צום עשרה בטבת: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(43 גרסאות ביניים של 14 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''צום עשרה בטבת''' הוא ה"צום העשירי". הוא חל בי' בטבת,  שבו סמך מלך בבל על [[ירושלים]]. [[תלמוד ירושלמי]] ב[[מסכת תענית]] מונה את הצומות כדלקמן: "צום הרביעי - זה י"ז בתמוז, שנשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. צום החמישי - זה ט"ב (ט' באב), שבו חרב הבית בראשונה ובשנייה. צום השביעי - זה ג' בתשרי, יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם. צום העשירי - זה י' בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלם. " {{מקור|(דף כג,ב פרק ד הלכה ה גמרא)}}.
[[צום עשרה בטבת]] הוא אחד מארבעת צומות החורבן. הצום נתקן לציון תחילת המצור שצר נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים, ובהמשך נתווספו אליו שני מאורעות נוספים שקרו בסמוך לו- מות עזרא הסופר ותרגום התורה ליוונית. על פי הוראת הרבנות הראשית יום עשרה בטבת הוא גם יום הקדיש הכללי לנספים בשואה שמקום קבורתם לא נודע.
==מקור==
ב[[ספר מלכים]] מובא שבעשירי לחודש טבת בא נבוכדאצר מלך בבל עם חילותיו והתחיל לצור על ירושלים
{{ציטוטון|ויהי בשנת התשיעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב ותבוא העיר במצור}} (מלכים ב כה א). מצור זה היה תחילת הפורענות שבסופה נחרב בית המקדש הראשון וגלו ישראל. לאחר חורבן הבית נקבע צום עשרה בטבת כאחד מ[[צומות החורבן]] שעליהם ניבא [[זכריה]] {{ציטוטון|כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו}} (זכריה ח,יט). לאחר שכבר נקבע צום עשרה בטבת, נתווספו אליו שני מאורעות נוספים שקרו בסמוך לו- מות [[עזרא הסופר]] ותרגום התורה ליוונית.
==משמעות הצום==
חשיבותו של הצום איננו באירוע עצמו של המצור, אלא בסוף התהליך- חורבן בית המקדש ביום [[תשעה באב]]. חשיבותו של הצום היא בכך שאיננו מתמקדים במעשה החורבן עצמו, אלא מתחילים את התיקון שלו מהשורש, מההתחלה שלו, מתחילת המצור בעשרה בטבת. בצום זה אנו עוסקים באירועים שהובילו לשורש החורבן ומתוכם מצליחים לתקן אותו מהיסוד.  


[[זכריה הנביא]] מנבא לשבים מבבל, אחרי חורבן [[הבית הראשון]]:"וַיְהִי דְּבַר ה' צְבָאוֹת, אֵלַי לֵאמֹר.   כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ"{{מקור|(ח',י"ח)}}. ועל יסוד כך קבע ה[[רמב"ם]]: "כָּל הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ, עֲתִידִים לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ; וְלֹא עוֹד, אֵלָא שְׁהֶם עֲתִידִים לִהְיוֹת יָמִים טוֹבִים וִימֵי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמָר (ראו לעיל) (זכריה ח,יט)".{{מקור|(רמב"ם הלכות תעניות פרק ה',י"ט)}}
[[הרב צבי יהודה קוק]] אמר שיש לתקן בעשרה בטבת שלושה עניינים אלו: א) לעומת המצור על ירושלים – לחזק את חומות ירושלים ולבנות את הארץ ברוח ובחומר. ב) לעומת מיתת עזרא, יש להגדיל תורה ולהאדירה תוך עיסוק בקיבוץ גלויות כדרכו של עזרא הסופר. ג) לעומת תרגום התורה ליוונית, יש להבריא את הרוח והתרבות הישראלית המקורית, ולעקור ממנה את הרוחות הרעות שדבקו בה במשך הגלות ושלטון הגויים.


