אפוטרופוס: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
(←ראה גם) |
||
| (8 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''כאשר ישנם יתומים קטנים, ממנים אדם שיתעסק בצורכיהם''' {{מקור| | '''כאשר ישנם יתומים קטנים, ממנים אדם שיתעסק בצורכיהם''' {{מקור|הסוגיא בגיטין נב, בסוגיא זו האריך דברי גאונים ז|כן}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', האפוטרופוס מוציא, מכניס, בונה, סותר, שוכר, נוטע, זורע בנכסי הקטנים, וכן מאכילן ומשקן {{מקור| | '''לדוגמא''', האפוטרופוס מוציא, מכניס, בונה, סותר, שוכר, נוטע, זורע בנכסי הקטנים, וכן מאכילן ומשקן {{מקור|שו"ע חו"מ רצ-ז|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''במקורו''' נחלקו הראשונים האם הוא מדרבנן מדין הפקר בית דין הפקר {{מקור| | '''במקורו''' נחלקו הראשונים האם הוא מדרבנן מדין הפקר בית דין הפקר {{מקור|(רש"י גיטין לד. ד"ה התם, רמב"ן גיטין נב. (ד"ה הא) בשם יש אומרים)}}, או מדאורייתא מדין זכין, שמעשי האפוטרופוס הם זכות ליתומים {{מקור|(רמב"ן שם בדעת עצמו. ושיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב עמוד רנו חקר האם מועיל מדין זכין או שהוא דין מיוחד שידו של האפוטרופוס כידם. לגבי אפוטרופוס לחלוק בנכסי אביהם מפורש בקידושין מב. שמקורו מהפסוק "ונשיא אחד נשיא אחד ממטה, תקחו לנחול את הארץ" (במדבר לד-יז))}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''הממנה את האפוטרופוס''' הוא המוריש (קודם שמת), ואם לא מינה - בית דין חייבים למנות, שבית דין הוא אביהם של יתומים {{מקור| | '''הממנה את האפוטרופוס''' הוא המוריש (קודם שמת), ואם לא מינה - בית דין חייבים למנות, שבית דין הוא אביהם של יתומים {{מקור|שו"ע חו"מ רצ-א|כן}}. | ||
'''שוטה וחרש''' דינם כקטנים, ומעמידים להם אפוטרופוס {{מקור| | '''שוטה וחרש''' דינם כקטנים, ומעמידים להם אפוטרופוס {{מקור|שו"ע חו"מ רצ-כז|כן}}. | ||
'''אפוטרופוס שמעיד ליתומים''', כגון שמעיד שחייבים להם מעות או שהם חייבים לאחר - יש בזה שלוש דעות האם נאמן {{מקור| | '''אפוטרופוס שמעיד ליתומים''', כגון שמעיד שחייבים להם מעות או שהם חייבים לאחר - יש בזה שלוש דעות האם נאמן {{מקור|דברי גאונים ז-ב|כן}}: | ||
א) אינו נאמן {{מקור| | א) אינו נאמן {{מקור|ש"ך חו"מ רצ-טז, והוסיף שאם הלווה מודה שהאפוטרופוס הלווהו מעות של היתומים - כן נאמן, שאז הלווה עשאו שליש|כן}}. | ||
ב) כן נאמן {{מקור| | ב) כן נאמן {{מקור|שבות יעקב ח"ב קעא|כן}}. | ||
ג) אם ידו של האפוטרופוס באמצע (שהוא הלווה בשבילם את המעות) - אינו נאמן, אך אם אין ידו באמצע (שאביהם הלווה) - כן נאמן {{מקור| | ג) אם ידו של האפוטרופוס באמצע (שהוא הלווה בשבילם את המעות) - אינו נאמן, אך אם אין ידו באמצע (שאביהם הלווה) - כן נאמן {{מקור|בשמים ראש קיז|כן}}. | ||
