ייצור יין בגת בימי קדם

גת שימשה ליצור יין בימי קדם. שרידים של גתות חצובות באבן גיר נמצאו ברחבי ארץ ישראל. תופעה המעידה על מימדי ייצור הגפן בארץ - אחד משבעת המינים ועל השימוש הרחב ביין.

מרכיבי הגת

הענבים היו מונחים בגת: מקום עמוק באבן, עץ או חרס ^[1]. בתוספתא מביחנים בין המרכיבים של המשטח לייצור היין:"כיצד גת אחת לשתי בורות [שתי גיתות לבור אחת] שתי גיתות לשתי בורות..."‏‏^[2]. לעיתים, הגת היתה מצופה בזפת כפי שמובא בתלמוד בבלי :"גת של אבן שזפתה עובד כוכבים" ^[3]. משטח הבור היה נחצב בצורת שיפוע מתון. בבור הניחו את הענבים ודרכו עליהם ברגלים יחפות. בעת הדריכה מיץ הענבים זרם לירכתי הבור וממנו ירד ל"גת העליונה" המכונה "עדשים" ועשויה במדרון ^[1]. ממנה היה היין יורד ל"גת התחתונה".

תהליך היצור

את מיץ הענבים היו מסננים ב"משמרת של יין" ‏‏^[4] או סודר. היה סל שנקרא "גרגותני" והיה קולט את הזגים ואת החרצנים. הבור עצמו היה מסוייד כדי שלא יאבד אף טיפה עך כך נאמר: "בור סוד שאינו מאבד טיפה". ממתינים עד שהחרצנים והזגים שעדין נותרו יצופו. כאשר מתחילה התסיסה, השמרים יורדים מטה והיין צף למעלה.

במקביל, מכינים את החבית לקליטת היין. היתה מוצבת ליד הגת וממלאים אותה מתוך הבור בכלי הנקרא "מחץ" וממנו היין נשפך לחבית. במשנה מבואר מה דינו של היין אם נמצא "שרץ" בעת העברתו מהגת לחבית:"הזולף את הבור נמצא שרץ בראשונה, כולן טמאות; באחרונה היא טמאה, וכולן טהורות. אימתיי, בזמן שהוא זולף בכל אחת ואחת. היה זולף במחץ נמצא שרץ באחת מהן, היא טמאה בלבד. אימתיי, בזמן שהוא בודק ולא מכסה, או מכסה ולא בודק. היה בודק ומכסה, ונמצא שרץ בחבית, הכול טמא; בבור, הכול טמא; במחץ, הכול טמא." ‏‏^[5].

מיצוי הענבים

אך בזה לא הסתיים תהליך ניצול יבול הגפנים. לאחר שדרכו את הענבים בנת על-ידי כפות הרנלים, עדיין נמצא שניתן להפיק מהענבים מיץ נוסף. את שאריות הענבים ממשטח הדריכה היו אוספים לגל הנקרא : "תפוח". עליו היו מניחים את "עיגולי הגת" ^[1] - כעין ריחים גדולות כדי שימצו את הענבים, הודות לכובד שלהם. אחרי שסחטו את הענבים היו שמים אותם בתוך "עקל" - סל עשוי רשת - שמים עליו משקל כבד וסוחטים את תוכן הסל. לפי המשנה: "כלי בית הבד, והעקל בזמן שהן של עץ מנגבן, והן טהורין בזמן שהן של גמי מיישנן כל שנים עשר חודש, או חולטן בחמין". ‏‏^[6] דהיינו היו עשויים מחומרים שונים.

המוצר הסופי

את היין היו מזלפים לתוך כד, קנקן, גרב דנא או חבית והיו שתי סוגי חביות לפי הגודל: "מקדירות הדקות ועד חבייות לודייות, ברביעית; מלודייות (מלוד) ועד לחמייות (מבית לחם), בחצי לוג" ‏‏^[7]. והיו חותמים אותם בחומר. וה"קנקנים בשרון" היו "תאנא פיטסות נאות ומגופרות" ומחירם היה גבוה יותר ^[8]

מהחבית היו מריקין היין לתוך נודות, לגין, או צרצור ^[9] וגם חצב ‏‏^[10] והיו שותים מון הכוס.

לקריאה נוספת

• מא"ה - מאיר אליעזר הכהן רפאפורט-הארטשטיין אוצר ישראל - כרך חמישי, הערך "ייו" - עמ1 152 טור ראשון למטה פרק משנה "מעשה היין" קישור חיצוני

הערות שוליים