==דבר הרב הראשי==
==מות עזרא הסופר==
{| class="toccolours" style="float: left; margin-left: 1em; margin-right: 2em; font-size: 85%; background:#c6dbf7; color:black; width:30em; max-width: 40%;" cellspacing="5"
| style="text-align: right;" |
'''אזכרה מצוק אשר קראני רבי יוסף טוב עלם'''


[[הרב שלמה משה עמאר]] ה[[ראשון לציון]], הרב הראשי לישראל פירסם בשנת תשס"ט את ההודעה הבאה:"יום העשרה בטבת, נקבע ליום תענית ציבור עפ"י חז"ל, וכנזכר בגמרא ובראשונים ובשלחן ערוך.
אזכרה מצוק אשר קראני, '''בשלוש מכות בחדש הזה הכני'''<br />
גדעני, הניאני, הכאני, אך עתה הלאני.<br />
דעכני בשמונה בו שמאלית וימנית, הלא שלשתן קבעתי תענית<br />
'''ומלך יון אנסני לכתוב דת יונית''', על גבי חרשו חורשים, האריכו מענית. <br />
זועמתי בתשעה בו בכלמה וחפר, חשך מעלי מעיל הוד וצפר<br />
'''טרוף טורף בו הנותם אמרי שפר, הוא עזרא הסופר'''.<br />
'''יום עשירי מוה בן בוזי החוזה''', כתב לך בספר המחזה<br />
לזכרון לעם נמס ונבזה, את עצם היום הזה. <br />
'''מנין סדר חדשים בעשרה בו העיר''', נהי וילל במו פיו אפעיר<br />
בסדר פרעניות בתוך לבבי יבעיר, בבא אלי הפליט לאמר הכתה העיר. <br />
על אלה על פני אבל זריתי, פצתי על ארבעתן לו חץ בלבי מריתי<br />
צרות ע לאלה בל לי כריתי, צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי. <br />
קראתי שמך מתנחם על רעתי, ראה עניי ושמע קול פגיעתי<br />
שמע תחינתי חיש נא ישועתי, אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי.<br />
ירח טבת מאד לקיתי בו, ונשתנו עלי סדר נתינו<br />
סררתי פשעתי יגלה לי טובו, האומר לים עד פה תבוא.<br />
|-
| style="text-align: left;" | <small>סליחות לעשרה בטבת</small>
|}


לאחר השואה הנוראה, קבעה הרבות הראשית לישראל, שיום עשרה בטבת, יהיה "יום הקדיש הכללי", לזכרם של הקדושים שנספו בשואה ויום מותם לא נודע.
מות עזרא מסמל את סוף עידן הנבואה ותחילת התורה שבעל פה. עזרא תיקן תקנות רבות והכין את הקרקע לקראת העברת המוקד הדתי מבית המקדש אל עבר לימוד התורה שבעל פה כגון בתקנת [[קריאת התורה]]. הגמרא {{#makor-new:מגילה טו ט|בבלי-מגילה|טו|א}} מסבירה כי עזרא הסופר הוא למעשה הנביא [[מלאכי]] כך שעזרא שהיה ממקימי אנשי כנסת הגדולה היה החוט המקשר בין תקופת הנבואה וחכמי ישראל. חכמים התייחסו גם לעזרא כמי שהקים בחזרה את התורה באומרם "כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה" {{#makor-new:סוכה כ א|בבלי-סוכה|כ|א}} וכן שהייתה התורה ראויה להינתן על ידו.
==תרגום התורה ליוונית==
{{ערך מורחב|ערך=[[תרגום השבעים]]}}
במגילת תענית מובא ש{{ציטוטון|בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך, והחושך בא לעולם}} וכן נפסק בשו"ע: בח' בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חושך בעולם שלשה ימים {{#makor-new:אורח חיים תקפ ב|שולחן-ערוך-אורח-חיים|תקפ|ב}}. הגמרא {{#makor-new:מגילה ט א|בבלי-מגילה|ט|א}} מפרטת יותר את פרטי מעשה זה: {{ציטוטון|תניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושניים זקנים והכניסם בשבעים ושניים בתים ולא גילה להם על מה כנסם, ונכנס אצל כל אחד ואחד מהם ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו}}.
ב[[מסכת סופרים]] מובא שעיקר הפגם בתרגום התורה ליוונית הוא בכך "שלא הייתה התורה יכולה להיתרגם כל צורכה" ויש בכך פגם בהופעת התורה. בסליחות הנאמרות בעשרה בטבת מובא גם הצער בכך שהדבר נעשה בכפייה על ידי המלך: "ומלך יוון אנסני לכתוב דת יוונית". יש שהסבירו את עיקר הפגם בתרגום התורה ליוונית בהכנסת תפיסות עולם ודפוסי חשיבה יווניים שהחלו לחלחל אז לתוך העולם היהודי. לפי ראייה זו, בתרגום התורה ליוונית החל להתגבש מבט מנוכר ו"אקדמי" על תורת ישראל, מבט הרואה בתורה חוכמה אנושית ולא יותר מכך.


