ויקישיבה:תזאורוס לוגי חינוך

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


אנשי פרוייקט השו"ת של אוניברסיטת בר-אילן בשיתוף וויקישיבה מבקשים את עזרתכם בהקמת "תזאורוס לוגי".


זהו מילון של רעיונות והקשרים המיועד לחבר בין השפה המודרנית לבין שפת חז"ל. המטרה היא לאסוף לכל ביטוי מודרני הרצוף בזה אוסף ביטויים בלשון חז"ל הקשורים לאותו נושא. כך לדוגמא, חיפוש של הערך "זיהום אויר" יפנה בין השאר לביטויים כגון: "בורסקי" (עד כמה ובאיזה כיוון ירחיק מהעיר). הערך "הפריה מלאכותית - תרומת זרע" יפנה לביטוי "נתעברה באמבטי".

להלן רשימת נושאים מתחום החינוך - כל מי שיודע מקבילות להן בשפת חז"ל מוזמן להוסיפם.

לדוגמא: מול הערך "הומור" ניתן לכתוב "מילתא דבדיחותא" (ניתן, כמובן, להוסיף ביטויים נוספים).

שימו לב: ההוספה נעשית בערך עצמו, ולא בעמוד זה! עמוד זה רק מציג את ההקבלות שנכתבו בערכים. על מנת להוסיף הקבלה צריך ללחוץ על הקישור לערך ולהוסיף אותה בקטע "תזאורוס לוגי" בין התגיות </noinclude> ו-<noinclude>, בצורה הבאה:

==תזאורוס לוגי==
</noinclude>
* הקשר 1
* הקשר 2
...
<noinclude>
המשך הערך...


תודה על שיתוף הפעולה.

רשימת ערכים

אבות וילדיהם

היחס בין אבות וילדיהם בתורה מתבטא בהלכות כיבוד הורים, בחובת החינוך של האב על הילד וחובת פרנסתו.

  • הוקש כבוד אב לכבוד המקום.
  • האב קודם לאם בכל מקום; יכול שכבוד האב עודף על כבוד האם--תלמוד לומר "איש אימו ואביו תיראו" (ויקרא יט, ג), מלמד ששניהם שקולין. אבל אמרו חכמים, האב קודם לאם בכל מקום, מפני שהוא ואימו חייבין בכבוד אביו.
  • מי שאמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין שאמר לו לעבור על מצות לא תעשה או לבטל מצות עשה, אפילו של דבריהם, הרי זה לא ישמע לו, שנאמר: "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמֹרו" - כולכם חייבין בכבודי.
  • האב חייב בבנו: למולו, לפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אישה וללמדו אומנות. ויש אומרים: אף להשיטו במים. (קידושין כ"ט, א')
  • כל אב שאינו מלמד אומנות- כאילו מלמדו ליסטות- מכיוון שלבן אין מה לאכול הוא הולך ומלסטם את הבריות- ובאים עם זה בתביעה לאב (הגמרא בקידושין שם)
  • אבא חילקיה נתן לבנו הקטן שתי פרוסות בארוחה ואילו לבנו הגדול נתן פרוסה אחת משום שהבן הגדול נמצא כל היום בבית ויכול לאכול מה שרוצה ואילו הבן הקטן כל היום בישבה והוא רעב כי לא אכל(תענית כג עמוד ב)----

איבחון אינטראקטיבי

שאם שאלך אדם אל תגמגם ותאמר לו


איבחון דידקטי

  • להכניס הקשר כאן----

איבחון דינאמי

  • להכניס הקשר כאן----

איבחון ליקויי למידה

  • להכניס הקשר כאן

אבות וילדיהם

היחס בין אבות וילדיהם בתורה מתבטא בהלכות כיבוד הורים, בחובת החינוך של האב על הילד וחובת פרנסתו.

  • הוקש כבוד אב לכבוד המקום.
  • האב קודם לאם בכל מקום; יכול שכבוד האב עודף על כבוד האם--תלמוד לומר "איש אימו ואביו תיראו" (ויקרא יט, ג), מלמד ששניהם שקולין. אבל אמרו חכמים, האב קודם לאם בכל מקום, מפני שהוא ואימו חייבין בכבוד אביו.
  • מי שאמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין שאמר לו לעבור על מצות לא תעשה או לבטל מצות עשה, אפילו של דבריהם, הרי זה לא ישמע לו, שנאמר: "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמֹרו" - כולכם חייבין בכבודי.
  • האב חייב בבנו: למולו, לפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אישה וללמדו אומנות. ויש אומרים: אף להשיטו במים. (קידושין כ"ט, א')
  • כל אב שאינו מלמד אומנות- כאילו מלמדו ליסטות- מכיוון שלבן אין מה לאכול הוא הולך ומלסטם את הבריות- ובאים עם זה בתביעה לאב (הגמרא בקידושין שם)
  • אבא חילקיה נתן לבנו הקטן שתי פרוסות בארוחה ואילו לבנו הגדול נתן פרוסה אחת משום שהבן הגדול נמצא כל היום בבית ויכול לאכול מה שרוצה ואילו הבן הקטן כל היום בישבה והוא רעב כי לא אכל(תענית כג עמוד ב)----

איבחון אינטראקטיבי

שאם שאלך אדם אל תגמגם ותאמר לו


איבחון דידקטי

  • להכניס הקשר כאן----

איבחון דינאמי

  • להכניס הקשר כאן----

איבחון ליקויי למידה

  • להכניס הקשר כאן

איבחון פסיכולוגי

  • להכניס הקשר כאן

אחריות המורים

  • להכניס הקשר כאן----

איבחון

  • להכניס הקשר כאן

אינטגרציה

  • להכניס הקשר כאן

אכפתיות

  • להכניס הקשר כאן

אלימות בבית הספר

"שקל ספסירא למקטליה" - לקח חרב להורגו (בבא בתרא כ"א ע"ב). נאמר על דוד המלך שרצה להרוג את מורהו של יואב שר צבאו, על שלימדו שלא כראוי את הגיית "תמחה את זכר עמלק".


