רבי מאיר יחיאל הלוי האלשטוק מאוסטרובצה

רבי מאיר יחיאל הלוי האלשטוק מאוסטרובצה היה מגדולי האדמו"רים בפולין בדורות האחרונים.

תולדות חייו

תחילת דרכו

נולד בשנת תרי"ג בסאבין לאביו ר' אברהם יצחק, שהיה מחסידיהם של ר' אשר מז'ליחוב, היהודי הקדוש מפשיסחא, ר' מאיר יחיאל ממוגלינצא, ובעיקר של רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק. בגיל עשר אביו לקח אותו לר' אלימלך, והוא החליט להשאירו. ר' מאיר יחיאל הופקד בידי אחד מחשובי חסידי גרודז'יסק, ר' בערלי עילוי. בעזרתו, התקדם ולמד, ונעשה גאון וחריף ביותר. בגיל 17 התחתן ועבר לגור בבית חמיו בוורקא, והתפרסם בתור "העילוי מווקרא". שם למד תוך ניתוק מהעולם החיצוני במשך כעשר שנים, כאשר באחת מהן סיים את כל הש"ס בחודש שבין פורים לפסח.

בשנת תר"ם, בהמלצת ר' אלימלך, נבחר לכהן כרב בסקרנביץ, בהסכמתו של רבי יהושע מקוטנא וחתנו רבי חיים אלעזר וקס.

בשנת תרמ"ט החל לכהן כרבה של אוסטרובצה שבמרכז פולין.

בשנת תרנ"ב, נפטר ר' אלימלך, וחלק ניכר מהחסידים הכתירו את ר' מאיר יחיאל כאדמו"ר חרף התנגדותו. הוא המשיך לכהן כרב וכאדמו"ר בו זמנית.

היה מחסידי "שיטת הפלפול" הדוגלת בחידוד השכל וחריפות, והיה מגדולי החריפים בדורו. פעם הציל את קהיתו מפורעים שפרעו בעקבות משפט בייליס כאשר יזם התארגנות להגנה עצמית.

כאשר באה לאוסטרובצה הצגה שהיתה אמורה להיות מוצגת בליל שבת, בא להצגה והתיישב בספסל הראשון, כך שההצגה לא התקיימה, אולם את ההפסדים שנגרמו מכך שילם מכספו.

היה ידען גדול בשפות ובמתמטיקה.

סיגופים ופטירתו

במשך 40 שנה, היה צם כל היום, ואוכל מעט בלילה. בתחילה נהג כך כדי לא להזדקק לבריות, ולאחר מכן פשוט המשיך במנהגו. כמו כן, הרבה בתעניות דיבור. מנהגים אלו הקנו לו את הכינוי "הצדיק שצם ארבעים שנה". כמו כן, היה מחליף את בגדיו אחת לשבוע, ומנע עצמו מניגון. היה מרבה בבכי בזמן התפילה, במיוחד בהטבת חלום, וכאשר היה גומר את התפילה, הרצפה היתה נשארת רטובה מדמעותיו.

בעקבות סיגופיו, נאלץ לשכב מספר שנים מכורבל בשמיכה, ונפטר בי"ט באדר תרפ"ח, לאחר שכיהן כ- 39 שנה כרב העיר ו- 36 שנה כאדמו"ר. בנו היחיד ר' יחזקאל כיהן כאדמו"ר תחתיו. חתנו, ר' דוד סילמן היה רבה של גוסטנין.

ספריו

הוא לא כתב ספרים, אולם תלמידו הרב יודל רוזנברג שהיה מורה הוראה בלודז', הוציא את תורתו על ספר בראשית בשם אור תורה^[1].

תלמידיו הרב ראובן מנדלבאום מארה"ב הוציא שני כרכים גדולים מתורתו בהלכה ובאגדה בשם מאיר עיני חכמים. השאיר כתבי יד שאבדו בשואה.

כמו כן, כתב הסכמות לספרים רבים^[2]

התכתבותו עם גדולי ישראל

היה ביחסי התכתבות עם רבים מגדולי דורו, ביניהם: הרב אברהם יצחק הכהן קוק^[3], רבי יהושע מקוטנא וחתנו ר' חיים אליעזר ואקס מקאליש, רבי יהודה אריה לייב אלתר מגור ובנו רבי אברהם מרדכי אלתר מגור, רבי חיים הלברשטאם מצאנז ובנו רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינווא, ריב יהושע רוקח מבעלז, רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב, האדמו"ר רד"מ מטשורטקוב, האדמו"ר מפוריסוב, ר' מאיר אריק, ר' מנחם זמבה ועוד.

יחסו לארץ ישראל ולציונות

חיבב מאד את ארץ ישראל, והתבטא: "אני מארץ ישראל, אלא שלדאבוני שרוים אנו בגלות ודירת ארעי שלי קבועה כאן באוסטרובצה". כמו כן, היה נותן צדקה בערב חג לעניי ארץ ישראל, במקום מצוות עליה לרגל. רצה לתמוך בציונות בפומבי בועידות אגודת ישראל, אולם הרב אליהו חיים מייזל, רבה של לודז', מנע ממנו לדבר בשבח הציונות. למרות זאת, לא נתן לדבר בגנאי הציונות. עם זאת, התנגד לקרן קיימת לישראל, וכתב מכתב, ביחד עם שני אדמו"רים נוספים מפולין מכתב לרב אברהם יצחק הכהן קוק בו הם מבקשים כי יפסיק לקרוא לתמיכה כלכלית במוסדות הלאומיים.