וכן תיקנו להדליק נר לעילוי נשמתם בליל עשרה בטבת, וללמוד משניות לעילוי נשמתם, וכמובן יאמרו קדיש לעלוי נשמה. ואחרי קריאת התורה, יאמרו תפלת אזכרה לעלוי נשמתם, שנתקנה לזכר חללי השואה.
==יום הקדיש הכללי לנרצחי השואה==
הרבנות הראשית הוסיפה ותיקנה, שעשרה בטבת יהיה יום הקדיש הכללי לכל קדושי השואה שלא נודע יום פטירתם.  


'''וכל איש בישראל יראה לןבה לעצמו לקיים הנהגה חשובה זו. ונוסיף תפלה לא-ל נורא עלילה, לשמור את עמו ואת נחלתו, והיה המחנה הנשאר לפליטה'''.
ואף שהכנסת קבעה בחוק להזכיר את השואה בכ"ז ניסן, קביעה זו היתה שלא על דעת חכמים, מפני שחודש ניסן הוא חודש של שמחה, וכפי שנקבע להלכה (שו"ע או"ח תכט, ב) שבכל חודש ניסן אין אומרים תחנונים ונפילת אפיים, ואין קובעים בו תענית ציבור. ואם אירעה הלוויה בחודש ניסן אין אומרים הספדים. ואין אומרים בכל חודש ניסן הזכרת נשמות (מ"ב תכט, ח). ורבים נוהגים שלא הולכים לבית קברות בחודש ניסן, ומי שיש יארצייט לקרובו בחודש ניסן עולה לקבר בערב ראש חודש. ואם כן ברור שאין מקום לקבוע בחודש ניסן יום זיכרון לנשמות הקדושים שנרצחו בשואה.
==עשרה בטבת שחל ביום שישי==
עשרה בטבת שחל ביום שישי מציב מספר שינויים מהסדר הרגיל. על אף שביום שישי רגיל אולי עדיף להתפלל מנחה גדולה כדי שיהיה זמן לתוספת שבת, ביום שישי של עשרה בטבת, עדיף להתפלל מנחה קטנה כדי להרוויח את ברכת הכהנים. כמו כן, על אף הצום, יש מצווה להתקלח במים חמים לכבוד שבת, גם בתוך התענית. במנחה לא אומרים לא תחנון. רוב הקהילות גם לא אומרים בכלל אבינו מלכנו, וחלק מהספרדים אומרים, אך משמיטים את המשפטים המזכירים וידוי על חטא.


==על התעניות==
ראוי שלא לדחות את אמירת 'שלום עליכם' ואת 'אשת חיל' עד לאחר הקידוש, אך ניתן לקצר בקטעי החזנות ובכך שיתפללו את תפילת ערבית בזמנה. במידת הצורך, מותר להתפלל ערבית מוקדמת על מנת לשבור את הצום מוקדם, אך את הצום יש לשבור רק לאחר צאת הכוכבים. אם לבני הבית קשה לחכות עד שאבי המשפחה יחזור מהתפילה, הם יכולים לקדש על מיץ ענבים מיד בצאת הכוכבים, ולהקפיד לאכול אחרי הקידוש עוגה או שאר מיני מזונות בנפח של כ[[זית]] עד שיגיע בשביל לקיים דין [[קידוש במקום סעודה]].


בעשרה בטבת חלים כל דיני תענית ציבור: איסור אכילה ושתיה מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, קריאת התורה, הוספת תפילת "עננו" בשמונה עשרה ועוד.
==עשרה בטבת שחל בשבת==
ה[[בית יוסף]] {{#makor-new:אורח חיים תקנ|בית-יוסף-אורח-חיים|תקנ|null}} הביא את דברי האבודרהם שקבע שצום עשרה בטבת אינו נדחה, ואילו היה חל בשבת, דבר שאינו אפשרי לפי הלוח שלנו, היה דוחה את השבת משום שנאמר עליו "בעצם היום הזה". אמנם, הבית יוסף כתב שלא מצא מקור לדברי האבודרהם ואכן מפירוש [[רש"י]] {{#makor-new:מגילה ה א|ראשונים-רש"י-מגילה|ה|א}} מובא שכשם שתשעה באב נדחה מפני השבת כך גם עשרה בטבת נדחה.  


