ערבה: הבדלים בין גרסאות בדף
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
פרופ' זהר עמר, המומחה לנושא מציג את הדילמא:"אם נבחן את כל המקורות התנאיים הללו נראה שקיימות גרסאות שונות, ואף סותרות, וחלק מהסימנים (עלה עגול וקנה לבן) שניתנו לאיפיון הצפצפה במקור אחד מופיעים כסימן לערבה פסולה במקורות האחרים. הבעיה היא בחילופי השמות, אך מבחינה הלכתית אין להם כמעט משמעות, שהרי לא מצאנו מי שיתיר ערבה ו\או צפצפה שעליה עגול. לעומת זאת, הסימן המתייחס לשינון של העלים עשוי להיות בעייתי בהגדרתו, ועליו יתכן שהיו חילוקי דעות; כנראה שזאת הסיבה שעל סימן זה התמקדו בסופו של דבר האמוראים בדיון בתלמוד הבבלי (סוכה לד, א), אחרי שנקבע שם שעלה הצפצפה דומה למגל: | פרופ' זהר עמר, המומחה לנושא מציג את הדילמא:"אם נבחן את כל המקורות התנאיים הללו נראה שקיימות גרסאות שונות, ואף סותרות, וחלק מהסימנים (עלה עגול וקנה לבן) שניתנו לאיפיון הצפצפה במקור אחד מופיעים כסימן לערבה פסולה במקורות האחרים. הבעיה היא בחילופי השמות, אך מבחינה הלכתית אין להם כמעט משמעות, שהרי לא מצאנו מי שיתיר ערבה ו\או צפצפה שעליה עגול. לעומת זאת, הסימן המתייחס לשינון של העלים עשוי להיות בעייתי בהגדרתו, ועליו יתכן שהיו חילוקי דעות; כנראה שזאת הסיבה שעל סימן זה התמקדו בסופו של דבר האמוראים בדיון בתלמוד הבבלי (סוכה לד, א), אחרי שנקבע שם שעלה הצפצפה דומה למגל: | ||
והא תניא: דומה למגל – כשר, דומה למסר – פסול! אמר אביי: כי תניא ההיא – בחילפא גילא. אמר אביי: שמע מינה, האי חילפא גילא כשר להושענה. מכאן שקיים סוג של ערבה שאינה זהה לערבה ה'קלאסית' אך בכל זאת היא כשרה לגמרי, והיא העץ שכונה 'חילפא גילא'. | והא תניא: דומה למגל – כשר, דומה למסר – פסול! אמר אביי: כי תניא ההיא – בחילפא גילא. אמר אביי: שמע מינה, האי חילפא גילא כשר להושענה. מכאן שקיים סוג של ערבה שאינה זהה לערבה ה'קלאסית' אך בכל זאת היא כשרה לגמרי, והיא העץ שכונה 'חילפא גילא'. | ||
== | ==חיבוט ערבה== | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[חיבוט ערבה]]}} | |||
ביום [[הושענא רבה]], היום האחרון של [[חג סוכות]], נהוג לחבוט ערבה זכר למקדש, וחובטים בה על הקרקע או על הכלי, כפי שהנהיגו הנביאים בזמן שבית המקדש היה קיים. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו זוקפים ענפי ערבה גבוהים בצידי המזבח כך שיהיה ראשם כפוף על המזבח ותוקעים ומריעים. | ביום [[הושענא רבה]], היום האחרון של [[חג סוכות]], נהוג לחבוט ערבה זכר למקדש, וחובטים בה על הקרקע או על הכלי, כפי שהנהיגו הנביאים בזמן שבית המקדש היה קיים. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו זוקפים ענפי ערבה גבוהים בצידי המזבח כך שיהיה ראשם כפוף על המזבח ותוקעים ומריעים. | ||
