צום גדליה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

צום גדליה הוא ה"צום השביעי". הוא חל בג' בתשרי, יום בו נהרג גדליה בן אחיקם . תלמוד ירושלמי במסכת תענית מונה את הצומות כדלקמן: "צום הרביעי - זה י"ז בתמוז, שנשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. צום החמישי - זה ט"ב (ט' באב), שבו חרב הבית בראשונה ובשנייה. צום השביעי - זה ג' בתשרי, יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם. צום העשירי - זה י' בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלם. "(דף כג,ב פרק ד הלכה ה גמרא).

זכריה הנביא מנבא לשבים מבבל, אחרי חורבן הבית הראשון:"וַיְהִי דְּבַר ה' צְבָאוֹת, אֵלַי לֵאמֹר. כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ"(ח',י"ח). ועל יסוד כך קבע הרמב"ם: "כָּל הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ, עֲתִידִים לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ; וְלֹא עוֹד, אֵלָא שְׁהֶם עֲתִידִים לִהְיוֹת יָמִים טוֹבִים וִימֵי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמָר (ראו לעיל) (זכריה ח,יט)".(רמב"ם הלכות תעניות פרק ה',י"ט)

על התעניות[edit]

בשולחן ערוך נאמר: "מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בימים שאירעו צרות לאבותינו. ותכלית התענית היא, כדי לעורר את הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים, ומעשי אבותינו שהיו כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותם הצרות, ובזכרון הדברים האלה נשוב להיטיב, כמו שנאמר והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם. ולכן חייב כל איש לשום אל ליבו באותם הימים לפשפש במעשיו. כי אין העיקר התענית. כמו שנאמר באנשי נינוה . וירא האלהים את מעשיהם, ואמרו רבותינו ז"ל וירא את שקם ואת תעניתם לא נאמר, אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ואין התענית אלא הכנה לתשובה. לכן אותם אנשים שכשמתענים הולכים לִטַּיֵּיל, ומבלים את היום בדברים בטלים, תפסו את הטפל והניחו את העיקר. (מתוך ספר ש"ע המקוצר סי' ק"ב)

תולדות הצום[edit]

בספר ירמיהו מסופר כי גדליה בן אחיקם מונה על ידי מלך בבל לממונה על שארית הפליטה שנשארו בממלכת יהודה לאחר חורבן הבית הראשון. נְבוּזַרְאֲדָן שואל את ירמיהו אם הוא רוצה להגלות לבבל או להישאר בארץ ישראל. ירמיהו בוחר להשאר בארץ עם שארית העם, וכך נאמר: "

הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת ה', אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, מִן-הָרָמָה--בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ, וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה, הַמֻּגְלִים, בָּבֶלָה. וַיִּקַּח רַב-טַבָּחִים, לְיִרְמְיָהוּ; וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר אֶת-הָרָעָה הַזֹּאת, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה. וַיָּבֵא וַיַּעַשׂ ה', כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: כִּי-חֲטָאתֶם לַה' וְלֹא-שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ, וְהָיָה לָכֶם דבר (הַדָּבָר) הַזֶּה.וְעַתָּה הִנֵּה פִתַּחְתִּיךָ הַיּוֹם, מִן הָאזִקִּים אֲשֶׁר עַל יָדֶךָ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל בֹּא וְאָשִׂים אֶת-עֵינִי עָלֶיךָ, וְאִם-רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל חֲדָל: רְאֵה כָּל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, אֶל טוֹב וְאֶל הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה לֵךְ. וְעוֹדֶנּוּ לֹא יָשׁוּב, וְשֻׁבָה אֶל-גְּדַלְיָה בֶן-אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בְּעָרֵי יְהוּדָה וְשֵׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם, אוֹ אֶל-כָּל-הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת, לֵךְ; וַיִּתֶּן לוֹ רַב-טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת, וַיְשַׁלְּחֵהוּ. וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ אֶל-גְּדַלְיָה בֶן-אֲחִיקָם, הַמִּצְפָּתָה; וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם, הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ.(מ',א'-ו').

גדליה בן אחיקם מבטיח לנשארים כי יוכלו לשבת בבטחון בארץ, הם וגם היהודים אשר נמלטו לארצות השכנות: "וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן, וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר, אַל-תִּירְאוּ, מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים; שְׁבוּ בָאָרֶץ, וְעִבְדוּ אֶת-מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם.וַאֲנִי, הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה, לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ; וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן, וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם, וּשְׁבוּ, בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר תְּפַשְׂתֶּם. וְגַם כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְּכָל הָאֲרָצוֹת, שָׁמְעוּ, כִּי נָתַן מֶלֶךְ בָּבֶל שְׁאֵרִית, לִיהוּדָה; וְכִי הִפְקִיד עֲלֵיהֶם, אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן. וַיָּשֻׁבוּ כָל-הַיְּהוּדִים, מִכָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ-שָׁם, וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ-יְהוּדָה אֶל-גְּדַלְיָהוּ, הַמִּצְפָּתָה; וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ, הַרְבֵּה מְאֹד. (_שם,ט'-י"ב).