ב[[שולחן ערוך]] נאמר: "מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בימים שאירעו צרות לאבותינו. ותכלית התענית היא, כדי לעורר את הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים, ומעשי אבותינו שהיו כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותם הצרות, ובזכרון הדברים האלה נשוב להיטיב, כמו שנאמר והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם. ולכן חייב כל איש לשום אל ליבו באותם הימים לפשפש במעשיו. כי אין העיקר התענית. כמו שנאמר באנשי נינוה . וירא האלהים את מעשיהם, ואמרו רבותינו ז"ל וירא את שקם ואת תעניתם לא נאמר, אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ואין התענית אלא הכנה לתשובה. לכן אותם אנשים שכשמתענים הולכים לִטַּיֵּיל, ומבלים את היום בדברים בטלים, תפסו את הטפל והניחו את העיקר. {{מקור|(מתוך ספר ש"ע המקוצר סי' ק"ב)}}
ה[[גר"ח]] כתב לפרש את דברי האבודרהם על פי חידושו של ה[[מנחת חינוך]] שכתב שהנביאים לא תיקנו באילו ימים בדיוק יש לצום אלא רק קבעו באילו חודשים יש לצום כמו שנאמר בפסוק "צום הרביעי וצום החמישי" {{#makor-new:זכריה ח יט|תנ"ך-זכריה|ח|יט}}. לפי פירוש זה, כאשר הצום נופל בשבת ניתן לדחותו משום שעיקר התקנה שהצום יתקיים במהלך החודש, ולכן אין הצום דוחה את השבת. מנגד, צום עשרה בטבת מוגדר בנביאים כיום צום משום שנאמר בו "בעצם היום הזה" כדברי האבודרהם ולכן הוא דוחה את השבת.
 
==לקריאה נוספת==
==מקורו של הצום==
* [[ארבעה צומות]]
 
'''עשרה בטבת''' יום צום, בו החל המצור על ירושלים על ידי צבא נבוכדנאצר מלך בבל. מצור זה היה תחילתה של הפורענות שבסופה היו חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל. וכך מתואר מהלך האירועים ב[[ספר מלכים]]:"וַיְהִי- בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל הוּא וְכָל-חֵילוֹ עַל-יְרוּשָׁלַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב.וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ"
 
והמשך הים ב[[צום תשעה באב]] :"בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא-הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ.ד וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל-גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל-הָעִיר סָבִיב וַיֵּלֶךְ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה" {{מקור|(ב',כ"ה, א'-ג')}}.
 
דרש רבי <ref>לפי הגר"ש ליברמן (תוספ"כ, שם, 674 שורות 187-189) צ"ל רבי עקיבא</ref> " הרי הוא אומר כה אמר ה' צום הרביעי וצום השביעי וצום העשירי וגו'. צום הרביעי, זה שבעה עשר בתמוז שבו הבקעה העיר... צום החמישי, זו תשעה באב יום שנשרף בו בית המקדש… צום השביעי, זה שלשה בתשרי - יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם שהרגוֹ ישמעאל בן נתניה, ללמדך שקשה מיתתן של צדיקים לפני המקום כחורבן בית המקדש… צום העשירי, זה עשרה בטבת יום שבו סמך מלך בבל את ידו על ירושלם, שנאמר 'ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי' וגו' 'בן אדם כתב לך' וגו'."
 
==יוזמת העם==
 
מה קרה בו ביום שהניע את הגולים להחליט, מעצמם, לקבוע יום צום וזיכרון דווקא בעקבות תחילת המצור על ירושלים? <ref>לפי:"מתשובתו של הקב"ה ( "כִּי צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי") משמע שימי הזיכרון היו בהתחלה יָזמה של העם, שרק אח"כ אושרה.</ref>  איזה מין זעזוע עבר עם ישראל בעקבות התחלת המצור?
 