אלימות בגני הילדים

  • להכניס הקשר כאן

אלימות במשפחה

  • חוסך שבטו שונא בנו
  • איסור הכאת אב ואם (משנה תורה הלכות ממרים פרק ה' הלכה ה', ושמות פרק כ"א)
  • איסור הכאת אשתו (עיין תרומת הדשן רי"ח מה שהביא בשם המרדכי בשם תשובת רבינו שמחה.אמנם המרדכי הנזכר אינו לפנינו,אך עיין פרח מטה אהרון סימן פ"א, שהביא תשובות רבינו שמחה שמצא בקובץ גדול סימן תתקכ"ז) (‏ועיין הגהות הרמ"א על המרדכי מסכת כתובות פרק אף על פי רמז קפ"ו)

אלימות נגד חריגים

  • להכניס הקשר כאן

אמהות וילדיהן


אמפתיה

  • להכניס הקשר כאן

אפליה

  • אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס שהיה ר"ג מכריז ואומר כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש (ברכות כ"ח)

אפליית מיעוטים

  • איסור הונאת גר ומצוות אהבתו----

ארגוני מורים

  • להכניס הקשר כאן----

בחינות-חרדה

  • להכניס הקשר כאן

בטוח תלמידים

  • להכניס הקשר כאן

בטיחות במוסדות לימוד

  • להכניס הקשר כאן

ביוטכנולוגיה

  • להכניס הקשר כאן----

גן אבחוני טיפולי

  • להכניס הקשר כאן

גני ילדים ניסויים

  • להכניס הקשר כאן

דוגמא אישית

דוגמא אישית היא צורת לימוד וחינוך על ידי הדגמה מעשית.


  • עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן.
  • אמר רבא בריה דרב יוסף משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא וצורבא מדרבנן אפילו בנכייתא לא ניכול.
  • מעשי אבות סימן לבנים
  • "וא"ר זירא לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמוריה שיקרא שנא' (ירמיהו ט) למדו לשונם דבר שקר" (סוכה מו:)----

דין משמעתי

  • להכניס הקשר כאן

הבעת רגשות

הבעת רגשות----

הדרכת הורים

הדרכת הורים----

הומור בחינוך

  • מילתא דבדיחותא לפני השיעור

תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד ב "דרבה, מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא, ובדחי רבנן. לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא". וכן מופיע בפסחים קיז. ובילקוט שמעוני מלכים ב' רמז רכו.----

הוראה טיפולית

  • להכניס הקשר כאן

הוראה משקמת

  • להכניס הקשר כאן

הורים וילדיהם בגיל בית הספר

  • להכניס הקשר כאן

הורים וילדיהם בגיל הרך

  • להכניס הקשר כאן

הורים וילדיהם- היבטים משפטיים

  • אבדתו ואבדת אביו שלו קודמת
  • איסור עדות של קרובי משפחה זה על זה (רמב"ם הלכות עדות)

הורים וילדיהם המתבגרים

  • אדידך על צוארי דבריך משיתסר ועד עשרים ותרתי. ואמרי לה: מתמני סרי עד עשרים וארבעה ~בבלי קידושין ל, א

הורים וילדיהם חולי הנפש

  • להכניס הקשר כאן

הורים ומורים

  • אבדתו ואבדת אביו - אבדתו קודמת. אבדתו ואבדת רבו - שלו קודם.
  • אבדת אביו ואבדת רבו - של רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה, ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא. ואם אביו חכם - של אביו קודמת.
  • היה אביו ורבו נושאין משאוי- מניח את של רבו ואחר כך מניח את של אביו
  • היה אביו ורבו בבית השבי - פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו. ואם היה אביו חכם - פודה את אביו ואחר כך פודה את רבו.

הורים חורגים

  • "אימיה דרב זוטרא בר טוביא כתבינהו לנכסה לרב זוטרא בר טוביא דבעיא לאנסובי ליה לרב זביד אינסיבא וגרשה" (מסכת בבא בתרא קנא.) תרגום: אמו של רב זוטרא בר טוביא כתבה נכסיה לבנה מכיון שהיא (שהייתה גרושה או אלמנה) רצתה להתחתן עם רב זביד הם התחתנו ולאחר זמן התגרשו. דהיינו היה זמן בו רב זביד היה אביו החורג של רב זוטרא בר טוביא----

הישגים בלימודים

  • כל תלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה
  • מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו ה' שנים שוב אינו רואה ר' יוסי אומר ג' שנים שנאמר (דניאל א, ה) ולגדלם שנים שלש וללמדם ספר ולשון כשדים
  • כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם

הכאת תלמידים

  • "א"ל רב לרב שמואל בר שילת כי מחית לינוקא לא תימחי אלא בערקתא דמסנא" (בבא בתרא כ"א ע"א). תרגום: כשאתה מכה את הילד, אל תכהו אלא ברצועת/שרוך הנעל (שהוא דבר חלש שאינו מכאיב).
  • "ומי שהיה רבו כועס עליו מבעיט בו ויצא" (בבא בתרא כ"א ע"א).

הכרת תודה

  • הכרת הטוב
  • מידה כנגד מידה

הכשרת מורים

  • להכניס הקשר כאן

הנדסת אנוש

  • להכניס הקשר כאן

הערכה וניתוח

  • להכניס הקשר כאן

הערכת מורים

  • להכניס הקשר כאן

הערכת תלמידים

  • להכניס הקשר כאן

העתקה בבחינות

  • גניבת דעת

הפרטה בחינוך

  • להכניס הקשר כאן

הצבת גבולות

  • "ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית" (ספר מלכים א א,ו)----

הקבצה לפי הישגים

  • להכניס הקשר כאן----

הרגלי אכילה

הרגלי אכילה הוא היחס למזון הרגיל אצל האדם, הרגלי אכילה נכונה מועילים לבריאות בעוד שהרגלי אכילה שאינם כאלו מזיקים לבריאות.

