איסור אכילת מצה בערב פסח

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

אסור לאכול מצה בי"ד ניסן (היום שלפני חג המצות), המכונה 'ערב פסח'.

מקור[עריכה]

האיסור לאכול מצה בערב פסח אינו מוזכר במשנה ובתלמוד הבבלי, אך מקורו בתלמוד הירושלמי (פסחים פ"י ה"א): "אמר רבי לוי: האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו, והבא על ארוסתו בבית חמיו - לוקה.". הפוסקים הראשונים הביאו את דברי הירושלמי להלכה‏^[1].

טעם האיסור[עריכה]

מצאנו בדברי הראשונים שני טעמים לאיסור לאכול מצה בערב פסח:

• יש אומרים שטעם האיסור כדי שתהא המצה חביבה עליו בשעת קיום מצות אכילת מצה בלילה - אור לט"ו בניסן (ספר הלכות גדולות, סימן יא - הלכות פסח, פרק כל שעה, עמ' קעג‏^[2]).
• יש אומרים שהטעם הוא "כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב"‏^[3] (רמב"ם הלכות חמץ ומצה ו, יב).
• ויש שכתבו שכיוון שהמצה עתידה להיות מִצוה עליו, אסרו חכמים לאוכלה בערב פסח, כדי שיתחיל באכילת מִצוה (אגרות משה או"ח חלק א סימן קנה).

ההשוואה לבועל ארוסתו בבית חמיו[עריכה]

מצאנו כמה הסברים להשוואה של האוכל מצה בערב פסח – "כבועל ארוסתו בבית חמיו":

• באופן פשוט זוהי דוגמה רחוקה המראה שדבר שהוא מצוה גדולה בשעתו, עשוי להיות איסור ועבירה קודם זמנו^{(דרוש מקור)}.
• הכוונה לומר שהוא גרגרן (אור זרוע ח"ב פסחים סי' רנו ריבב"ן), שממהר לאכול המצה קודם זמנה (תוספות הרשב"א משאנץ), "שאינו מושל ברוחו מעט... עד עת ההיתר" (כלבו, סימן מח)‏^[4].
• מפרשים רבים‏^[5] כתבו [בדרך רמז] שכשם שארוסה אסורה לבעלה עד שיברכו שבע ברכות (כדברי חז"ל (מסכת כלה א, א): "כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה" (רש"י כתובות ז: ועוד)), כך אסור לאכול מצה עד שיברכו שבע ברכות של ליל הסדר‏^[6] [ויש שגרסו: תשע ברכות‏^[7], או: עשר ברכות‏^[8]].
• יש ראשונים‏^[9] שפירשו שהכוונה לומר שאיסור אכילת המצה הוא בזמן שאסור לאכול חמץ (או בזמן ביעור חמץ), והרי זה דומה לארוסה שאסורה לכל אדם כי היא אשת איש (ומיוחדת לבעלה), אך עדיין לא הגיע הזמן להתחבר לבעלה, וכך בערב פסח כבר נאסר לאדם מישראל לאכול חמץ (ומבערים אותו), אך עדיין לא הגיע הזמן של אכילת המצה.‏^[10]
• הריטב"א (פסחים נ.) כתב שהמצה נמשלה לארוסה, "כי היא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל".

זמן האיסור[עריכה]

מצאנו שלוש דעות בפוסקים לגבי זמן האיסור‏^[11]:

• דעת רבנו זרחיה הלוי, בעל המאור (המאור הקטן פסחים טו, ב), ועוד ראשונים‏^[12], דהיינו רק מחצות היום (בסוף שש שעות זמניות).
• אך הרמב"ן (מלחמות ה' פסחים טו, ב) כתב להוכיח מהירושלמי שהאיסור בכל יום י"ד בניסן, וכך משמע בדברי הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ו, יב) (מגיד משנה שם). וכך דעת ראשונים נוספים^{(דרוש מקור)}, וכן פסק הרמ"א (או"ח תעא, ב). וכתבו האחרונים (חק יעקב או"ח תעא, ז), שלדעה זו בפשטות האיסור הוא מעלות השחר (באר היטב או"ח תעא, ה), ולא בלילה (אליה רבה תעא, ו), וכן פסקו החיי אדם (קכט, יג), רבי זלמן מלאדי (שולחן ערוך הרב או"ח תעא, ד), המשנה ברורה (שם ס"ק יב), הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחוה דעת ו, כז) ועוד.
• ויש שכתבו‏^[13] שהאיסור כבר בליל ערב פסח (בן איש חי, שנה ראשונה פרשת צו סעיף כו), אור לי"ד בניסן, זמן בדיקת חמץ‏^[14] (שו"ת רב פעלים חלק ג או"ח סימן כז) (בשנים רגילות, מלבד כשחל ערב פסח בשבת). וכך משמע בדברי הרמב"ן‏^[15] וכך מדויק מהמגן אברהם (מגן אברהם תעא, ו). ויש שכתבו שראוי לחוש לשיטה זו (פסקי תשובות סי' תעא הערה 29 בשם האגרות משה ועוד, ע"ש).