ד"ר יוסף (ג'פרי) וולף, מהמחלקה לתלמוד של אוניברסיטת בר-אילן במאמרו [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vaygash/wol.html '''למשמעותו של צום עשרה בטבת''']  מנסה להשיב על קושיה זו. הכותב שם לב להדגשת המילה "היום" שלוש פעמים.  להדגיש את עָצמת משמעות האירוע שפקד בו ביום את ירושלים. מתבקשת השאלה: כלום ידע יחזקאל שנבוכדנאצר פולש לארץ ישראל ופניו לכיבוש ירושלים? למה נראה שהופתע ? וולף משיב שאת התשובה יש למצוא בהרגשתם של בני יהודה שיש חסינות מוחלטת לירושלים ולבית המקדש. הדברים מוצאים ביטוי חד-משמעי בנאומו המפורסם של [[ירמיהו הנביא]]: הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר: עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית ה' וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְאָמַרְתָּ: שִׁמְעוּ דְבַר ה' כָּל יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַה'. כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת אֱ-לֹהי יִשְׂרָאֵל הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה. אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה ... הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר לְבִלְתִּי הוֹעִיל <ref>ז',א'-ט"ו</ref>.
 
ירמיהו מתריס ומתריע נגד האמונה שכנראה רווחה בעם שבית המקדש וירושלים חסינים לגמרי בפני מתקפת מלך בבל, בגין עצם קיומם. [11] ה' - טענו - לא יחריב את ביתו ולא יכניע את ארצו ולא יגלה את עמו,  והתנהגותם הדתית והמוסרית אינה רלוונטית בהקשר זה. וה[[רמב"ם]] מוסיף בהקשר זה:"יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר (ויק' כו:מ) 'והתודו את עונם ואת עון אבֹתם במעלם אשר מעלו בי ואשר הלכו עמי בקרי'" <ref> הלכות תעניות, שם, ה"א</ref>.
 
==יום הקדיש הכללי==
 
הרבנות הראשית קבעה את היום כ'''יום הקדיש הכללי''' לנספים ב[[שואה]] אשר מועד פטירתם אינו ידוע.
 
 
מועצה אזורית שומרון הנהיגה כי ביום זה עולין ציונו של כלב בן יפונה זי"ע, שלא נודע יום פטירתו, ולהתפלל עבור כל נשמות ישראל הקדושים שלא נודע יום פטירתם ושמסרו נפשם על קדושת השם העם והארץ. <ref>[http://www.myesha.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/128.pdf עלון '''יש"ע שלנן''']</ref>
מקום מנוחתם של [[יהושע בן נון]] וכלב בן יפונה בתמנת חרס, סמוך לאריאל.


== הערות שוליים ==
== הערות שוליים ==
<references />
<references />
 
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/4248 עשרה בטבת ומשמעויותיו] מאת [[הרב אליעזר מלמד]]
 
* [https://www.yeshiva.org.il/article/132 הלכות עשרה בטבת שחל ביום שישי] מאת הרב עודד מילר
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/category/325 שיעורים על יום הקדיש הכללי] באתר ישיבה
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]
[[קטגוריה:השואה]]
[[קטגוריה:השואה]]
[[קטגוריה:הצומות|עשרה בטבת]]
[[קטגוריה:צומות|עשרה בטבת]]

גרסה אחרונה מ־18:28, 13 בדצמבר 2021

צום עשרה בטבת הוא אחד מארבעת צומות החורבן. הצום נתקן לציון תחילת המצור שצר נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים, ובהמשך נתווספו אליו שני מאורעות נוספים שקרו בסמוך לו- מות עזרא הסופר ותרגום התורה ליוונית. על פי הוראת הרבנות הראשית יום עשרה בטבת הוא גם יום הקדיש הכללי לנספים בשואה שמקום קבורתם לא נודע.

מקור[עריכה]

בספר מלכים מובא שבעשירי לחודש טבת בא נבוכדאצר מלך בבל עם חילותיו והתחיל לצור על ירושלים "ויהי בשנת התשיעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב ותבוא העיר במצור" (מלכים ב כה א). מצור זה היה תחילת הפורענות שבסופה נחרב בית המקדש הראשון וגלו ישראל. לאחר חורבן הבית נקבע צום עשרה בטבת כאחד מצומות החורבן שעליהם ניבא זכריה "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח,יט). לאחר שכבר נקבע צום עשרה בטבת, נתווספו אליו שני מאורעות נוספים שקרו בסמוך לו- מות עזרא הסופר ותרגום התורה ליוונית.

