משתמש:איש אמת/יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
בשיחה מיוחדת מיום [[ב' ניסן תשמ"ח]] ביאר [[הרבי]] [[מלך המשיח]] כי הדרך בה יכול העם להוסיף חיים במלך היא על ידי
ביום ב' ניסן [[ה'תשמ"ח]], אמר הרבי מ[[חסידות חב"ד|לובביץ']], [[הרב מנחם מענדל שניאורסון]], כי הכרזת יחי המלך מוסיפה חיים באדמו"ר מחב"ד, שעל פי תורת חב"ד הוא המלך ונשיא הדור.
ההכרזה "[[יחי המלך]]", הכרזה המבטאת את קבלת מלכותו כמלך המשיח,
ובכוחה לפעול את ביאת המשיח בפועל ממש, בשבת-פרשת תזריע ומצורע
[[תנש"א]] הכריזו לפני הרבי מלך המשיח לראשונה את הכרזת הקודש: '''יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד'''.  


הרבי שליטחייך חיוך רחב ואף התייחס לכך בשיחה ואמר שזוהי "הכרזה המהדהדת בכל [[סדר השתלשלות]]".  
בט"ו אייר [[ה'תשנ]] הכריז [[הרב ישראל דוד נחשון]] בפני הרבי נוסח מורחב להכרזה, במילים '''יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד'''.


בהמשך לכך שרו בפני הרבי שליט"א בשבוע שלאחרי זה את
הרבי מלובביץ' חייך חיוך רחב ואף התייחס לכך בשיחה ואמר שזוהי "הכרזה המהדהדת בכל סדר השתלשלות".  
הכרזה זו, והרבי שליט"א עודד אותה בידיו הקדושות (ב[[ט"ו אייר תנש"א]]).  


בשנה שלאחר מכן, בשבת פרשת תולדות, התייחס שוב להכרזה "יחי אדוני המלך דוד לעולם", וביאר כי תוכנה של ההכרזה היא התגלות מציאותו של מלך המשיח הפועלת את
לאחר השבת ביארו גדולי חב"ד, בראשם [[הרב יואל כהן]], גדול רבני חב"ד, את תוכנה של ההכרזה.
התגלותו לעין כל.


באותה תקופה קשה, בה סבל הרבי שליטמלך המשיח את עוונות הדור
בהמשך לכך שרו בפני הרבי בשבוע שלאחרי זה את הכרזה זו, והרבי עודד אותה בידיו הקדושות (ב[[ט"ו אייר תנש]]).  
וקיבל על עצמו את הייסורים של מלך המשיח, התעורר קהל החסידים
להוסיף חיים במלך על ידי הכרזת ההכתרה: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך
המשיח לעולם ועד.  


ב[[שמחת תורה]] [[תשנ"ג]], בעת ההקפות, שרו בפני הרבי
שליט"א את הכרזת קודש זו, והרבי שליט"א עודדה בכל עוז.


מאז הפכה
בין השנים תשנ- תשנ"ג אירעה הפסקה בשירת הניגון, אך בחודש תשרי תשנ"ג, כאשר הרבי היה חולה ומשותק, החלו שוב לשיר בפני האדמו"ר את ההשיר, והוא החל לעודד אותו במסירות נפש.
שירת ההכרזה בפני הרבי שליטלמנהג קבוע בכל תפילה, כשהרבי
שליט"א מלך המשיח מעודד את השירה פעם אחר פעם ובאופן של "שימה
בפיהם" כשהראה בצורה ברורה שרצונו הקדוש שישירו לפניו דווקא [[פורטל:ניגוני חב"ד|ניגון]] זה
והוא גורם לו נחת רוח מיוחדת.