  • ואמר רב יהודה אמר רב אלו אנטונינוס ורבי שלא פסק משלחנם לא צנון ולא חזרת ולא קשואין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים (ברכות נז, ב).
  • אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אלעאי: ערב תשעה באב מביאין לו פת חריבה במלח ויושב בית תנור לכיריים ואוכל ושותה עליה קיתון של מים (תענית ל, א).
  • וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת (ברכות יז, ב).
  • אמר רב אשי באוכלי פירות גנוסר שנו (ברכות מד, א).
  • חמשה דברים משיבים את הלימוד פת פחמין וכל שכן פחמין עצמן והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח והרגיל בשמן זית... (הוריות יג, ב)
  • כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום סוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומייתם את גוזליו ותלמודו משתכח ממנו... (פסחים מט, א)
  • בר קפרא [היה אומר]... עד דכפנת - אכול [כלומר, כשאתה רעב תאכל, ופירש רש"י: "שאם תשהא תעבור ממך תאות המאכל, ואין המאכל מועיל"], עד דצחית [צמאת] - שתי... (ברכות סב, ב)
  • ראה רמב"ם דעות ד, א-ג.

הרחקה מבית הספר

  • רבי מאיר ורבי נתן הורחקו מהבית מדרש (סוף מסכת הוריות)
  • רבי ירמיה הורחק מבית המדרש (ב"ב)----

השמה

  • להכניס הקשר כאן

התנדבות

  • "המתנדבים בעם ברכו ה'"
  • גמילות חסדים

התנערות מאחריות

  • "כי חמל העם"- דברי שאול מדוע לא עשה כציווי ה' להרוג את הבהמות במלחמת עמלק.
  • "הנחש השיאני ואוכל","האישה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מהעץ ואוכלה" בסיפור עץ הדעת בתחילת בראשית.

התעמלות

  • כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע, ומעיו רפים אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק... (משנה תורה הלכות דעות ד'/י"ט)

התפתחות רגשית

  • להכניס הקשר כאן

ועדות השמה

  • להכניס הקשר כאן

זיוף ספרותי

  • להכניס הקשר כאן

זכויות הילד

  • להכניס הקשר כאן

זכויות המורים

  • להכניס הקשר כאן

זכויות התלמיד

  • אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת כי מחית לינוקא לא תימחי אלא בערקתא דמסנא דקארי קארי דלא קארי ליהווי צוותא לחבריה (בבא בתרא כ"א)

זכויות התלמידים

  • "כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו סנהדרין צא:----

זכויות חברתיות

  • להכניס הקשר כאן

חובות המורים

  • תוכיח - אין לי אלא הרב לתלמיד
  • יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך
  • חובה על הרב לא לכעוס על התלמידים אם לא הבינו, ולחזור וללמד אפילו כמה פעמים (משנה תורה הלכות תלמוד תורה)

חובות התלמידים

  • כשם שאדם מְצווֶה בכבוד אביו ויראתו, כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו (רמב"ם)
  • ומורא רבך - כמורא שמים----

חוגי העשרה

  • להכניס הקשר כאן

חונכים וחונכות

  • להכניס הקשר כאן

חונכים קליניים

  • להכניס הקשר כאן

חופש הפרט

  • להכניס הקשר כאן

חטיבות ביניים

  • להכניס הקשר כאן

חינוך אפור

חינוך אפור הוא העשרה בתשלום שמקבלים ילדים להורים אמידים, באופן מוסדר על ידי בית הספר, אף על פי שקיים חוק חינוך חובה חינם.

  • להכניס הקשר כאן----

חינוך ביתי

  • "קטן אביו חייב ללמדו תורה... כשם שחייב אדם ללמד את בנו כך הוא חייב ללמד את בן בנו"

רמב"ם תלמוד תורה א, א----

חינוך גופני

  • להכניס הקשר כאן

חינוך גופני בגיל הרך

  • להכניס הקשר כאן

חינוך דתי

  • להכניס הקשר כאן

חינוך טכנולוגי

  • להכניס הקשר כאן

חינוך ילדים חרשים וכבדי שמיעה

  • להכניס הקשר כאן

חינוך ילדים טעוני טיפוח

  • להכניס הקשר כאן----

חינוך ילדים מחוננים

  • להכניס הקשר כאן

חינוך ילדים מפגרים

  • להכניס הקשר כאן

חינוך לאחריות

  • להכניס הקשר כאן

חינוך לאסתטיקה

  • להכניס הקשר כאן

חינוך לבריאות

  • אמר לי מאן דעייל לבית הכסא לא ליתיב בהדיא ולא ליטרח טפי וכו' א"ל הוא עסיק בחיי דברייתא ואת אמרת במילי דעלמא כ"ש זיל לגביה----

חינוך לדמוקרטיה

  • להכניס הקשר כאן

חינוך להרגלים

  • להכניס הקשר כאן----

חינוך לחיי משפחה

חינוך לחיי משפחה----

חינוך למשמעת

  • להכניס הקשר כאן

חינוך לניקיון

  • להכניס הקשר כאן

חינוך לסדר

  • להכניס הקשר כאן

חינוך לעבודה


חינוך לעצמאות

  • להכניס הקשר כאן

חינוך לערכים

  • דמא בן נתינה----

חינוך לפנאי

  • להכניס הקשר כאן----

חינוך מבוגרים

  • רבי עקיבא הלך ללמוד בגיל ארבעים.