משמעות הצום[עריכה]

חשיבותו של הצום איננו באירוע עצמו של המצור, אלא בסוף התהליך- חורבן בית המקדש ביום תשעה באב. חשיבותו של הצום היא בכך שאיננו מתמקדים במעשה החורבן עצמו, אלא מתחילים את התיקון שלו מהשורש, מההתחלה שלו, מתחילת המצור בעשרה בטבת. בצום זה אנו עוסקים באירועים שהובילו לשורש החורבן ומתוכם מצליחים לתקן אותו מהיסוד.

הרב צבי יהודה קוק אמר שיש לתקן בעשרה בטבת שלושה עניינים אלו: א) לעומת המצור על ירושלים – לחזק את חומות ירושלים ולבנות את הארץ ברוח ובחומר. ב) לעומת מיתת עזרא, יש להגדיל תורה ולהאדירה תוך עיסוק בקיבוץ גלויות כדרכו של עזרא הסופר. ג) לעומת תרגום התורה ליוונית, יש להבריא את הרוח והתרבות הישראלית המקורית, ולעקור ממנה את הרוחות הרעות שדבקו בה במשך הגלות ושלטון הגויים.

מות עזרא הסופר[עריכה]

אזכרה מצוק אשר קראני רבי יוסף טוב עלם

אזכרה מצוק אשר קראני, בשלוש מכות בחדש הזה הכני
גדעני, הניאני, הכאני, אך עתה הלאני.
דעכני בשמונה בו שמאלית וימנית, הלא שלשתן קבעתי תענית
ומלך יון אנסני לכתוב דת יונית, על גבי חרשו חורשים, האריכו מענית.
זועמתי בתשעה בו בכלמה וחפר, חשך מעלי מעיל הוד וצפר
טרוף טורף בו הנותם אמרי שפר, הוא עזרא הסופר.
יום עשירי מוה בן בוזי החוזה, כתב לך בספר המחזה
לזכרון לעם נמס ונבזה, את עצם היום הזה.
מנין סדר חדשים בעשרה בו העיר, נהי וילל במו פיו אפעיר
בסדר פרעניות בתוך לבבי יבעיר, בבא אלי הפליט לאמר הכתה העיר.
על אלה על פני אבל זריתי, פצתי על ארבעתן לו חץ בלבי מריתי
צרות ע לאלה בל לי כריתי, צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי.
קראתי שמך מתנחם על רעתי, ראה עניי ושמע קול פגיעתי
שמע תחינתי חיש נא ישועתי, אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי.
ירח טבת מאד לקיתי בו, ונשתנו עלי סדר נתינו
סררתי פשעתי יגלה לי טובו, האומר לים עד פה תבוא.

סליחות לעשרה בטבת

מות עזרא מסמל את סוף עידן הנבואה ותחילת התורה שבעל פה. עזרא תיקן תקנות רבות והכין את הקרקע לקראת העברת המוקד הדתי מבית המקדש אל עבר לימוד התורה שבעל פה כגון בתקנת קריאת התורה. הגמרא מגילה טו ט מסבירה כי עזרא הסופר הוא למעשה הנביא מלאכי כך שעזרא שהיה ממקימי אנשי כנסת הגדולה היה החוט המקשר בין תקופת הנבואה וחכמי ישראל. חכמים התייחסו גם לעזרא כמי שהקים בחזרה את התורה באומרם "כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה" סוכה כ א וכן שהייתה התורה ראויה להינתן על ידו.

תרגום התורה ליוונית[עריכה]

ערך מורחב - תרגום השבעים

במגילת תענית מובא ש"בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך, והחושך בא לעולם" וכן נפסק בשו"ע: בח' בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חושך בעולם שלשה ימים אורח חיים תקפ ב. הגמרא מגילה ט א מפרטת יותר את פרטי מעשה זה: "תניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושניים זקנים והכניסם בשבעים ושניים בתים ולא גילה להם על מה כנסם, ונכנס אצל כל אחד ואחד מהם ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו". במסכת סופרים מובא שעיקר הפגם בתרגום התורה ליוונית הוא בכך "שלא הייתה התורה יכולה להיתרגם כל צורכה" ויש בכך פגם בהופעת התורה. בסליחות הנאמרות בעשרה בטבת מובא גם הצער בכך שהדבר נעשה בכפייה על ידי המלך: "ומלך יוון אנסני לכתוב דת יוונית". יש שהסבירו את עיקר הפגם בתרגום התורה ליוונית בהכנסת תפיסות עולם ודפוסי חשיבה יווניים שהחלו לחלחל אז לתוך העולם היהודי. לפי ראייה זו, בתרגום התורה ליוונית החל להתגבש מבט מנוכר ו"אקדמי" על תורת ישראל, מבט הרואה בתורה חוכמה אנושית ולא יותר מכך.

