רבי לוי יצחק שניאורסון

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב לוי יצחק שניאורסון (שניאורסהאן) היה רב ומקובל חסיד חב"ד, אביו של רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש.

תולדות חייו

נולד בי"ח בניסן תרל"ח בעיירה פדוברנקה לאביו ר' ברוך שניאור שניאורסון, נינו של "הצמח צדק". מגיל צעיר ניחן בכשרונות מופלאים. הוא למד אצל דודו, רבי יואל חייקין, שהיה רב העיירה. נסמך על ידי גדולי דורו בהם רבי חיים מבריסק[1], הרב אליהו חיים מייזל ועוד. הוא נשא את חנה, בתו של ר' מאיר שלמה ינובסקי, בה של ניקולייב, ומסדר הקידושין היה רבי שלום דובער השניאורסון- אדמו"ר הרש"ב. הוא ישב מספר שינם בניקולייב והיה סמוך על שולחן חותנו. החל משנת תרס"ב החל להשתתף עם אדמו"ר הרש"ב בניוהל ענייני הציבור, בהם עזרה לחיילים במלחמת רוסיה-יפן, סיוע לבייליס במשפט נגדו ועוד. בשנת תרס"ט התמנה לכהן כרב העיר יקטירנוסלב שבאוקראינה. ביקטרנוסלב ניסו ה"מתנגדים" למנוע ממנו לכהן כרב העיר ע"י הלשנות לשלטונות כי ראוהו שותה יי"ש בעת התוועדות[2]. על כסא הרבנות ביקטרינוסלב ישב כ- 30 שנה. בין השאר, הוצעה לו משרת הרבנות בעיר יפו עם אשרות עליה לכל משפחתו[3] עד שבניסן תרצ"ט נאסר ע"י המשטרה החשאית של השלטון הקומוניסטי מפני שראו בו אחד מאנשיו של רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ) שעסק בהפצת יהדות ברוסיה. הוא הועבר לבית הסוהר בקייב, שם נכלאו האסירים שנשפטו לעונשים חמורים. הוא עבר תנאי מאסר קשים ביותר, אך לא הודה בשום עבירה שיוחסה לו. לאחר תקופה בבית הסוהר, נידון לחמש שנות גלות בצ'יאלי שבקזחסטן, כאשר גם שם פעל להפצת יהדות ולסידור ענייני הדת. לאחר ארבע שנים, בשנת תש"ד, הוחזר לאלמא אטה בירת קזחסטן, דם לקה במחלה ממארת ממנה נפטר בכ' באב תש"ד, ונקבר באלמא אטה.

ספריו

ר' לוי יצחק כתב אלפי גליונות חידושים בנגלה ובנסתר, אולם כולם אבדו או נלקחו על ידי הק.ג.ב, למעט מעט גליונות שכתב בשבתו במאסר על מחברות ודיו שהביאה לו רעייתו.
משרידי כתביו יצאו לאור:

  • "ליקוטי לוי יצחק"- ארבעה כרכים ובהם:

הערותיו לספר הזוהר ולספר התניא יצאו גם כחוברות נפרדות.

  • פניני לוי יצחק

חסידי חב"ד הוציאו לאור את הספר "תורת מנחם- תפארת לוי יצחק" ובו ביאוריו של בנו האדמו"ר מליובאוויטש על תורתו.

שיטתו

שיטתו היתה לדייק בפסוקים, במאמרי חז"ל, הראושנים והאחרונים, כולל דיוק מתיבות חסרות ויתרות, ואפילו במספר מקומות דייק ממספר המזמור בתהלים על תוכנו של הפרק.

הוא גרס כי חכמת הקבלה והתורה הנגילת אינן כשתי תורות, אלא הן כתורה אחת. אין דבר שהגיע דרך הקבלה שאין לו השתלשלות גם בנגלה. לאור זאת, הרבה לפרש סוגיות בש"ס על דרך הקבלה.

לקריאה נוספת

  • הרב נפתלי צבי גוטליב, תולדות לוי יצחק- שלושה כרכיפ, בהוצאת קה"ת.
  • הרב אברהם שמואל בוקיעט, פאר לוי יצחק, בהוצאת "איגוד השולחים לארץ הקודש".
  • "מעיינותיך- רבעון למחשבת חב"ד", גליון 34, אב תשע"ב, בהוצאת "תורת חב"ד לבני הישיבות".

קישורים חיצוניים


הערות שוליים

  1. אודות פגישתו עמו לצורך ה"סמיכה" לרבנות ראה בדברי בנו, "לקוטי שיחות" חלק ט עמ' 91.
  2. ע"פ עדות בנו, "התוועדויות" תשמ"ה, ח"ג עמ' 1482
  3. ע"פ עדות רעייתו בזכרונותיה.