רבי אברהם יעקב שפירא: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
'''רבי אברהם יעקב שפירא''' היה ה[[אדמו"ר]] השני מ[[חסידות דרוהוביטש|דרוהוביטש]] ומחלוצי ההתיישבות ה[[החסידות|חסידית]] בכפר-חסידים. | '''רבי אברהם יעקב שפירא''' היה ה[[אדמו"ר]] השני מ[[חסידות דרוהוביטש|דרוהוביטש]] ומחלוצי ההתיישבות ה[[החסידות|חסידית]] בכפר-חסידים. | ||
==תולדות חייו== | ==תולדות חייו== | ||
נולד בסדיגורה בשנת תרמ"ד לאביו האדמו"ר [[רבי חיים מאיר יחיאל שפירא]], מייסד חסידות דרוהוביטש (נכדו של [[רבי חיים מאיר יחיאל שפירא ממוגלינצא]]) ולאמו בת שבע בת האדמו"ר [[רבי אברהם יעקב מסדיגורא]] (הראשון). | נולד בסדיגורה בשנת תרמ"ד לאביו האדמו"ר [[רבי חיים מאיר יחיאל שפירא]], מייסד חסידות דרוהוביטש (נכדו של [[רבי חיים מאיר יחיאל שפירא ממוגלינצא]]), ולאמו בת שבע בת האדמו"ר [[רבי אברהם יעקב מסדיגורא]] (הראשון). יחד עם משפחתו עבר לגור בסטרי ואחר כך בדרוהוביטש, שם עזר לאביו לארגן את העזרה לפליטי הפוגרומים מרוסיה, ובאותה תקופה החל אביו לכהן כאדמו"ר. נשא לאשה את אסתר גולדה, בת האדמו"ר [[רבי נתן דוד רבינוביץ' מפארציווא]] ונכדת האדמו"ר מביאלה. בשנת תרע"ד נמלט לוינה יחד עם כל משפחתו, שם, יחד עם אדמו"רים נוספים מבית [[חסידות רוז'ין|רוז'ין]] הקים אביו את "[[חברת ישוב ארץ ישראל]]" שהתמזגה מאוחר יותר לתוך תנועת המזרחי ופעלה בתוך ההסתדרות הציונית. ר' אברהם יעקב התכונן לעליה ל[[ארץ ישראל]] על ידי לימוד מקצוע מדידת הקרקעות, ברוח אביו האדמו"ר שהטיף ל"בנין הארץ בגופו". בעלותו יחד עם אביו, ניסה תחילה להקים ב[[ירושלים]] בית חרושת לחומרים כימיים, ומשנכשל הנסיון חזר לעסוק במדידת קרקעות. הוא הצטרף לחלוצים החסידים שייסדו את כפר- חסידים (בהם קרובי משפחתו האדמו"רים [[רבי יחזקאל טאוב]] מיאבלונה ו[[רבי ישראל אלעזר הופשטיין]] מקוז'ניץ), ועזר להם במדידת קרקעות וכד'. בשנת תרפ"ד, עם פטירת אביו, נעשה ליורש כסאו ולמרצה שיעור בישיבה שבביתו בירושלים. בהיותו כבן 60, כאשר נפטרה רעיתו, ניסה להתגבר על הצער על ידי התעסקות בציור. הצייר יעקב שטיינהרד ראה את ציוריו הראשונים והתפעל מהם ועודדו להמשיך. מאז התמסר לאמנות הציור וקנה לו שם בציוריו מטבע הארץ ופורטרטים, שהוצגו בכמה תערוכות וזכו להערכות רבות של אנשי המקצוע. עיסוקו זה הקנה לו את השם "האדמו"ר המצייר". | ||
חיבר סדרת ספרים בחסידות בשם "'''נתיבות שלום'''". | |||
בניו הם: המשורר ש. שלום | נפטר בשנת תשכ"ב, ולאחריו החל לכהן גיסו ובן דוד (חתן האדמו"ר הראשון), [[רבי אביעזרי זעליג שפירא]] (בנו של דודו [[רבי יצחק מרדכי מגוואדז'יץ]]). | ||
בניו הם: המשורר ש. שלום ויצחק שפירא- מנהל בית הספר הריאלי בחיפה. | |||
[[קטגוריה:אדמו"רים וגדולי החסידות]] | [[קטגוריה:אדמו"רים וגדולי החסידות]] | ||
[[קטגוריה:רבנים ציוניים]] | [[קטגוריה:רבנים ציוניים]] | ||
[[קטגוריה:בית רוז'ין]] | [[קטגוריה:בית רוז'ין]] | ||
גרסה מ־22:58, 29 בספטמבר 2012
|
|
 |
הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב. אין מידע לגבי מניח תבנית זו. יש לערוך עם חתימה ( ~~~~ ) כפי שמוסבר בדף התבנית |
רבי אברהם יעקב שפירא היה האדמו"ר השני מדרוהוביטש ומחלוצי ההתיישבות החסידית בכפר-חסידים.
