אשרי יושבי ביתך

אשרי יושבי ביתך הוא כינוי לפרק תהילים הנאמר בתפילה 3 פעמים ביום, פותח בפסוק "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" (תהילים פרק פ"ד, פסוק ה'), ולאחריו פרק קמ"ה בתהילים - "תהילה לדוד". המזמור מתאר את שבחי ה' ואת חסידיו שבכל יום, וחז"ל שיבחו מאוד את האומרו בכל יום וקבעו כי "מובטח לו שהוא בן העולם הבא". בתפילה נוהגים לומר את אשרי כחלק מפסוקי דזמרא בתפילת שחרית וכן לפני ובא לציון, וכן בתחילת תפילת מנחה לפני תפילה העמידה.

תוכן המזמור

עיקרו של הקטע הוא מזמור תהילים תהלים קמה א הפותח במילים: "תְּהִלָּה לְדָוִד, אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ...", וממשיך בפסוקים לפי סדר הא"ב.

למזמור הוקדמו שני פסוקים. ראשית, הפסוק: "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה" מתוך מזמור פ"ד תהלים פד ה ואחריו פסוק נוסף: "אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁ-ה' אֱלֹהָיו". הרא"ש ברכות א ו מפרש כי המטרה של פסוקי הקדמה אלו היא משום שצריך אדם לשהות לפני תפילתו שעה קלה וגם כאן יש לשהות לפני אמירת המזמור העיקרי.

במחזור ויטרי ‏^[1] הובאו מספר פסוקים המתחילים במילה "אשרי" כפתיחה לאמירת מזמור "תהילה לדוד" בתפילה (כגון "אשרי תמימי דרך" וכן "אשרי העם יודעי תרועה") כאשר מתוכם נשארו בנוסח שלנו רק שני פסוקים אלו.

לסוף המזמור נוסף פסוק החתימה: "וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ" תהלים קטו א. רב עמרם גאון ‏^[2] מסביר תוספת זאת בכך שאנחנו רוצים לחבר את המזמור יחד עם מזמורי ההללויה שאחריו בשאר פסוקי דזמרא, אם כי הסבר זה לא עונה מדוע אנחנו מוסיפים את הפסוק גם באמירת תהילה לדוד בתפילת מנחה ובאמירת אשרי לפני ובא לציון. בספר האשכול ‏^[3] מובא הסבר נוסף כי משום שהגמרא הסבירה שכל האומר תהילה לדוד מובטח לו שהוא בן העולם הבא- אנחנו מבקשים שנוכל להמשיך ולברך את הקב"ה לעד ולעולמי עולמים‏^[4].

זמני אמירתו

המקור לאמירת אשרי בתפילה מובא בגמרא בברכות ברכות ד ב "אמר רבי אלעזר, אמר רבי אבינא: כל האומר 'תהילה לדוד' בכל יום שלוש פעמים - מובטח לו שהוא בן העולם הבא", רש"י בפירושו על הגמרא מסביר כי שלושת הפעמים הן כנגד שלושת התפילות שביום. על אף שבגרסת הגמרא אצלנו נכתב כי יש לומר תהילה לדוד שלוש פעמים, חלק מהראשונים לא גרסו כך ופסקו כי יש לאומרו רק פעם אחת בלבד.

להלכה, המנהג הרווח הוא לומר "אשרי" 3 פעמים בכל יום, פעם אחת בפסוקי דזמרה, פעם אחת לפני קדושה דסידרא ופעם אחת בתחילת מנחה. בשבת ויום טוב אומרים "אשרי" לפני מוסף לפני הכנסת ספר תורה, ולפני קדושה דסידרא בתחילת תפילת מנחה.

מעלתו וטעם אמירתו

בגמרא ברכות ד ב מובא שכל האומר 'תהילה לדוד' (אשרי) שלוש פעמים ביום- מובטח לו שהוא בן העולם הבא. הגמרא מטעימה שזה משום שתי מעלות שיש בו: בפרק קיימות כל אותיות הא"ב, יש בו את הפסוק "נותן לחם לכל בשר".

הרב קוק (עין אי"ה ברכות א, כא) מסביר את שתי שבחי המזמור כשבח אחד. לדבריו הא"ב שבמזמור מסמלים את אותיות התורה, שהאדם יכול להתעלות לרוחניות באמצעות לימודה. אך, גם מי שמתעלה בתורה צריך תמיכה על מנת שלא יצטרך להפסיק מלימודו, ולכן נאמרה גם הבטחת הפרנסה "פותח את ידך" הנותנת לאדם את ההתעלות הרוחנית ללא הפסק.