חינוך מדעי

  • להכניס הקשר כאן

חינוך מדעי בגיל הרך

  • להכניס הקשר כאן

חינוך מוסיקלי

  • להכניס הקשר כאן----

חינוך מיוחד

  • היסח הדעת של תלמיד מתקשה, ומסירותו של המלמד: רבי פרידא, היה לו תלמיד שהיה שונה לו ארבע מאות פעמים, והיה לומד (-קולט ומבין). יום אחד בקשוהו (את רבי פרידא) לדבר מצוה. שנה לתלמיד (ארבע מאות פעמים) ולא למד (-לא הבין). אמר לו, הפעם, מה שונה משאר הפעמים? אמר לו מאותה שעה שאמרו לו לאדוני שיש דבר מצוה, הסחתי את דעתי, וכל שעה אמרתי, עכשיו יקום אדוני (וילך לו). אמר לו תן דעתך ואשנה לך. חזר ושנה לו ארבע מאות פעמים אחרות. יצתה בת קול (מן השמים) ואמרה לו מה תרצה יותר שיוסיפו לך ארבע מאות שנים או שתזכו אתה ודורך לעולם הבא? אמר שנזכה אני ודורי לעולם הבא. אמר להם הקדוש ברוך – תנו לו זו וזו.[1].
  • תלמיד שמתקשה להתרכז מפני שאינו במקומו: תלמיד אחד של רבי יוסי היה יושב לפניו. היה מסביר לו ולא נסבר לו (=לא הבין). אמר לו למה אין אתה סובר (=מצליח להבין) את הדברים?

אמר לו, משום שגולה אני ממקומי. אמר לו, מאיזה מקום אתה? אמר לו מגובת שמאי. אמר לו, ומה הוא האויר ששם? אמר לו כאשר נולד תינוק, אנו גובלים בשבילו אדמדמניות (=פירות חמוצים), וטשים (=מורחים) את ראשו במקום המוח, שלא יאכלו אותו היתושים! (כלומר, כ"כ האויר במקומו רע, ובכל זאת אינו יכול לסבור ולהבין בגליל שאוירו צח). אמר (רבי יוסי): ברוך שנתן חן המקום על יושביו. אף לעתיד לבא כן שנאמר (יחזקאל לו) והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו' לב בשר לב בוסר של חבירו: [2]

  • עד כמה קליטת הלימוד תלוייה ביכולת לבטא את הנלמד במילים – הפרעות דיבור: תניא למען ישמעו פרט למדבר ואינו שומע ולמען ילמדו פרט לשומע ואינו מדבר. למימרא דכי לא משתעי לא גמר (=האם בא אתה לומר שכאשר אינו יכול מדבר אינו יכול ללמוד, להפנים את לימודו?) והא, הנהו תרי אילמי (=והרי אותם שני אילמים) דהוו בשבבותיה דרבי (=שהיו בשכונתו של רבי) בני ברתיה דרבי יוחנן בן גודגדא (=בני ביתו של רבי יוחנן בן גודגודא) ואמרי לה בני אחתיה דרבי יוחנן (=ויש אומרים שהיו בני אחותו של רבי יוחנן) דכל אימת דהוה עייל רבי לבי מדרשא (=שכל פעם שהיה נכנס רבי לבית המדרש) הוו עיילי ויתבי קמייהו (=היו נכנסים ויושבים לפניו) ומניידי ברישייהו ומרחשין שפוותייהו (=ומזיזים את ראשם, ומרחשים בשפתותיהם) ובעי רבי רחמי עלייהו ואיתסו (=וביקש רבי רחמים עליהם והתרפאו) ואשתכח דהוו גמירי הלכתא וספרא וספרי וכולה הש"ס (=ונמצא שהיה יודעים הלכות וספרא וספרי וכל הש"ס. תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג/א
  • חינוך מותאם רמה - ה' צדיק יבחן ובמה הוא בוחנו במרעה צאן בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה שנא' (תהלים עח) ויקחהו ממכלאות צאן מהו ממכלאות צאן כמו (בראשית ח) ויכלא הגשם היה מונע הגדולים מפני הקטנים והיה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית ואח"כ מוציא הבחורים שיהיו אוכלין עשב הקשה אמר הקב"ה מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו יבא וירעה בעמי הה"ד (תהלים עח) מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו. מדרש רבה שמות פרשה ב פסקה ב
  • חינוך מותאם יכולת קליטה: ..אבל צריך לחנוך הקטנים ולישב קצרי התבונה כפי שיעור השגתם; ...ואין המשל בו אצלי אלא כמי שיזון הנער היונק (=תינוק) בלחם החיטה, והבשר, ושתית היין, שהוא ימיתהו בלא ספק; לא שאלו המזונות רעים, בלתי טבעיים לאדם, אבל לחולשת (=אלא משום חולשת) לוקחם (=התינוק) לעכלם עד שיגיע לקבל התועלת בהם. ...ובעבור זה אין צריך להתחיל עם אדם... אלא כשיעור שכלו. ספר מורה נבוכים - חלק א פרק לג


הערות שוליים

  1. רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר יומא חד בעיוה למלתא דמצוה תנא ליה ולא גמר אמר ליה האידנא מאי שנא אמר ליה מדההיא שעתא דאמרו ליה למר איכא מילתא דמצוה אסחאי לדעתאי וכל שעתא אמינא השתא קאי מר השתא קאי מר אמר ליה הב דעתיך ואתני ליך הדר תנא ליה ארבע מאה זימני [אחריני] נפקא בת קלא ואמרה ליה ניחא ליך דליספו לך ארבע מאה שני או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי אמר דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי אמר להן הקדוש ברוך הוא תנו לו זו וזו תלמוד בבלי מסכת עירובין דף נד/ב
  2. מדרש רבה בראשית פרשה לד. אמר ריש לקיש ברית נחלקה לאוירות ...חד תלמיד מן דר' יוסי הוה יתיב קודמוי הוה מסבר ליה ולא סבר ליה א"ל למה לית את סבר א"ל דאנא גלי מאתראי א"ל מהיכן אתר את א"ל מן גובת שמאי א"ל ומה אינון אוירא דתמן א"ל כד ינוקא מתיליד אנא גבלין ליה אדמדמני וטושין מוחיה דלא יכלוניה יתושיה אמר ברוך שנתן חן מקום בעיני יושביו אף לעתיד לבא כן שנאמר (יחזקאל לו) והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו' לב בשר לב בוסר של חבירו: מדרש רבה בראשית פרשה לד פסקה טו

