|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת יח |אגרות הראיה-|אגרת|יח|}}
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| = רקע לאגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| = נמען האגרת =
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| =האגרת=
| |
|
| |
|
| |
| '''יח'''
| |
|
| |
| מכתב גלוי
| |
| לכבוד אחינו הצעירים היושבים על אדמת הקודש שלו',
| |
| הנני פונה אליכם אחי האהובים, להציע לפניכם חובה מוסרית קדושה,
| |
| לגול מעליכם חרפה גדולה, אשר גלל בבלי דעת, ביחוד על יושבי א"י, עורך
| |
| ה"השקפה" בגליון מ"ח ש"ז במאמר "בת קול מהעתונים" בוכוחו עם "ציוני ציון".
| |
| והנה דבריו האחרונים שם נגעו עד לבבי, והנני חושב נאמנה, שנגעו ג"כ עד לבב כל
| |
| אשר הלב העברי שלו עוד לא מת לגמרי בקרבו, ואולי גם למי שאך לב האדם
| |
| שלו עודנו חי, ואני משער שכל אלה המרגישים בעלבון הגדול הזה לא ימצאו
| |
| לנפשם מנוחה, עד שיביעו גלוי לכל את מחאתם הנמרצה על דברים שפלים
| |
| כאלה, שנדפסו לדאבוננו דוקא במכ"ע ירושלמי.
| |
| ואלה המה דבריו ככתבו וכלשונו: "עוד טענה אחת גדולה ונוראה טוענים
| |
| ציוני ציון על "האוגנדיים", כי הם "האוגנדיים" פונים ערף לכל העבר שלנו. כמה
| |
| צביעות בטענה ! אנשים שפנו כלם ערף להעבר שלנו מוכיחים אחרים בזה בעצמם !
| |
| כי אל נא נאחיז את העינים ! רק בעלי הועד של "חפוש חטאים" לא פנו ערף
| |
| להעבר שלנו, ואנו כלנו פנינו ערף להעבר וזו תהלתנו ותפארתנו". והנה כמוכם
| |
| יודע אני, שזה לא לנו הפעם הראשונה לראות דברי נאצה, הנוגעים עד הנפש
| |
| הישראלית, נדפסים בספרותנו החדשה השלילית. אבל שיעיז סופר אחד להעיד בשם
| |
| כל הקהל כלו, שכלנו פנינו ערף להעבר שלנו, ולהעמיד עוד בניגוד לזה רק את
| |
| הועד של "חפוש חטאים", )שאינני יודע ממציאותו בפועל(, שהוא מתארם תמיד
| |
| למחוסרי דעה ותרבות, א"כ הוא מעיד בפומבי שכל האנשים של צורה ושל כבוד,
| |
| לפחות מהצעירים היושבים בא"י, פנו ערף לכל העבר שלנו, ושזו היא תהלתם
| |
| ותפארתם, - שיקח אדם יחיד דעה רחבה כזאת לעצמו, לדבר בקלות ראש כזאת,
| |
| ע"ד יחש של עם שלם לכל התולדה שלו, לא בתור דעתו היחידית כ"א בשם העם
| |
| כלו, זו היא חוצפה שאיננה מצויה. ואינני רואה שום דרך לפטור עצמנו ממחאה
| |
| גלויה, שלא תהי' שתיקתנו כהודאה, למען נרויח שיצאו הדברים הזרים הללו מכלל
| |
| דעה כללית לדעה פרטית, של עורך ה"השקפה" והיחידים הנגררים אחריו, שאין
| |
| אחריותם עלינו.
| |
| דן אני לכף זכות גם האבר המדולדל הזה שלנו, את בעל ה"השקפה".
