כיסוי ראש לנשים: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
(12 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{לשכתב|סיבה=כתוב בסגנון לא מתאים לאתר ויקישיבה}}
{{להשלים|כל הערך=כן}}
{{לא הלכה}}  
{{לשכתב|כל הערך=כן|סיבה=כתוב בסגנון לא מתאים לאתר ויקישיבה}}
{{לא הלכה}}
 
'''כיסוי ראש לנשים''' הוא חיוב ה[[הלכה]] לאשה נשואה לכסות ראשה.  
'''כיסוי ראש לנשים''' הוא חיוב ה[[הלכה]] לאשה נשואה לכסות ראשה.  


== מקור ==
== מקור ==


==דין רווקות==
בגמרא {{מקור|בבלי:כתובות עב א$כתובות עב.|כן}} מבואר שיש איסור לאשה שלא לצאת לרשות הרבים או לשוק וראשה פרוע. מקור איסור זה הוא בפסוק העוסק באשה [[סוטה]] {{מקור|במדבר ה, יח|כן}}: "וְהֶעֱמִיד הַ[[כהן|כֹּהֵן]] אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה' וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה...".{{ש}}[[רש"י]] {{מקור|רש"י כתובות עב א$במקום (ד"ה אזהרה)}} מסביר שני פירושים כיצד נלמד דין זה מהפסוק<ref>וראה ב{{מקור|מאירי כתובות עב א$מאירי שם (במשנה)}} שפירש שהלימוד נעשה מדין בלשון הפסוק: "וּפָרַע אֶת רֹאשׁ '''הָ'''אִשָּׁה" - זאת ולא אחרת.</ref>:
=== גרושות ואלמנות ===
# הסיבה שהכהן פורע את ראש הסוטה הוא בכדי לְנַוֶל, לגנות ולבזות אותה, [[מידה כנגד מידה]] כמו שהיא עשתה, בכדי להתנאות בפני הבועל<ref>דברים דומים נמצא ב{{מקור|מדרש אגדה נשא ה יח$מדרש אגדה (הוצאת ר"ש בובר, נשא, פרק ה סי' יח)}}, וכן ב{{מקור|תרגום יונתן במדבר ה יח$תרגום יונתן}}, פירוש הטור הארוך ו{{מקור|תולדות יצחק במדבר ה יח$תולדות יצחק (להרי"צ קראו) במקום}}.</ref>.
על פי שורת הדין, גם נשים שהיו נשואות בעבר חייבות בכיסוי ראש.
# מזה שהכהן פורע את ראש האשה - סימן שעד כה הוא היה מכוסה. נשמע מכאן ש"אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש". ורש"י מוסיף: "וכן עיקר" (כמו הפירוש השני).
 
שער האשה אף מוגדר: "[[ערווה]]"<ref>להשלכות עניין זה לגבי [[קריאת שמע]] ו[[תפילה]] - ראה בערך: [[שער באשה ערווה]].</ref> {{מקור|בבלי:ברכות כד א$ברכות כד.|כן}}, ואסור לגבר לראות שער אחת מכל העריות {{מקור|שו"ע אה"ע כא, א|כן}}.
 
== תוקף ==
 
דאורייתא או דרבנן? עשה או לא תעשה? מ[[תרי"ג מצוות]] או לא?
 
== טעם חיוב כיסוי הראש ==
 
בספר [[תרומת הדשן]] {{מקור|תרומת הדשן י$סי' י|כן}} כתב שאיסור גילוי הראש של נשים נשואות ברשות הרבים "איננו אלא משום פריצות דגברי"<ref>ישנם מקורות נוספים בדברי הראשונים והאחרונים שפריעת השער היא "פריצות", כפי שהובא ב[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4990&catId=441 מאמר מאת הרב אברהם ליפשיץ]. אולם יש שהעירו {{מקור|(ראה}} [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=377&catId=441 בתגובה לדבריו]{{מקור|, ובפרט בסעיפים ד, ו, יא-יב, יד; ועוד)}} שבמקורות אלו לא מבואר שהוא '''טעם''' חובת כיסוי הראש, אלא שההולכת בשער מגולה הוא "פריצות", ואפשר לפרש שזה מחמת שמשנה מהנוהג, וכל שינוי מהנוהג יש בו חוסר צניעות; אך אין זה עיקר טעם חובת כיסוי הראש (והביאו ראיות לדבריהם, בכוונת הראשונים הנ"ל). ולכן במקומות שנפוץ המנהג ללכת בפאה נכרית או אפילו בשר מגולה, לא שייך בזה "פריצות" (לביאור זה), אע"פ שייתכן שיש לאֳסרו מטעמים אחרים (שער מגולה - מגזרת הכתוב, ופאה נכרית - [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=816&catId=441 מדרבנן לחלק מהפוסקים]).</ref> {{מקור|- פריצות של האנשים|כן}}, ובזה נימק את טעם הדין שמותר לאשה לגלות את שערה בחצר {{מקור|בבלי כתובות עב ב$כתובות עב:|כן}}, מפני שלא מצויים בה גברים<ref>פשטות לשונו מורה שהכוונה שלא מצויים בה גברים '''בדרך כלל''', ולכן, מן התורה מותר אף אם רואים אותה גברים בודדים.</ref>.
 
ויש מהאחרונים שכתבו שיסוד החיוב לכסות הראש הוא [[גזירת הכתוב]] '''ולא''' מחשש שמא יגרמו [[הרהורי עבירה]] לגברים{{דרוש מקור}}. והביאו כמה ראיות לדבריהם:
# דעת רבים מהפוסקים שבתולות אינן צריכות לכסות את ראשן. ואם חיוב כיסוי הראש לנשים הוא מחמת הרהור הגברים - "איזה [[שכל|שׂכל]] ו[[הגיון]] יאמר שבשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של [[קידושין]] לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש?"<ref>ראה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg520534#msg520534 פורום 'לדעת'] שהובאו שתי תשובות לקושיא זו:{{ש}}
# [[אשת איש]] איסורהּ חמור יותר, ולכן החמירה תורה ג"כ יותר וחששה שמא יבואו להרהר בשְׂערה, מה שלא חששנו לו גבי פנויה.
# עוד אפשר לתרץ שהרהור הוא תוצאה של העובדה שהוא אסור עליה ואינו יכול לשאת אותה ו"מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ" {{מקור|משלי ט, יז|כן}}.
יש לציין ש[[הרב עזריאל הילדסהיימר]] נשאל על טעם ההיתר לבתולות לצאת פרועות ראש, והשיב: "ליכא קושיא, דהרהור תלוי באיסור, ו'מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ' {{מקור|משלי ט, יז|כן}}, ומשום דמותר לבתולות - לילך, על כן ליכא איסור בזה" {{מקור|שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר א או"ח ח$שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר ח"א או"ח סי' ח|כן}}. [http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.345 ובפשטות דבריו] משמע שסובר כדברי הרב משאש הנ"ל.</ref> {{מקור|(}}[[הרב שלום משאש]]{{מקור|, בספרו}} [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4431&catId=446 שו"ת שמש ומגן ח"ב אה"ע סי' יז]{{מקור|, וכעי"ז ב}}[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4428&catId=446 שו"ת תבואות שמש אה"ע סי' קלח]{{מקור| ד"ה והנה אם באנו; ועוד)}}.
# יש מהפוסקים שכתבו שבזמנינו שנהגו נשים נשואות לצאת לרשות הרבים בלי כיסוי ראש שלא כדין, אין איסור לקרוא כנגדן [[קריאת שמע]] {{מקור|(ראה}} {{מקור|יביע אומר ו או"ח יג$שו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סי' יג}}{{מקור|, ובמקורות שהובאו שם)}}. "וזה ראיה גמורה שאין כאן הרהור" {{מקור|(הרב משאש ב}}[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4428&catId=446 שו"ת תבואות שמש, שם]{{מקור|)}}.
 
==== ראיות ממקור החיוב ====
 
רבי אברהם (בר צבי הירש) תאומים בספרו שו"ת 'חסד לאברהם' {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=123&st=&pgnum=807 מהד' תנינא, ח"ב, אה"ע סי' פז, דף לח.]{{מקור|, ד"ה ואולם אחר}}<ref>והובאו דבריו בתמצית בשו"ת יביע אומר {{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$ח"ה אה"ע סי' ה אות ה|כן}}. </ref>{{מקור|)}} למד מפירושו הראשון של רש"י שיש לאסור כיסוי הראש ע"י פאה נכרית, וזאת משום שלפירוש זה שורש האיסור של פריעת הראש הוא מחמת הפריצות שיש בהתקשטות והתנאות האשה בשערה לפני גברים<ref>מעניין לציין, ש[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg605879#msg605879 יש שהביאו] שבשו"ת יביע אומר {{מקור|יביע אומר ד אה"ע ג$ח"ד אה"ע סי' ג# אות א|כן}} הביא שני הסברים לפירוש הראשון של רש"י: '''(א)''' מחמת שפרעה ראשה להתנאות בפני הבועל - לכן מבזים אותה בפריעת ראשה {{מקור|(וראה }} {{מקור|במדבר רבה ט טז$במדבר רבה פרשה ט סי' טז}}{{מקור|)}}. '''(ב)''' מחמת שכיסתה ראשה בשיראין נאים בכדי להתנאות על בועלה {{מקור|(ראה}} {{מקור|בבלי:סוטה ח ב$סוטה ח:}}{{מקור|)}}, הכהן היה מנוולה ע"י פרוע ראש - מידה כנגד מידה. ומכיון שנחשב לניוול - סימן שאסור {{מקור|(וראה}} {{מקור|תוס' רי"ד:כתובות עב א$תוס' רי"ד שם}}{{מקור|)}}.{{ש}}המעניין, שהפירוש הראשון שהביא הוא פירוש ה'חסד לאברהם' שהובא בפנים; והפירוש השני - הוא קרוב מאד לפירוש הרב יצחק עבאדי המובא בפנים להלן.</ref>. כל זה לפירוש הראשון של רש"י, אך לפירוש השני של רש"י יתכן שחיוב האשה שלא לצאת פרועת ראש הוא [[גזרת הכתוב]], ולא מחמת הפריצות וההתקשטות בפני בני אדם. והחסד לאברהם מאריך להוכיח שפירושו הראשון של רש"י הוא העיקר ב[[ש"ס]].
 
מאידך, [[רבי יצחק עבאדי]] בשו"ת אור יצחק {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1525&st=&pgnum=386 אה"ע סי' ג]<ref>מובא ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg520408#msg520408 פורום 'לדעת'] וכן [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=342&catId=441 בקישור] ע"ש.</ref>{{מקור|)}} כתב לדייק מדברי רש"י בפירושו הראשון - פירוש הפוך לחלוטין: שמטרת כיסוי הראש היא כדי שלא תהיה מנוולת ומבוזה<ref>וזה לשונו: "...מפורש יוצא מרש"י [הנ"ל], שעניין כיסוי הראש באשה הוא כדי שלא תיראה מנוולת... וכן כתב בתוס' רי"ד שם: 'אי נמי בסוטה שעושים כן כדי לנוולה', אלמא ניוול הוא לאשה לצאת בפירוע ראש.{{ש}}ועוד מבואר ב{{מקור|בבלי:סוטה ט א$סוטה ט.}} שסוטה נענשת מידה כנגד מידה, ואיתא שם: היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה וכו'. וצריך ביאור, שאם נראית נאה בשערה לנואף, אם כן זה לא ניוול, ובגמ' כתוב: לפיכך הוא סותר את שערה כדי לנוולה.{{ש}}והדברים פשוטים לענ"ד, דוודאי השערות כמות שהם באשה נראים כניוול, אבל כשעשויים קליעות היא נראית נאה, ולכן כיוון שקילעה שערה לנואף, הכהן סותר שערה כדי שתתנוול. ואם לא היו שערותיה קלועות כשבאה לכהן, הוא רק צריך לגלות ראשה ומתנוולת, ואם שערותיה היו עשויות קליעות, הוא גם סותר קליעתה כדאיתא בגמ'.{{ש}}ולכאורה צ"ע, דאם הניוול הוא בראש מגולה ושיער פרוע בלי קליעות, מניין לנו שצריך כיסוי הראש אם יש לה קליעות. וצריך לומר שהתורה על הרוב תדבר, ורוב פעמים היא נראית מנוולת מפני שראשה פרוע בלי קליעות. וכיוון שציוותה התורה לכסות השיער, אסור לגלותו גם באופן שקלעה את שערה יפה, שאין בזה ניוול, דכך היא גזירת הכתוב..."{{ש}}ויש להעיר שדבריו מחודשים מאד, ובפשטות, אף שישנם חלקים מאד נאים בגוף האשה - גילוייָם בחוץ הוא ביזוי לה {{מקור|(ראה}} {{מקור|הושע ב, ה}}{{מקור|, ובמפרשי הפשט שם)}}. וכפי הנראה כך סבר ה'חסד לאברהם' הנ"ל. '''יצויין''' ששני הכיוונים היסודיים הללו {{מקור|שאסור פריעת הראש נועד להצניע יופי האשה מחשש להרהורי עבירה; שאסור פריעת הראש נועד למנוע את ניוול האשה|כן}} הובאו בהערה לעיל מדברי היביע אומר.</ref>. והוסיף שאף הפירוש השני לא חולק בזה על הפירוש הראשון. ובהמשך {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1525&st=&pgnum=389 עמ' שפז]<ref>והובאו דבריו בקצרה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg519763#msg519763 פורום 'לדעת'].</ref>{{מקור|)}} מאריך להביא ראיות לדבריו.
 