הרב אליעזר מלמד באתר ישיבה כותב: " אולם מלך בני עמון שרצה להשבית את שארית ישראל, שלח את ישמעאל בן נתניה לרצוח את גדליה בן אחיקם. לישמעאל בן נתניה היתה גם סיבה אישית לבצע את זממו, הוא היה ממשפחת מלכי יהודה, וחשב בליבו כי לו עצמו מגיעה הזכות לשלוט ביהודה במקום גדליה בן אחיקם. כמה משרי החיילים שהיו עם גדליה בן אחיקם הזהירוהו מפני ישמעאל, ואף הציעו להרוג אותו בטרם יבצע את זממו. אולם גדליה בן אחיקם לא האמין להם והאשימם כמי שטופלים שקר על ישמעאל.

והתוצאה הייתה כפי שנאמר בהמשך: "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה; וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו, בַּמִּצְפָּה. וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן -אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אֹתוֹ: אֲשֶׁר-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל, בָּאָרֶץ. (מ"א, א'-ג').

והתוצאה, שארית הפליטה יורדת למצרים: "מִפְּנֵי, הַכַּשְׂדִּים, כִּי יָרְאוּ, מִפְּנֵיהֶם: כִּי-הִכָּה יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה, אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם, אֲשֶׁר-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל, בָּאָרֶץ" (שם, י"ח)

סיבת קביעת הצום[edit]

צום גדליה הוא אחד מארבעה צומות שקבעו חכמים והנביאים על חורבן הבית, כאשר כל אחד מהצומות מהווה שלב בחורבן. בצום עשרה בטבת מתענים על תחילת המצור על ירושלים, צום שבעה עשר בתמוז הוא על הבקעת חומות העיר ולאחריו צום תשעה באב הוא על חורבן בית-המקדש עצמו. צום גדליה מהווה את סיום התהליך כאשר לאחר מותו של גדליה גם שארית הפליטה של היהודים שנותרו בארץ ישראל התפזרו לגולה, וכדברי הרמב"ם "נכבית גחלת ישראל הנשארה, וסיבב להתם גלותן". לאחר חורבן הבית, מלך בבל הפקיד את גדליה בן אחיקם על היהודים שנותרו בארץ, ולאחר מותו הושלם באופן סופי חורבן בית המקדש הראשון.

חז"ל אמרו במסכת ראש השנה: "צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ומי הרגו? ישמעאל בן נתניה הרגו. ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו" (דף יח,ב גמרא)

על הצום[edit]

רצח גדליה בן אחיקם עצמו היה בראש השנה, אך מאחר ואין אפשרות לצום בחג, נדחה הצום לג' תשרי. הצום מתחיל מעלות השחר ומסתיים עם צאת הכוכבים. קיים ספק מתי בדיוק ארעה רציחתו של גדליה. בתלמוד כתוב כי ביום ג' בתשרי. אולם יש מן הראשונים שפרשו כי נהרג בא' בתשרי, אלא שהואיל והוא יום טוב של ראש השנה, דחו את התענית לג' בתשרי.

אופי הצום הזה ומנהגי אבלות בו - כמו בתענית ציבור. גם מנהגי התפילה והקריאה בתורה הם כמו בתענית ציבור. אומרים בו "סליחות" לצום גדליה.

להלן קטע מאחת הסליחות, לפי מנהג האשכנזים, מאת ר' סעדיה גאון:

"אבלה נפשי וחשך תארי. בית תפארתי כנשף בו הארי. גם פליטתי אשר עזבו ושארי, דועכו כהיום בשלושה בתשרי. האש והמים הזידונים שטפונו בדלקם, ובססו מקדש ובזזו חלקם. זקני שארית אשר פלטו מיום נקם, חובלו עתה ביום צום גדליה בן אחיקם. טורפו דלת עם הארץ, יתר הגזם אכל הארבה במרץ, כורמים ויוגבים פקודת מרגיז הארץ, לוהטו ולא היה בם גודר גדר ועומד בפרץ. מה אספר ואנחותי עצומות, נקטה נפשי ומקהלותי עגומות, שריגינו אשר נשארו מיקוד אש לתעצומות, עוד הם לא נתקימו ונותשו בחמות".

מתי ארע רצח גדליה?[edit]

כמובא לעיל, על פי המקורות התלמודיים צום גדליה נקבע בג' בתשרי משום שביום זה גדליה נרצח ראש השנה יח ב, אך מנגד יש הסוברים שרצח גדליה היה כבר בראש השנה עצמו. הרד"ק ירמיהו מא א והאבן עזרא זכריה ח יח פירשו שגדליה הותקף בסעודת ראש השנה, וחז"ל דחו את הצום לאחר החג, וכן כתב הבית יוסף בשם רבינו ירוחם שכוונת הגמרא היא שבראש השנה נהרג ודחו את תעניתו ליום חול אורח חיים תקמט.

למועד הרצח עשויה להיות משמעות הלכתית משום שבמידה והוא מוגדר כצום נדחה, ניתן לדונו כצום קל יותר. בעל הראש יוסף כתב שמכיוון שצום גדליה מוגדר כצום נדחה, מי שיש לו ברית אינו חייב להשלים את הצום. מנגד, הט"ז והביאור הלכה ביאור הלכה תקמט א דחו את דבריו, וסברו שגם אם הצום נדחה, מכיוון שבפועל חז"ל קבעו את יומו בג' בתשרי הרי זהו תאריכו הקבוע, והוא אינו מוגדר כנדחה.

קישורים חיצוניים[edit]

הערות שוליים