'''טענה שאינה שכיחה''', אע"פ שבית דין לא טוענים אותה בשביל יתומים (בדין טענינן), אפוטרופוס כן יכול לטעון בשבילם {{מקור| | '''טענה שאינה שכיחה''', אע"פ שבית דין לא טוענים אותה בשביל יתומים (בדין טענינן), אפוטרופוס כן יכול לטעון בשבילם {{מקור|דברי גאונים ז-ו|כן}}. | ||
'''חזקת נזיקין''' (כגון היזק ראיה) שאדם החזיק כמה שנים נגד היתום, והאפוטרופוס לא מיחה בו - החזקה לא מועילה, שהרי האפוטרופוס לא יכול למחול בלי תועלת ליתום, וגם אם מחל אינו מחול {{מקור| | '''חזקת נזיקין''' (כגון היזק ראיה) שאדם החזיק כמה שנים נגד היתום, והאפוטרופוס לא מיחה בו - החזקה לא מועילה, שהרי האפוטרופוס לא יכול למחול בלי תועלת ליתום, וגם אם מחל אינו מחול {{מקור|דברי גאונים סט-יג|כן}}. | ||
'''לעשות פשרה''' - נחלקו האחרונים האם האפוטרופוס יכול לפשר עבור היתומים {{מקור| | '''לעשות פשרה''' - נחלקו האחרונים האם האפוטרופוס יכול לפשר עבור היתומים {{מקור|מהרלב"ח צה: יכול, שו"ת פני משה ח"א ט: לא יכול. הובאו בדברי גאונים ז-יא|כן}}. | ||
'''אפוטרופוס שפשע''' בנכסי היתומים, כגון שהלווה בלא משכון - בפשטות חייב, אך הרמב"ן חידש שפטור {{מקור| | '''אפוטרופוס שפשע''' בנכסי היתומים, כגון שהלווה בלא משכון - בפשטות חייב, אך הרמב"ן חידש שפטור {{מקור|הובא בש"ך חו"מ רצ-כה|כן}}. אמנם כשהזיק בידיים גם הרמב"ן מודה שחייב, וכן הוא מודה באפוטרופוס שמינו בית דין {{מקור|דברי גאונים ז-יג|כן}}. | ||
'''למכור את נכסי היתומים''' ולהניח את המעות בעסק - אינו רשאי {{מקור| | '''למכור את נכסי היתומים''' ולהניח את המעות בעסק - אינו רשאי {{מקור|שו"ע חו"מ רצ-יא|כן}}, וגם בדיעבד אם עבר ומכר - מכירתו לא חלה {{מקור|מהריב"ל ח"א עח וח"ד כח, לחם רב רט, דברי גאונים ז-טז|כן}}. | ||
'''יד האפוטרופוס''' דינה כיד היתום ותפיסתו מועילה עבורם. ולכן יכול לתפוס בשבילם גם כשחב לאחרים, וכן יכול לטעון בשבילם "קים לי" {{מקור| | '''יד האפוטרופוס''' דינה כיד היתום ותפיסתו מועילה עבורם. ולכן יכול לתפוס בשבילם גם כשחב לאחרים, וכן יכול לטעון בשבילם "קים לי" {{מקור|שו"ת ברכת יוסף כ|כן}}. | ||
'''כשהיתומים נעשו גדולים''' האפוטרופוס נותן להם את ממון המוריש {{מקור| | '''כשהיתומים נעשו גדולים''' האפוטרופוס נותן להם את ממון המוריש {{מקור|שו"ע חו"מ רצ-טז|כן}}. וזמן גדלותם הוא י"ג לזכר וי"ב לנקבה {{מקור|ריב"ש תסח, מהריב"ל ח"ב עו, דברי גאונים ז-יז|כן}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
[[טענינן]] | *[[אפוטרופא לדיקנני לא מוקמינן]] | ||
*[[טענינן]] | |||
[[קטן]] | *[[קטן]] | ||
*[[קנייני קטן]] | |||
[[קנייני קטן]] | |||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
גרסה אחרונה מ־01:02, 3 באפריל 2013
|
|
הגדרה[עריכה]
כאשר ישנם יתומים קטנים, ממנים אדם שיתעסק בצורכיהם (הסוגיא בגיטין נב, בסוגיא זו האריך דברי גאונים ז).