== האם החיוב לנשים נשואות בלבד או גם לרווקות? ==
 
רבים מהפוסקים כתבו ש[[בתולה|בתולות]] אינן צריכות לכסות ראשן, ויכולות אף לפרוע את שערן ולצאת עם שיער פזור. הדבר נלמד מכך שהותר לקרוא קריאת שמע מול שיער הבתולות {{מקור|(}}{{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$שו"ת יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה אות ב|לא}}{{מקור|, וכפשטות ה}}{{מקור|שולחן ערוך או"ח עה, ב}}{{מקור|)}}, אך יש חולקים {{מקור|אף בדעת השולחן ערוך|כן}} וסוברים שצריכות לכסות ראשן {{מקור|היעב"ץ על השו"ע שם|כן}}.
 
וי"א שאסור לרווקות לצאת בשער פזור {{מקור|(מגן אברהם שם, מובא גם במ"ב עי"ש}}<ref>וראו עוד [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1590 אנציקלופדיה תורנית 'דעת'], ובמקורות שהובאו שם; וכן בספר 'גן נעול', [[הרב שלמה אבינר]], ירושלים תשמ"ה, עמ' 35-36,52,54.</ref>{{מקור|)}}.
 
==== גרושות ואלמנות ====
 
על פי שורת הדין, גם נשים שהיו נשואות בעבר חייבות בכיסוי ראש{{דרוש מקור}}. אולם מפאת הצורך של [[גרושה|גרושות]] ו[[אלמנה|אלמנות]] צעירות להתחתן מחדש, יש רבנים שהתירו לנשים אלו ללכת ללא כיסוי ראש{{דרוש מקור}}, וכך אכן נוהגות רוב הגרושות והאלמנות בציבור הדתי לאומי‏‏<ref>‏[http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7710&searchMode=0&index=1 שיער וכיסוי ראש בקרב נשים במגזר הדתי לאומי]‏.</ref>.
 
== המקום המחוייב בכיסוי הראש ==
 
בית; חצר; רשות הרבים
 
== סוג כיסוי הראש ==
 
בהמשך הגמרא {{מקור|בבלי:כתובות עב ב$כתובות עב:|כן}} מובא שמותר לאשה לצאת מחצר לחצר דרך [[מבוי]] כשלראשה קלתה {{מקור|(יש מפרשים}}<ref>{{מקור|רש"י:כתובות עב ב$רש"י שם ד"ה קלתה}}.</ref>{{מקור|: סל שנהוג לסחוב על הראש, ויש בו בית קיבול כלפי מטה לכיוון הראש - כדי שיישב טוב, וכלפי מעלה - להכניס בתוכו פשתן ודברים נוספים; ויש מפרשים}}<ref>[[רמב"ם]] {{מקור|רמב"ם אישות כד יב$פכ"ד מהל' אישות הי"ב|כן}}. וראה להלן שלשני פירושים אלו ישנה השלכות להלכה.</ref>{{מקור|: מטפחת)}} בלבד{{הערה|ויש שנימקו זאת בכך ש"אין שערותיה נראים כל כך לבני מבוי בין הנסרים" {{מקור|שיטה מקובצת כתובות עב ב$שיטה מקובצת שם בשם רש"י מהדורה קמא|כן}}.}}.
 
מדין [[דת יהודית]] {{מקור|(מנהג שנהגו בו בנות ישראל, שאין חובתו מפורשת בתורה}}<ref>ראה {{מקור|רש"י:כתובות עב א$רש"י כתובות עב.}} ו{{מקור|מאירי:כתובות עב א$מאירי שם}} ועוד.</ref>{{מקור| וחיובו מ}}[[דרבנן]]<ref>ראה בספר 'גן נעול' הנ"ל, עמ' 32 הערה 3, ובמקורות המצוינים שם. וראה גם להלן בסוף הפסקה ובהערות.</ref>{{מקור|)}} אסור לאשה לצאת לרשות הרבים או לשוּק כששערה מכוסה ע"י קלתה בלבד, ונחלקו ה[[ראשונים]] בטעם הדבר:
* יש אומרים שהטעם שאסור לצאת לרשות הרבים כשלראשה קלתה בלבד הוא מחמת ש"אי אפשר שלא יראו שערותיה בין הנסרים" {{מקור|שיטה מקובצת כתובות עב א$שיטה מקובצת שם. בשם רש"י מהדורה קמא|כן}}. לשיטה זו מותר לאשה לצאת לרשות הרבים או לשוק כשלראשה מטפחת ראש או כובע המכסה היטב את שערה.
* ויש אומרים שהטעם הוא מפני שצריכה האשה "שיהיה עליה רדיד {{מקור|(- צעיף}}<ref>{{מקור|הגהות מיימוניות אישות כד יב$הגהות מיימוניות (ס"פ כד מהל' אישות אות ו)}}; {{מקור|ר' עובדיה מברטנורא כלים כט, א$הרב מברטנורא, כלים פכ"ט מ"א}}; שכל טוב (בובר) בראשית כד, סה; ועוד.</ref>{{מקור|)}} החופה את כל גופה כמו טלית" ו"לא תצא אשה בשוק בכִפה {{מקור|- מטפחת|כן}} שעל ראשה בלבד" {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם אישות יג יא$רמב"ם פי"ג מהל' אישות הי"א}}{{מקור|; ו}}{{מקור|רמב"ם אישות כד יב$פכ"ד הי"ב}}{{מקור|; ועוד)}}. וכן פסק ב[[שולחן ערוך]] {{מקור|שו"ע אה"ע קטו ד$אה"ע קטו, ד|כן}}.{{ש}}וכתב  ב{{מקור|באר שבע יח$שו"ת באר שבע (סי' יח)}} שלשיטה זו  אין די במטפחת ראש או כובע או פאה נכרית המכסים היטב את כל השערות, אלא יש צורך בכיסוי נוסף - רדיד, {{מקור|[המכסה את הראש וחלק מהגוף}}{{דרוש מקור}}{{מקור|- כפשטות לשון הרמב"ם הנ"ל}}<ref>ראה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg520311#msg520311 פורום 'לדעת']: "הבאר שבע מדגיש שיש ללכת בשני כיסויים גמורים, אחד על השני. שלא לדבר על השו"ע ורמב"ם, שהצריכו רדיד, והרמב"ם כתב שזהו רדיד החופה את כל גופה, יחד עם הראש, כמו הרעלות שנהוגות כיום בסעודיה..."</ref>{{מקור|, כדי שלא תראה צורת השְׂערות}}<ref>כך הסביר [[הרב ניסים קרליץ]] {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48274&st=&pgnum=54 חוט שני, אה"ע סי' כא ס"ב, עמ' נד, ד"ה ונראה]{{מקור|)}}: "ונראה דהא דבעינן ב' כיסויים לשיער שבראשה, דהיינו מלבד הקלתה שעל ראשה בעינן נמי רדיד עליה, אין פירושו דיש דין שיהיו שערותיה מכוסים בב' כיסויים, אלא הפירוש דבכיסוי אחד נראה עדיין צורת השערות, ובזה סגי לדת משה, אבל דת יהודית היא שלא יראה אף צורת השערות, אף שהן מכוסות, ולכן אם יש עוד כיסוי עליהם לא נראה גם צורת השערות". {{מקור|(מובא ב}}[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg526472#msg526472 פורום 'לדעת']{{מקור|)}}</ref>{{מקור|]}}. וכן פסק המשנה ברורה {{מקור|ביאור הלכה עה$ביאור הלכה סי' עה ד"ה מחוץ לצמתן|כן}}: "לילך בשוק וחצר של רבים לכולי עלמא אף אם תלך במטפחת לבד לכסות שערה - מיקרי עוברת על דת יהודית עד שתלך ברדיד מלמעלה".{{ש}}ויש המפרשים ששיטה זו איננה חולקת על קודמתה באופן עקרוני, ואף לשיטה זו האיסור לצאת במטפחת הוא דווקא במטפחת שיש בה נקבים ורואים מקצת משערה {{מקור|ב"ח אה"ע קטו$ב"ח שם סוף ס"ק א ד"ה ואיזו היא|כן}} או במטפחת שאינה מכסה את השער במלואו{{דרוש מקור}}, אך במטפחת ראש אטומה או בפאה נכרית המכסה היטב את '''כל''' השער - מותר לצאת לשוק או לרשות הרבים, אף לשיטה זו {{מקור|תשובה מאהבה א מח$שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' מח ד"ה ובאמת במחילת|כן}}.
 
בזמנינו פשט ה[[מנהג]] אצל כמעט{{הערה|1=אך [[הרב בנימין זילבר]] מציין ששמע שב[[ירושלים]] יש משפחות שנשותיהן מקפידות ללבוש רדיד {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=883&st=&pgnum=64 שו"ת אז נדברו ח"י סי' כח, סוף עמ' פ במוסגר]{{מקור|)}}. ואף בתקופתנו יש נשים החוזרות ללבוש שאל.}} '''כל''' הנשים<ref>מדובר על נשים מארצות מוצא שונות: מעדות המזרח ומעדות אשכנז, מחוגים וממגזרים מגוונים.</ref>, ואף אצל נשים [[יראת שמים|יראות שמים]] ו[[צדיק|צדיקוֹת]], להסתפק בכיסוי ראש אחד, ולא ללבוש רדיד נוסף, ולא מחו בידם חכמים. ונחלקו חכמי דורנו בטעם הדבר:
* יש שכתבו שייתכן שטעם הדבר מפני שהמנהג כדעת הפוסקים שאין צורך בשני כיסויים<ref>וראה 'גן נעול' הנ"ל, עמ' 35 ובהערה 16, ועמ' 52 הערה 3.</ref>, ודי בכיסוי אחד אטום שלא רואים דרכו כלל את השער, והרדיד נצרך רק בכדי לכסות את השער היטב.
* ויש שכתבו שטעם הדבר מפני שחיוב דת יהודית תלוי במנהג בנות ישראל הכשרות, ואם נהגו '''כל''' הנשים להסתפק בכיסוי אחד - מנהג חדש מבטל את הישן, והן רשאיות לעשות כמנהגן, ובלבד שלא תצאנה פרועות ראש, שאיסור זה מדאורייתא<ref>{{מקור|יביע אומר ד אה"ע ג$שו"ת יביע אומר (ח"ד אה"ע סי' ג אות ב)}} ושו"ת שמש ומגן ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21253&hilite=6343ccde-9e72-45fe-b3b0-ffed79d78c65&st=%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%93&pgnum=271
ח"ב אה"ע סי' טז, עמ' רמט, ד"ה וקודם כל אשיב]; מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=203&hilite= ספר חן וכבוד עמ' קסג])</ref>. ויש שפקפקו בזה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=883&st=&pgnum=64 שו"ת אז נדברו ח"י סי' כח, סוף עמ' פ]: "ואני נבוך כעת מאד במה מתקיים בימינו המנהג של רדיד... ויתכן שכיון שעיקר דת יהודית הוא משום מנהג - אם אין המנהג כן מתבטל הדין גם לדיני אבן העזר, '''וצע"ג בזה, דמסתבר מאד דאפי' אם נאמר דלענין כתובה נשתנה ההלכה אבל לא מה שנוגע לצניעות עצמה'''"}}.
 
====פאה נכרית====
 
{{ערך מורחב|ערך=[[פאה נכרית]]}}
פאה נכרית היא כיסוי לראש דמוי שיער, עשוי משיער אנושי טבעי או משיער סינתטי. ונחלקו הפוסקים האם כיסוי כזה מועיל לענין חיוב הנשים לכסות את ראשן עפ"י דין תורה.


