חג הסיגד: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(דף חדש: '''חג הסיגד''' הוא חג המיוחד לעדה האתיופית באתיופיה בחג זה צמו ועלו לראש ההר הגבוה שבאזו...)
 
אין תקציר עריכה
 
(2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''חג הסיגד''' הוא חג המיוחד ל[[יהודת אתיופיה|עדה האתיופית]] באתיופיה בחג זה צמו ועלו לראש ההר הגבוה שבאזור, ובדרך התפללו ועשו תשובה, והקייסים קראו מספר האורית. חג זה נחגג 50 יום אחרי ראש השנה, וכדוגמתו מוזכר בספר נחמיה. כמו כן נחגגו בעיקר בידי זקני העדה חגי העשירי וה-15 בחודש כזכר ליום הכיפורים ולפסח.  
{{להשלים|כל הערך=כן}}'''חג הסיגד''' הוא חג המיוחד ל[[יהדות אתיופיה|עדה האתיופית]]. באתיופיה בחג זה צמו ועלו לראש ההר הגבוה שבאזור, ובדרך התפללו ועשו תשובה, וה"קייסים" קראו מספר האורית. חג זה נחגג 50 יום אחרי [[ראש השנה]], וכדוגמתו מוזכר ב[[ספר נחמיה]]. כמו כן נחגגו בעיקר בידי זקני העדה חגי העשירי וה-15 בחודש כזכר ל[[יום הכיפורים]] ול[[חג הפסח]].
==מקור==
מקור החג הוא באתיופיה, שם נהגו להתאסף על ראש הר גבוה בשביל להתפלל ולכסוף לעלייה לארץ ישראל ולירושלים. שם החג, "סיגד", מרמז על אופיו כיום של סגידה לאל ויום תפילה לאומי בו מחדשים את הקשר בין העם לבוראו.
 
כחלק מהחג המקורי, עלו יהודי אתיופיה לראש הר גבוה תוך כדי שהם נושאים אבנים על ראשיהם כסמל להכנעה ובקשת סליחה, ועל ראש ההר צמו ונשאו תפילה לעלייה לארץ. בראש ההר, הקסים (מנהיגי הקהילה האתיופית), היו קוראים בספר התורה ("האורית") פסוקים מכוננים כגון פסוקים ממעמד הר סיני ומעמד הברכות והקללות וכן פסוקים מספר נחמיה על חידוש הברית בין ה' לעם ישראל.
 
קריאת פסוקים אלו אינה מקרית, מכיוון שחג הסיגד למעשה מבוסס על המעמד המוזכר בתנ"ך בו נחמיה אסף את העם לראש ההר על מנת לצום, לחזור בתשובה ולהתפלל. בנוסף, גם העלייה להר נועדה לסמל לעם את העלייה להר סיני ואת קבלת התורה.
 
בסיום קריאת האורית היו בני הקהילה פורשים ידיים כלפי מעלה בתור אות לקבלת עול מלכות שמיים ומריעים בחצוצרות בתפילה לחגוג "שנה הבאה בירושלים". בדומה למעמד שערך נחמיה לעם ששבו לציון, גם בחג הסיגד נהגו להתפלל ולהכריז על הנאמנות שלהם למצוות התורה. בירידה מההר, היו יורדים בשירה וריקודים ושם אוכלים סעודת מצווה הכוללת את ה"דאבי"- לחם מיוחד שסימל את לחם הפנים של בית המקדש.
==בארץ ישראל==
בימינו, החג השתנה מעט וכיום מתקיימת האסיפה הכללית בארמון הנציב בעלייה להר מול הר הבית. ההמונים עדיין עולים בליווי ספרי תורה וקסים, ומתפללים תפילות המוניות לבושים בביגוד המסורתי. בסמוך למתחם התפילה קיימים דוכנים המוכרים את לחם הדאבי המפורסם ואחרי התפילה יורדים כל המשתתפים אל הכותל המערבי בשירה וריקודים. כיום, החג יצא מגבולות העדה האתיופית ואף מוכר באופן רשמי על ידי מדינת ישראל כיום בו אפשר ניתן לקחת חופש בשביל להצטרף לתפילות חג הסיגד.


[[קטגוריה:יהדות אתיופיה]]
[[קטגוריה:יהדות אתיופיה]]
[[קטגוריה:חגים עדתיים]]

גרסה אחרונה מ־22:18, 31 באוקטובר 2021

Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

חג הסיגד הוא חג המיוחד לעדה האתיופית. באתיופיה בחג זה צמו ועלו לראש ההר הגבוה שבאזור, ובדרך התפללו ועשו תשובה, וה"קייסים" קראו מספר האורית. חג זה נחגג 50 יום אחרי ראש השנה, וכדוגמתו מוזכר בספר נחמיה. כמו כן נחגגו בעיקר בידי זקני העדה חגי העשירי וה-15 בחודש כזכר ליום הכיפורים ולחג הפסח.

מקור[עריכה]

מקור החג הוא באתיופיה, שם נהגו להתאסף על ראש הר גבוה בשביל להתפלל ולכסוף לעלייה לארץ ישראל ולירושלים. שם החג, "סיגד", מרמז על אופיו כיום של סגידה לאל ויום תפילה לאומי בו מחדשים את הקשר בין העם לבוראו.

כחלק מהחג המקורי, עלו יהודי אתיופיה לראש הר גבוה תוך כדי שהם נושאים אבנים על ראשיהם כסמל להכנעה ובקשת סליחה, ועל ראש ההר צמו ונשאו תפילה לעלייה לארץ. בראש ההר, הקסים (מנהיגי הקהילה האתיופית), היו קוראים בספר התורה ("האורית") פסוקים מכוננים כגון פסוקים ממעמד הר סיני ומעמד הברכות והקללות וכן פסוקים מספר נחמיה על חידוש הברית בין ה' לעם ישראל.

קריאת פסוקים אלו אינה מקרית, מכיוון שחג הסיגד למעשה מבוסס על המעמד המוזכר בתנ"ך בו נחמיה אסף את העם לראש ההר על מנת לצום, לחזור בתשובה ולהתפלל. בנוסף, גם העלייה להר נועדה לסמל לעם את העלייה להר סיני ואת קבלת התורה.

בסיום קריאת האורית היו בני הקהילה פורשים ידיים כלפי מעלה בתור אות לקבלת עול מלכות שמיים ומריעים בחצוצרות בתפילה לחגוג "שנה הבאה בירושלים". בדומה למעמד שערך נחמיה לעם ששבו לציון, גם בחג הסיגד נהגו להתפלל ולהכריז על הנאמנות שלהם למצוות התורה. בירידה מההר, היו יורדים בשירה וריקודים ושם אוכלים סעודת מצווה הכוללת את ה"דאבי"- לחם מיוחד שסימל את לחם הפנים של בית המקדש.

בארץ ישראל[עריכה]

בימינו, החג השתנה מעט וכיום מתקיימת האסיפה הכללית בארמון הנציב בעלייה להר מול הר הבית. ההמונים עדיין עולים בליווי ספרי תורה וקסים, ומתפללים תפילות המוניות לבושים בביגוד המסורתי. בסמוך למתחם התפילה קיימים דוכנים המוכרים את לחם הדאבי המפורסם ואחרי התפילה יורדים כל המשתתפים אל הכותל המערבי בשירה וריקודים. כיום, החג יצא מגבולות העדה האתיופית ואף מוכר באופן רשמי על ידי מדינת ישראל כיום בו אפשר ניתן לקחת חופש בשביל להצטרף לתפילות חג הסיגד.