לדוגמא, האפוטרופוס מוציא, מכניס, בונה, סותר, שוכר, נוטע, זורע בנכסי הקטנים, וכן מאכילן ומשקן (שו"ע חו"מ רצ-ז).
מקור וטעם[עריכה]
במקורו נחלקו הראשונים האם הוא מדרבנן מדין הפקר בית דין הפקר (רש"י גיטין לד. ד"ה התם, רמב"ן גיטין נב. (ד"ה הא) בשם יש אומרים), או מדאורייתא מדין זכין, שמעשי האפוטרופוס הם זכות ליתומים (רמב"ן שם בדעת עצמו. ושיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב עמוד רנו חקר האם מועיל מדין זכין או שהוא דין מיוחד שידו של האפוטרופוס כידם. לגבי אפוטרופוס לחלוק בנכסי אביהם מפורש בקידושין מב. שמקורו מהפסוק "ונשיא אחד נשיא אחד ממטה, תקחו לנחול את הארץ" (במדבר לד-יז)).
פרטי הדין[עריכה]
הממנה את האפוטרופוס הוא המוריש (קודם שמת), ואם לא מינה - בית דין חייבים למנות, שבית דין הוא אביהם של יתומים (שו"ע חו"מ רצ-א).
שוטה וחרש דינם כקטנים, ומעמידים להם אפוטרופוס (שו"ע חו"מ רצ-כז).
אפוטרופוס שמעיד ליתומים, כגון שמעיד שחייבים להם מעות או שהם חייבים לאחר - יש בזה שלוש דעות האם נאמן (דברי גאונים ז-ב):
א) אינו נאמן (ש"ך חו"מ רצ-טז, והוסיף שאם הלווה מודה שהאפוטרופוס הלווהו מעות של היתומים - כן נאמן, שאז הלווה עשאו שליש).
ב) כן נאמן (שבות יעקב ח"ב קעא).
ג) אם ידו של האפוטרופוס באמצע (שהוא הלווה בשבילם את המעות) - אינו נאמן, אך אם אין ידו באמצע (שאביהם הלווה) - כן נאמן (בשמים ראש קיז).
טענה שאינה שכיחה, אע"פ שבית דין לא טוענים אותה בשביל יתומים (בדין טענינן), אפוטרופוס כן יכול לטעון בשבילם (דברי גאונים ז-ו).
חזקת נזיקין (כגון היזק ראיה) שאדם החזיק כמה שנים נגד היתום, והאפוטרופוס לא מיחה בו - החזקה לא מועילה, שהרי האפוטרופוס לא יכול למחול בלי תועלת ליתום, וגם אם מחל אינו מחול (דברי גאונים סט-יג).
לעשות פשרה - נחלקו האחרונים האם האפוטרופוס יכול לפשר עבור היתומים (מהרלב"ח צה: יכול, שו"ת פני משה ח"א ט: לא יכול. הובאו בדברי גאונים ז-יא).
אפוטרופוס שפשע בנכסי היתומים, כגון שהלווה בלא משכון - בפשטות חייב, אך הרמב"ן חידש שפטור (הובא בש"ך חו"מ רצ-כה). אמנם כשהזיק בידיים גם הרמב"ן מודה שחייב, וכן הוא מודה באפוטרופוס שמינו בית דין (דברי גאונים ז-יג).
למכור את נכסי היתומים ולהניח את המעות בעסק - אינו רשאי (שו"ע חו"מ רצ-יא), וגם בדיעבד אם עבר ומכר - מכירתו לא חלה (מהריב"ל ח"א עח וח"ד כח, לחם רב רט, דברי גאונים ז-טז).
יד האפוטרופוס דינה כיד היתום ותפיסתו מועילה עבורם. ולכן יכול לתפוס בשבילם גם כשחב לאחרים, וכן יכול לטעון בשבילם "קים לי" (שו"ת ברכת יוסף כ).
כשהיתומים נעשו גדולים האפוטרופוס נותן להם את ממון המוריש (שו"ע חו"מ רצ-טז). וזמן גדלותם הוא י"ג לזכר וי"ב לנקבה (ריב"ש תסח, מהריב"ל ח"ב עו, דברי גאונים ז-יז).