== '''הטעם למצוות כיסוי ראש – פריצות דגברי''' ==
ב[[שלטי הגבורים]]<ref>שלטי גיבורים שבת (דף כד ע"ב) לדפי הרי"ף; עין משפט {{מקור|בבלי:נזיר כח ב$נזיר כח:}}</ref> כתב, שנראה להתיר לנשים נשואות לצאת בפאה נכרית, והביא ראיות לדבריו. אולם לעומתו [[רבי יששכר בער איילנבורג]] בשו"ת באר שבע {{מקור|באר שבע יח$סי' יח|כן}} האריך לדחות דברי השלטי הגבורים, והביא שגם רבי יהודה קצנלבויגן חלק על דברי שילטי הגיבורים.


את הספר גדר עולם חיבר החפץ חיים כנגד הפרצה הנוראה שהיתה בזמנו ברוסיה, שרוב הנשים הנשואות הלכו אז ברה"ר גלויות ראש לגמרי. ובפרק א' שם כתב בזה הלשון: "כל הפוסקים ראשונים ואחרונים כולם העתיקו דבר זה לדינא דאם האשה יוצאת לשוק ושערותיה מגולין היא עוברת בזה על איסור דאורייתא" עכ"ל. איסור דאורייתא זה שאסור לאשת איש לגלות את שערה ברשות הרבים, איתא להדיא בגמרא בכתובות עב.' בזה הלשון: "ראשה פרוע דאורייתא דכתיב ופרע את ראש האשה" עכ"ל. (רש"י בסוטה דף ח. כתב שפרע. בכל מקום לשון גלוי הוא, ובשמות לב'-כה' כתב רש"י פרוע. מגולה נתגלה שמצו וקלונו כמו פרע את ראש האשה, וראה גם בחולין דף יט: רש"י ד"ה מפורעת.) איסור זה מובא הלכה למעשה ברמב"ם (הלכות אישות פרק כד' ס"ק יא'-יב', ובהלכות איסורי ביאה פרק כא' ס"ק יז'.) בטור ש"ע (אבן העזר סימן כא' סעיף ב' וסימן קטו' סעיף ד') ובמ"ב (סימן עה' ס"ק י'.). האיסור שאשה נשואה תגלה את שערה ברה"ר נלמד מעונשה וממעשיה של הסוטה מהפסוק "ופרע את ראש האשה" (במדבר ה'-יח'). בפסוק זה מצווה הכהן לפרוע את שערה של הסוטה לפני הרבים כדי לבזותה עונש שהוא מדה כנגד מדה על שהתנאתה בשערה לפני אדם זר (רש"י ד"ה אהרה בכתובות עב. "מדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות [בשערה] על בועלה מכלל דאסור"). מעשה זה של הסוטה היה שרש פורה וראש ולענה לכל מעשיה הנפשעים, שהרי "השער נוי והדור גדול לאשה" (מנחה בלולה) ועל ידי זה שהתנאתה בשערה גרמה לו שיחשק בה (הטור בפרושו הארוך פרשת כי תצא כתב "גילחה את ראשה-שמא בשביל שערה חשק בה") ופיתתה אותו לאותה העבירה החמורה של אשת איש (בעל הטורים בדברים כא'-יא' כתב "וגלחה את ראשה לפי שהטיבה ראשה לפתותך"). ולכן בגלל שההתנאות בשער "דבר פריצות הוא ומביא לידי גילוי עריות וא"כ מימלא יש בו איסור דאוריתא" (זה לשון הגרי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג מ"ע צ"ו). ומכיוון ד"איסור גילוי הראש של נשים נשואות ברה"ר איננו אלא משום פריצות דגברי" (תרומת הדשן סימן י') בחרה התורה ללמדנו זאת דדוקא מפרשת הסוטה. יש לשים לב שמה שהתורה אסרה זה את הפריצות, כלומר את ההתנאות בשער לפני זרים, "שכן שערות האשה הן פריצות וערוה ומרגילין את האדם להרהור ותאווה" (מעלות המידות סוף פרק ט'). ואילו גילוי השער הוא רק האמצעי שמביא לאיסור עצמו. ולכן היכן שלא מצויים גברים זרים דלא שייך בזה פריצות דגברי כגון בחצר מותרת (מדאוריתא לדעת כולם) בגילוי שערה. וז"ל תרומת הדשן סימן י': "יש לומר דודאי איסור גילוי הראש דהתם (של נשים נשואות ברה"ר) איננו אלא משום פריצות דגברי. והיכא דלא שכיחא רבים כגון בחצר אין קפידה." עכ"ל. (ראה במ"ב עה'-יד' וגם בבאור הלכה שם ד"ה מחוץ לצמתן שהגם שמדינא דגמרא מותרת בחצר בגילוי הראש, התקבל בדורות האחרונים המנהג לאסור את גלוי השער אפילו בביתה משום קללת הזהר הקדוש. מובא לקמן בפרק יג' בנספח א'. ובדרכי משה אהע" ז סימן קטו' ס"ק ד' כתב שזה משום צניעות דקמחית.) בגלל ריבוי הטועים יש נושא שזקוק להבהרה והוא: ש'שער באשה ערוה' ואיסור 'פריעת ראש' הם שני דינים שונים ונפרדים זה מזה. האיסור של פריעת הראש חל רק על האשה משום פריצות דגברי. ואלו האיסור של שער באשה ערוה קאי על האיש שאסור בדברי תורה כנגד השער אפילו של אשתו משום הרהור ומיאוס (ש"ע הגר"ז עה'-ד'). בנוסף לזה השער של אשה נשואה נקרא ערוה גם לענין זה שאסור לאיש זר להסתכל עליו (רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא'-ב' ומ"ב עה'-יג'), "כדי להרחיקו מהזימה..שלא יבוא להרהר בה" (ספר החינוך מצוה קפח').
במהלך הדורות [[פאה נכרית/שיטות הפוסקים|הצטרפו פוסקים רבים]] לכל אחת משתי שיטות אלו. גם בדורנו יש מהפוסקים האוסרים חבישת פאה נכרית, יש המתירים זאת, ויש שאף ממליצים על פאה נכרית ככיסוי הראש המועדף בדורנו.


== '''אין חילוק בין שערות עצמן לפאה נכרית''' ==
== גירושי אשה שלא מכסה ראשה ==


כאמור לעיל, איסור זה של פריעת הראש ברה"ר נלמד מפרשת הסוטה שהתנאתה בשערה לפני אדם זר. יש להדגיש שלמרות שמדובר כאן באיסור דאורייתא, אפילו הכי פשוט היה לחז"ל שמותר לה (מהתורה ולדעת כולם) לגלות את שערה בחצר "שאין שם רואים" (זה לשונם של הריטב"א ושיטה מקובצת בכתובות עב). וזה משום שהתורה לא אסרה את גילוי השער מצד עצמו, אלא דוקא את הפריצות שמתנאה בשערה לפני אחרים כמובא בכל הראשונים. ולכן כתב הריטב"א "היכא דלא שכיחא רבים כגון בחצר אין קפידה". ואכן בכתובות עב: מובא שכך היתה המציאות בזמנם, שכמעט כל הנשים הלכו אז גלויות ראש בחצר. כל שכן בנידון זה של לבישת הפאה הנכרית ברשות הרבים שלא באים להקל באיסור תורה, מכיוון "דעיקר האיסור הוא משום פריצות שהיא מתנאית לבני אדם, מה לי שער עצמה או שער נכרית שעשויות באופן שנראין כשער עצמן תורה אחת להן ואסור מהתורה." (זה לשונו של שו"ת חסד לאברהם מהד"ת אהע"ז סימן פז'). במשנה ובגמרא בנזיר דף כח' מבואר שהבעל יכול להפר את נזירותה של אשתו מפני "שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת" כלומר "שאינה שותה יין". אבל אינו יכול להפר את נזירותה של אשתו על מנת למנוע ממנה שלא תגלח את כל ראשה בסוף נזירותה אפילו אם יטען "אי אפשר באשה מגלחת", וזאת מכיוון ש"אפשר בפאה נכרית". כי לדעת המשנה והגמרא הפאה מהווה תחליף לשערה הטבעי של האשה לעניין מראה ויופייה. ולכן גם לאחר שתגלח את כל ראשה בסוף הנזירות לא יהיה לבעל כל הפסד ביופייה של אשתו, שהרי אפשר לה בפאה נכרית, וממילא אין לו יותר שום עילה להפרת נזירותה של אשתו. ואם ביחס לבעל המתבונן באשתו מקרוב אין כל חסרון ביופייה של אשתו המגולחת, כי "אפשר בפאה נכרית" המהווה תחליף מושלם לשער לעניין יופייה של האשה, כל שכן וכל שכן לגבי הזרים, שהרי בד"כ אינם רואים אותה מקרוב. ועוד מכיוון שאסור להם להסתכל עליה, וגם אינם מכירים את פרטי מראיה, אז וודאי ובוודאי שגם הם לא יוכלו להבחין בשום חסרון באותו הקישוט שנאסר על ידי התורה משום שמביא לגירוי היצר הרהורים וגילוי עריות. ועוד שבפאה ישנם גם צדדים יותר חמורים מאשר השער הטבעי: האחד, שלרוב כאשר לובשת פאה היא בהחלט מתכוונת להתקשט בה באותו הקישוט שנאסר על ידי התורה, ועושה בכך מעשה של פריצות בקום עשה, ואילו שערה הטבעי כיוון שהוא חלק מגופה ונמצא עליה בעל כורחה בד"כ אין דעתה עליו שיחשב כקישוט. השני, שלרוב הפאה היא במיטבה גם בלי טיפול מיוחד, ולכן יש לה חשיבות קבועה של קישוט, בעוד שהשיער הטבעי לרוב הוא אינו במיטבו, ולכן יחשב כקישוט רק אם תטפל בו כראוי. והשלישי, שהפאות של ימינו לרוב הן יפות מושכות ומגרות את היצר הרבה יותר מאשר השער הטבעי. מסקנה זאת ש"שאין חילוק בין שערות עצמן לפאה נכרית" מפני שהפאה גורמת למחשבות רעות, גירוי היצר, זימה, והחטאת הרבים בדיוק כמו השער (ואף יותר משער) כידוע ומפורסם לכל מובאת כמובן גם בדברי הפוסקים והצדיקים שמעידים על כך גם מצד המציאות. ומאחר שבנידון זה של הפריצות דגברי הכלל הוא שהלב חומד את מה שהעין רואה (רש"י במדבר ט"ו-לט') וכדברי רבא בסוטה דף ח. "דאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות" ומאחר וה"שער לאו בר מיתה הוא שאין עשוי להשתנות" (רש"י ד"ה אלא אמר רב נחמן בערכין ז:), לכן פאה העשויה היטב, נראת ואסורה ממש בדיוק כמו השער עצמו ללא שום חילוק בניהם. מסקנת הדברים מובאת להדיא בשו"ת חסד לאברהם (מהד"ת אהע"ז סימן פז') וז"ל: "אין מקום לחלק בין שערות עצמן לפ"נ שנראין כשערות עצמן הואיל וקישוט זה אסרה תורה". וכן כתב גם שאלת היעב"ץ בחלק שני תשובה ז'-ח' וז"ל: "מה שאין כן פאה נכרית שבמקום שערה עומדת הריהי כשער ממש כדמוכח בגמרא בכתובות בהדיא". ישנם עוד יותר משישים פוסקים גדולי העולם מהדורות הקודמים, שהם המה מעתיקי השמועה ועמודי ההוראה שעליהם נשען כל בית ישראל, שדנו בשאלה הזאת, וכמובן שכולם אסרו את לבישת הפאה הנכרית ברה"ר. כיוון שהתורה לא חילקה בין סוגי השער וגם בגילוי שער לא יפה יש פריצות ואסורה מן התורה, לכן גם לא יהיה הבדל בין הפאות השונות שנראות כמו שער. בימינו רוב הפאות הנכריות נראות כמו השער הטבעי במיטבו ובתכלית יופיו. הזהות בין הפאה לשער באה לידי ביטוי גם בעובדה שלפאות שעל הראש יש את אותו הדין כמו השער אפילו לעניין איסורי הנאה (ערכין ז'). ונסיים חלק זה בדברי הרה"ק רבי יששכר דב מבעלז זי"ע (קונטרס דיבורים קדושים): "כל מי שלומד בשו"ע ביראת שמים רואה היטב שאין חילוק בין שערות עצמן לפאה נכרית שנקרא שייטעל".
== אמירת דברים שבקדושה מול שער אשה ==


== '''הפאה הינה תחליף לשיער ולא תחליף לכיסוי ראש''' ==
== מנהג גילוח השער לנשים נשואות ==