באופן נוסף פירש, שאותיות הא"ב מבטאות את האמונה בבריאת העולם על ידי הקב"ה, כמו שמובא בהקדמת הזוהר שהעולם נברא באותיות התורה. אך גם מי שמאמין בבריאת העולם עלול לחשוב שהקב"ה עזב את הארץ, ועל כן המזמור שלם רק כאשר הוא כולל גם שבח על השגחתו של הקב"ה שלא עזב את העולם מאז בריאתו.

המשך חכמה, הסביר שפסוקי דזמרא, ובראשם אשרי, מבטאים את השבח לקב"ה בחוקי הטבע הקבועים. לעומתם, ההלל, הנאמר בזמנים מיוחדים, משבח את ניסי הקב"ה היוצאים מהסדר הטבעי ומבטאים השגחה מיוחדת. לכן, מצד אחד האומר הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף (שבת קיח,ב) והשבח של אשרי הוא ברצף האותיות שבו, המסמל את השגחתו הקבועה של ה' "הנותן לחם לכל בשר" בתוך חוקי הטבע.

מבנה המזמור

בנוסח הקיים אצלנו, שני פסוקי ההקדמה למזמור "תהילה לדוד" מחברים את המזמור עם פרקים אחרים המדברים על אושרו של עובד ה'. פרק פ"ד מתאר את אושרו של האדם המשתוקק לשבת בבית המקדש ובחצרות ה' בעוד פרק קמ"ד מתאר כיצד הקב"ה מציל את דוד ועם ישראל במלחמותיו. חיבור פסוקים אלו יחד עם תיאור החסד היומיומי המופיע במזמור אצלנו עשוי לרמז על תיאור חסדו השלם של הקב"ה בכל מצב- בימי שלום בחצרות ה', במלחמה וכן בחיי היומיום.

משמעות מבנה האקרוסטיכון

המזמור משבח ומהלל את מעשיו של הקב"ה תוך שימוש במבנה אקרוסטיכון לפי אותיות הא"ב. השימוש באקרוסטיכון נמצא במספר מקומות בתנ"ך כגון במזמורי תהילים, במגילת איכה וכן בשיר אשת חיל מתוך ספר משלי. יש שהסבירו מבנה זה כאמצעי לזכירה ומנגד יש שהסבירו את הטעם כביטוי לשלמות. שני טעמים אלו הובאו גם במדרש על מגילת איכה שחלקים גדולים ממנה נכתבו בצורת אקרוסטיכון: "למה נאמרה מגילת קינות באל"ף בי"ת, כדי שיהיו נגרסין בפי המקוננים. דבר אחר אני אמרתי לברכם מאל"ף ועד תי"ו... והם סרחו ולקו מאל"ף ועד תי"ו"‏^[5]. ביטוי השלמות במזמור בא לידי ביטוי בכך שהקב"ה זן ומפרנס לכל ומעניק חסד לכל בריותיו.

מבנה ומשמעות המזמור

בעל הרוקח ‏^[6] עמד על המסגרת הקיימת למזמור. המזמור פותח ב"תהילה לדוד, ארוממך אלוהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד" ונסגר בצורה מקבילה כאשר מול תהילה לדוד עומדת "תהילת ה'" וכן במקביל ל"ואברכה שמך" מופיע "ויברך כל בשר שם קודשו" ולבסוף בשני פסוקי המסגרת מופיעה האמירה "לעולם ועד"‏^[7].

לאחר פסוקי ההקדמה (א-ב) המתארים את רצונו של דוד לברך ולהלל את ה' בכל יום, מופיע החלק הראשון (ג-ו) המתאר את גדולת ה' והדרו. בחלק זה הדגש הוא על השבח הכללי לקב"ה אותו דוד וכן כל דור ודור אומרים. בחלק הבא (ז-ט) מובאים שבחיו של הקב"ה לא רק כגדול ומרומם עד אין חקר, אלא גם כגומל חסדים ומעניק ברחמיו טוב לכל מעשיו. ניתן להבחין כי בעוד החלק הראשון מתמקד בגדולתו האינסופית של הקב"ה, החלק השני מראה כיצד על אף גדולה זו המתעלית מעל העולם הגשמי- הקב"ה דואג ומפרנס גם את ברואיו‏^[8].