| שורה 24: | שורה 25: | ||
בתשובות הגאונים (שערי תשובה שמ) מביאים שני טעמים לחיבוט ערבה- שהערבה מסמלת את השפתיים וממילא אנו חובטים אותה על הקרקע על מנת שנכניע את הפה. לטעם הראשון אנו רוצים להכניע את פיות המקטרגים עלינו ולטעם השני אנו מכניעים את פינו בתפילה לה'. | בתשובות הגאונים (שערי תשובה שמ) מביאים שני טעמים לחיבוט ערבה- שהערבה מסמלת את השפתיים וממילא אנו חובטים אותה על הקרקע על מנת שנכניע את הפה. לטעם הראשון אנו רוצים להכניע את פיות המקטרגים עלינו ולטעם השני אנו מכניעים את פינו בתפילה לה'. | ||
ה[[רש"ר הירש]] הסביר כי מנהג | ה[[רש"ר הירש]] הסביר כי מנהג חיבוט הערבה מסמל את ביטול הגשמיות כך שאנו כמו חובטים עצמנו לקרקע ומבטלים את הגשמיות שלנו. אנו חובטים דווקא ערבה על מנת לסמל שאנו כערבה חסרי טעם וריח בעומדנו בפני חיתום הדין. | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
גרסה אחרונה מ־21:31, 10 באוקטובר 2022
|
|
ה"ערבה" היא אחת מארבעת המינים אשר ניטלים בחג סוכות כפי שנאמר בספר ויקרא:" וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים (כ"ג, מ"ג)
בנוסף לכך, קיימת גם מצות ערבה במקדש, הנזכרת במשנה מסכת סוכה:"מצות ערבה כיצד: מקום היה למטה מירושלים, ונקרא מוצא; יורדין לשם ומלקטין משם מורבייות של ערבה, ובאים וזוקפין אותן על צידי המזבח, וראשיהם כפופים על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרין, "אנא ה', הושיעה נא" (תהילים קיח,כה), "אנא ה', הושיעה נא"; רבי יהודה אומר: " אני והוא הושיעה נא, אני והוא הושיעה נא". אותו היום, מקיפין את המזבח שבע פעמים(ד',ה').
מהי ערבה כשרה[עריכה]
אבחנה חשובה היא בין הערבה שהיא "ערבי הנחל" לבין ה"צפצפה" שחז"ל קבעו:...והצפצפת--פסולה" יחד עם "ערבה גזולה ויבשה, פסולה. של אשרה ושל עיר הנדחת, פסולה. נקטם ראשה, נפרצו עליה,.. כמושה, או שנשרו מקצת עליה, ושל בעל--כשרה. (משנה,מסכת סוכה, ג',ג')
הרמב"ם במשנה תורה נותן גם סימנים להבחנה בין הערבי נחל לבין הצפצפות וכותב הערבי נחל :"האמורות בתורה, אינן כל דבר הגדל על הנחל, אלא מין ידוע, הוא הנקרא "ערבי נחל"; עלה שלו משוך ופיו חלק וקנה שלו אדום, וזה הוא הנקרא ערבה. ורוב מין זה גדל על הנחלים, לכך נאמר "ערבי נחל"; ואפילו היה גדל במדבר או בהרים, כשר. (הלכות שופר וסוכה ולולב,ז',ג').
זאת ובעקבות התלמוד בבלי המבחין בינהם:"ת"ר אי זהו ערבה ואיזהו צפצפה ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל "(ל"ד,א'). גם תלמוד ירושלמי עושה את ההבחנה:"צפצפת: העשויה כמין מגל. תני כמין מגל פסולה, כמין מסר (פסולה) [כשירה]. ערבה פסולה: עלה עגול וקנה לבן. ערבה כשירה: עלה ארוך וקנה אדום. פרק ג',הלכה ג').