המעין בש"ס ובכל הראשונים שמסבירים מה היא הפאה, יראה שהפאה שימשה כתחליףלשערן של אותן הנשים שהיה להן מום בשער, כגון שהיו קרחות או ששערן היה לבן או מועט וכדומה. ושהלכו אתה גלויה רק בבית ובחצר. ולא מוזכר בשום מקום בש"ס או בראשונים שהפ"נ יכולה לשמש או ששמשה ככיסוי ראשן של נשים נשואות ברה"ר. הפ"נ מוזכרת בארבעה מקומות שונים בש"ס: בשבת דף סד': מבואר שלא כשאר התכשיטים שאסור לצאת בהם בשבת אפילו לחצר הבית, התירו חז"ל שתצא האשה לחצר הבית בפאה נכרית "כדי שלא תתגנה על בעלה". בנזיר דף כח': משמשת הפ"נ תחליף מושלם לשערה של הנזירה הקרחת כדי שתהיה יפה בעיני בעלה. בערכין דף ז': מבואר שהפאה הנכרית שעל ראשה של אישה שנהרגה "גופה הוא ומיתסר" בהנאה. (להבדיל מלבושה מתכשיטיה ויתר רכושה שמותרים בהנאה, ראה גם בש"ע יורה דעה סימן שמט' סעיף ב'.) ובסנהדרין דף קיב': מבואר שלפאות הנכריות של הצדקניות בעיר הנידחת יש אותו הדין כמו לשערות ראשן, ולכן להבדיל מממונן שדינו להישרף עם העיר הנידחת, אין שורפים את הפ"נ שעל ראשן של הנשים הצדקניות מפני שלבושן וכל שכן גופן אין דינם להישרף. הפאה הנכרית מוזכרת גם בדברי הראשונים שמסבירים מה היא הפ"נ ואת האופן שהשתמשו בה: רש"י בערכין ז: 'ביאר וז"ל: "בפאה נכרית...דרגילות היו נשים ששערן מועט לקשור שער נשים נכריות לשערן והוא פאה נכרית" עכ"ל. הרמב"ם בזמנים הלכות שבת פרק יט' כתב וז"ל: "בפ"נ של שער שמנחת על ראשה כדי שתיראה בעלת שער הרבה" עכ"ל. התוספות ריד שבת סד:' ביאר בזה הלשון: "בכבול ובפאה לחצר. פירוש פאה קליעות של שער שאשה שאין שערה מרובה מביאה קליעות שער של חבירתה וקושרת בראשה על שערה כדי שתיראה בעלת שער" עכ"ל. הרשב"א בחידושיו על מסכת שבת בפרק שישי דף סה.' כתב וז"ל: "וכן הטעם בכפה של צמר שאין אשה מקשטת עצמה באותה כיפה אלא אשה שהיא קרחת מפאת ראשה והיינו דתני לה בהדי פאה נכרית". והשנות אליהו להגאון מוילנא משניות שבת פ"ו כתב: "ובפאה נכרית. פירוש שאין לה שער נוטלת שער ומכנסת תחת הצעיף כדי שתתראה בעלת שער". והרשימה ארוכה וקצרה היריעה מלהכיל... מדברי כל הראשונים נמצאנו גם למדים, שכל הנשים שהיו בעלות שער נורמאלי לא השתמשו בפאות, ולכן כשיצאו לרה"ר כיסו את שערן במטפחת. ואילו אותן הנשים המועטות שכן סבלו מפגם בשער וקנו את הפאה כתחליף לשערן הפגום על מנת להראות ככל הנשים, כמובן שגם הן יצאו לרה"ר עם מטפחת על הפאה כדי להראות כמו כל הנשים האחרות שהרי לא רצו לפרסם את העובדה שהן בעלות מום. (באר שבע, שנות אליהו, יש סדר למשנה, ישועות יעקב, סבא קדישא). עובדה זאת שברה"ר הפאה הייתה מכוסה מתחת לשבכה כתובה במפורש בדברי הגר"א המובאים לעיל, וגם בדברי תוס' ישנים ותוס' ר"י הזקן ותלמידו (שבת פרק שישי) וז"ל: "מאי שנא (כפה של צמר) מפאה נכרית דאסרינן לרה"ר דזה וזה תחת השבכה הוא." עכ"ל. ראוי לשים לב שלא נזכר בשום מקום בגמרא או בכל הראשונים שהלכו בפ"נ גלויה ברה"ר, או שהפ"נ יכולה לשמש ככיסוי הראש לנשים נשואות ברה"ר. וזה דבר פלא שאם היה מותר ללכת ברה"ר בפ"נ גלויה, או שהיה מנהג כזה ללכת בפ"נ גלויה ברה"ר, אז מדוע אף אחד מהראשונים שהסבירו מה היא פ"נ ותיארו את השימוש בפאה, לא כתב שהפ"נ יכולה לשמש גם לצורך מצוות כיסוי הראש ברה"ר, כמו שרואים היום שאצל רוב הנשים החרדיות משמשת הפ"נ כתחליף למטפחת ברה"ר. העיקר חסר מן הספר.
יש עדות בקרב האשכנזים, בעיקר מיוצאי הונגריה וגליציה{{הערה|1=למשל, ראה דברי [[הרב משה שטרנבוך]] {{מקור|(}}{{מקור|שו"ת:תשובות והנהגות ב תרצב$תשובות והנהגות ח"ב סי' תרצב}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20026&st=&pgnum=561 דף תקנז]{{מקור|, ד"ה וביותר הנה)}} שכתב: "וביותר הנה יש מחוזות ובמיוחד באונגרין וגאליציה שהאשכנזים לא הסתפקו בכיסוי שער ראשן, אלא דקדקו גם שמיד אחר החתונה יגלחו הנשים את שערות ראשן לגמרי... וכן נהוג ומקובל ביישוב הישן בעיה"ק ירושלים, אבל הספרדים לא נהגו כן... וכן באשכנז, רוסיה וליטא לא שמעו מעולם מהאי מנהגא כלל".}}, הנוהגות לגלח את כל שער הראש של הנשים הנשואות{{דרוש מקור}}. הרקע ההיסטורי לתקנה זו, מתי נוסדה וע"י מי, איננו ברור לחלוטין{{הערה|1=ראה בשו"ת משנה הלכות שם, וכן ב[http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=10390 פורום אוצר החכמה] וב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=938&st=&pgnum=140 פורום ספרים וסופרים]. וראה במקורות המוזכרים בהערות להלן.}}, ויש מי שכתב שהדבר תוקן ע"י ועד ארבע ארצות {{מקור|דברי יציב אה"ע לח$שו"ת דברי יציב אה"ע סי' לח|כן}}.


== '''השתלשלות העניינים''' ==
בטעם המנהג ישנם כמה הסברים{{הערה|1=ראה {{מקור|מנחת יצחק ז ג$שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' ג}}; {{מקור|שבט הלוי ד קט$שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' קט}} ו{{מקור|שבט הלוי י פא$שם ח"י סי' פא אות ח}}; [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=938&st=&pgnum=140 שו"ת להורות נתן חי"א סי' קה]; [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46140&st=&pgnum=373 שו"ת ראש אליהו אה"ע סי' ח]; [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46506&st=&pgnum=359 הגיוני הפרשה, בראשית עמ' שסב] ואילך.}}:
* חשש חציצה בטבילה{{הערה|יש שפקפקו בחשש זה {{מקור|(}}{{מקור|אגרות משה יו"ד ב פ$שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' פ}} {{מקור|ו}}{{מקור|יביע אומר ד יו"ד א$שו"ת יביע אומר ח"ד יו"ד סי' א אות ב}}{{מקור|)}}.}}.
* חשש סחיטה בטבילה בשבת{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39103&st=&pgnum=109 העמק שאלה (פרשת אחרי, שאילתא צו אות ז, בתו"ד)]: "...ובאמת בזמן הפוסקים האחרונים ז"ל הנהיגו הנשים לגלח שערן, ולהכי הקילו בדבר לטבול בשבת". הובאו דבריו במנחת יצחק שם וכן בשו"ת משנה הלכות {{מקור|(}}{{מקור|משנה הלכות ט תיט$ח"ט סי' תיט}}{{מקור|,}} {{מקור|משנה הלכות יב צה$חי"ב סי' צה}} {{מקור|ו}}{{מקור|משנה הלכות יג קמב$חי"ג סי' קמב}}{{מקור|)}}.}}.
* חשש שחלק מהשערות יתגלו בחוץ{{הערה|1=למשל, ראה דברי [[הרב משה שטרנבוך]] שם {{מקור|(}}{{מקור|שו"ת:תשובות והנהגות ב תרצב$תשובות והנהגות ח"ב סי' תרצב}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20026&st=&pgnum=561 דף תקנז]{{מקור|, ד"ה וביותר הנה)}} שכתב: "יש מחוזות ובמיוחד בהונגריה וגאליציה שהאשכנזים לא הסתפקו בכיסוי שער ראשן, אלא דקדקו גם שמיד אחר החתונה יגלחו הנשים את שערות ראשן לגמרי, ואמנם לא מצאנו לזה שום מקור מן הדין, אבל עיקרו כגדר וסייג, שחששו שאם לא יגלחו עלולים לגלות מקצת שערות, וע"כ קיימו וקיבלו עליהם ועל זרעם לצניעות יתר לגלח השערות לגמרי..."}} (וע"פ הקבלה{{הערה|ראה משנה ברורה {{מקור|משנה ברור עה יד$סי' עה ס"ק יד|כן}}: "ובזוהר {{מקור|זוהר ג נשא קכה ב$פרשת נשא (קכה:)}} החמיר מאוד שלא יתראה שום שער מאשה, דגרמא מסכנותא לביתא, וגרמא לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וסטרא אחרא לשרות בביתא, וכ"ש אם הולכות בשוקא כך, ע"כ בעאי איתתא דאפילו קורות ביתה לא יחמון שערה חדא מרישאה, ואי עבדית כן מה כתיב בניך כשתילי זיתים מה זית וכו' בנהא יסתלקון בחשובין על שאר בני עלמא ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכל ברכאן דלעילא וברכאן דלתתא בעותרא בבנין ובני בנין עכ"ל בקיצור".}} גם בבית).
* טעם המנהג מסתרי תורה.