| |
| הוא איננו הולם כ"א מהרהורי לבו, שמו היהודי אולי כבר נרקב אצלו, הוא יכול
| |
| להיות שכבר איננו מרגיש בעצמו שום קשר אל כל העבר שלנו, ויכול במנוחה
| |
| לאמר שפנה אליו ערף, )ובאמת עלים נובלים כאלה שנושרים אינם מביאים הפסד
| |
| גדול לכרם בית ישראל(, וכפי חוג מבטו אין מחשבה אחרת בעולם כ"א מחשבתו,
| |
| והמתנגד לו לא יוכל להיות כ"א מועד של "חפוש חטאים", אשר שם למפלצת וסמל
| |
| אנשים שאינם מן הישוב. והנה נניח לו יחלום כשות-נפשו, אבל כשבא להעיד גלוי
| |
| שאנחנו כלנו הננו אברים מדולדלים שכמותו, ושיכולים אנו לומר שהננו פונים
| |
| ערף להעבר שלנו, שהוא מקור חיינו הקשור עם ההוה והעתיד שלנו עדי-עד,
| |
| דף 17
| |
| אנו חייבים למחות בדבר ולהודיע שלא מלבנו כ"א מלבו הוציא אלה הדברים
| |
| המחרפים מערכות ישראל.
| |
| והנה אינני נכנם כלל בהויכוח שבין "ציוני ציון" לה"אוגנדיים". ודאי נמצאים
| |
| בשתי המפלגות אנשים ישרים ואוהבי-עמם באמת, שאינם פונים כלל ערף להעבר,
| |
| כמו שישנם אנשים כאלה גם בין המתנגדים לעקר התנועה הציונית בכללה. סימן
| |
| רע הוא למפלגה אם היא חושבת שרק עמה הוא מקור חיים, של כל החכמה וכל
| |
| היושר, וכל זולתה הכל הבל ורעות רוח. וממילא מובן שאין האוגנדיים זקוקים כלל
| |
| להגן על עצמם בהודעה הכוזבת הזאת, שהם פונים ערף אל העבר. עדים הם
| |
| המזרחים, שלא יוכל איש לחשד אותם שהם פונים ערף אל כל העבר, ועם כל זה
| |
| הם אוגנדיים. א"כ רק רעיון-רוח של עורך ה"השקפה" ושותי-מימיו היחידים
| |
| הוא לתלות את שאיפתם בפניית-ערף להעבר, כלומר ב"כתיבה על קרן השור"
| |
| שאין להם חלק באלקי ישראל.
| |
| על הדברים של חבר-המערכת ב"הזמן" גליון כ"ב, שמצאם בעל ה"השקפה"
| |
| לדברים של טעם, וענה אחריהם אמן שהם דברים אמתיים, והם באמת שפיכת בוז
| |
| וקלון על תורתנו, אומתנו, תולדתנו וחכמתנו, שראוים להשמע רק מפי הגרועים
| |
| שבשונאי-ישראל בין רשעי או"ה, לא מצאתי חובה להשיב, כיון שנכתבו על דעתו
| |
| היחידית של הסופר. ואם באנו להשיב על דברי כל יחיד, שאיננו יכול להבין את
| |
| אופיים של ישראל ומתוך כך הוא מקטרג עליהם, בין מישראל בין מאו"ה, אין אנו
| |
| מספיקים. ואנו בטוחים, שכל חכם-לב, שנטייתו תמשכהו להתעסק בחכמת ישראל,
| |
| לא יחת כלל מגערת הבוזים ליקהת אם , ויחזיק במעוזו לכונן לחקר אבות , וידע
| |
| אל נכון כי רב חכמה ומוסר השכל ימצא בדברי קדמונינו, ורגשי עדינות המנשאת
| |
| הנפש הרבה יותר משיחתם הבטלה של היועצים החדשים, הפונים ערף להעבר.
