יהדות בולגריה
|
|
יהדות בולגריה יסודה מהתקופה הביזנטית, כאשר הגיעו אליה הרומניוטים. רצפת פסיפס עתיקה שנמצאה בשרידי בית כנסת בעיר העתיקה בפלובדיב מהמאה ה-2 או המאה ה-3 מהווים את השריד היהודי העתיק במדינה. יהודים נוספים הגיעו לבולגריה במאות ה-14 וה-15 מאירופה: מגרמניה: בוואריה ובוהמיה ומהונגריה. אולם, התרומה החשובה לגידולה של יהדות בולגריה הייתה ממגורשי ספרד שמצאו מקלט באימפריה העות'מאנית, אשר חצי-האי הבלקני נמנה על שטחה. בשנת 1640 היו בבולגריה שלוש קהילות נפרדות: רומניוטים,האשכנזים והספרדים - כאשר הבכורה לאחרונים.
באמצע המאה ה-19 הגיעה לבולגריה תנועת ההשכלה. הוקם בה בית ספר "אלייאנס איזראליטה אוניברסל", אשר שילב את ההשכלה והתרבות של המערב בחינוך יהודי מסורתי. לתנועה הציונית הייתה השפעה רבה ובקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897 השתתפו שלוש משלחות מבולגריה. בשואה ניצלו רוב יהודי בולגריה: 38,000 מתוך 50,000, 12,000 יהודי תראקיה ומקדוניה ניספו בשואה. אחרי [[מלחמת העולם השנייה] הגרו מרבית יהודי בולגריה למדינת ישראל.
הרב אליהו בירנבוים, ממכון שטראוס עמיאל אשר בקר בסופיה, בירת בולגריה, בסוף 2008 מספר כי יהדות בולגריה מונה 6,000 נפש, מחציתם בעיר הבירה ומחציתם ב-19 קהילות. בית הכנסת פעיל ומתקיימות בו תפילות שלוש פעמים ביום. קיים בית אבות יהודי, עיתון דו-שבועי ובית עם. חינוך יהודי ניתן ל-300 ילדים יהודים ,בכיתות נפרדות בבית ספר ממלכתי רגיל. רב הקהילה הוא הרב בכור כחלון, הפועל בתמיכת הג'וינט.
תולדות הקהילה
מחבר אוצר ישראל כרך ב' ערך "בולגריא" סבור כי את ראשית התיישבות היהודים בבולגריה יש ליחס ל למלך פרס דריווש הראשון 513 לפנה"ס, אשר הביא לשם יהודים. הוא מספר על מגדל קדמון על שפת נהר הדנובה המכונה Judaeus וכן הוא טוען כי שמה של העיר הרומנית אדזודיאס מקורו הוא Ad-Judaeus.
אתר יהודי מספר כי יישוב יהודי היה במקדוניה בימיו של הקיסר קליגולה - 37 - .41 [1]
עדות כתובה ראשונה היא כתובת עתיקה בלטינית בה מופיע שמו של יוסף, ראש בית הכנסת (archisynagogos Joseph) ומנורה , מהמאה ה-2. הכתובת נמצאה בOescus, היום Gigen - שהייתה מושבה רומית בגבול הצפוני של בולגריה של היום, ליד הגשר על הדנובה המוביל לרומניה של היום.
האיזכור הבא לקיום יהודים בבולגריה הופיע בפקודה של תאודוסיוס הראשון (346 -395), קיסר רומי והשליט האחרון של האימפריה הרומית המאוחדת משנת 379 כי יש לגרש את היהודים ולהרוס את בתי הכנסת שלהם בחבלים איליריה - חבל ארץ במערב הבלקן ולאורך חופיו המזרחיים של הים האדריאטי ו-תראקיה - חבל ארץ בפינה הדרומית מזרחית של חצי האי הבלקני באירופה. "אוצר ישראל" מביא גירסה הפוכה: במחוזות הצפוניים היהודים נרדפו ואילו בממלכתו הוא ציווה "שלא להפריע את היהודים ממנוחתם ובתי הכנסיות שלהם" [2]
בשנת 681, לאחר שהוקמה האימפריה הבולגרית הראשונה, יהודים שברחו מהאימפריה הביזנטית התיישבו בבולגריה. במהלך שלטונות של המלך בוריס הראשון היה ניסיון להמיר את דתם של בולגרים-עובדי אלילים ליהודים. אך בסוף המירו דתם לנצרות הבוגרית האורטודקסית אשר הוקמה במאה ה-9. שמות רבים של שלשלת המלוכה הבוגרית קומיטופולי (Comitopuli) (976 - 1016) נשאו שמות יהודיים כמו : סמוייל, משה ודויד, אשר עשויים להצביע על שורשים יהודיים.
סבורים כי סוחרים יהודים מבולגריה, היו אלא שהגיעו לכוזרים במאה ה-7, וכתוצאה קבלו עליהם את דת משה [3].
בשנת 967 יהודים התיישבו בעיר ניקופול מהרפובליקה של רגוזה ומאיטליה. יהודים מעיר זו הורשו לסחור עם הקיסרות הבולגרית השנייה על ידי איבן אסן השני. היישוב היהודי היה עתיק בעיר ונהגו לקרוא בה מגילת אסתר בשני ימי הפורים לזכר קדמונה של הקהילה [3].
לפי מחבר ספר היסטוריה רומית בשם ניסתור, בשנת 1120 ניסו יהודי בולגריה והכוזרים לגייר את הדוכס ולאדימיר. הוא סירב בטענה שאין להן מדינה [4] .
הצאר, איבן אלכסנדר הבולגרי נשא לאישה יהודיה בשם שרה ((Czarina Theodora), אשר התנצרה ושמה הומר לתאודורה. היה לה השפעה רבה בחצר המלוכה עד כי הצאר היה שראש מלכויות הבלקן. הוענק לה התואר שתרגומו:" שוררת על כל הבולגרים ןהיוונים אוצר ישראל. הצארית הגנה על היהודים והם היו שווי זכויות לבולגרים. היא האריכה ימים רבים וראתה בחורבן הממלכה הבולגרית. אך זכרונה נשאר לברכה בשירים המוניים . ציור שלה משנת 1356 נמצא בשנת 1848 באוסף בבריטניה [3].
בשנת 1352 הכנסיה החליטה לנדות את הכופרים וגזרה דין מוות על שלושה יהודים, אשר נרצחו על ידי ההמון למרות פסק דינם שבוטל על ידי הצאר." בשנת 1366 גורשו היהודים מהונגריה והתקבלו בבולגריה. הם הקימו קהילה יהודית אשכנזית עצמאית בעיר. הם גם גזרו כי מי שבא לעיר לא יוכל לשאת אישה מבנות המקום, אלה לאחר שלוש שנים, כאשר יהיה ברור שהוא לא נשוי לאחרת. בין הבאים היתה משפחת ר' שלום מנוושטט, אשר הקים ישיבה בעיר טורנו ותלמידו ר' דוסא היוני אשר חבר פירוש על רש"י בשנת 1430 [3].
לקריאה נוספת
- הרב אליהו בירנבוים, הציונות שלא נזקקה לשואה, מקור ראשון , 5 בדצמבר 2008