מנהג רבים וטובים (שיירי כנסת הגדולה, ס"ס תעא) להימנע מאכילת מצה כבר מראש חודש ניסן (משנה ברורה תעא, יב). ויש שנהגו (פסקי תשובות שם הערה 54) להימנע מאכילת מצה כבר שלושים יום קודם הפסח (אהלי הלכה - פסח, עמ' 59 הערה 7 ).

[ואולם במקום צורך, כגון בבסיסי צבא ומוסדות ציבוריים שאין מכניסים בהם חמץ כבר זמן ממושך לפני הפסח, אפשר להקל במנהגים אלו, ואין צורך בהתרת נדרים (פסקי תשובות בשם הליכות שלמה - פסח, פ"ח הערה 12).]

יהודים המתגוררים בחו"ל, וחייבים ביום טוב שני של גלויות, נהגו קצת למעט באכילת מצה ביום טוב ראשון של פסח, כדי שיאכלו מצה בליל הסדר השני (ליל ט"ז, יום טוב שני של גלויות) לתיאבון (רמ"א או"ח תעא, ב). מאידך, בני ארץ הקודש נהגו להרבות באכילת מצה^{(דרוש מקור)}, אם משום שלדעת הגר"א מצוה לאכול מצה כל שבעת ימי הפסח (מ"ב תעה, מה), ואם משום שמחת יום טוב.

איזו מצה אסור לאכול בערב פסח?[עריכה]

במשנה (בתחילת פרק ערבי פסחים) נכתב: "ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך", כלומר, אסור לאכול בערב פסח (משעה עשירית, דהיינו שלוש שעות זמניות, לפני השקיעה). בגמרא (בבלי פסחים קז, ב) מבואר שבערב פסח מותר – גם בשעה העשירית ולאחריה – לטבל פירות, ירקות ובשר ולאוכלם, והאיסור לאכול (משעה עשירית) הוא רק באכילת סעודה.

הקשו הראשונים, איזו סעודה מותר לאכול בערב פסח עד שעה עשירית? הרי חמץ אסור לאכול כבר משעה חמישית או שישית‏^[16] (ומהתורה מחצות היום), וגם מצה אסור לאכול עוד קודם לשעה עשירית (לחלק מהדעות משעת איסור אכילת החמץ, ולחלק מהדעות עוד קודם). ומאחר ומותר לאכול פירות, ירקות, בשר ומיני תרגימא, גם לאחר השעה העשירית; מה נאסר לאכול מהשעה העשירית?

תירצו הראשונים‏^[17] (תוספות פסחים צט:), שניתן לאכול מצה שלא יוצאים בה ידי חובת מצות אכילת מצה בליל הסדר, כדוגמת מצה עשירה (דהיינו קמח שנילוש עם מי פירות, ללא מים, שכן מי פירות אינם מחמיצים). וממילא, האיסור לאכול משעה עשירית מתייחס לאכילת כביצה או יותר ממצה שאי אפשר לקיים בה מצות אכילת מצה בליל הסדר (כגון, מצה עשירה).