| |
| ואין חכמתנו ולא ההיסתוריא שלנו מצומצמת במקצע אחד ותקופה אחת, כ"א מראשית
| |
| ועד אחרית ומהכלל הכונס את כל הפרטים כלם יראה האור הגנוז, אשר לא יתם
| |
| אורו, וכח-החיים הנפלא יחובר עם הדעות הנעלות והמדות הטהורות, אשר מעולם
| |
| הן לנו למורשה, שהם התחזקו ונתקיימו תמיד הודות לקיום החובות המעשיות
| |
| בפועל וע"י החבה הגדולה לתלמודן המביא לידי מעשה, ועל ידם יעמד בנו צביוננו
| |
| לעד. וכל אשר יתפתחו כחותינו המעשיים והשכליים, בין אותם שבאו ממקור ישראל
| |
| בין הדברים אשר הוברכו בנו ממטבן של העמים המתוקנים , אשר באנו עמהם
| |
| במגע ומשא, אשר בשמרנו את דרך החיים שלנו ישובו הכל להוסיף בנו כח ע"פ
| |
| תכונתנו ואופי שלנו האמיתי, שכשאנו חיים על-פיהם ההסתוריה שלנו מתפתחת
| |
| על טבעה הראוי לה. כאלה ויותר מזה יודע כל מי אשר לא התמכר להיות דוקא
| |
| מכלל מהרסינו ומחריבינו. ואתם אחי היקרים צעירי ציון מבלעדי תדעו, כי אמרי-
| |
| נואש כאלה )של "הזמן"( הם בזול מאד, ומצויים הם אצל כל ההמון הגס, שקלטה
| |
| אזנם את הכפירה הזוללה והבזויה. אבל לא כאלה הנה מחשבות המעולים שבחושבי-
| |
| מחשבות מכל עם ולשון, שהם באמת תפארת המין האנושי. הם יודעים את הערך
| |
| של פעולתנו הרוחנית הגדולה בעולם ואת הדרת החיים הפנימיים שלנו, שלא
| |
| דף 18
| |
| הספיקה אפילו תקופת הרדיפה היותר נוראה לנוולו. ובצדק אמר החסיד שבאו"ה
| |
| בימינו סולוביוב, ששאלת היהודים איננה במציאות כלל כ"א היא שאלת הנוצרים,
| |
| שלא באו למדרגה המוסרית האנושית למען דעת איך להתנהג עם עם יקר ורב-
| |
| הכשרון כיהודים.
| |
| אשוב למטרתי. עם אהבתי ללמוד וללמד את יסודי הדיעות שלנו רחוק
| |
| אני מלדרוש שלטון על דיעותיו של איזה איש שיהי', שהוא בימינו דבר שאינו
| |
| נשמע, ואם הי' עורך ה"השקפה" מציע את דבריו הללו בשם עצמו לא הי' עולה
| |
| על דעתי להתוכח בזה. אבל עכשיו שיצא על הכלל כלו, ושמובן הדבר שצעירינו פה
| |
| בא"י הם הכלל שלו, אי-אפשר שנעבור על הדבר בשתיקה.
| |
| המאורע יזכיר לנו את ספור האגדה בפרק אחרון דברכות, בשעה שרבי
| |
| חנינא בן אחי ר"י בקש לעבר שנים ולקבע חדשים בחו"ל, שאמרו השלוחים מא"י
| |
| לכל העם : "אם אי אתם שומעים תכפרו כולכם ותאמרו שאין לכם חלק באלקי
| |
| ישראל", מיד געו כל העם בבכיה ואמרו : "ח"ו, יש לנו חלק באלקי ישראל".
| |
| כן אקוה שתענו כלכם במחאה גלויה על העלילה השפלה, שהעליל עליכם
| |
| עורך ה"השקפה", בעשותו חשבון הנפש שלכם בלי דעת בעלי הנפש כלל, ותענו
| |
| ותאמרו שחלילה לנו לפנות ערף להעבר שלנו, אשר בצילו חיינו ונחיה, ועל אפם
| |
| של מחרפי מערכות אלקים חיים תגידו בפה מלא לפני כל העולם כלו כי יש לכם
| |
| חלק באלקי ישראל.
| |
| בגאון ורוח עז, אחי היקרים, נשא דגל תורתנו ועמנו, ובשם אלקינו נדגל.
| |
| ונצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, ודברו הטוב לא ישוב ריקם. לא עתה
| |
| יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו בראותו ילדיו מעשי ידו בקרבו, יקדישו את שמו
| |
| והקדישו את קדוש יעקב ואת אלקי ישראל יעריצו.
| |
| והנני בזה עבדם המצפה לשמחת גויינו להתהלל עם נחלתנו,
| |
| אברהם יצחק הכהן קוק
| |
| עבד לעם קדוש על אדמת הקדש פעה"ק יפו והמושבות תובב"א.
| |
| ]עה"ק יפו ת"ו, אדר תרס"ה[.
| |
|
| |
|
| |
| [[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]
| |