יום הקדיש הכללי לנרצחי השואה[עריכה]

הרבנות הראשית הוסיפה ותיקנה, שעשרה בטבת יהיה יום הקדיש הכללי לכל קדושי השואה שלא נודע יום פטירתם.

ואף שהכנסת קבעה בחוק להזכיר את השואה בכ"ז ניסן, קביעה זו היתה שלא על דעת חכמים, מפני שחודש ניסן הוא חודש של שמחה, וכפי שנקבע להלכה (שו"ע או"ח תכט, ב) שבכל חודש ניסן אין אומרים תחנונים ונפילת אפיים, ואין קובעים בו תענית ציבור. ואם אירעה הלוויה בחודש ניסן אין אומרים הספדים. ואין אומרים בכל חודש ניסן הזכרת נשמות (מ"ב תכט, ח). ורבים נוהגים שלא הולכים לבית קברות בחודש ניסן, ומי שיש יארצייט לקרובו בחודש ניסן עולה לקבר בערב ראש חודש. ואם כן ברור שאין מקום לקבוע בחודש ניסן יום זיכרון לנשמות הקדושים שנרצחו בשואה.

עשרה בטבת שחל ביום שישי[עריכה]

עשרה בטבת שחל ביום שישי מציב מספר שינויים מהסדר הרגיל. על אף שביום שישי רגיל אולי עדיף להתפלל מנחה גדולה כדי שיהיה זמן לתוספת שבת, ביום שישי של עשרה בטבת, עדיף להתפלל מנחה קטנה כדי להרוויח את ברכת הכהנים. כמו כן, על אף הצום, יש מצווה להתקלח במים חמים לכבוד שבת, גם בתוך התענית. במנחה לא אומרים לא תחנון. רוב הקהילות גם לא אומרים בכלל אבינו מלכנו, וחלק מהספרדים אומרים, אך משמיטים את המשפטים המזכירים וידוי על חטא.

ראוי שלא לדחות את אמירת 'שלום עליכם' ואת 'אשת חיל' עד לאחר הקידוש, אך ניתן לקצר בקטעי החזנות ובכך שיתפללו את תפילת ערבית בזמנה. במידת הצורך, מותר להתפלל ערבית מוקדמת על מנת לשבור את הצום מוקדם, אך את הצום יש לשבור רק לאחר צאת הכוכבים. אם לבני הבית קשה לחכות עד שאבי המשפחה יחזור מהתפילה, הם יכולים לקדש על מיץ ענבים מיד בצאת הכוכבים, ולהקפיד לאכול אחרי הקידוש עוגה או שאר מיני מזונות בנפח של כזית עד שיגיע בשביל לקיים דין קידוש במקום סעודה.

עשרה בטבת שחל בשבת[עריכה]

הבית יוסף אורח חיים תקנ הביא את דברי האבודרהם שקבע שצום עשרה בטבת אינו נדחה, ואילו היה חל בשבת, דבר שאינו אפשרי לפי הלוח שלנו, היה דוחה את השבת משום שנאמר עליו "בעצם היום הזה". אמנם, הבית יוסף כתב שלא מצא מקור לדברי האבודרהם ואכן מפירוש רש"י מגילה ה א מובא שכשם שתשעה באב נדחה מפני השבת כך גם עשרה בטבת נדחה.

הגר"ח כתב לפרש את דברי האבודרהם על פי חידושו של המנחת חינוך שכתב שהנביאים לא תיקנו באילו ימים בדיוק יש לצום אלא רק קבעו באילו חודשים יש לצום כמו שנאמר בפסוק "צום הרביעי וצום החמישי" זכריה ח יט. לפי פירוש זה, כאשר הצום נופל בשבת ניתן לדחותו משום שעיקר התקנה שהצום יתקיים במהלך החודש, ולכן אין הצום דוחה את השבת. מנגד, צום עשרה בטבת מוגדר בנביאים כיום צום משום שנאמר בו "בעצם היום הזה" כדברי האבודרהם ולכן הוא דוחה את השבת.

לקריאה נוספת[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]