פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ב ד: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(סיכום הפוסקים העוסקים בסעיף)
 
(הוספת קישור למקור)
שורה 5: שורה 5:
סעיף ד - המבזים אותו ושותק
סעיף ד - המבזים אותו ושותק


בכתובות (יד, א) מובאת מחלוקת תנאים בעניין אלמנת עיסה, וכשהגמרא מנסה להבין מהי המחלוקת. רבי יוחנן מבאר שנחלקו במציאות שקוראים לו ממזר או חלל והוא שותק. דעת ת"ק שהתקבלה להלכה היא שבכל סוגי הפסול, אם הוא שותק יש בכך הודאה.
בגמרא במסכת כתובות {{#makor-new:כתובות יד א|בבלי-כתובות|יד|א}} מובאת מחלוקת תנאים בעניין אלמנת עיסה, וכשהגמרא מנסה להבין מהי המחלוקת. רבי יוחנן מבאר שנחלקו במציאות שקוראים לו ממזר או חלל והוא שותק. דעת ת"ק שהתקבלה להלכה היא שבכל סוגי הפסול, אם הוא שותק יש בכך הודאה.


◄ [[רמב"ם]] ו[[שו"ע]]: אם קוראים לאדם ממזר או חלל והוא שותק, חוששים וצריך לבדוק את משפחתו.
◄ [[רמב"ם]] ו[[שו"ע]]: אם קוראים לאדם ממזר או חלל והוא שותק, חוששים וצריך לבדוק את משפחתו.

גרסה מ־21:46, 21 במרץ 2018


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר ב ד סעיף ד - המבזים אותו ושותק

בגמרא במסכת כתובות כתובות יד א מובאת מחלוקת תנאים בעניין אלמנת עיסה, וכשהגמרא מנסה להבין מהי המחלוקת. רבי יוחנן מבאר שנחלקו במציאות שקוראים לו ממזר או חלל והוא שותק. דעת ת"ק שהתקבלה להלכה היא שבכל סוגי הפסול, אם הוא שותק יש בכך הודאה.

רמב"ם ושו"ע: אם קוראים לאדם ממזר או חלל והוא שותק, חוששים וצריך לבדוק את משפחתו.

רמ"א בשם רמב"ן, רשב"א ור"י: דווקא במשפחה שהתערב בה פסול, אם שותק כשקוראים לו כך צריך לחשוש .

רמ"א בשם ראב"ד: דווקא בדורות הראשונים שתיקה היא הוכחה, כי אז בי"ד היו מענישים על חירופים. היום השותק בשעת מריבה הוא משובח, ורק שלא בשעת מריבה יש לחשוש.

רמ"א בשם ר"ן: רק אם צווח על פסול אחר ושותק בפסול משפחה זו הוכחה, אם תמיד שותק אין לחשוש.

רמ"א בשם מהר"ם פדאווה: דווקא כשהפסול נוגע אליו, אך אם נוגע לבנים שלו, אין בכך הוכחה.

ב"ש: לדעת הרמ"א אפילו אם שלושת התנאים הראשונים התקיימו (משפחה שהתערב בה פסול, שלא בשעת מריבה וצווח בדברים אחרים), אם נוגע רק לבניו ולא לו אין צריך לבדוק. אך לכתחילה יש לחוש כששלושת התנאים התקיימו.