----

חינוך מיוחד בגיל הרך

  • להכניס הקשר כאן----

חינוך מקצועי

  • להכניס הקשר כאן

חינוך משלים

  • להכניס הקשר כאן

חינוך נער עובד

  • להכניס הקשר כאן

חינוך ספורטיבי

  • להכניס הקשר כאן

חיפוש ריגושים

חיפוש ריגושים----

חמלה

  • להכניס הקשר כאן

חרדה מבחינות

  • להכניס הקשר כאן----

טוהר המידות

  • להכניס הקשר כאן

טוהר הנשק

  • להכניס הקשר כאן

טיולים

טיולים----

טיפוח חינוכי

  • להכניס הקשר כאן

טיפוח כישרונות

  • להכניס הקשר כאן----

טיפוח מוסדות חינוך

  • להכניס הקשר כאן

טעוני טיפוח

טעוני טיפוח----

יהדות ודמוקרטיה

  • להכניס הקשר כאן

יום לימודים ארוך

יום לימודים ארוך----

יחסי אחים ואחיות

  • געגועי אדם רבין על אחותו - רש"י מסכת יבמות
  • "...ומדברי סופרים, שיהיה אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו" (רמב"ם הלכות ממרים פרק ו' הלכה ט"ו).----

יחסי הורים ילדים

  • כיבוד הורים----

יחסים בין דוריים במשפחה

  • להכניס הקשר כאן

ילד יחיד

  • "כי בן הייתי לאבי, רך ויחיד לפני אמי" (משלי ד', ג').

ילדים במצבי חירום

  • תנא מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון (לצרכי זנות) (גיטין נז:)
  • אשה ושבעה בניה אתיוהו קמא לקמיה דקיסר אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה (שמות כ) אנכי ה' אלהיך אפקוהו וקטלוהו (המשך הגמרא שם)

ילדים בעלי צרכים מיוחדים

  • רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני (עירובין נד:)

ילדים חריגים

  • להכניס הקשר כאן

ילדים להורים חריגים

  • להכניס הקשר כאן

ילדים מוגבלים

  • להכניס הקשר כאן

ילדים מוכים

  • להכניס הקשר כאן

ילדים מחוננים

  • להכניס הקשר כאן----

יעוץ בבית הספר

  • להכניס הקשר כאן

כבוד הבריות

  • גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה בבלי ברכות יט, ב - יש מצוות לא תעשה שהתורה קובעת שכבוד הבריות דוחה אותה - והיא מצוות "לא תוכל להתעלם", שנדחית מפני כבוד הבריות - שהרי זקן ואינה לפי כבודו מותר לו להתעלם מאבידה, שהרי דורשים "פעמים שאתה מתעלם, כגון זקן ואינה לפי כבודו" בבלי מגילה ג, ב וברש"י שם.
  • חס המקום על כבודן של בריות, שור שהולך ברגליו ולא נתבזה בו הגנב לנושאו על כתפו – משלם חמישה. שה, שנושאו על כתפו – משלם ארבעה, הואיל ונתבזה בו
  • ואהבת לרעך כמוך: ר' עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר: "זה ספר תולדות אדם" זה כלל גדול מזה, שלא תאמר, הואיל ונתבזיתי יתבזה חברי עמי, הואיל ונתקללתי יתקלל חברי עמי. אמר רבי תנחומא: אם עשית כן, דע למי אתה מבזה, "בדמות אלוקים עשה אותו"

כיבוד אב ואם

מצווה על האדם לנהוג כבוד באביו ובאימו, בדיבורו בגופו ובממונו (הסוגיא בקידושין לא:).

לדוגמא, מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא (קידושין לא:).

מקור וטעם

מקורו מהפסוק "כבד את אביך ואת אימך" (שמות כ-יב).

בסוג המצווה חקר המנחת חינוך (לג-ג) בין שני צדדים:

  1. מצווה שבין אדם לחבירו. ובטעם לזה כתב החינוך (לג ד"ה משרשי) )שהיא הכרת הטוב לאביו ולאימו על שעשו עימו טובה, שהם סיבת היותו בעולם, וכן יגעו כמה יגיעות בקטנותו (וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות פאה א-א (ד"ה וענין) שהיא בין אדם לחבירו. ולגבי איסור הכאת אביו ואימו כתב המנחת חינוך (מח-ג [יא] ד"ה והנה בלאו) בפשטות שהוא בין אדם לחבירו).
  2. מצווה שבין אדם למקום. והטעם לזה, שהרי אין מצווה לכבד את שאר בני האדם (ורק אסור לצערם), אלא שזו גזירת הכתוב מיוחדת על אביו ואימו.

ונפק"מ האם מועילה תשובה בלי שירצה אותם, כדין עבירות שבין אדם למקום, או שחייב לרצותם, כדין עבירות שבין אדם לחבירו (מנחת חינוך שם).

בביאור המצווה נחלקו המפרשים האם עיקרה במעשה או בלב (וגם לדעה שהיא בלב ישנה גם בדיבור ובמעשה, אלא שעיקרה בלב) (סמ"ק מצווה נ כללה במצוות התלויות בגוף דהיינו במעשים (ורק את מצוות מורא - מצווה ז - כלל במצוות התלויות בלב), והחרדים ט-לה כתב שעיקרה בלב, אך היא גם בדיבור ובמעשה. וכן חקר ברוח אליהו צד).