לקראת [[י' שבט תשנ"ג]], תאריך בו קבל הרבי שליט"א על עצמו את נשיאות דור
בכל פעם שיצא אדמו"ר מחדרו אל הקהל, שרו הקהל כמעט-רק את שיר זה, והרבי עודדו מאד.
הגאולה (בשנת [[תשי"א]]), תוכנן לעשות כינוס גדול ב[[770]] בו ישירו לפני הרבי "יחי אדוננו", שישודר באמצעות רשתות הטלויזיה לכל העולם כולו, לקראת מעמד זה התכוננו אנ"ש בכל רחבי תבל בהתרגשות עצומה ואף היו כמה שכינו אותו בשם "ההכתרה", אך היו הרבה מאנ"ש שחששו מאוד מהתוצאות שיצאו מכך שהרבי יעודד את השירה "יחי אדוננו" לעיני כל העולם, אלו פעלו שישאלו את הרבי האם אכן כך הוא רצונו הקדוש והרבי ענה בחיוב ואף המשיכו ואמרו שאולי יצא מזה נזק לחב"ד אך הרבי ביטל זאת, ובהגיע יום זה לאחר תפילת מנחה עם הרבי ששהה בחדרו המיוחד שב[[הזאל הגדול|זאל הגדול]] יצא [[הרבי שליט"א]] למרפסת (הסמוכה לחדר) ולעיני כל העולם
 
שצפה בו באמצעות שידור לוויין עולמי קיבל מעם ישראל את המלכות בעידוד שירת ההכרזה: '''יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד'''.
 
לאחר ג' בתמוז תשנ"ד, היום בו פסק ליבו של הרבי מלפעום, החלו הדעות חלוקות בחב"ד, האם הרבי אכן נפטר או שהוא חי. חלק מאלה שטוענים שהרבי נפטר הפסיקו לשיר את השיר ולהכריז יחי אחרי כל [[תפילה]]. אלא שרוב רבני חב"ד התכנסו ופסקו שיש להמשיך בהכרזה ובשירה.
 
70% מחסידי חב"ד ממשיכים להכריז יחי אדוננו אחרי כל תפילה שלוש פעמים, ולשיר את השיר בזמני שמחה. רבים רואים בשיר את המנונה של [[חסידות חב"ד]].

גרסה מ־21:50, 17 בספטמבר 2009

ביום ב' ניסן ה'תשמ"ח, אמר הרבי מלובביץ', הרב מנחם מענדל שניאורסון, כי הכרזת יחי המלך מוסיפה חיים באדמו"ר מחב"ד, שעל פי תורת חב"ד הוא המלך ונשיא הדור.

בט"ו אייר ה'תשנ"א הכריז הרב ישראל דוד נחשון בפני הרבי נוסח מורחב להכרזה, במילים יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד.

הרבי מלובביץ' חייך חיוך רחב ואף התייחס לכך בשיחה ואמר שזוהי "הכרזה המהדהדת בכל סדר השתלשלות".

לאחר השבת ביארו גדולי חב"ד, בראשם הרב יואל כהן, גדול רבני חב"ד, את תוכנה של ההכרזה.

בהמשך לכך שרו בפני הרבי בשבוע שלאחרי זה את הכרזה זו, והרבי עודד אותה בידיו הקדושות (בט"ו אייר תנש"א).


בין השנים תשנ"א - תשנ"ג אירעה הפסקה בשירת הניגון, אך בחודש תשרי תשנ"ג, כאשר הרבי היה חולה ומשותק, החלו שוב לשיר בפני האדמו"ר את ההשיר, והוא החל לעודד אותו במסירות נפש.

בכל פעם שיצא אדמו"ר מחדרו אל הקהל, שרו הקהל כמעט-רק את שיר זה, והרבי עודדו מאד.


לאחר ג' בתמוז תשנ"ד, היום בו פסק ליבו של הרבי מלפעום, החלו הדעות חלוקות בחב"ד, האם הרבי אכן נפטר או שהוא חי. חלק מאלה שטוענים שהרבי נפטר הפסיקו לשיר את השיר ולהכריז יחי אחרי כל תפילה. אלא שרוב רבני חב"ד התכנסו ופסקו שיש להמשיך בהכרזה ובשירה.

70% מחסידי חב"ד ממשיכים להכריז יחי אדוננו אחרי כל תפילה שלוש פעמים, ולשיר את השיר בזמני שמחה. רבים רואים בשיר את המנונה של חסידות חב"ד.