מימונה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

מימונה הוא חג הנחגג בקרב יוצאי מרוקו באסרו חג פסח.

יום זה נחגג מכיוון שבימות הפסח היו נזהרים שלא לאכול איש אצל רעהו (בגלל שוני במנהגים), והקפידו על חומרה זו ביותר. ולכן, מיד לאחר פסח היו מארחים איש את רעהו, כדי להראות שמה שלא אכל אצלו בפסח לא היה בגלל איבה אלא בגלל חומרה, והנה עתה הם אוכלים איש ממאכלי רעהו.

מקור השם[edit]

יש הסבורים כי השם "מימונה" נובע משמו של אבי הרמב"ם, רבי מיימון בן יוסף, שיום המימונה חל ביום פטירתו על פי המסורת. סברה אחרת היא שמקור השם נובע מהמילה הערבית "מימון", שפירושה מזל, והחוגגים מאמינים כי יום זה הוא יום סגולה לפרנסה וזיווג. הסברה הרווחת היא שמקור השם נובע משיבוש המילה העברית "אמונה", וחג זה נקרא כך משום שעל פי המסורת יום זה מסוגל לגאולה, על פי מאמר התלמוד "בניסן נגאלו ישראל ובניסן עתידים להיגאל" (בבלי ראש השנה י ב), ובחג זה הציבור מביע את אמונתו בגאולה העתידית.

מנהגי החג[edit]

המקור ההלכתי ליום זה נובע מהגדר ההלכתי של אסרו חג, שמשמעותו עשיית שמחה בסעודת צאת החג.

בשנים האחרונות נושאות חגיגות המימונה במדינת ישראל אופי פוליטי, כשנשיאים, ראשי ממשלות, שרים ופוליטיקאים משתתפים באירועים הנחגגים ברחבי הארץ. ליל המימונה מתאפיין בהשארת דלת הבית פתוחה (כל עוד בני הבית נמצאים וערים), כדי להזמין את כל מי שרוצה להיכנס, ולאו דווקא רק בני משפחה, מכרים או מוזמנים מראש. נהוג לברך את האורחים בברכת "תרבחו ותסעדו" (תרוויחו ותצליחו).

ביישובים שבהם קיים ריכוז גבוה של יהודי מרוקו מתאפיין ליל המימונה גם במעין "סיור כתובות", שבו כמעט כל משפחה הייתה מבקרת אצל כל המשפחות האחרות – מה שהגדיל את תחושת החגיגיות, כיוון שלילה כזה היה לרוב מסתיים לפנות בוקר.

הכיבוד שהונח על השולחנות הוא ברובו המכריע מתוק, כנראה כדי להדגיש את התקווה למתיקות בשאר תחומי החיים. המאכל העיקרי שהפך לסמל החג הוא ה"מופלטה"- מאכל מטוגן עשוי מקמח הנאכל עם דבש, גבינות וכד'. מאכל זה הינו חמץ, ולכן יש להקפיד להכינו רק לאחר צאת החג.