פסוק י' מהווה מעין אמצע המזמור שחוזר על האמירה שיודו לה' כל חסידיו ולאחריו מגיע חלק נוסף (יא-יג) שמתעסק במלכותו של הקב"ה וממשלתו בכל דור ודור. חלק זה מקביל במידת מה לחלק הראשון של המזמור שדיבר על גדולתו האינסופית של הקב"ה ועל השבח שמהללים אותו כל ברואיו לעולם ועד, אלא שכאן גדולה זו מתרגמת גם לעולמנו ולמלכות הקב"ה עליו. ובדומה לחלקו השני של המזמור, גם בחלק הבא (יד-כ) מלכות ה' האינסופית שנאמרה בחלק הקודם- הופכת למעשי חסד בעולם הזה ולגדולתו של הקב"ה שלא רק נמצא בעולמות העליונים, אלא גם יורד אלינו להעניק לנו חסד וטוב. בחלק זה מלכותו של הקב"ה מתבטאת בצורה יותר מפורטת גם בדאגה לכפופים ולחלשים וגם בשמירה על חסידיו יחד עם השמדת הרשעים מהעולם.

הפסוק האחרון במזמור מבטא המשך לפסוק הראשון ולאמצעי- כאשר לא רק כותב המזמור ישבח את ה' כמו בפסוק הראשון, וכן לא רק החסידים כמו בפסוק האמצעי (י), אלא כל בשר יברך את הקב"ה מעתה ועד עולם.

חסרון האות נו"ן

על אף שכל הפרק מסודר לפי סדר אל"ף בי"ת - האות נו"ן חסרה. הגמרא מסבירה את חסרון האות משום שהיא מלשון נפילה כדברי הפסוק "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" (עמוס ה,ב) ובפסוק הבא יש כעין השלמה לדבר "סומך ה' לכל הנופלים".

הרשב"א (שו"ת מט) מסביר שעל אף שישנם הרבה פסוקי פורענות המתחילים באותיות שונות, דווקא האות נ' לא מוזכרת בפרק משום שזו פורענות שאין לאחריה תקומה ("לא תוסיף קום").

כוונה בפרק

הגמרא קובעת שיש לכוון במיוחד בפסוק "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", ומי שלא כיוון צריך לחזור לאומרו. יש הסוברים, שהסיבה שאנו אומרים שלוש פעמים ביום אשרי היא מכיוון שחוששים שמא לא יכוון האדם באמירת הפסוק, ולכן נקבע לומר שלוש פעמים אשר על מנת שלפחות פעם אחת יאמר את הפסוק בכוונה ולא יפשע^[9]. מנגד, יש האומרים שהחיוב הוא לומר שלוש פעמים ביום ללא קשר לכוונה, וכן משמע מדברי הגמרא הקובעת שיש לומר את המזמור שלוש פעמים ביום^[10]. מי שלא כיוון באמירת הפסוק עליו לחזור ולאומרו שוב^[11], יש מחלוקת האם צריך לחזור על כל המזמור, או לחזור מפסוק "פותח את ידך" עד לסופו, משום שכל שנאמר לאחר שלא כיוון בפסוק לא נחשב, והמשנ"ב פסק להחמיר כשיטה השניה^[12].

כיום אין מכוונים בתפילה

המגן אברהם ^[13] הקשה מדוע השו"ע פוסק שמי שלא כיוון באשרי יאמר שוב? הרי כבר פסק^[14] שמכיוון שכיום אין אנו מכוונים בתפילה- מי שלא כיוון בשמונה עשרה לא יחזור?

הישועות יעקב מתרץ, שפסק השו"ע שמי שלא כיוון אינו חוזר, נובע מכך שיש בזה חשש ברכה לבטלה, אך באמירת אשרי בה אין חשש של ברכה לבטלה- רשאי לחזור ולברך. ואומר שגם אין לחשוש להפסק בפסקד"ז משום שכמו שאנו מפסיקים לקדיש וקדושה, כך ניתן גם להפסיק לאמירת אשרי שגם היא שבח למקום.

ע"פ הקבלה מרומזים שמות קדושים בראשי וסופי התיבות של המילים "פותח את ידך" שהם אפ"י חת"ך, והם גם רמז לשבירת הגאווה (האף).

קישורים חיצוניים

• האם יש חיוב לשבת באמירת אשרי יושבי ביתך? הרב אוריאל מועטי
• מעלתו של המזמור אשרי יושבי ביתך הרב משה שילת

הערות שוליים