לעומת זאת, הרמב"ם‏^[18] תירץ שהאיסור הוא להרבות באכילת שאר מאכלים (פירות. ירקות, בשר ומיני תרגימא), שמותר לאכול מהם מעט, אך "לא ימלא כריסו מהם" (רמב"ם חמץ ומצה ו, יב). [הגר"א (ביאור הגר"א או"ח תמד, א, ד"ה ובמדינות וכו') כתב שלדעת הרמב"ם, האיסור לאכול מצה בערב פסח, מתייחס גם למצה שלא ניתן לצאת בה ידי חובת מצוה אכילת מצה בליל הסדר, ולכן נצרך לפרש שכוונת המשנה שאסור להרבות באכילת שאר מאכלים (פירות, ירקות, בשר ומיני תרגימא), שכן אסור לאכול בערב פסח שום סוג של פת או של מאכל כלשהו מחמשת מיני דגן (שער הציון תמד, א).]

שני התירוצים נפסקו להלכה בשולחן ערוך (או"ח תעא, א-ב): "אסור לאכול פת משעה עשירית ולמעלה, כדי שיאכל מצה לתיאבון, אבל אוכל מעט פירות או ירקות, אבל לא ימלא כריסו מהם... וקודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה". – כלומר, עד שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה, ומשעה עשירית אסור לאכול מצה עשירה ושאר סוגי פת [שאינם חמץ], וכן אסור למלא כריסו בפירות וירקות (אך מותר לאכול מעט פירות וירקות).

פירוט לגבי סוגי מצה שלא ניתן לצאת בהם ידי חובת מצות אכילת מצה - אם מותר לאוכלם בערב פסח[עריכה]

כפי שהוזכר לעיל, דעת רבים מהראשונים (וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך) שבערב פסח (עד שעה עשירית) ניתן לאכול מצה שלא ניתן לצאת בה ידי חובת מצות אכילת מצה בליל הסדר (כגון מצה עשירה). כעת נבוא לפרט סוגים שונים של מאכלים מחמשת מיני דגן שאינם חמץ, ונבחון אם מותר לאוכלם בערב פסח.