מעת נתינת התורה הקדושה במעמד הר סיני עד לדורו של בעל השלטי גבורים שהיה בן דורו של הרמ"א, היה דבר פשוט וברור בלי שום צד של שאלה או ספק, שאסור לאשה נשואה לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית מגולה בדיוק כמו שאסור לה לצאת שם גלוית ראש משום פריצות דגברי, ועל כך כתב הסבא קדישא או"ח חלק א' בהשגותיו על השלטי גבורים וז"ל: "ואתמהה איך חשב (הש"ג) לדחות בכך כדי להוציא עי"ז דין מחודש כזה [להתיר את הפאה הנכרית ברה"ר] שלא נמצא בשום פוסק קדמון להתיר." עכ"ל. בעבר בכל הדורות ובכל קהילות האשכנזים היה פשוט לאסור ברה"ר אפילו רק סרט משי בצבע הדומה לשער, (ואילו פאה הס מלהזכיר) כמובא בדברי מהר"י מינץ קציניעליבויגען (שהיה בן דורם של בעל הש"ג והרמ"א) בדרשות בדרוש הראשון (בו הוא יוצא נגד הפאה הנכרית, נדפס בשנת שנ"ד בעיר וונאציא) וז"ל: "ואבותינו ואבות אבותינו הקדושים בכל קהלות אשכנזים מחו בדורותיהם שלא ישאו על ראשם אפילו הבינדי ממשי שהגוון שלו דומה לשער." עכ"ל. הש"ג (על הגמרא בשבת דף סד:) היה הראשון והיחידי אי פעם (בשנת שי"ד, לפני כארבע מאות וחמישים שנה בעיר סביוניטה) שהביא ראיה להתיר פ"נ, ובגלל שדבריו על הגמרא בכתובות עב' (דף לב' מדפי הרי"ף) לא הגיעו לידי המהר"י קצינעלנבויגען הבאר שבע ואחרונים נוספים, נולדה לראשונה בטעות האפשרות לחשוב שהיתרו של שהש"ג קאי על רה"ר, ולכן הם בעצמם יצאו נגדו בחריפות רבה ביותר. הקושיות העצומות והלשונות החריפים במיוחד שנערמו נגד הש"ג על ידי הבאר שבע (בשנת שע"ד) וסיעתו ונותרו ללא מענה, גרמו למבוכה רבה בין אותם האחרונים שלא ידעו שהש"ג מחמיר יותר מהבאר שבע, ושלגביו אין חילוק בין שער לפאה נכרית לעניין איסור פריעת הראש ברה"ר ושניהם אסורים מהתורה, וכל מה שהתיר את הפ"נ היה רק בחצר הבית. בשו"ת דברי חיים (נדפס בשנת תרכד') יו"ד ל' מובא שהמקור ל"מנהג" זה שנשים נשואות הולכות ברה"ר בפ"נ גלויה הוא מן האפיקורסים, וז"ל: "ואך באמת אין אנו צריכים לזה, כי ידעתי בבירור כי בהיותי אצל מו"ח ז"ל במעהררין שגם שם לא הלכו במלבושי פריצות כזה ח"ו וכפי ששמעתי אז לא נמצאת בכל מדינת אשכנז שום אשה חשובה לילך בשערות ופאה נכרית רק איזה מנקלי העם פחותי הערך והיו לקלס. ורק בעוה"ר מקרוב נשתרבב המנהג הזה מן האפיקורסים ח"ו לא על זה נאמר שהותר גם לנשי מדינתנו לנהוג כן והאיסור במקומו, והעובר לוקה מהתורה ולכן מדתה"ק אסור לילך אפילו בדבר אחד פריצות כדרך העמים." עכ"ל. לפני כמאה שמונים שנה גזר הצאר הרוסי שר"י על כל נשות מדינתו ללכת בשער מגולה. כתוצאה מכך הלכו אז רוב הנשים פרועות ראש לגמרי עד שכמעט נשתכחה לגמרי תורת כסוי הראש גם מהדורות הבאים. ראה בספר שנות חיים להגר"ש קלוגר (שנדפס בשנת תרט"ז תשובה שטז') שכתב וז"ל: "במדינת רוסיא דהגזירה הוי שם שילכו הנשים בשערות שלהן." עכ"ל. המציאות הנוראה שנוצרה על ידי הגזרות הקשות, כשרוב הנשים בליטא הלכו פרועות ראש לגמרי, דחקה חלק קטן מהאחרונים (שכאמור לא ידעו שההיתר של הש"ג וסיעתו קאי על החצר בלבד) להקל בעניין הזה של הפאה ולפסוק שהעניין שרוי במחלוקת, שהרי אחרי ככלות הכל הש"ג אמת ותורתו אמת. וכיון שחשבו שהש"ג מתיר את הפאות ברה"ר אז בודאי שיש גם צד להתיר, ואם ילכו באותן פאות מכוערות של אז, באותן פאות שלא היו דומות לשער והיו נראות כגוף זר על הראש, זה יהיה הרבה פחות גרוע מהמציאות הנוראה דאז שכמעט כל הנשים הנשואות הלכו פרועות ראש לגמרי (ראה במנחת שבת פד'-כח'). העובדה שבזמן הגזרות שהיו ברוסיה לפני כמאה ושמונים שנה דווקא הנשים היותר צדיקות הן הן היו אלה שכסו את ראשן באותן הפאות של פעם, להבדיל מרוב הנשים דאז שהלכו גלויות ראש, יצרה רושם שהפאה היא כיסוי כשר בהחלט, וגרמה להתפשטותו של "מנהג" זה בדורות הבאים בקרב נשים רבות מאד שענייהן היו נשואות לאותן הסבתות הצדיקות נשות הרבנים ותלמידי החכמים של הדור הקודם שמסרו נפשם כדי לא להיכנע לגזרות. הפיכת היוצרות שהתחילה אז בזמן הגזרות בליטא, שהנשים הצדקניות דווקא הן היו אלו שהלכו בפאות להבדיל מרוב הנשים שהלכו אז פרועות ראש, גרמה להתפשטות מהירה של המספחת גם במקומות נוספים שעיניהם היו נשואות לאותן הצדקניות שהלכו בפאה, כמובא גם בדברי יואל (פ' בראשית) וז"ל: "עכשיו בעוה"ר כבר התירו לעצמם גם פרושים (את הפאה) ונתרבתה המספחת הזאת גם בבתי החרדים, הביטו וראו מש"כ הגאון בעל מחנה לוי שהיה אב"ד בפראנקפורט, שהביד"צ בעירו יצאו בחרם נגד כל אלו הלובשים פאה נכרית, וברור שבימיו לא נמצאו אף יחידים שעברו על החרם, ועכשיו ראו איך ירדו הדורות אחורנית אלף מעלות ועוד יותר." בגלל המציאות המרה דאז שרוב הנשים הלכו בגילוי הראש ממש, נחלש מאד גם קול המחאות של חלק מהרבנים כנגד "מנהג" זה. והעדיפו את הרע במיעוטו, את אותן הפאות המכוערות שנראו כגוף זר על הראש מאשר שילכו ח"ו בגילוי הראש. ועוד מאחר שלאחר השמדת רוב העם על ידי הצורר הנאצי ימש"ו, כששרידי העם היו אז שבורים ורצוצים אודים מוצלים מאש בגוף ובנפש, היה קשה מאד למצוא שידוכים של נשים שיסכימו לכסות את ראשן ברה"ר, ולכן גם אז העדיפו מנהיגי העם שלא למחות, וכפי שהתבטא אז האדמו"ר רבי אהרון מבעלזא זי"ע: שכעת לאחר החורבן אין ברירה ומוכרחים להעמיד בתים בישראל, אבל כאשר העולם יתאושש מהריסותיו יצאו נגד הפאות עם מקלות. וכי עבור אלו הפאות הפרוצות של ימנו כדי שיחטיאו איתן את הרבים מסרו את נפשן אותן הצדיקות שבזמן הגזירות, לכסות את ראשן בפאות שמגרות את היצר אף יותר משערן הטבעי. וכמו שאז לא היה ניתן להביא ראיה שמותר ללכת בגילוי הראש, בגלל שרוב הנשים (ובניהן היו גם נשים של תלמידי חכמים גדולים) לא כיסו כלל וכלל את ראשן, כך גם היום אין זה משנה כלום לעניין ההלכה מה שיש הרבה נשים ההולכות בפאות במראה של שער. בתורה מוזכרים עוד מיקרים שרבים וחשובים נכשלו בשוגג ואף במזיד באיסורים חמורים, כגון בחטא העגל, בשיטים, באיסורי הבמות, ובסיבות שגרמו לחורבן הבית. ועל זה כבר הוזהרנו בתורה הקדושה לא תהיה אחרי רבים לרעות. היום בחסדי השם המרובים לאחר שהתבטלו הגזירות, אין שום תירוץ ללכת בפאה נכרית גלויה ברה"ר, ובמיוחד באותן הפאות הנכריות של ימינו (להבדיל מהפאות של אז) שנראות ממש כמו השער בתכלית היופי ומיוצרות בכוונה על ידי יצרניהם הנכרים למשוך העיניים ולנקר הלבבות של הגברים בהרהורי עבירה. וכל שכן וכל שכן כאשר מדובר באיסור דאורייתא ובהחטאת הרבים! ועל כך יצא גם בשנת תשל"ה כרוז של גדולי הדור והאדמורי"ם (ובכללם הבית ישראל מגור ז"ל, ויבלח"ט הגר"ש וואזנר והאדמו"רים מויז'ניץ ערלוי ביאלא לעלוב ספינקא ועוד) בזה הלשון: "היות כי בעו"הר נפרץ באחרונה שנשים נשואות לובשות פאה נכרית המכשילות ממש כשער, מינים ממנים שונים, לא שערום אבותינו, עד שנראין כפרעות ראש ח"ו, הרינו רואים חובה לעצמנו, להודיע דעת תורתינו הקדושה, כי הדבר אסור מדינא, שאף במקומות שנהגו היתר בפאה נכרית, לא עלתה על הדעת פאות נכריות כאלו, ועברה גוררת עברה". (ראה גם בהקדמה לשו"ת שבט הלוי ח"ב אות כ"ה). וזוהי גם דעתם של גדולי דורנו האחרים מכל החוגים. (ובכללם הרב טוביה וואיס גאב"ד העדה החרדית, הרב עובדיה יוסף, הרב אלישיב, הרב דוד סולביצ'יק, הרח"ק, הרב דוד אבו חצירא ועוד). והעיקר, שכל כולו של "מנהג" חדש זה שהשתרבב בדורות האחרונים על ידי האפיקורסים, והתפשט בגלל הגזרות מתוך בחירת הרע במיעוטו [כמובא בדברי גאב"ד העדה החרדית הרב משה אריה פריינד זי"ע (מובא בהסכמות לספר סוגיא דפאה נכרית) בזה הלשון: "שגם השלטי גבורים ודעימיה לא התירו (את הפאה) אלא בחצר, וגם נתגלה כתב יד מהפמ"ג שחזר בו, ומקומות שהקילו בזה, כידוע שבא מחמת הגזירות והגלויות שעברו עליהן, ובחרו את הרע במיעוטו." עכ"ל,] הוא מנהג של טעות שצריך לבטלו לחלוטין, כדאיתא בשו"ת פני יצחק (של הג"ר יצחק משה ואאבואלעפיא) אהע"ז ח"ו סי' ו' בהתיחס לפאה הנכרית: "דכל מנהג שנהגו בחושבם דליכא איסור וסוברים הם דהוא היתר גמור הו"ל מנהג בטעות וצריך לבטלו מכל וכל כידוע... כתב הרא"ש ז"ל בתשו' כלל נ"ה דמנהג שיש בו עבירה יש לשנות המנהג אפי' הנהיגו גדולים את המנהג... וכ"כ הרדב"ז ז"ל בישנות סי' עג' וצד' משום הרא"ה והריטב"א ז"ל: "דבמנהג להקל אין חוששים לו לעולם ואפי' היה עפ"י גדולים שבעולם כל שנראה שיש בו צד אסור" עכ"ל. הבן איש חי פרשת נצבים שנה ראשונה כתב וז"ל: "ובאמת, אם המנהג הוא יש לו התר על פי תורת ה', הרי זה מנהג טוב ויש לקיימו, דנמצא דרך זה פתוח בידי שמים, אבל אם המנהג הוא הפך תורת ה', ורק פתוח דרך בידי אדם שהתירו לעצמם דבר זה, הרי "מנהג" זה הוא אותיות "גהנם" ואסור ללכת בדרך זה."
יש שהתנגדו למנהג זה{{הערה|ויש לזה כמה טעמים {{מקור|(ראה}} {{מקור|יביע אומר ד יו"ד א$שו"ת יביע אומר ח"ד יו"ד סי' א אות ב}}{{מקור| וש"נ)}}: '''(א)''' חז"ל תקנו כמה תקנות כדי שאשה לא תתגנה על בעלה {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:שבת סד ד$שבת סד:}} {{מקור|בבלי:יומא עח ב$יומא עח:}} {{מקור|בבלי:בבא קמא פב א$ב"ק פב.}} {{מקור|בבלי:יבמות מב א$יבמות מב.}}{{מקור|)}}, ובגילוח הראש יש גנאי גדול לאשה, שהשער מייפה את האשה{{הערה|ויש מי שכתב שמחמת מנהג זה הורגלו חלק מנשות האשכנזים בפאה נכרית ([[הרב מאיר מאזוז]]{{דרוש מקור}}).}}, ואין רצון האדם באשה מגולחת {{מקור|בבלי:נזיר כח א$נזיר כח.|כן}}. '''(ב)''' מחמת "[[לא ילבש]] גבר שמלת אשה" {{מקור|דברים כב, ה|כן}}, אסור לאשה לגלח ראשה כאיש {{מקור|שולחן ערוך אה"ע קפב, ה|כן}}.}}, ובפרט במקום שגברים נוהגים לגלח שער ראשם {{מקור|שואל ומשיב א א סה$שו"ת שואל ומשיב מהדו' א ח"א סי' סה|כן}}.


