זה, מפני
| |
| גבהה ומקוריותה, לבין דת מחוקה וסעיפית, שאין לה אלא כפי מה שיכלה לדלות
| |
| מהמקור בדרך גניבה וחלחלה, - מבלעדי פעולה רוחנית אדירה זאת, ישאר עומד
| |
| הענין סמוי מן העין, והעבדות הפנימית תקום להתבושש עם היהדות הפנימית,
| |
| אחרי אשר חקתה שלא להתבושש כמעט עם החיצונה. השפע הפסיכילוגי של כנסת
| |
| ישראל הוא יותר מלא חיים ותעודה מההגיונים הכהים של המושכלות הספרותיות,
| |
| האחרונות כלולות הן בקרב הראשון, ככללותם של פרטי פרטי פרטים בכללי כללים.
| |
| בשלמותה תופיע בשביל חיבורה של כנסת ישראל ורוחה באדמת ישראל, נשמה
| |
| לעם עליה<ref>ע' ישעיה מב, ה כתובות קיא.</ref>, וברקים ירוצו גם לכל לב שוקק המצפה לראותה בזיוה וחמדתה.
| |
| הספרות החיה החדשה שלנו תסביר רק את עזוזה של השפעה הגדולה הזאת, כי כח
| |
| אלהי עולם בכחה טמור.
| |
| הבריאות הפסיכית תסיר בזרע עוזה את מחלת השכחה, כמו את מחלת
| |
| הבערות וההתנכרות, מתוך נשמתה של האומה ושל העולם. הזכרון הלאומי ישוב
| |
| ויחיה בכל מלוי אורו, ותקופות האורה שלה ישובו לעמוד כמו חיים היום נגד
| |
| עיניה ורוחה, והדעה הברורה תדע ללמד את בניה, ואת הכל, כמה אפשרית היא,
| |
| וכמה היא מוכרחת נאמנוּת עדותיה, וכמה בקרבם ימצא אור וחיים לכל, לפגרים
| |
| מתים, של דורות, של עולמים, ושל נפשות ועמים רבים.
| |
| ההשכלה היא רק הלבשה חיצונה, לאור החיים הפסיכיים של האומה הנאזרה
| |
| בעז אלהים, אבל על ידה יראה הודה והדרה, ותעוז ימינה. לא ההשכלה הרגילה
| |
| תוכל לתן החיים המשוקקים מכל רוח ונפש, כ"א רוח של נשמת עולמים יתן בה
| |
| כח ותנועה אדירית.
| |
| רוח חדש חי וקיים בריא ומחולל פלאות כשיפוח מני ארץ אשר אמרו הכל
| |
| שוממת היא, לא יהיה נזקק לברר דבריו קטעים קטעים, פסוקים פסוקים, זעיר שם
| |
| וזעיר שם, כ"א בכח רב אדיר וגדול בבת אחת ירקדו הררי עד, וישחו גבעות עולם,
| |
| האמת הישראלית תצא ממחבואה, וצדק משמים נשקף.
| |
| מפני גודל הצדק וריבוי תועפות ערכו, א"א כמעט לסמן עכשו את הצורה
| |
| המיוחדת של הסניגוריה הנפלאה, לאור ישראל נגד כל מעיבי ערכו. עכשו הזמן
| |
| גורם לעסוק בכללים, בתעופות של הארות רעיונות בריאים, והפרטים יתישרו
| |
| בדרכים רבים ושונים, לפי גודל עמדת הרוח ועצמוּת קליטתו בכל לב הוגה.
| |
| נעלה הוא ישראל ונעלה כחו לאלהים. איננו מחובר את התרבות האיטית
| |
| בכל עורקי נשמתו. כח קפיצה ודילוג רוחני יש בו. הוא יוכל להנשא בפעם אחת
| |
| עד לכוכבים אף כי ירד עד עפר, מפני שאוצר גדולתו ספון לעד בקרבו פנימה.
| |
| וכן הרעיונות היותר ישראליים, כפי אותה המדה שהם מתקרבים למקורם, אינם
| |
| כבולים לחבלי ההתפתחות, וע"כ דוקא את הרעיונות היותר מאירים א"א למסור
| |
| דף 216
| |
| ע"י סימני פיתוח של ריקום עיבור ולידה בתור תחומים מוגבלים. אמנם יש מקום
| |
| לכל התיאוריה הזאת בתור מדרגות של גבורה רוחנית בעצם חלקי הרעיון, כשמתפלג
| |
| בפילוג לימודי, ביחוד בשעה שהוא בא להשפיע על החיים, על המעשים, המדות,
| |
| הרגשות והדעות, היחידיות והקיבוציות, ואז באמת רב לנו המקום לצאת בחכמה
| |
| היסתורית מבוססת, הנעלה מכל ההרצאה ההיסתורית הרגילה, הבונה מעלותיה על
| |
| השערות פורחות, בזה שהיא מכוננת את בנינה ברוחה פנימה, ובכחה המתגלה בחיים
| |
| ובמעשה, בהוה ובעבר, ע"פ חשבון ברור וצלול, שאיננו צריך לכל עמל תאריכי.
| |
| היה ברכה יקירי, חזק ואמץ ויהי ד' עמך, ותהיה מהבונים בהיכל ד' על
| |
| מרומי הררי קודש, כנפשך היקרה ונפש אוהבך בכל לב מצפה צביונך ותפארתך
| |
| באה"ר, אברהם יצחק ה"ק
| |
| באה"ר מסור נא דר"ש בכל חם-לב לידידנו הרה"ח רבמ"ל שליט"א, וכמעט
| |
| שגם אל כבודו הם הם הדברים.
| |
|
| |
|
| |
| ==הערות שוליים==
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |