פרשני:בבלי:גיטין פז ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

גיטין פז ב

חברותא[עריכה]

ומקשינן: ודלמא ראובן, החתום על הגט הראשון, חתם את שם אביו "יעקב" כחתימה נפרדת שלו על הגט השני, בשמא דאבוה חתים, והוו שתי חתימות נפרדות של ראובן, על שני הגיטין, ויוכשר גם הגט השני.
ומשנינן: לא שביק (לא עוזב) אינש שמיה וחתים שמא דאבוה. ועל כרחך שם אביו הוא סיום חתימתו של ראובן, ונמצא שאין על הגט השני חתימה.
ומקשינן: ודלמא, חתם ראובן על הגט השני רק את שם אביו כחתימה בפני עצמה, ולסימנא שוויה בתור חתימה נפרדת על הגט השני, וכדמצינו שחותמים סימן במקום השם האמיתי.
דהא רב כשחתם צייר כוורא (דג). ורבי חנינא צייר חרותא - ענף של דקל. רב חסדא כתב רק סמך, סימן כלשהוא לשמו.
ורב הושעיא עין, רבה בר רב הונא צייר מכותא - תורן של ספינה.
ומתרצינן: לא חציף אינש לשוייה - (להשתמש) לשמא דאבוה כסימנא.
ועתה הדרינן להקשות על משנתנו, דקאמר "את שהעדים נקראים עמו כשר".
וליתכשר האי גט שבצד ימין, בשני עדים עברים, בין אם חתמו ראשונים ובין חתמו אחרונים.
וליתכשר האי גט שבצד שמאל בשני עדים יוונים, בין חתמו בתחילת בין בסוף.
ומה שיש שינוי בין הכתב שהוא בעברית והחתימות שהן ביוונית לא איכפת לן -
דהא תנן: גט שכתבו עברית ועדיו חתמו ביוונית, וכן גט שנכתב יונית ועדיו חתמו עברית, כשר.
וכי תימא, כיוון דמופלג, מרוחקות החתימות שנכתבו בסוף הגט מהגט עצמו בשני שיטין, לא  2  מתייחסות החתימות לגט, ולהכי פסול.

 2.  טעם הפסול בחתימות מופלגות בשני שיטין כתב הלחם משנה בפרק א' מגירושין הי"ח, מפני שיכול לזייף בשני השורות גט חדש. ולטעם זה, אם יהיו עידי מסירה הגט כשר. אבל הראב"ד כתב שהפסול הוא משום שיכול להוסיף תנאי ויסמכו על עידי החתימה והוה ליה מזויף מתוכו.
והאמר חזקיה: אם בין החתימות לגט מלאהו לחלל בשמות עדים קרובים, כשר. ואין קפידא אלא בחלל ריק, ובמשנתנו הרי החלל ממולא בשמות העדים על אחד מהגיטין, ומדוע לא נכשיר את שני הגיטין.
ומתרצינן: אין הכי נמי, מצד הדין שניהם כשרים, ואכן מצינו מי ששנה כך.
דהא תני זעירי: שניהם כשרים.
ותנא דידן קסבר, שחוששין דלמא העדים היוונים "גונדלית" חתים. שמא שינו את מנהג היונים, ולא חתמו כמנהג היוונים, אלא כמנהג העברים,  3  ויתכן שכל ארבעת החתימות הן רק על הגט שבצד ימין, והשני פסול.  4 

 3.  לדעת רש"י מדובר ביהודים הכותבין בעברית רק שחותמין כדרך היוונים, אבל הרמב"ם בפירוש המשניות וכן בפי' הרע"ב כתבו שחותמין יוונית הינו בלשון יוונית שכתיבתן מן השמאל לימין, ותמה עליהם התוספות יום טוב, מה שייך לומר דלמא גונדלית חתום והפכו את כתבם הרי בשפתם אי אפשר להפוך. ובאמת הרמב"ם במשנה תורה הל' גירושין פכ"א לא הזכיר חתימות יוונים ופירש המגיד משנה לפי שלשון יוונית נשתכחה מן העולם, ומוכח שלמד הרמב"ם שיוונית היינו עברית בצורה של יוונית שהרי כתיבה משמאל לימין לא נשתכחה מהעולם. ורש"ש ביאר שאף לדברי הרמב"ם שמדובר בכתב יווני מה שאמרו גונדלית הוא שיכתבו את המילים מימין לשמאל אבל את גוף המילה יכתבו כסדרה ביוונית משמאל לימין, ולפי"ז תמוהה השמטת הרמב"ם בין כתב יוונית וצ"ע וע"ש.   4.  ולכאורה משמע שאם חתמו קודם היינו שרק הגט שבצד שמאל כשר משום שמא העברים חתמו תחתיהם גונדלית - כך דייק הגרעק"א בתוס' למשניות.
שנינו במשנתינו: עד אחד עברי ועד אחד יווני וכו' פסולים.
ופרכינן: וליתכשר האי הגט הראשון, בחתימות של עד אחד עברי ועד אחד יוני.
שהרי היוני התחיל חתימתו בסוף השורה הראשונה, וסיים אותה בתחילת השורה השניה, שמתחתיה, כדי שיהיה שמו תחת העד העברי, ויש לגט הראשון שני עדים כשרים.
וליתכשר האי - גט שני בעד אחד עברי ועד אחד יווני.
וכי תימא שאי אפשר לצרף עד עברי לעד החותם כיווני, הא ליתא!
דהא תנן: עד אחד עברי ועד אחד יווני כשר.
ומתרצינן: אכן, הדין הוא ששניהם כשרים, וכמו שמצינו, דהא תני זעירי: שניהם כשרים.
ותנא דידן, שפסל את שניהם, קסבר, חיישינן דלמא אחד מהיוונים גונדלית חתים, ותלתא אחד, וחד אחד.
והיינו, אם חתם עברי ואחריו יווני, חיישינן שהיווני חתם כעברי, וכתב את שמו תחילה. אבל צורת החתימה של היווני היתה כשתחילת החתימה בסוף שיטה ראשונה, וסוף החתימה בתחילת שיטה שתחתיה, ואם נתכוון להקדים שמו, הרי הוא חתום על השני.
והעברי השני, בוודאי חתום על הגט השני, שהרי מדובר באחד עברי ואחד יוני על הגט הראשון, ואחד עברי ואחד יוני על השני.
ואם חתם היווני הנוסף רגיל, שלא בגונדלית, הרי יש לנו ג' חתימות על השני ואחת על הראשון, והוא פסול.
ומאידך, שמא הראשון חתם כדרך היוונים והוא חתום על הראשון, והיווני השני חתם גונדלית, ואם כן אף הוא חתום על הראשון, ובצירוף העברי הראשון יש לנו שלושה עדים על הראשון, והשני פסול, לפיכך מספק שניהם פסולין.
מתניתין:
א. הכותב גט, ושייר מקצת הגט, והמשיך וכתבו בדף השני - שהמשיכו בטור חדש, והעדים מלמטה, בסוף הטור השני, כשר.
ב. חתמו העדים על הגט בראש הדף, או מן הצד, או מאחוריו, והיתה החתימה מאחור ב"גט פשוט", שאין מקפלין אותו עם תפירות, וצריך לחתום בתוכו, ולא בגבו, פסול.
ג. הקיף (קירב) ראשו של גט זה בצד ראשו של גט זה, והעדים באמצע, בין הגיטין, שניהם פסולים. שאין החתימה נקראת עם אחד מהם.
ד. סופו של זה בצד סופו של זה, כגון שאת הגט הראשון הוא כתב מתחילת הגליון עד אמצעו, ואחר כך כתב את הגט השני מתחתית הגליון עד אמצעו, לכוון ההפוך, והעדים באמצע, בין שניהם. הרי את, אותו הגט, שהעדים נקראים עמו, כשר.
והיינו, אותו הגט שגג האותיות של החתימות מופנה כלפי רגלי אותיות הגט, הרי העדים נקראים עמו, ואילו הגט שרגלי האותיות של החתימות מופנים כלפי רגלי אותיות הגט, אין העדים נקראים עמו.
ה. ראשו של זה, בצד סופו של זה, והעדים באמצע, כגון שסיים לכתוב גט והחתים עדים, ומיד בהמשך הדף התחיל גט נוסף. את שהעדים נקרין בסופו, כשר.
ו. גט שכתבו עברית, ועדיו חתמו ביוונית. כתבו יוונית ועדיו חתמו עברית, או שחתמו עד אחד עברי ועד אחד יווני, כשר.
ז. כתב סופר ועד, כשר (ולעיל פו ב פליגי רב ושמואל אם חתם הסופר גם כן, או לא)
ח. חתם "איש פלוני, עד", כשר, אעפ"י שלא כתב את שם אביו. או שחתם רק "בן איש פלוני, עד", כשר, אף על פי שלא כתב את שמו.
ט. חתם "איש פלוני בן איש פלוני", ולא כתב "עד", כשר. וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין, שחותמין שמם בלי "עד", לפי שלשונם קצרה. (והתוס' פירשו שמנהג נקיי הדעת קאי על ההמשך)
י. כתב חניכתו - שם משפחתו וחניכתה - משפחתה כשר.
גמרא:
שנינו במשנה: שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני, והעדים מלמטה, כשר.
והוינן בה: וליחוש, דלמא הני תרי גיטי הוו לשתי נשים, כגון שהתחיל הסופר הגט הראשון מחצי העמוד ולמטה עד סופו, וגט שני מתחילת הטור השני עד אמצעו, ואתרמי ליה - נמצאת שיטה הראשונה שהיא הזמן של גט דקמא, מכוונת כנגד שיטה האחרונה של הגט השני, שבה עדים דבתרא. וגזריה - חתך מן הטור השמאלי לזמן דבתרא, ומהטור בצד ימין גזר את העדים דקמא, ונמצא משתמש בשני חצאי גיטין פסולים.
ופרקינן: אמר רבי אבא אמר רב: כגון שיש ריוח מלמטה - תחת הגט הראשון, שודאי לא נחתך ממנו כלום, והטור השני הוא המשך של הראשון.
ודלמא זמן דבתרא מיגז גזיה, אף על פי שמהטור הראשון לא חתך, דלמא מהטור השני חתך את תחילת הגט, ומשתמש עם הגט שבחלק הראשון, והוו שני חצאי גיטין?
ומתרצינן: כדאמר רבי אבא אמר רב: מדובר כשיש ריווח מלמטה בטור הראשון,

דרשני המקוצר[עריכה]