• מצה עשירה – הדוגמה שהזכירו הראשונים למצה שלא יוצאים בה ידי חובה בפסח ומותר לאוכלה בערב הפסח, היא מצה עשירה, העשויה מקמח ומי פירות בלבד (ללא מים‏^[19]) [ובלבד שטעמם של מי הפירות מורגש במאפה (שולחן ערוך הרב או"ח תעא, ה)], ומאחר ומי פירות אינם מחמיצים - הרי שמדובר במאפה שאיננו חמץ, אך אין יוצאים בו ידי חובת מצות אכילת מצה, כי אינו "לחם עוני" (שולחן ערוך או"ח תסב, א). ‏^[20]
• מצה מבושלת – כתבו האחרונים (חק יעקב או"ח תעא, י) שהיות ואין אדם יוצא ידי חובת מצות אכילת מצה במצה מבושלת (שולחן ערוך או"ח תסא, ד), מפני שפקע ממנה טעם מצה (מ"ב שם ס"ק כ), לכן, מותר לאכול בערב פסח מצה מבושלת במים (שולחן ערוך הרב או"ח תעא, ח), עד לתחילת השעה העשירית (משנה ברורה תעא, כ). [ויש מי שהתיר אף לאחר שעה עשירית (ערוך השולחן או"ח תעא, ו), אך גם לשיטתו - לא ראוי לאוכל מצה מבושלת בערב פסח (לפחות מתחילת שעה עשירית), "מפני שהיא משביעה הרבה, כידוע בחוש" (ערוך השולחן או"ח תמד, ה).]
  ויש שהחמירו‏^[21] באכילת מצה מבושלת בערב פסח (ראה מה שהביא רבי יהודה אסאד בשו"ת יהודה יעלה ח"א יו"ד סוף סימן ה), ורבי שלמה קלוגר זצ"ל החמיר בזה - אם בישל חתיכות מצה הגדולות מכזית שברכתם 'המוציא' (חכמת שלמה תעא), ושוב כתב להחמיר בזה [גם בחתיכות קטנות מכזית^{(דרוש מקור)}] שמאחר ויש בהן טעם לחם - אין לאוכלם בערב פסח (שו"ת האלף לך שלמה או"ח שכב). ויש שכתבו שנעלמה ממנו גמרא מפורשת (בבלי ברכות לח, ב): "יוצאים ברקיק השרוי אבל לא במבושל, אף על פי שלא נימוח... משום דבעינן טעם מצה וליכא" (שו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סימן לט ס"ק ו).
  ויש מי שכתב שאם בישל מצה בערב פסח - לא פקע איסורה (שו"ת בית דוד סימנים תמז-תמט), אך גם לשיטתו, אם בישלה קודם לכן - מותרת לאכול לכתחילה גם בערב פסח (שו"ת רב פעלים ח"ג או"ח סימן כז שאלה א, ד"ה תשבה) (דעת תורה סוף ס"ב). ורבים מהאחרונים (רבנו החיד"א בשו"ת יוסף אומץ סימן עט) דחו שיטה זו מהלכה (שו"ת יחוה דעת ג, כו, ד"ה ומה טוב), ונקטו שמותר לאכול מצה מבושלת בערב פסח (שו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סימן לט); אך יש שחששו לשיטה זו וכתבו שיאכל מצה שבישלה קודם י"ד בניסן (בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת צו, כו)‏^[22].
  אך לכולי עלמא אין לאוכלה אחר שעה עשירית (מגן האלף סימן תעא סוף ס"ק א)1.
• מצה מטוגת – לדעות שמותר לאכול מצה בערב פסח מצה מבושלת, דנו האחרונים אם מותר גם לאכול מצה מטוגנת. יש שהחמירו בזה וסברו שאין לאכול בערב פסח מצה מטוגנת (דרך החיים קכ, ד), יש שהקילו בזה וסברו שמצה מטוגנת היא כמבושלת, ומותר לאוכלה בערב פסח (משנה ברורה סימן רצא ס"ק כה), ויש שהסתפקו בזה (ראה שער הציון סימן תעא אות כ ).
  במה דברים אמורים? במצה שטוגנה בשמן רוחש, אך מצה שמטוגנת במעט שמן כפי הנצרך כדי שהמאכל לא יישרף, איננה נחשבת מצה מבושלת, ואסור – לכולי עלמא – לאוכלה בערב הפסח (חוברת אהלי הלכה - פסח, עמ' 59, ע"פ משנה ברורה סימן קסח סוף ס"ק סט, ע"ש). ואם בשלה בשמן עמוק (כעין בישול במים, עד שכל המצה 'טובעת' בשמן), לדברי הכל דינה כמצה מבושלת (פסקי תשובות תעא, ה).