== '''מחטיאי הרבים אין להם חלק לעולם הבא''' ==
{{הערות שוליים|טורים=כן}}


בש"ע אבן העזר סימן כא' סק' א' כתוב: "צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד ואסור... להביט ביופיה... והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון ליהנות ממנה כאלו נסתכל בבית התורף שלה. ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין." והמ"ב סימן עה' ס"ק ז' כתב וז"ל: "אבל לענין איסור הסתכלות לכולא עלמא המסתכל באשה אפילו באצבע קטנה כיוון שמסתכל בה ליהנות עובר בה בלאו דלא תתורו אחרי עיניכם (במדבר טו'-לט', רמב"ם הלכות תשובה פ"ד ה"ד), ואמרו שאפילו יש בידו תורה ומעשים טובים לא ינקה מדינה של גיהנם... בנוסף ללאו "דלא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" עובר המסתכל גם על הלאו "ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כג'-י'), שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה באשת איש ואפילו מכוערת כדי שלא יבא להרהר בה (ע"ז כ. וע"ז כ:). ולדעת רבינו יונה (משנה יא' בפרקי אבות ג') "המסתכל או המדבר עם אשת איש (כדי להנות) שיהרג ועל יעבור, כההוא עובדה במסכתא סהנדרין (דף עה)." עכ"ל. העולה מזה שמראה יופיה של האשה אסור בהנאה לזרים באיסורי תורה חמורים. הסיבה לכך כתובה במסכת יומא דף עד:' "אמר ריש לקיש טוב מראה עיניים באשה מגופו של מעשה". ולכן "אמר ר' שמעון בן לקיש (בויקרא רבה כג' יב', קאי על הלאו דלאו תנאף) שלא תאמר שכל מי שהוא נואף בגופו נקרא נואף, אלא אף הנואף בעיניו נקרא נואף שנאמר (באיוב כד' טו') ועין נואף שמרה נשף". ומכיון שמראה האשה יכול להוות מכשול חמור מאד להחטיא את הרבים, לפיכך כתב רבינו יונה באגרת התשובה וז"ל: "וצריכה האשה שתהא צנועה ונזהרת מאוד שלא יסתכלו בה בני אדם חוץ מבעלה מפני שהמסתכלים בפניה או בידיה יורדים לגיהנם והיא ענושה על כל אחד ואחד מהם מפני שהחטיאה אותם ולא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה." ובמדרש תנחומא פרשת וישלח ה' כתוב: "ולא תצא לרחוב שלא תכשל עצמה ולא תביא מכשול לבני אדם ונמצאו מסתכלין באשת איש". (ראה שם עוד.) וכן מובא באורחות צדיקים בשער הגאוה: "וגם האשה המתקשטת לפני האנשים בזה היא מדלקת לבם ומכנסת הרהורים בלבם, ובזה ענשה גדול מאד שהיא נותנת מכשול לפני הרבים. ואכן ביומא ט:' ובשבת סב: מובא גילוי העריות שבגללו נחרב בית המקדש הראשון, כגון זה שבנות ציון הנשואות התקשטו והלכו ברה"ר ארוכה בצד קצרה באופן שגרם לגבוה להתבלט ביחס לחברתה ולמשוך בכך את עיני האנשים להסתכל על יופין. ולפי דברי ריש לקיש שאמר במסכת יומא דף עד:' ש"טוב מראה עיניים באשה מגופו של מעשה", מובן היטב מדוע קוראת הגמרא לחוסר צניעות בשם החמור כל כך גילוי עריות, ומדוע נחרב הבית בגלל זה. בנוסף לזה שהיא מחטיאה את הרבים על ידי זה שמתייפה לפניהם ומפתה אותם להסתכל ולהרהר בה, היא גם מקלקלת את היסוד המונח בתכלית בריאתה כבת ישראל, ש"כל כבודה בת מלך פנימה". (במדרש רבה בראשית פרשה יח' אות ב' מובא ששהקב"ה ברא את האשה דווקא ממקום צנוע שבאדם כדי שתהיה צנועה, ועל כל איבר ואיבר שהיה בורא לה היה אומר לה תהא אשה צנועה). בוא וראה את חומרת הביטויים שקראו חז"ל לאותן הנשים המתקשטות ומתייפות ברה"ר כדי שיסתכלו עליהן. רש"י במגילה דף יב.' ד"ה "איהו בקרי" מגדיר מהו נואף ומה היא נואפת וז"ל: "זה נואף וזו נואפת הוא אומר להראות יופיה וגם היא לכך נתכוונה שיהיו מסתכלים ביופיה." רש"י במגילת רות ג'-ו' כתב וז"ל: "אלא אמרה (רות) אם ארד כשאני מקושטת הפוגע בי והרואה אותי יאמר שאני זונה ולפיכך ירדה בתחילה הגורן ואחר כך קשטה את עצמה." (ראה גם ברמב"ם אישות יג' - יא'.)
[[קטגוריה:גילוי עריות]]
יש כאלה שחושבים בטעות שמכיוון שהאשה צריכה להתנאות בפני בעלה מותר לה ללכת כך ברשות הרבים. ועל כך כתב רבינו הח"ח בספרו גדר עולם בתחילת פרק ד' וז"ל: "ואל יטעה אותה היצר שתינצל מן הדין מפני שהיתה צריכה להתקשט עצמה לפני בעלה שלא תתגנה עליו, כי באמת זוהי טעות דזהו שייך רק בביתה לבד ולא בשוק." עכ"ל. (יסוד זה מובא שם עוד מספר פעמים נוספות.)  ולכן כתב הפלא יועץ (בערך מחשבה) וז"ל: "ועל אחת כמה וכמה צריכה האשה להיזהר בזהירות יתרה שלא להכשיל את האחרים, כי האשה ההיא תשא את עוונה, והיא נוטלת חלק בראש, כי המחטיא את חברו הוא רע ומר יותר מההורגו, ולכן תזהר שלא תצא מקושטת בפני אנשים."
[[קטגוריה:צניעות]]
בנוסף להחטאת הרבים בגירוי היצר ובהרהורים רעים שגורמת על ידי הליכתה בפאה נכרית ברה"ר ובכלל זה עוברת גם על הלאו דלפני עור (ויקרא יט'-יד' ראה הגר"י פערלא עשה צו'), ובנוסף לזה שהיא עוברת על הלאו דפריעת הראש שגם הוא מדאוריתא, וגם על האיסור דלא תקרבו לגלות ערווה (מ"מ איסורי ביאה כא'-א'), ועל מנהגי הצניעות של בנות ישראל הנקראים דת יהודית, ועוד שמקלקלת לעצמה את יסוד בריאתה (כמובא במדרש רבה בראשית פרשה יח' אות ב'), בנוסף לכל אלו היא עוברת גם על איסור דאורייתא נוסף של "בחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח'-ג'). מובא בש"ע יורה דעה קעח'-א' וז"ל: "אין הולכים בחוקות העובדי כוכבים ולא ילבש מלבוש המיוחד להם". והרמ"א שם מבאר "וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשם פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים" עכ"ל. שהרי ידוע ומפורסם שהירודות ביותר בין הגויות לובשות פאות נכריות ברה"ר למטרות פריצות וניאוף. (בשו"ת תפארת בנים סימן ב' לבעל הדרכי תשובה בדברי יואל בראשית ובחקל יצחק סימן פא' מובא במפורש שהלובשות פאות ברה"ר עוברות גם על בחוקותיהם.) ולכן גם אם היה אולי איזה שהוא צד ללמד כף זכות על "מנהג" זה של הליכה בפאה נכרית גלויה ברה"ר, אזי ודאי שזה היה שייך אך ורק באותן הפאות כגון אלו שהיו אז בזמן הגזירות לפני כמאה ושמונים שנה, שהיה ניכר היטב שהן גוף זר, אינן דומות לשער אינן מיפות את האשה, ולכן אינן מכשילות את הרבים, וגם אז זה היה רק במצב של חוסר ברירה אחרת מפני הסכנה הגדולה בגלל הגזירות של הצאר הרוסי ומתוך בחירת הרע במיעוטו, כמו שכתב גם הראב"ד בנימין ראבינאוויטש זי"ע (בהסכמתו לספר דת משה וישראל) וז"ל: "הנה מנהג חבישת פאה נכרית ברה"ר, חדרה ונתפשטה בתוך ישראל קדושים לפני כמאה וחמישים שנה, באשמת הצאר הרוסי שגזר על ישראל לשנות לבושם ולצאת בנות ישראל פרועות ראש...על כן במצב של לית ברירה בחרו את הרע במיעוטו. גם לאחר שבטלה הגזירה נשאר המנהג מאחר שהתרגלו לזה וכך נמשך הדבר בדורות שאחריהם עד שנשתכח מקור המשחת למנהג זה." עכ"ל. להבדיל מהפאות של אז, הפאות שבימנו מיוצרות בכוונה על ידי היצרנים הנכרים למשוך העיניים ולנקר הלבבות של הגברים, ומיפות מאד את הנשים באותו הקישוט שנאסר על ידי תורתנו הקדושה, ועוד הרבה יותר מאשר שערותיהן הטבעיות. ולכן הן מושכות מאד גורמות לגירוי היצרים "מכשילין אנשים ומחטיאים רבים בהרהורי עבירה שקשין מעבירה". וכדי להבין את חומרת העוון שיש בו החטאת הרבים נעתיק את דברי הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ג' סעיף ו' שכתב שם וז"ל: "ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונים על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים המינים...ומחטיאי הרבים" עכ"ל. ובסוף סעיף י' שם כתב הרמב"ם וז"ל: "ומחטיאי הרבים כיצד, אחד שהחטיא בדבר גדול כגון ירובעם וצדוק ובייתוס, ואחד שהחטיא בדבר קל ואפילו לבטל מצות עשה ... או שהטעה אחרים." עכ"ל. (ראה עוד בש"ע סימן שז' סעיף טז' ובמ"ב שם שאפילו המדפיסים והמוכרים ספרים שיש בהם גירוי היצר הם גם בכלל מחטיאי הרבים, ועוד כתב שם עליהם וז"ל: "אמרו חז"ל גדול המחטיא לאדם יותר מן ההורגו שההורגו הוא רק בעוה"ז והמחטיאו הוא גם בעוה"ב".) הספרי בדברים כג'-טו' כתב וז"ל: "[כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איבך לפניך ןהיה מחניך קדוש] ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך מלמד שהעריות מסלקות את השכינה". והרמב"ם בפרוש המשניות שלו על מסכת אבות פרק א' משנה יז' הביא תוספתא וז"ל: "על ג' דברים נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעה"ב, עבודת כוכבים גילוי עריות ..." עכ"ל. (וכאמור לעיל, ביומא ט:' ובשבת סב: הגמרא מונה בין העוונות שגרמו לחורבן בית ראשון את העובדה שהנשים הלכו אז ברה"ר באופן שמשך את האנשים להסתכל על יופיין, והגמרא שם קוראת לזה גילוי עריות.) ולכן בחסד לאלפים (או"ח ג-ד') מובא ש:"כמעט כל עונש האשה בעולם הזה ובעולם הבא וזכייתה לעולם הבא תלוי בזה בצניעות." עכ"ל. ולגבי (מה שהובא קודם ברמב"ם בשם התוספתא) הפירעון בעולם הזה כתב התשובה מאהבה ודבריו הובאו גם גם בשו"ת חקל יצחק וז"ל: "ועוון זה (הפאה הנכרית) מביא מגפה ר"ל כי מגפה ר"ת "מפני גלוי פאת הנשים". גם הבית אהרון מקארלין זי"ע והאדמו"ר מסקועלן שליט"א אמרו שהמחלה הידועה ל"ע מתפשטת בעולם כפי מדת התפשטות הפאה הנכרית. כי הסימן החיצוני הבולט של המחלה הנוראה הזאת היא נשירת השער, והוא מדה כנגד מדה על שלא מכסים את השער כראוי (מובא בספר הכתר והכבוד לחי עולמים). וכנראה שזו היא גם כוונת רש"י בישעיה ג' פסוק כד' וז"ל: "מקום שהיו עושות בו המעשה האמור למעלה (שם בפסוק טו') הלוך וטפוף תלכנה (ושם בפסוק טו' פירש רש"י "שהיו קושרות פיאות נכריות"), והוא בגובה הראש, שם תהיה מעשה קרחה, מכה המקרחת את הראש." הלחמי תודה (בנו של בעל ההפלאה זי"ע, מובא גם בברך את אברהם להגר"א פלאג'י) כתב וז"ל: "שיצא הכרוז בבה"כ מפי כבוד אאמ"ו הגאון זצלה"ה (בעל ההפלאה) בצירוף שני בתי דינים יצ"ו בחרם על לבישת נשים בפאה נכרית...והנה ענין חרם (כנגד הפאה) הוא שנכנס כח עונש החרם ח"ו ברמ"ח איברים והיאך שייך להפסיד רמ"ח איברים בשביל גילוי שערות ". והרב הקדוש רבי בונים מאוטווצק זי"ע אמר פעם כחמישים שנה לפני השואה הנוראה: "הנני רואה שהחלה להתפשט פריצות של לבישת 'פעל' (כעין חתיכת עור של כבש עם מעט צמר שהי' דבוק לעור והניחו אותה בקצה המטפחת במקום שערות) דעו לכם שאם לא יעצרו פרצה זו, יבוא יום ויתחילו הנשים ללבוש ר"ל פיאות הדומות לשיער ואז יקום גוי ויחריב את העולם וישמיד היהודים רח"ל" עכ"ל. והסוף המר ידוע לכולם.
[[קטגוריה:נישואין]]

גרסה אחרונה מ־21:14, 7 בפברואר 2022
Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: כתוב בסגנון לא מתאים לאתר ויקישיבה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שימו לב! הנכתב בויקישיבה הינו להרחבת ידע בלבד ואינו בא לפסוק הלכה.
אין לפסוק למעשה על פי הנאמר באתר ויקישיבה מבלי להיוועץ במורה הוראה מוסמך!


כיסוי ראש לנשים הוא חיוב ההלכה לאשה נשואה לכסות ראשה.

