יהדות מנאוס

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יהדות מנאוס בברזיל היא קהילה בת 200 משפחות. הרב אליהו בירנבוים ראש מכון שטראוס עמיאל בקר בעיר ומתאר את תולדות הקהילה ‏‏[1]. בעיר קיים בית כנסת אחד "בית כנסת בית יעקב - רבי מאיר". בית הכנסת התארגן, לאחר שהתאחדו מתפללי שני בתי הכנסת שהוקמו בעיר: בית יעקב משנת 1928 ובית מאיר שנוסד לאחר מכן. הנוסח הוא של יהודי מרוקו הספרדית. תפילות מתקיים רק בשבת. לקהילה בית ספר יהודי "יעקב אזולאי" הפתוח יומיים בשבוע ל-70 תלמידים ובו לומדים יהדות ועברית .

אתר יהדות ברזיל מציע לא לבקר בעיר זו ללא הדרכה מאורגנת.

ספר התורה

בבית הכנסת יש ספר תורה אשר לפי המסורת הובא עוד מפורטוגל והוא בן 400 שנה. בירנבוים, יחד עם מומחים, בדק את ספר התורה ואכן הגיע למסקנה כי הוא "בעל כתב ספרדי ולא צפון אפריקאי ומועד כתיבתו בסוף המאה ה-16". בית התפוצות בקש לקבל את ספר התורה לתצוגה ונענה על-ידי נשיא הקהילה חיים בן-שימול כי "אצלנו ספר התורה הוא לב ליבה של הקהילה היהודית".

הסידור "נר ראש השנה"

אתר אומדיה מוסר על סידור תפילה מיוחד במינו הוצא השנה עבור יהודי האמזונס בצפון הברזיל. סידור זה, לראש השנה, הוא בעל המאפיינים הייחודיים לקהילה יהודית זו. שם הסידור "נר ראש השנה" הוכן ע"י מויזס אלמסקאני (Moyses Elmescany) ודויד זלגאדו (Salgado). הוא כולל את התפילות והמנהגים של יהדות ספרד, והוא מבוסס על הסידור שהביאו עמם יהודים ממרוקו, שהיגרו לצפון ברזיל לאזור האמזון, במאה ה-19. הסידור כולל את הטקסטים המסורתיים בעברית ולידם תרגום לפורטוגזית.

הוצאת סידור תפילה זה נתאפשרה בעזרת ארגון "שבי ישראל" מירושלים, העוסק במתן עזרה לקהילות יהודיות קטנות ובהשבת "קהילות ישראל שאבדו" ליהדות

תולדות יהודי המקום

היהודים הראשונים הגיעו לאגן האמזונס כבר בשנת 1810. נמצאה באזור מצבה היהודיתקדומה של מרדכי הכהן, מחודש סיון תר"ח (1848). קיימת גם אגדה לפיה יהודים הגיעו לברזיל כבר בימי שלמה המלך... וזאת על פי הפסוק מספר מלכים :"...אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ, נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף, שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים, וְתֻכִּיִּים" ‏‏[2]. הם ליקטו כל שנמצא באזור האמזונס. ואם לא די בכך, הרי חלק מנהר האמזונס, ליד מנאוס, בפורטוגזית "נהר סולימואס" (Solimoes) - לאמור שלמה.

בשנים 1910-1810 הגיעו לאזור זה כאלף משפחות יהודיות ממרוקו. רובן התיישבו בעיר מנאוס ומיעוטן לאורך הנהר ובמעלה שלו, באזור מדינת ]]פרו]]. היו בינהם אלפי צעירים אשר הגיעו לאזור לעבוד ושלחו סיוע למשפחותיהם במרוקו. הם מצאו שידוך גם עם נשים שהגיעו בהגירה מאורגנת מפולין. הצעירים, לעיתים חזרו לביתם ולעיתים נשארו לאורך הנהר. בערי הנהר מצויים מאות מצבות יהודיות המשחזרות עשרות מאחזים של יהודיים קטנים - אם של אדם בודד ואם - קבוצה קטנה.

שנת 1810 מהווה ציון דרך אצל יהודי מנאוס בפרט ויהדות ברזיל בכלל. באותה שנה חדלה לפעול בפורטוגל אינקוויזיציה. יוצאי גירוש ספרד במרוקו הגיעו למצב בן מצבם בארץ המארחת היה בלתי נסבל: פיצוץ אוכלוסין בשכונות היהודיות המיוחדות, מחלות מדבקות, מאסר בידי השלטונות, הריסת בתי כנסת וסבל פיזי ונפשי. עקב הסכם סחר בין ברזיל ובריטניה נפתח המדינה הדרום-אמריקאית לקליטת מהגרים והחלה בה תקופה של התפתחות ופריחה.

עיסוקם הראשוני של היהדים היה בתור רוכלים. הן הציעו את מרכולתם מסירות. הם שטו מישוב לישוב ומכרו את הסחורות העירוניות לתושבי המקום. פריחת תעשיית הגומי הביא לשגשוג עד שההכנסה לנפש הייתה לגבוהה בעולם !. בעקבות המשבר הכלכלי, נפסקה הגאות והיהודים החלו להתרכז בערים.

קברו של הרב מויאל

הרב מויאל נפטר ממחלה מדבקת בשנת 1910 ( יום יארצייט הוא ראש חודש שבט. הוא נקבר בבית הקברות העירוני שכן בית הקברות היהודי נפתח רק בשנת 1928. הוא מכונה "הרב הקדוש שלנו, בעל המופתים". הם נערץ על-ידי הנוצרים הקתולים המכנים אותו "סנטו הודאו מילגררו דה מנאוס" (הקדוש היהודי עושה הניסים של מנאוס). הם מיחסים מעשי ניסים לנשמתו.

אישה שטיפלה בו לפני מותו, היחידה שהסכימה לעשות זאת, קבלה ממנו את סודות הריפוי ומאז היא עוסקת בריפו מחלות, נקעים ובעיות ברכיים, סדקים ובעיות גב. ליד המצבה של הרב הונחו עשרות ידים ורגלים תותבות , אשר בעליהן לא נזקקו להם, הודות לפעולות הריפוי.

הערות שוליים

  1. ‏מקור ראשון 27 בפברואר 2009‏
  2. ‏א',י',כ"ב‏


קישורים חיצוניים