ברכת המזון
|
ארבע הברכות שמברכים אחר אכילת פת: ברכת הזן, ברכת הארץ, ברכת בונה ירושלים וברכת הטוב והמטיב[1].מצווה מן התורה לברך אחר אכילת מזון, שנאמר (דברים ח, י): "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך". אין מברכים ברכת המזון אלא לאחר סעודה שאכלו בה פת או לאחר אכילת פת בלבד. שיעור גודלה של הפת שלאחר אכילתה חייבים לברך ברכת המזון הוא "כזית" ומעלה. את הפת בשיעור "כזית" אוכלים בתוך פרק זמן הנקרא "תוך כדי אכילת פרס".ברכת המזון פוטרת את כל סוגי המאכלים והמשקאות שנאכלו ונשתו בתוך הסעודה, ולכן אין מברכים אחריהם ברכה נוספת. גם מאכלים שמברכים עליהם בעת הסעודה לפני אכילתם (יין ומאכלים שאינם באים מחמת הסעודה) נפטרים בברכת המזון.
ברכה במקום אכילתו
מפני חשיבותה של ברכת המזון קבעו חכמים לאומרה במקום הסעודה. ויברך במקום שבו ישב בעת אכילתו, ובשעת הצורך, אם הוא נשאר באותו החדר, עדיין נחשב שבירך במקום אכילתו.
ולכתחילה אסור לאדם לצאת ממקום סעודתו, אפילו אם הוא מתכוון לחזור, לפני שיברך ברכת המזון.
אם שכח לברך ויצא לדרכו או שטעה לחשוב שאפשר לברך במקום אחר, אפילו נסע מרחק רב, עליו לחזור למקום סעודתו כדי לברך ברכת המזון. ורק בשעת הדחק, כאשר קשה לו לחזור, רשאי לברך שלא במקום אכילתו.
ואם יש לו שם מעט לחם, במקום לחזור למקום סעודתו, יוכל ליטול ידיים ולברך 'המוציא' ולאכול מעט מן הלחם, ולאחר מכן יברך ברכת המזון, שהואיל וגם שם אכל לחם, נמצא שבירך במקום אכילתו (שו"ע קפד, א-ב).
עד אימתי יכול לברך
מותר לערוך סעודה במשך שעות רבות, להפסיק בין מנה למנה בדברי תורה ושיחה, לשיר ולרקוד ולהמשיך לאכול, שכל זמן שהוא עדיין מתכוון להמשיך בסעודתו, הברכה הראשונה פוטרת את מה שהוא עומד לאכול, וברכת המזון תפטור את כל מה שאכל.
ולכתחילה, כדי לשמור על הרצף של הסעודה, מוטב לשים לב שלא יעברו 72 דקות שבהם לא יאכל ולא ישתה. ולאחר שיסיים את סעודתו, ישתדל לברך מיד ברכת המזון, ולא יעסוק בדבר אחר לפני שיברך.
ובדיעבד, אם לא בירך מיד, יוכל לברך כל זמן שההנאה ממה שאכל נמשכת, כלומר כל זמן שהוא עוד מרגיש שובע ממה שאכל.
ואם נעשה רעב עד שהתחיל לרצות לאכול סעודה נוספת, הפסיד את הברכה. בדרך כלל, אין מרגישים רעב אחר סעודה במשך כמה שעות. אם אכל בסעודה מאכלים קלים, תחושת השובע נמשכת כשעתיים שלוש, ואם אכל מאכלים כבדים, ירגיש שובע עד שש שעות.
ומי ששכח לברך אחר הסעודה ועברו עליו כמה שעות והוא מסתפק אם התחיל להיות רעב, יברך ברכת המזון, שהואיל ובתחילה שבע והתחייב בברכת המזון מן התורה, במצב של ספק חובה עליו לברך. וכשברור לו ששוב התחיל להיות רעב או אם עברו עליו שש שעות - הפסיד את ברכת המזון.
ואם אכל מעט פת ולא שבע, כל זמן שהוא עדיין נהנה ממה שאכל, כלומר שעדיין הוא יותר שבע ממה שהיה לפני שהתחיל לאכול, עדיין הוא יכול לברך ברכת המזון.
וקשה לשער דבר זה, ועל כן צריך אדם שאכל פחות מכדי שביעה להזדרז לברך מיד לאחר גמר אכילתו. ובדיעבד, אם עברה עליו כשעה בלא שבירך, לכתחילה יאכל עוד כ'זית' וכך יוכל לברך ברכת המזון לכל הדעות. ואם אין לו שם עוד כ'זית', כל זמן שלא עברו 72 דקות מסיום אכילתו, עדיין הוא יכול לברך, ולאחר מכן - לא יברך.
ורק אם ברור לו שהוא עדיין יותר שבע ממה שהיה לפני שאכל - גם אחר 72 דקות יכול לברך.
הערות שוליים
- ↑ שלש ברכות אלה - ברכת הזן, ברכת הארץ וברכת ירושלים - מרומזות הן בכתוב, כמו שדרשו חכמים (ברכות שם): "וברכת את ה' אלהיך" - זו ברכת הזן, "על הארץ" - זו ברכת הארץ, "הטובה" - זו ברכת בונה ירושלים, וכן אומר הכתוב (דברים ג, כה): "ההר הטוב הזה", ופירשו חכמים: זו ירושלים. מכאן סוברים רבים ששלש ברכות אלו מן התורה הן, כלומר שבירכו אותן גם קודם שבאו דוד ושלמה, אלא שדוד ושלמה תיקנו את הנוסח, "לפי מה שנתווספה טובה לישראל", לאחר כיבוש הארץ ובניין ירושלים. הנוסח הקבוע של ברכת המזון, ניתקן על ידי אנשי כנסת הגדולה. ברם, הברכה הרביעית שבברכת המזון, ברכת "הטוב והמטיב", ניתקנה ביבנה כנגד הרוגי ביתר, כמו שאמרו: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תיקנו ביבנה "הטוב והמטיב", "הטוב" - שלא הסריחו, ו"המטיב" - שניתנו לקבורה. ומכאן שברכה זו אינה אלא מתקנת חכמים. יש סוברים, שברכה זו נתקנה זמן רב לפני חורבן ביתר, אלא שבראשונה לא היתה אלא הודאה לה' על כל הטוב אשר גמלנו, ומשניתנו הרוגי ביתר לקבורה תיקנו לומר בה "הטוב והמטיב".