מקור[עריכה]

בגמרא (כתובות עב.) מבואר שיש איסור לאשה שלא לצאת לרשות הרבים או לשוק וראשה פרוע. מקור איסור זה הוא בפסוק העוסק באשה סוטה (במדבר ה, יח): "וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה' וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה...".
רש"י במקום (ד"ה אזהרה) מסביר שני פירושים כיצד נלמד דין זה מהפסוק[1]:

  1. הסיבה שהכהן פורע את ראש הסוטה הוא בכדי לְנַוֶל, לגנות ולבזות אותה, מידה כנגד מידה כמו שהיא עשתה, בכדי להתנאות בפני הבועל[2].
  2. מזה שהכהן פורע את ראש האשה - סימן שעד כה הוא היה מכוסה. נשמע מכאן ש"אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש". ורש"י מוסיף: "וכן עיקר" (כמו הפירוש השני).

שער האשה אף מוגדר: "ערווה"[3] (ברכות כד.), ואסור לגבר לראות שער אחת מכל העריות (שו"ע אה"ע כא, א).

תוקף[עריכה]

דאורייתא או דרבנן? עשה או לא תעשה? מתרי"ג מצוות או לא?

טעם חיוב כיסוי הראש[עריכה]

בספר תרומת הדשן (סי' י) כתב שאיסור גילוי הראש של נשים נשואות ברשות הרבים "איננו אלא משום פריצות דגברי"[4] (- פריצות של האנשים), ובזה נימק את טעם הדין שמותר לאשה לגלות את שערה בחצר (כתובות עב:), מפני שלא מצויים בה גברים[5].

ויש מהאחרונים שכתבו שיסוד החיוב לכסות הראש הוא גזירת הכתוב ולא מחשש שמא יגרמו הרהורי עבירה לגברים(דרוש מקור). והביאו כמה ראיות לדבריהם:

  1. דעת רבים מהפוסקים שבתולות אינן צריכות לכסות את ראשן. ואם חיוב כיסוי הראש לנשים הוא מחמת הרהור הגברים - "איזה שׂכל והגיון יאמר שבשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של קידושין לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש?"[6] (הרב שלום משאש, בספרו שו"ת שמש ומגן ח"ב אה"ע סי' יז, וכעי"ז בשו"ת תבואות שמש אה"ע סי' קלח ד"ה והנה אם באנו; ועוד).
  2. יש מהפוסקים שכתבו שבזמנינו שנהגו נשים נשואות לצאת לרשות הרבים בלי כיסוי ראש שלא כדין, אין איסור לקרוא כנגדן קריאת שמע (ראה שו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סי' יג, ובמקורות שהובאו שם). "וזה ראיה גמורה שאין כאן הרהור" (הרב משאש בשו"ת תבואות שמש, שם).

ראיות ממקור החיוב[עריכה]

רבי אברהם (בר צבי הירש) תאומים בספרו שו"ת 'חסד לאברהם' (מהד' תנינא, ח"ב, אה"ע סי' פז, דף לח., ד"ה ואולם אחר[7]) למד מפירושו הראשון של רש"י שיש לאסור כיסוי הראש ע"י פאה נכרית, וזאת משום שלפירוש זה שורש האיסור של פריעת הראש הוא מחמת הפריצות שיש בהתקשטות והתנאות האשה בשערה לפני גברים[8]. כל זה לפירוש הראשון של רש"י, אך לפירוש השני של רש"י יתכן שחיוב האשה שלא לצאת פרועת ראש הוא גזרת הכתוב, ולא מחמת הפריצות וההתקשטות בפני בני אדם. והחסד לאברהם מאריך להוכיח שפירושו הראשון של רש"י הוא העיקר בש"ס.

מאידך, רבי יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג[9]) כתב לדייק מדברי רש"י בפירושו הראשון - פירוש הפוך לחלוטין: שמטרת כיסוי הראש היא כדי שלא תהיה מנוולת ומבוזה[10]. והוסיף שאף הפירוש השני לא חולק בזה על הפירוש הראשון. ובהמשך (עמ' שפז[11]) מאריך להביא ראיות לדבריו.

האם החיוב לנשים נשואות בלבד או גם לרווקות?[עריכה]

רבים מהפוסקים כתבו שבתולות אינן צריכות לכסות ראשן, ויכולות אף לפרוע את שערן ולצאת עם שיער פזור. הדבר נלמד מכך שהותר לקרוא קריאת שמע מול שיער הבתולות (שו"ת יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה אות ב, וכפשטות השולחן ערוך או"ח עה, ב), אך יש חולקים (אף בדעת השולחן ערוך) וסוברים שצריכות לכסות ראשן (היעב"ץ על השו"ע שם).

וי"א שאסור לרווקות לצאת בשער פזור (מגן אברהם שם, מובא גם במ"ב עי"ש[12]).

גרושות ואלמנות[עריכה]

על פי שורת הדין, גם נשים שהיו נשואות בעבר חייבות בכיסוי ראש(דרוש מקור). אולם מפאת הצורך של גרושות ואלמנות צעירות להתחתן מחדש, יש רבנים שהתירו לנשים אלו ללכת ללא כיסוי ראש(דרוש מקור), וכך אכן נוהגות רוב הגרושות והאלמנות בציבור הדתי לאומי‏‏[13].

המקום המחוייב בכיסוי הראש[עריכה]

בית; חצר; רשות הרבים

סוג כיסוי הראש[עריכה]

בהמשך הגמרא (כתובות עב:) מובא שמותר לאשה לצאת מחצר לחצר דרך מבוי כשלראשה קלתה (יש מפרשים[14]: סל שנהוג לסחוב על הראש, ויש בו בית קיבול כלפי מטה לכיוון הראש - כדי שיישב טוב, וכלפי מעלה - להכניס בתוכו פשתן ודברים נוספים; ויש מפרשים[15]: מטפחת) בלבד‏[16].

מדין דת יהודית (מנהג שנהגו בו בנות ישראל, שאין חובתו מפורשת בתורה[17] וחיובו מדרבנן[18]) אסור לאשה לצאת לרשות הרבים או לשוּק כששערה מכוסה ע"י קלתה בלבד, ונחלקו הראשונים בטעם הדבר:

  • יש אומרים שהטעם שאסור לצאת לרשות הרבים כשלראשה קלתה בלבד הוא מחמת ש"אי אפשר שלא יראו שערותיה בין הנסרים" (שיטה מקובצת שם. בשם רש"י מהדורה קמא). לשיטה זו מותר לאשה לצאת לרשות הרבים או לשוק כשלראשה מטפחת ראש או כובע המכסה היטב את שערה.
  • ויש אומרים שהטעם הוא מפני שצריכה האשה "שיהיה עליה רדיד (- צעיף[19]) החופה את כל גופה כמו טלית" ו"לא תצא אשה בשוק בכִפה (- מטפחת) שעל ראשה בלבד" (רמב"ם פי"ג מהל' אישות הי"א; ופכ"ד הי"ב; ועוד). וכן פסק בשולחן ערוך (אה"ע קטו, ד).
    וכתב בשו"ת באר שבע (סי' יח) שלשיטה זו אין די במטפחת ראש או כובע או פאה נכרית המכסים היטב את כל השערות, אלא יש צורך בכיסוי נוסף - רדיד, [המכסה את הראש וחלק מהגוף(דרוש מקור)- כפשטות לשון הרמב"ם הנ"ל[20], כדי שלא תראה צורת השְׂערות[21]]. וכן פסק המשנה ברורה (ביאור הלכה סי' עה): "לילך בשוק וחצר של רבים לכולי עלמא אף אם תלך במטפחת לבד לכסות שערה - מיקרי עוברת על דת יהודית עד שתלך ברדיד מלמעלה".
    ויש המפרשים ששיטה זו איננה חולקת על קודמתה באופן עקרוני, ואף לשיטה זו האיסור לצאת במטפחת הוא דווקא במטפחת שיש בה נקבים ורואים מקצת משערה (ב"ח שם סוף ס"ק א) או במטפחת שאינה מכסה את השער במלואו(דרוש מקור), אך במטפחת ראש אטומה או בפאה נכרית המכסה היטב את כל השער - מותר לצאת לשוק או לרשות הרבים, אף לשיטה זו (שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' מח).

בזמנינו פשט המנהג אצל כמעט‏[22] כל הנשים[23], ואף אצל נשים יראות שמים וצדיקוֹת, להסתפק בכיסוי ראש אחד, ולא ללבוש רדיד נוסף, ולא מחו בידם חכמים. ונחלקו חכמי דורנו בטעם הדבר:

  • יש שכתבו שייתכן שטעם הדבר מפני שהמנהג כדעת הפוסקים שאין צורך בשני כיסויים[24], ודי בכיסוי אחד אטום שלא רואים דרכו כלל את השער, והרדיד נצרך רק בכדי לכסות את השער היטב.
  • ויש שכתבו שטעם הדבר מפני שחיוב דת יהודית תלוי במנהג בנות ישראל הכשרות, ואם נהגו כל הנשים להסתפק בכיסוי אחד - מנהג חדש מבטל את הישן, והן רשאיות לעשות כמנהגן, ובלבד שלא תצאנה פרועות ראש, שאיסור זה מדאורייתא[25]. ויש שפקפקו בזה‏[26].

פאה נכרית[עריכה]

ערך מורחב - פאה נכרית

פאה נכרית היא כיסוי לראש דמוי שיער, עשוי משיער אנושי טבעי או משיער סינתטי. ונחלקו הפוסקים האם כיסוי כזה מועיל לענין חיוב הנשים לכסות את ראשן עפ"י דין תורה.

בשלטי הגבורים[27] כתב, שנראה להתיר לנשים נשואות לצאת בפאה נכרית, והביא ראיות לדבריו. אולם לעומתו רבי יששכר בער איילנבורג בשו"ת באר שבע (סי' יח) האריך לדחות דברי השלטי הגבורים, והביא שגם רבי יהודה קצנלבויגן חלק על דברי שילטי הגיבורים.

במהלך הדורות הצטרפו פוסקים רבים לכל אחת משתי שיטות אלו. גם בדורנו יש מהפוסקים האוסרים חבישת פאה נכרית, יש המתירים זאת, ויש שאף ממליצים על פאה נכרית ככיסוי הראש המועדף בדורנו.

גירושי אשה שלא מכסה ראשה[עריכה]

אמירת דברים שבקדושה מול שער אשה[עריכה]

מנהג גילוח השער לנשים נשואות[עריכה]

יש עדות בקרב האשכנזים, בעיקר מיוצאי הונגריה וגליציה‏[28], הנוהגות לגלח את כל שער הראש של הנשים הנשואות(דרוש מקור). הרקע ההיסטורי לתקנה זו, מתי נוסדה וע"י מי, איננו ברור לחלוטין‏[29], ויש מי שכתב שהדבר תוקן ע"י ועד ארבע ארצות (שו"ת דברי יציב אה"ע סי' לח).

בטעם המנהג ישנם כמה הסברים‏[30]:

  • חשש חציצה בטבילה‏[31].
  • חשש סחיטה בטבילה בשבת‏[32].
  • חשש שחלק מהשערות יתגלו בחוץ‏[33] (וע"פ הקבלה‏[34] גם בבית).
  • טעם המנהג מסתרי תורה.

יש שהתנגדו למנהג זה‏[36], ובפרט במקום שגברים נוהגים לגלח שער ראשם (שו"ת שואל ומשיב מהדו' א ח"א סי' סה).

