מפתה בתולה

From ויקישיבה
Revision as of 17:28, 23 March 2009 by Yeshivaorgil bot (talk | contribs) (הוספת תגיות מקור)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search

מפתה בתולה נענש לפי התורה אשר מצווה על בית דין לדון אותו. בספר שמות נאמר:"וְכִי-יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא-אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה. אִם-מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת" [1]. רש"י מבאר וכי יפתה - "מדבר על לבה עד ששומעת לו." וכן תרגומו: וארי ישדל. "שדול" - בלשון ארמי כ"פתוי" - בלשון עברי - מדובר בפיתוי במילים או במתנות. והפסק דין מהר ימהרנה יפסוק לה מוהר כמו שמקובל לגבי אישה רגילה עימה באים בברית נישואין,אשר כותב לה כתובה ונושא אותה. והמחיר - בדיוק כמו לאישתו כמהר הבתולות - שהוא קצוב חמישים כסף אצל האדם "התופס" את הבתולה ושוכב עמה באונס שנאמר [2] ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנער חמישים כסף"

אופיה של העבירה[edit]

רבי יצחק אברבנאל מרחיב את הדיון במצווה זו, על סמך היכרות המציאות, ומסביר את הרקע וכן את הקשר למצווה הבאה לאחריה: "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" (י"ז).

הוא כותב "והתבונן ביושר המשפט" - עד כמה יש הגיון בעונש המוטל על המפתה. האדם הרגיל אינו מפתה נערה "הראויה לפי כבודו להנשא לה". אם הוא מוצא נערה מתאימה הוא פונה אל משפחתה ובא בברית נישואין כדת וכדין.

אבל "הנכבדים" - אלא אשר אמצעים כספיים בידם - כאשר רואים נערות המוצאת חן בעיניהם יתנו להן מתנות ויפתו אותן ואפילו יבטיחו להן נישואין בעתיד. הנערה הבתולה נענית להן לאור ההבטחות. אך "לבבו לא כן ידמה אלא למלאות בה תאוואתו ולעוזבה ולהתפאר עם זם זה אצל הבחורים" - דהיינו, הוא לא חושב למלא את ציפיותיה, רק יאנוס אותה ויספר על כך בגאווה לחבריו.

לפי-כך התורה ציוותה: שהאונס יקח אותה לאישה, יביא אותה לביתו במעמד של אשת איש, למרות שהיא אולי צעירה מדי ולא במעמדו. אבל אם אביה ייסרב לתת אותו לה אז יהיה עליו לשלם לאביה מוהר, כמו לאישה הרגילה. התשלום הוא לא לה אלא לאביה שכן הוא זה שיצטרך לחפש חתן אחר ולשאת בתשלום. ואולי גם היא מעט אחראית לתוצאה.

מקומה של המכשפה[edit]

המצווה הבאה מדבר על מכשפה, אשר אותה יש להמית. אברבנאל מציע את ההסבר הבא: בדרך כלל הנערות יפותו ללכת אחרת הנכבדים על-ידי נשים, אותן הן מדמה ל"מכשפות" - אולי ה"סרסורים" בימינו. הוא מבאר כי בחכמתן ובנסיונן הן משכנעות את הצעירות ללכת אחרי הנכבדים. "היא המביאה את האיש ואת הנערה לניאוף". הוא לומד על הקשר בין מכשפה לבין ניאוף מספר מלכים, בו נאמר על איזבל :"...עַד-זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ, הָרַבִּים." [3]. לדעתו, הנשים המכשפות "יטו יותר לאומנות הכישוף מן האנשים וכל שכן בפיתוי הבתולות".


הערות שוליים[edit]

  1. כ"ב, ט"ו-ט"ז
  2. דברים כב כט
  3. ב',ט', כ"ב