במניין המצוות דעת הרמב"ן והסמ"ג שהן שתי מצוות נפרדות - כיבוד אב וכיבוד אם. אך המהר"ץ חיות כתב שהן מצווה אחת (סנהדרין נו:, והביא גם את הרמב"ן והסמ"ג).

עיקר מצוות כיבוד ההורים הוא לשמשם ולסייע להם בכל מה שיצטרכו. למשל, הורים זקנים שצריכים סיוע באכילתם, מצווה לסייע להם באכילתם. ואם הם חולים וזקוקים לעזרה בעת שהם מתלבשים - יסייע להם. וכן הורים זקנים הזקוקים לסעד בהליכתם, כשהם צריכים ללכת לבית הכנסת או למקום אחר שחשוב להם להגיע אליו - צריכים הילדים ללוותם בדרכם. כנ"ל אם הם צריכים עזרה בניקוי הבית - מצווה לעזור להם. וכן אם ההורים צריכים סיוע בשליחויות, כגון שהם מבקשים מבנם שיקנה עבורם מזון או בגדים, או יביא להם תרופות מבית המרקחת - מצווה עליו למלא שליחותם.

אפילו אם הסיוע להם אורך זמן רב, על הבן להתפנות מעיסוקיו האחרים ולסייע להוריו ואפילו אם העזרה להוריו מצריכה אותו לבטל מעט מעבודתו או מהזמן שהוא מקדיש לבני משפחתו, כל זמן שהוריו זקוקים לעזרתו והעזרה להם אינה דורשת ממנו להפסיד את מקור פרנסתו - חובה עליו להתפנות מעבודתו ומעיסוקיו השונים כדי לסייע להוריו. וכמובן שאם אחד ההורים חולה, על הבנים לפנות את זמנם ולטפל בו. אבל, אם ההורים אינם זקוקים לעזרה ממשית, ובכל זאת הם מבקשים מבנם שיבוא לבקרם כל יום, כדי שיוכלו להינות מחברתו, אין עליו חובה לבקרם בכל יום, שכן מצוות כיבוד הורים דורשת ממנו לסייע להם בדברים ממשיים ולא לפנות את כל זמנו כדי לשמחם. ולכן אם הוא מעדיף באותו זמן ללמוד, לעבוד או לשהות בחברת אשתו וילדיו - אין עליו חובה לבקרם בכל יום. ומכל מקום חובה עליו לבקרם לעיתים קרובות, שאם לא כן יחשב הדבר כפגיעה בכבודם.

בן שהוריו בקשו ממנו לקנות עבורם מוצרים בחנות. אם יש להורים כסף, ישלם בכספם, שכן מצוות כיבוד הורים אינה מחייבת את הילדים להוציא הוצאות כספיות, אלא רק לעזור ולסייע בשליחויות ובעבודה. אבל אם אין להורים כסף לשלם עבור צורכי מזונם ובגדיהם, או עבור אחזקת ביתם - מצווה על בניהם לשלם עבורם את כל צורכיהם ואם אין להם כסף לשלם עבור הוריהם, מצווה עליהם לאסוף צדקה עבורם. אם האב מחליט שלא לעבוד ומטיל פרנסתו על ילדיו, או שהוא רוצה לחסוך את רוב כספו ולחיות חיי דוחק, במקרה זה אין הילדים צריכים לדאוג לכל צרכיו. שכן רק במצב של חוסר ברירה מוטלת על הילדים המצווה לסייע להוריהם ואף לאסוף צדקה עבורם, אבל כשההורים גורמים לעצמם לחיות חיי דוחק - אין הילדים מחויבים לעזור להם.

האם אפשר לכוף את הבנים לכבד את הוריהם

שאלה שלעיתים מתעוררת בדיני כיבוד הורים, היא, מה הדין כאשר ישנו בן עשיר שהוריו עניים ואין להם כסף לקיום, אך בנם העשיר מתנכר להם בכל מיני טענות ותואנות, האם על פי ההלכה בית הדין יכול להתערב ולכוף את הבן לפרנסם או לא וכן אם אחד מהוריו חולה וזקוק לסיוע, האם אפשר לכוף את הבן לטפל בו. הכלל היסודי הוא שכל מצווה שמתן שכרה נזכר בתורה, אין כופים על קיומה (חולין קי, ב). כך משמע מהתורה, שהשכר המוזכר בצידה הוא צריך להיות המדרבן לקיומה, ולא שום כפייה של בית הדין. וכיוון שלגבי מצוות כיבוד הורים נזכר שכרה בצידה, שנאמר (שמות כ, יב): "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", לכן אין כופים על קיומה ואם אדם אינו רוצה לסייע להוריו החולים - אין בית הדין כופה אותו לעזור להם. וכן אם ההורים עניים, מצד מצוות כיבוד הורים אין בית הדין יכול לכוף אותו לספק להוריו את כל צורכיהם. אבל מצד מצוות הצדקה ניתן לכוף את הבן לתת להוריו כסף שיספיק לקיומם. זאת מפני שלפי ההלכה יכולים גבאי הצדקה לחייב את העשירים לתת צדקה לפרנסת העניים. כיוון שההורים הם הקרובים ביותר, ממילא על פי סדרי הקדימה במצוות צדקה הם קודמים לשאר העניים וניתן לחייבו לתת להם את הכסף שהוא חייב לתת לצדקה, שהוא לכל הפחות עשירית מרווחיו, ובמקרה הצורך ניתן לחייבו לתת להם אף חמישית מרווחיו (ב"י ורמ"א יו"ד רמ, ה).

