רבי אלעזר הקליר

רבי אלעזר בירבי קליר מקרית ספר היה פייטן פורה בתקוה הביזנטית שחיבר מאות פיוטים.

חי בארץ ישראל (או בטבריה או באיזור יהודה, בסוף התקופה הבזינטית. חיבר מאות פיוטים, ופיוטיו נכתבו בשפה עשירה, אם כי לעיתים אינה ברורה לנו דיה.

רבי אברהם אבן עזרא, בפירושו לקהלת א,ב מביע דברי ביקורת על הקליר: "וכלל אומר יש בפיוטי רבי אליעזר הקליר מנוחתו כבוד, ארבעה דברים קשים..." . כמו כן, גם המשכילים בקרו אותו על לשונו בפיוטיו לפורים: "אץ קוצץ בן קוצץ". עם זאת, רבים מאד מפיוטיו התקבלו בנוחי התפילה כיוצרות, קרובות (פיוטים לתפילת שחרית של שבתות ומועדים), שבעתות (לתפילת מוסף, מנחה וערבית), קינות לתשעה באב, הושענות לסוכות פיוטים לברכת המזון, פיוטי טל לפסח, פיוטי גשם לשמיני עצרת ועוד. הקליר היה מראשוני הפייטנים שכתבו קרובות, שתפקידן היה להחליף חלקים מסוימים בתפילה ובדרשה שנאסרו בגזירת מלך בתקופה הביזנטית, והצריכו את מחבריהן להכניס את התוכן לחרוזים וסימנים (אקרוסטיכון), ולכן פעמים רבות לשונן לא מובנת.

את פיויטיו חותם בסימנים (אקרוסטיכון) של א'-ב', תשר"ק ושמו, בהטיות שונות (אלעזר, לעזר, בירבי קליר, קיליר, קלר ולעיתים בכינוי "מקרית ספר"). בביאור השם "קליר" ניתנו השערות שונות, בהן שזוהי הטיה של השם הביזנטי "קיריל". רבי נתנן מרומי בספרו "הערוך" {{מקור|ערך "קלר"|כן} מסביר כי שמו ניתן לו משום שאכל עוגה שהיה בה קמיע שהאיר עיניו "משום שיש מקום שקורין עוגה קליר".

היו שהחשיבו אותו לאחד מהתנאים ואמרו שהוא רבי אלעזר ב"ר שמעון המוזכר בתוספתא חגיגה יג א. כמו כן, סיפרו עליו (בארץ לומברדיאה) כי הוא תלמידו של הפייטן הקדום יניי, וכשראה יניי כי הקליר מצליח קינא בו והכניס עקרב בנעלו. בין החוקרים המאוחרים ישנה מחלוקת על זמנו המדויק, וההשערות נעות בין המאה ה-6 למאה ה-8 לספירה הנוצרית.

רבי אלעזר הקליר נחשב בעם ישראל כאחד מגדולי הפייטנים, והרמב"ן מכנה אותו "הפייטן הראשון". בשם רבנו תם מספרים, כי כאשר כתב את פיוטיו "ליהטה האש סביבו".