• תערובת מצה – יש מי שכתב (אליה רבה או"ח תעא, ו) שמותר לאכול בערב הפסח תערובת מצה, דהיינו כאשר מערבבים פירורי מצה בתבשיל, כדוגמת המנהג לבשל דג בפירורי מצה (אליה זוטא תעא, ה). ולכן, קציצות בשר, דגים וכדומה, שנותנים בתוך התערובת מעט קמח מצה כדי לדבק או לתת נפח, וברכתן שהכל, מותר לאכלן בערב פסח [לאלו האוכלים 'שרויה'], וגם לאחר שעה עשירית (פסקי תשובות תעא, ה, בסוף, בשם הליכות שלמה - פסח, פרק ח ס"ק ה). אכן, יש מי שכתב שאין לאכול בערב פסח שניצל המצופה בקמח מצה, מפני שהוא מטוגן רק במעט שמן שלא יישרף (בשם הרב יוסף שלום אלישיב).
• מצה נפוחה וכן מצה כפולה – אף שאין לאוכלה בפסח (רמ"א או"ח תסא, ה), מחשש שלא נאפו היטב והרי הן חמץ (תרומת הדשן ח"א-השו"ת, סי' קכז וח"ב-פסקים וכתבים סי' קמה), מכל מקום כתבו האחרונים (מגן אברהם תעא, ו) שאין לאוכלה בערב פסח מהבוקר, שבכלל מצה הן מעיקר הדין ( משנה ברורה סימן תעא ס"ק יב) [כלומר, אמנם ישנו חשש שמא החמיצו, אך זהו רק ספק, ומסתמא לא החמיצו, והרי הן מצות כשרות].
• פירורי מצה – מצה שנאפתה כתיקנה ולאחר מכן התפוררה לפירורים - אסור לאוכלה בערב הפסח, ואפילו אם ערבבו פירורי אלו ביין ושמן ושאר מיצי פירות - אסור לאוכלם בערב הפסח (רמ"א או"ח תעא, ב) [כל שיש בהם תואר לחם (שער הציון תעא, טז)]. ואפילו אם אפו אחר כך פירורי מצה אלו (שנילושו ביין ושמן) - אסור לאוכלם בערב הפסח (משנה ברורה תעא, יט).
• עוגות מקמח מצה – קמח מצה‏^[23] שנאפה עם מי פירות (יין, שמן, ביצים ועוד) ו/או עם חומרים נוספים הנותנים טעם (סוכר, שוקולד ועוד), נחלקו חכמי דורנו בדינו של מאפה זה‏^[24]: יש אומרים (הראי"ה קוק בעולת ראי"ה ח"ב עמ' רמג) שאסור לאוכלו בערב הפסח (שו"ת אור לציון חלק ג פרק יג - דיני ערב פסח אות ג), היות ואם קובעים עליהם סעודה מברכים ברכת המזון (שו"ת שבט הלוי ח, קיז, א); ויש אומרים (שמירת שבת כהלכתה ח"ב פרק נו הערה נ) שמותר לאוכלה בערב פסח (אהלי הלכה בשם הרב יעקב אריאל), כיוון שאין לה תואר לחם (הגדה של פסח - מנחת אשר, סימן י); ויש אומרים^{(דרוש מקור)} שהדבר תלוי בסוג העוגה^{[דרושה הבהרה]}.
• כופתאות (קניידלך) – כתבו הפוסקים (משנה ברורה תמד, ח) שניתן לאכול כופתאות (קניידלך) בערב פסח עד שעה עשירית [ויש שהוסיפו (הרב יהודה עדס, צהר ה, תשנ"ט, עמ' רכא-רכו) שזה מותר לכל הדעות (ראה בקונטרס מהרב שלמה זלמן דרוק, שאף לדעת הגר"א בדעת הרמב"ם מותר לאכול קניידלך בערב פסח), מלבד לאלו שאינם אוכלים מצה שרויה (באידיש: גיברוקת/גיברוקס) אף בערב פסח].
• מצה שלא נאפתה לשם חג הפסח – למצות אכילת מצה בליל הסדר יש צורך במצה שנילושה ונאפתה לשמה, כלומר, לשם מצה (שמצוה לאוכלה בחג הפסח), אך מצה שנילושה ונאפתה שלא לשמה, אף שאיננה חמץ, מכל מקום אין יוצאים בה ידי מצות אכילת מצה (בבלי פסחים לח, ב). לכן, אם אדם קנה בצק מגוי, והוא מזהה שבצק זה לא החמיץ, מותר לאפות אותו בזריזות (שלא יחמיץ) ולאוכלו בחג הפסח, אך אין יוצאים באכילת מאפה זה ידי מצות אכילת מצה (בבלי פסחים מ, א).
  יש מהראשונים (מאירי פסחים צט, ב) שכתבו שניתן לאכול מאפה מבצקות של נכרים בערב הפסח (רבנו מנוח הלכות חמץ ומצה ו, יב, בהתחלה), מפני שאין יוצאים בו ידי חובת מצות אכילת מצה (פסקי רי"ד פסחים צט, ב). מאידך, יש מהראשונים (תוספות פסחים צט, ב, ד"ה לא יאכל) שכתבו שמותר לאכול בערב פסח מצה עשירה, כי אין יוצא בה ידי חובתו, ולא הזכירו שניתן לאכול מאפה מבצקות של גויים. וכתב המהרש"א (שם, בתירוצו) שלדעתם אין לאכול בערב הפסח מאפה מבצקות של גויים, למרות שלא יוצאים בו ידי חובת מצות אכילת מצה, מכל מקום יש בו טעם מצה. ויש מי שכתב שמאפה מבצקות של גויים, מאחר והיהודי שקנה את הבצק מהגוי לש ואפה אותו לשם מצה, בדיעבד ניתן לצאת בו ידי חובת אכילת מצה, ולכן אסור לאוכלו בערב פסח (שו"ת הריב"ש תב).