כל זה במצב מקולקל בו הבן אינו רוצה לפרנס את הוריו וצריך לחייבו לכך מדין צדקה. אבל מן הראוי שהבן יסייע להוריו בכל יכולתו ויתן להם את כל צורכיהם, ואילו את כספי הצדקה שעליו לתת, יתן לצורכי עניים אחרים. ואמרו חכמים (קידושין לב, א) שאדם המסוגל לפרנס את הוריו ובנוסף לכך לתת מעשר כספים לצדקה, תבוא עליו קללה אם יפרנס את הוריו מכספי המעשר המיועדים לצדקה.

מצווה לגור בקרבת ההורים

בכלל מצוות כיבוד הורים ישנה מצווה שאדם יגור בקרבת מקום מגורי הוריו, כדי שיוכל לבוא ולסייע להם בכל מה שיצטרכו כיון שאם יגור במקום רחוק, לא יוכלו לפנות אליו בבקשת עזרה, ונמצא שמנע עצמו ממצוות כיבוד הורים.

מכל מקום לצורך לימוד תורה, מותר לבן לעזוב את מקום מגורי הוריו, וכן מצינו שאמרו חז"ל על אברהם אבינו שחשש לצאת מחרן ולעזוב את תרח אביו לעת זקנותו, ואמר לו הקב"ה: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א), ופטרו בזה ממצוות כיבוד הורים (בראשית רבה לט, ח). כן אמרו חז"ל על יעקב אבינו שנצטער במשך עשרים ושתיים שנה שיוסף בנו נאבד ממנו, כעונש על אותם עשרים ושתיים שנה שהוא עצמו עזב את הוריו והלך לחרן. ואף שיעקב נאלץ לברוח מפני עשו אחיו שרצה להורגו, מכל מקום בפועל לא כיבד באותן השנים את הוריו. אבל לצורך לימוד תורה יכול אדם לעזוב את בית הוריו, ואכן יעקב אבינו הלך לבית מדרשם של שם ועבר ולמד שם ארבע עשרה שנה, ולא נענש על כך (מגילה יז, א). לפיכך כל אדם צריך להשתדל לגור בקרבת מקום מגורי הוריו, כדי שיוכל לבוא לבקרם ולסייע להם במידת הצורך, ואם הוא רוצה לגור במקום רחוק, צריך לבקש רשות מהוריו. ואפילו אם רוצה לעבור למקום רחוק לצורך איזו מצווה - צריך לקבל מהם רשות. ורק לצורך תלמוד תורה יכול לעבור לעיר אחרת בלא קבלת רשותם. כן מותר לו לעבור למקום רחוק מבית הוריו בלא רשותם כדי להעניק לבניו חינוך תורני טוב יותר וכן לצורך חיוני של פרנסה רשאי הבן לגור בריחוק מקום בלא לבקש רשותם (עפ"י ערוה"ש יו"ד רמ, לו). דין דומה יהיה למי שגר עם הוריו בחוץ לארץ, שמצווה שיעלה לארץ אפילו בניגוד לרצונם (מהר"ם מרוטנבורג שער ב' כ"ח ע"ט; מבי"ט ח"א קלט).

הורים זקנים הזקוקים לטיפול צמוד ומעוניינים לגור אצל בנם, מצווה על הבן לשכן את הוריו בביתו ולקיים בזה את מצוות כיבוד הורים בכל רגע ורגע. כל זה בתנאי שיש מקום בביתו ואשתו מסכימה, אבל אם אינה מסכימה, או שהמקום צר וברור שעקב מגורי ההורים בביתם יווצרו קשיים וסיבוכים גדולים - אסור לו להכניס את הוריו לביתו בלא רשות גמורה מצד אשתו, ועליו לדאוג להם לבית אבות או לבוא לביתם יום יום ולסייע להם ואף אם יאלץ לישון בביתם לילות רבים, יישן שם ולא יכניסם לביתו בלא הסכמתה השלמה של אשתו.

חתן וכלה העומדים להינשא, והכלה רוצה לגור בצפון, ואילו הורי החתן דורשים מבנם שיגור קרוב לביתם במושב בדרום ומצב הדברים הוא, שאם החתן ישמע להוריו תבטל הכלה את קשריה עימו. החתן רשאי להחליט לגור רחוק מהוריו כדי שיוכל להתחתן, אבל חובתו תהיה להמשיך ולבקר את הוריו בתכיפות גבוהה גם כאשר יגור בצפון.

האיסור להעיר הורים

בכלל מצוות כיבוד ומורא הורים שלא לגרום להם צער. אחד מן הדברים העלולים לגרום צער רב לאדם הוא שמעירים אותו באמצע שנתו, ולכן צריכים הילדים להיזהר מאוד שלא לפגוע בשנתם של הוריהם. ידוע הסיפור המופלא על אותו גוי צדיק, ודמא בן נתינה שמו, שפעם אחת באו אצלו חכמי ישראל לקנות ממנו אבנים יקרות לחושן האפוד בשש מאות אלף דינרי זהב אך כיוון שבאותה שעה אביו ישן, והמפתח של אוצרות האבנים היה מונח תחת מראשותיו, לא רצה להעירו משנתו ואמר לחכמים שאינו יכול למכור להם. הלכו להם חכמים לחפש אבנים מתאימות אצל סוחרים אחרים, ודמה בן נתינה הפסיד הון עתק. לשנה הבאה נתן לו הקב"ה שכרו, ונולדה בעדרו פרה אדומה. נכנסו חכמי ישראל אצלו כדי לקנותה. אמר להם: יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנים לי, אלא שאין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא (קידושין לא, א).