הערות שוליים

  1. ↑ וראה במאירי שם (במשנה) שפירש שהלימוד נעשה מדין בלשון הפסוק: "וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה" - זאת ולא אחרת.
  2. ↑ דברים דומים נמצא במדרש אגדה (הוצאת ר"ש בובר, נשא, פרק ה סי' יח), וכן בתרגום יונתן, פירוש הטור הארוך ותולדות יצחק (להרי"צ קראו) במקום.
  3. ↑ להשלכות עניין זה לגבי קריאת שמע ותפילה - ראה בערך: שער באשה ערווה.
  4. ↑ ישנם מקורות נוספים בדברי הראשונים והאחרונים שפריעת השער היא "פריצות", כפי שהובא במאמר מאת הרב אברהם ליפשיץ. אולם יש שהעירו (ראה בתגובה לדבריו, ובפרט בסעיפים ד, ו, יא-יב, יד; ועוד) שבמקורות אלו לא מבואר שהוא טעם חובת כיסוי הראש, אלא שההולכת בשער מגולה הוא "פריצות", ואפשר לפרש שזה מחמת שמשנה מהנוהג, וכל שינוי מהנוהג יש בו חוסר צניעות; אך אין זה עיקר טעם חובת כיסוי הראש (והביאו ראיות לדבריהם, בכוונת הראשונים הנ"ל). ולכן במקומות שנפוץ המנהג ללכת בפאה נכרית או אפילו בשר מגולה, לא שייך בזה "פריצות" (לביאור זה), אע"פ שייתכן שיש לאֳסרו מטעמים אחרים (שער מגולה - מגזרת הכתוב, ופאה נכרית - מדרבנן לחלק מהפוסקים).
  5. ↑ פשטות לשונו מורה שהכוונה שלא מצויים בה גברים בדרך כלל, ולכן, מן התורה מותר אף אם רואים אותה גברים בודדים.
  6. ↑ ראה בפורום 'לדעת' שהובאו שתי תשובות לקושיא זו:
    1. אשת איש איסורהּ חמור יותר, ולכן החמירה תורה ג"כ יותר וחששה שמא יבואו להרהר בשְׂערה, מה שלא חששנו לו גבי פנויה.
    2. עוד אפשר לתרץ שהרהור הוא תוצאה של העובדה שהוא אסור עליה ואינו יכול לשאת אותה ו"מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ" (משלי ט, יז).
    יש לציין שהרב עזריאל הילדסהיימר נשאל על טעם ההיתר לבתולות לצאת פרועות ראש, והשיב: "ליכא קושיא, דהרהור תלוי באיסור, ו'מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ' (משלי ט, יז), ומשום דמותר לבתולות - לילך, על כן ליכא איסור בזה" (שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר ח"א או"ח סי' ח). ובפשטות דבריו משמע שסובר כדברי הרב משאש הנ"ל.
  7. ↑ והובאו דבריו בתמצית בשו"ת יביע אומר (ח"ה אה"ע סי' ה אות ה).
  8. ↑ מעניין לציין, שיש שהביאו שבשו"ת יביע אומר (ח"ד אה"ע סי' ג אות א) הביא שני הסברים לפירוש הראשון של רש"י: (א) מחמת שפרעה ראשה להתנאות בפני הבועל - לכן מבזים אותה בפריעת ראשה (וראה במדבר רבה פרשה ט סי' טז). (ב) מחמת שכיסתה ראשה בשיראין נאים בכדי להתנאות על בועלה (ראה סוטה ח:), הכהן היה מנוולה ע"י פרוע ראש - מידה כנגד מידה. ומכיון שנחשב לניוול - סימן שאסור (וראה תוס' רי"ד שם).
    המעניין, שהפירוש הראשון שהביא הוא פירוש ה'חסד לאברהם' שהובא בפנים; והפירוש השני - הוא קרוב מאד לפירוש הרב יצחק עבאדי המובא בפנים להלן.
  9. ↑ מובא בפורום 'לדעת' וכן בקישור ע"ש.
  10. ↑ וזה לשונו: "...מפורש יוצא מרש"י [הנ"ל], שעניין כיסוי הראש באשה הוא כדי שלא תיראה מנוולת... וכן כתב בתוס' רי"ד שם: 'אי נמי בסוטה שעושים כן כדי לנוולה', אלמא ניוול הוא לאשה לצאת בפירוע ראש.
    ועוד מבואר בסוטה ט. שסוטה נענשת מידה כנגד מידה, ואיתא שם: היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה וכו'. וצריך ביאור, שאם נראית נאה בשערה לנואף, אם כן זה לא ניוול, ובגמ' כתוב: לפיכך הוא סותר את שערה כדי לנוולה.
    והדברים פשוטים לענ"ד, דוודאי השערות כמות שהם באשה נראים כניוול, אבל כשעשויים קליעות היא נראית נאה, ולכן כיוון שקילעה שערה לנואף, הכהן סותר שערה כדי שתתנוול. ואם לא היו שערותיה קלועות כשבאה לכהן, הוא רק צריך לגלות ראשה ומתנוולת, ואם שערותיה היו עשויות קליעות, הוא גם סותר קליעתה כדאיתא בגמ'.
    ולכאורה צ"ע, דאם הניוול הוא בראש מגולה ושיער פרוע בלי קליעות, מניין לנו שצריך כיסוי הראש אם יש לה קליעות. וצריך לומר שהתורה על הרוב תדבר, ורוב פעמים היא נראית מנוולת מפני שראשה פרוע בלי קליעות. וכיוון שציוותה התורה לכסות השיער, אסור לגלותו גם באופן שקלעה את שערה יפה, שאין בזה ניוול, דכך היא גזירת הכתוב..."
    ויש להעיר שדבריו מחודשים מאד, ובפשטות, אף שישנם חלקים מאד נאים בגוף האשה - גילוייָם בחוץ הוא ביזוי לה (ראה הושע ב, ה, ובמפרשי הפשט שם). וכפי הנראה כך סבר ה'חסד לאברהם' הנ"ל. יצויין ששני הכיוונים היסודיים הללו (שאסור פריעת הראש נועד להצניע יופי האשה מחשש להרהורי עבירה; שאסור פריעת הראש נועד למנוע את ניוול האשה) הובאו בהערה לעיל מדברי היביע אומר.
  11. ↑ והובאו דבריו בקצרה בפורום 'לדעת'.
  12. ↑ וראו עוד אנציקלופדיה תורנית 'דעת', ובמקורות שהובאו שם; וכן בספר 'גן נעול', הרב שלמה אבינר, ירושלים תשמ"ה, עמ' 35-36,52,54.
  13. ↑ ‏שיער וכיסוי ראש בקרב נשים במגזר הדתי לאומי‏.
  14. ↑ רש"י שם ד"ה קלתה.
  15. ↑ רמב"ם (פכ"ד מהל' אישות הי"ב). וראה להלן שלשני פירושים אלו ישנה השלכות להלכה.
  16. ↑ ויש שנימקו זאת בכך ש"אין שערותיה נראים כל כך לבני מבוי בין הנסרים" (שיטה מקובצת שם בשם רש"י מהדורה קמא).
  17. ↑ ראה רש"י כתובות עב. ומאירי שם ועוד.
  18. ↑ ראה בספר 'גן נעול' הנ"ל, עמ' 32 הערה 3, ובמקורות המצוינים שם. וראה גם להלן בסוף הפסקה ובהערות.
  19. ↑ הגהות מיימוניות (ס"פ כד מהל' אישות אות ו); הרב מברטנורא, כלים פכ"ט מ"א; שכל טוב (בובר) בראשית כד, סה; ועוד.
  20. ↑ ראה בפורום 'לדעת': "הבאר שבע מדגיש שיש ללכת בשני כיסויים גמורים, אחד על השני. שלא לדבר על השו"ע ורמב"ם, שהצריכו רדיד, והרמב"ם כתב שזהו רדיד החופה את כל גופה, יחד עם הראש, כמו הרעלות שנהוגות כיום בסעודיה..."
  21. ↑ כך הסביר הרב ניסים קרליץ (חוט שני, אה"ע סי' כא ס"ב, עמ' נד, ד"ה ונראה): "ונראה דהא דבעינן ב' כיסויים לשיער שבראשה, דהיינו מלבד הקלתה שעל ראשה בעינן נמי רדיד עליה, אין פירושו דיש דין שיהיו שערותיה מכוסים בב' כיסויים, אלא הפירוש דבכיסוי אחד נראה עדיין צורת השערות, ובזה סגי לדת משה, אבל דת יהודית היא שלא יראה אף צורת השערות, אף שהן מכוסות, ולכן אם יש עוד כיסוי עליהם לא נראה גם צורת השערות". (מובא בפורום 'לדעת')
  22. ↑ אך הרב בנימין זילבר מציין ששמע שבירושלים יש משפחות שנשותיהן מקפידות ללבוש רדיד (שו"ת אז נדברו ח"י סי' כח, סוף עמ' פ במוסגר). ואף בתקופתנו יש נשים החוזרות ללבוש שאל.
  23. ↑ מדובר על נשים מארצות מוצא שונות: מעדות המזרח ומעדות אשכנז, מחוגים וממגזרים מגוונים.
  24. ↑ וראה 'גן נעול' הנ"ל, עמ' 35 ובהערה 16, ועמ' 52 הערה 3.
  25. ↑ שו"ת יביע אומר (ח"ד אה"ע סי' ג אות ב) ושו"ת שמש ומגן ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21253&hilite=6343ccde-9e72-45fe-b3b0-ffed79d78c65&st=%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%93&pgnum=271 ח"ב אה"ע סי' טז, עמ' רמט, ד"ה וקודם כל אשיב]; מובא בספר חן וכבוד עמ' קסג)
  26. ↑ שו"ת אז נדברו ח"י סי' כח, סוף עמ' פ: "ואני נבוך כעת מאד במה מתקיים בימינו המנהג של רדיד... ויתכן שכיון שעיקר דת יהודית הוא משום מנהג - אם אין המנהג כן מתבטל הדין גם לדיני אבן העזר, וצע"ג בזה, דמסתבר מאד דאפי' אם נאמר דלענין כתובה נשתנה ההלכה אבל לא מה שנוגע לצניעות עצמה"
  27. ↑ שלטי גיבורים שבת (דף כד ע"ב) לדפי הרי"ף; עין משפט נזיר כח:
  28. ↑ למשל, ראה דברי הרב משה שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ב סי' תרצב דף תקנז, ד"ה וביותר הנה) שכתב: "וביותר הנה יש מחוזות ובמיוחד באונגרין וגאליציה שהאשכנזים לא הסתפקו בכיסוי שער ראשן, אלא דקדקו גם שמיד אחר החתונה יגלחו הנשים את שערות ראשן לגמרי... וכן נהוג ומקובל ביישוב הישן בעיה"ק ירושלים, אבל הספרדים לא נהגו כן... וכן באשכנז, רוסיה וליטא לא שמעו מעולם מהאי מנהגא כלל".
  29. ↑ ראה בשו"ת משנה הלכות שם, וכן בפורום אוצר החכמה ובפורום ספרים וסופרים. וראה במקורות המוזכרים בהערות להלן.
  30. ↑ ראה שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' ג; שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' קט ושם ח"י סי' פא אות ח; שו"ת להורות נתן חי"א סי' קה; שו"ת ראש אליהו אה"ע סי' ח; הגיוני הפרשה, בראשית עמ' שסב ואילך.
  31. ↑ יש שפקפקו בחשש זה (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' פ ושו"ת יביע אומר ח"ד יו"ד סי' א אות ב).
  32. ↑ העמק שאלה (פרשת אחרי, שאילתא צו אות ז, בתו"ד): "...ובאמת בזמן הפוסקים האחרונים ז"ל הנהיגו הנשים לגלח שערן, ולהכי הקילו בדבר לטבול בשבת". הובאו דבריו במנחת יצחק שם וכן בשו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' תיט, חי"ב סי' צה וחי"ג סי' קמב).
  33. ↑ למשל, ראה דברי הרב משה שטרנבוך שם (תשובות והנהגות ח"ב סי' תרצב דף תקנז, ד"ה וביותר הנה) שכתב: "יש מחוזות ובמיוחד בהונגריה וגאליציה שהאשכנזים לא הסתפקו בכיסוי שער ראשן, אלא דקדקו גם שמיד אחר החתונה יגלחו הנשים את שערות ראשן לגמרי, ואמנם לא מצאנו לזה שום מקור מן הדין, אבל עיקרו כגדר וסייג, שחששו שאם לא יגלחו עלולים לגלות מקצת שערות, וע"כ קיימו וקיבלו עליהם ועל זרעם לצניעות יתר לגלח השערות לגמרי..."
  34. ↑ ראה משנה ברורה (סי' עה ס"ק יד): "ובזוהר פרשת נשא (קכה:) החמיר מאוד שלא יתראה שום שער מאשה, דגרמא מסכנותא לביתא, וגרמא לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וסטרא אחרא לשרות בביתא, וכ"ש אם הולכות בשוקא כך, ע"כ בעאי איתתא דאפילו קורות ביתה לא יחמון שערה חדא מרישאה, ואי עבדית כן מה כתיב בניך כשתילי זיתים מה זית וכו' בנהא יסתלקון בחשובין על שאר בני עלמא ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכל ברכאן דלעילא וברכאן דלתתא בעותרא בבנין ובני בנין עכ"ל בקיצור".
  35. ↑ ויש מי שכתב שמחמת מנהג זה הורגלו חלק מנשות האשכנזים בפאה נכרית (הרב מאיר מאזוז(דרוש מקור)).
  36. ↑ ויש לזה כמה טעמים (ראה שו"ת יביע אומר ח"ד יו"ד סי' א אות ב וש"נ): (א) חז"ל תקנו כמה תקנות כדי שאשה לא תתגנה על בעלה (שבת סד: יומא עח: ב"ק פב. יבמות מב.), ובגילוח הראש יש גנאי גדול לאשה, שהשער מייפה את האשה‏[35], ואין רצון האדם באשה מגולחת (נזיר כח.). (ב) מחמת "לא ילבש גבר שמלת אשה" (דברים כב, ה), אסור לאשה לגלח ראשה כאיש (שולחן ערוך אה"ע קפב, ה).
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=כיסוי_ראש_לנשים&oldid=156297"