• מצה שנאפתה שלא לשם מצוה – בדורנו (בשנת ה'תשמ"א) העלה הרב בצלאל ז'ולטי זצ"ל, רבה של ירושלים, רעיון מקורי (משנת יעב"ץ, או"ח-מועדים, סימן טו) - לאפות מצות שלא לשם מצות אכילת מצה בליל הסדר, כדי לאוכלם בערב הפסח (תשובת הרב ז'ולטי זצ"ל).
  פתרון זה נועד לערב פסח שחל בשבת, בעיקר למוסדות ציבוריים, כדוגמת בתי מלון ובסיסי צבא, בהם יש צורך לנקות את המקום מחמץ לחלוטין כמה ימים לפני פסח (אחרת עלול להתערב חמץ במאכלי הפסח), ומאידך בשבת של ערב פסח יש צורך במאפה – כשר לפסח – שברכתו 'המוציא לחם מן הארץ', כדי לצאת ידי חובת סעודות שבת. הרב ז'ולטי זצ"ל הציע לאפות מצות בכוונה שלא לשם מצת מצוה, לאוכלם בערב פסח שחל בשבת. להצעתו הסכימו הרב עובדיה יוסף זצ"ל ועוד מגדולי התורה, וכך נוהגים בבסיסי צה"ל – על פי הרבנות הצבאית – גם כיום (בשנת תשפ"ה‏^[25]).
  מאידך, גדולי תורה אחרים התנגדו להיתר זה (שו"ת מנחת יצחק ח, לז), מכמה טעמים: (א) שיטת המהרש"א וסיעתו, שמצה שלא ניתן לצאת בה ידי חובת מצות אכילת מצה, אך היא שווה במראה ובטעם למצה כשרה שניתן לצאת בה ידי חובה, אין לאוכלה בערב הפסח (ראה שו"ת אור לציון, ח"ג, פרק יג - דיני ערב פסח, אות ד); (ב) סברו שכל שנשמר מחמץ כדי שיהיה אפשר לאוכלו בחג הפסח, מוגדר 'לשמה' (שו"ת להורות נתן ח"ד סימן מ ס"ק יא-יב ) (וכן כתב הרב שאול ישראלי)^{(דרוש מקור)}; (ג) חששו שאם יאפו מצות לא לשמה, הם עלולים להתחלף ו/או להתערב במצות שנאפו לשמה, ולאכל בליל הסדר לשם מצות אכילת מצה; (ד) העובדה שפתרון זה איננו מוזכר על ידי חכמי הדורות (כעצה לאכילת סעודה שלישית בערב פסח שחל בשבת) מלמד סברו שפתרון זה איננו נכון.
  ויש מגדולי התורה (קובץ תשובות ד, מד) שהתירו במקומות ציבוריים (כבתי מלון ומחנות צבא) אכילת מצות שנאפו שלא לשם מצה עד סוף זמן אכילת חמץ‏^[26] (מסקנת הרב שלום משאש), ובצירוף לשיטת הראשונים שהאיסור לאכול מצה בערב פסח הוא רק בשעת איסור אכילת חמץ.
• מצות מכונה – לאחר המצאת מכונות לאפיית מצות נחלקו הדעות בדינם: יש הסוברים שמצות שנאפו על ידי מכונה כשרים אף למצות אכילת מצה בליל הסדר, יש הסוברים שמצות אלו הנעשות על ידי המכונה דינם כמצה שנאפתה שלא לשם מצה, ויש שחששו שנתערב חמץ במצות אלו, ואין לאוכלם בכל חג הפסח (וכך נוהגים בקהילות רבות מעדות החסידים).
  לגבי אכילת מצות מכונה בערב פסח, נקטו הפוסקים לאסור (פסקי תשובות סימן תמד הערה 30), אך יש שהתירו לאוכלם בליל ערב פסח (לאחר בדיקת חמץ) בצירוף לשיטות שאיסור אכילת מצה הוא רק ביום [או רק לאחר איסור אכילת חמץ] (פסקי תשובות שם הערה 34).

מצות חמץ המצויות בזמננו – אסור לאוכלם בפסח, כי יש בהם חשש חמץ, אך גם בערב פסח אין לאוכלם, כי יתכן שאולי הן כשרות לפסח מעיקר הדין, ועוד, שטעמם כטעם מצה (פסקי תשובות סי' תעא הערה 32).

יש לשים לב, שלאחר תחילת השעה העשירית (סוף תשע שעות זמניות מעלות השחר), אסור מדברי חכמים לאכול את כל סוגי המאכלים מחמשת מיני דגן, כדי שיאכל מצה לתאבון (רשב"ם פסחים צט, ב).

חומרת האיסור[עריכה]

בערב פסח שחל בשבת[עריכה]

ערך מורחב - ערב פסח שחל בשבת#סעודה שלישית

הערות שוליים