תולדות חייו
נולד בסדיגורה בשנת תרמ"ד לאביו האדמו"ר רבי חיים מאיר יחיאל שפירא, מייסד חסידות דרוהוביטש (נכדו של רבי חיים מאיר יחיאל שפירא ממוגלינצא), ולאמו בת שבע בת האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורא (הראשון). יחד עם משפחתו עבר לגור בסטרי ואחר כך בדרוהוביטש, שם עזר לאביו לארגן את העזרה לפליטי הפוגרומים מרוסיה, ובאותה תקופה החל אביו לכהן כאדמו"ר. נשא לאשה את אסתר גולדה, בת האדמו"ר רבי נתן דוד רבינוביץ' מפארציווא ונכדת האדמו"ר מביאלה. בשנת תרע"ד נמלט לוינה יחד עם כל משפחתו, שם, יחד עם אדמו"רים נוספים מבית רוז'ין הקים אביו את "חברת ישוב ארץ ישראל" שהתמזגה מאוחר יותר לתוך תנועת המזרחי ופעלה בתוך ההסתדרות הציונית. ר' אברהם יעקב התכונן לעליה לארץ ישראל על ידי לימוד מקצוע מדידת הקרקעות, ברוח אביו האדמו"ר שהטיף ל"בנין הארץ בגופו". בעלותו יחד עם אביו, ניסה תחילה להקים בירושלים בית חרושת לחומרים כימיים, ומשנכשל הנסיון חזר לעסוק במדידת קרקעות. הוא הצטרף לחלוצים החסידים שייסדו את כפר- חסידים (בהם קרובי משפחתו האדמו"רים רבי יחזקאל טאוב מיאבלונה ורבי ישראל אלעזר הופשטיין מקוז'ניץ), ועזר להם במדידת קרקעות וכד'. בשנת תרפ"ד, עם פטירת אביו, נעשה ליורש כסאו ולמרצה שיעור בישיבה שבביתו בירושלים. בהיותו כבן 60, כאשר נפטרה רעיתו, ניסה להתגבר על הצער על ידי התעסקות בציור. הצייר יעקב שטיינהרד ראה את ציוריו הראשונים והתפעל מהם ועודדו להמשיך. מאז התמסר לאמנות הציור וקנה לו שם בציוריו מטבע הארץ ופורטרטים, שהוצגו בכמה תערוכות וזכו להערכות רבות של אנשי המקצוע. עיסוקו זה הקנה לו את השם "האדמו"ר המצייר".
חיבר סדרת ספרים בחסידות בשם "נתיבות שלום".
נפטר בשנת תשכ"ב, ולאחריו החל לכהן גיסו ובן דוד (חתן האדמו"ר הראשון), רבי אביעזרי זעליג שפירא (בנו של דודו רבי יצחק מרדכי מגוואדז'יץ).
בניו הם: המשורר ש. שלום ויצחק שפירא- מנהל בית הספר הריאלי בחיפה.