פרופ' זהר עמר, המומחה לנושא מציג את הדילמא:"אם נבחן את כל המקורות התנאיים הללו נראה שקיימות גרסאות שונות, ואף סותרות, וחלק מהסימנים (עלה עגול וקנה לבן) שניתנו לאיפיון הצפצפה במקור אחד מופיעים כסימן לערבה פסולה במקורות האחרים. הבעיה היא בחילופי השמות, אך מבחינה הלכתית אין להם כמעט משמעות, שהרי לא מצאנו מי שיתיר ערבה ו\או צפצפה שעליה עגול. לעומת זאת, הסימן המתייחס לשינון של העלים עשוי להיות בעייתי בהגדרתו, ועליו יתכן שהיו חילוקי דעות; כנראה שזאת הסיבה שעל סימן זה התמקדו בסופו של דבר האמוראים בדיון בתלמוד הבבלי (סוכה לד, א), אחרי שנקבע שם שעלה הצפצפה דומה למגל: והא תניא: דומה למגל – כשר, דומה למסר – פסול! אמר אביי: כי תניא ההיא – בחילפא גילא. אמר אביי: שמע מינה, האי חילפא גילא כשר להושענה. מכאן שקיים סוג של ערבה שאינה זהה לערבה ה'קלאסית' אך בכל זאת היא כשרה לגמרי, והיא העץ שכונה 'חילפא גילא'.
חיבוט ערבה[עריכה]
- ערך מורחב - חיבוט ערבה
ביום הושענא רבה, היום האחרון של חג סוכות, נהוג לחבוט ערבה זכר למקדש, וחובטים בה על הקרקע או על הכלי, כפי שהנהיגו הנביאים בזמן שבית המקדש היה קיים. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו זוקפים ענפי ערבה גבוהים בצידי המזבח כך שיהיה ראשם כפוף על המזבח ותוקעים ומריעים.
בגמרא סוכה לד א לומד אבא שאול מהפסוק "ערבי נחל" כי יש שני מצוות ערבה- מצווה אחת לזקוף על המזבח בבית המקדש ומצווה נוספת בערבה בנטילת ארבעת המינים. באופן אחר לומדים חכמים כי מצוות זקיפת הערבה היא הלכה למשה מסיני.
לאחר חורבן הבית תיקנו שייטלו את ארבעת המינים למשך כל ימי החג גם מחוץ למקדש, אך מכיוון שהערבה אינה כתובה במפורש בתורה תיקנו זכר למצוותה רק יום אחד- ביום האחרון בהושענא רבה שיחבטו אותה. רש"י אומר שאין הכוונה לחבוט ממש את הערבה אלא יש רק לנענע אותה ולכן הרמ"א אורח חיים תרסד ד כתב שנוהגים גם לנענע את הערבות כדי לצאת גם ידי שיטתו.
אורך הערבה נלקחת לחיבוט ערבה שווה לאורך הערבה של ארבעת המינים, אך בעוד שלמצוות ארבעת המינים צריך שיישארו רוב העלים בערבה, למנהג חיבוט ערבות מספיק שיישאר בערבה עלה אחד בלבד, אף שיש הידור בלקיחת ערבות נאות למנהג אורח חיים תרסד ד. מעיקר הדין מספיקה ערבה אחת בלבד למנהג, אך האר"י כתב בשם הקבלה כי יש לחבוט חמש ערבות וכך המנהג הפשוט אורח חיים תרסד ד.
בתשובות הגאונים (שערי תשובה שמ) מביאים שני טעמים לחיבוט ערבה- שהערבה מסמלת את השפתיים וממילא אנו חובטים אותה על הקרקע על מנת שנכניע את הפה. לטעם הראשון אנו רוצים להכניע את פיות המקטרגים עלינו ולטעם השני אנו מכניעים את פינו בתפילה לה'.
הרש"ר הירש הסביר כי מנהג חיבוט הערבה מסמל את ביטול הגשמיות כך שאנו כמו חובטים עצמנו לקרקע ומבטלים את הגשמיות שלנו. אנו חובטים דווקא ערבה על מנת לסמל שאנו כערבה חסרי טעם וריח בעומדנו בפני חיתום הדין.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- איך בוחרים ערבה לארבע מינים- שיעור מעשי הרב עידו יעקבי
- שיעורים בנושא הושענא רבה באתר ישיבה