להלכה כתב בספר חסידים (של"ז), שכל זה הוא דווקא כאשר הבן יודע שאביו אינו רוצה לקום משנתו, אפילו למען רווח גדול של בנו. אבל אם הבן יודע שאביו יצטער יותר כשישמע שבנו הפסיד ממון רב בעבור שלא רצה להעירו משנתו, אזי מותר לו להעירו. ובכל זאת כתבו האחרונים שאם אפשר יש להשתדל למצוא אדם אחר שיעיר את האב או את האם, ורק כשאין שום אפשרות אחרת, מותר לבן להעיר את הוריו, וזאת כמובן בתנאי שברור לו שהם מעוניינים לקום משנתם כדי לסייע לו, ויצטערו אם ישמעו שבגלל שנתם הפסיד בנם דבר חשוב (ערוה"ש רמ, מ). במקרה שההורים עצמם מבקשים מבנם להעיר אותם משנתם, כגון שהאב רוצה לקום משנתו לתפילת שחרית, או שביקש מבנו להעירו כדי לצאת לחתונה, נראה שהבן רשאי להעיר את הוריו ללא כל חשש, ולהיפך מקיים בזה מצווה של כיבוד הורים, שמסייע להם במה שהם מבקשים ממנו.

עוד חשוב לציין, שאם מגיע טלפון לאחד מן ההורים בעת שהוא ישן, והמטלפן טוען שהנושא דחוף, אין לבן להעיר את הוריו. ורק אם המטלפן מסביר מה הדחיפות ונראה לבן שאכן הוריו יצטערו אם לא יעירו אותם, מותר להעירם. וכשאפשר עדיף להעירם על ידי אדם אחר (עי' ספר מורא הורים וכיבודם א, כט).

באילו נושאים חייבים לשמוע בקול ההורים?

ענף ממצוות כיבוד הורים הוא שלא לסתור את דבריהם, היינו שלא לומר לאביו או לאימו בדרך של התנצחות "אתם טועים!", אבל מותר להתדיין עמם בדרך כבוד. כן מצווה לשמוע בקולם ולמלא את רצונם, אלא שאין זו חובה וכשהשמיעה בקולם מתנגשת בדבר שחשוב לו, אינו חייב לשמוע בקולם. לדוגמא: אמא המבקשת מבנה ללבוש סוודר ביום חם, מתוך דאגה מופרזת שמא יתקרר... אמנם אם ילבש הסוודר יקיים מצווה, ששמע בקולה ושימח אותה. אבל למעשה הוא אינו חייב ללובשו, כי עיקר מצוות כיבוד הורים הוא לסייע להם בדבר שיש להם ממנו תועלת אישית, כגון שמלבישם או מאכילם, אבל השמיעה בקולם אינה חובה, וכיוון שמאוד לא נוח לו ללבוש סוודר ביום חם, אינו חייב לשמוע לה. וגם מצד מצוות מורא הורים אינו חייב לשמוע לה, כי עיקר המורא הוא שלא לפגוע בכבודם. לפיכך בדבר שאינו נוגע להם ישירות, אין חובה לשמוע בקול ההורים.

אם הבן רוצה להתענות בתעניות נדבה וההורים מבקשים ממנו שלא יתענה. מצד הדין אינו חייב לשמוע בקולם, שהרי התענית נוגעת לו עצמו, אלא שאם ישמע בקולם יקיים מצווה. וכיוון שאינו חייב להתענות, וכל חפצו הוא להתקדש ולעשות את רצון אביו שבשמיים, כתבו כמה פוסקים שעדיף יותר שיהדר במצוות כיבוד הורים מאשר להתענות בתעניות רשות. אבל אם ההורים מבקשים שיבטל איזו מצווה או אפילו מנהג שמוזכר בשולחן ערוך, לא ישמע בקולם. שאף הם מצווים בכבוד שמיים, ואין לשמוע להם לבטל מצווה או מנהג (שו"ע רמ, טז).

אם ההורים תובעים מבנם שילמד רפואה, ואילו הוא רוצה ללמוד מחשבים. אם ישמע בקולם יקיים מצווה. אך אינו חייב לעשות כן, כי זוהי החלטה שקשורה לחייו ואינה קשורה ישירות לענייני הכיבוד או המורא. ואף אם ההורים יטענו שבנפשם הדבר, ואם לא ילמד רפואה יחיו כל ימיהם ביגון, אינו חייב לשמוע בקולם, כי אין זה דבר הקשור ישירות אליהם ואם הוא בטוח שעדיף לו ללמוד מחשבים, כי מקצוע זה מתאים לו יותר ובו יוכל להצליח, עדיף שילמד מחשבים. מכל מקום עליו להציג זאת בפני ההורים בדרך ארץ ולא בחוצפה וההורים חייבים ללמוד להכיר בעצמאותם של ילדיהם, כדי שלא יטעו ויקימו שערוריה סביב כל החלטה עצמאית של ילדם.

במיוחד כאשר מדובר בהחלטות הקשורות למצוות וערכים, כגון שהבן רוצה ללמוד תורה וההורים מתנגדים, או שרוצה להתגייס ליחידה קרבית וההורים מתנגדים, או שרוצה להתיישב בישוב חלוצי וההורים מתנגדים, או שרוצה לעלות לארץ וההורים מתנגדים - בכל המקרים הללו צריך הבן לקיים את המצווה ולא לשמוע בקול הוריו, שכן בכל עת שיש התנגשות בין מצווה ממצוות התורה וכיבוד הורים - מצוות התורה קודמת. כן ידוע שלעניין חתונה אין חייבים לשמוע בקול ההורים ואם אדם רוצה להתחתן עם בחורה שמצאה חן בעיניו, כיוון שעיקר הנישואין תלוי באהבה, והיא מצווה מהתורה, מוטב שיתחתן עם זו שטובה בעיניו מאשר ישמע בקול הוריו.

ילדים מאומצים

מצוות כיבוד הורים חלה על כל בן או בת כלפי הוריהם הביולוגיים. אף אם ההורים הזניחו את ילדיהם ומסרום לאימוץ, אם ידועה להם זהות הוריהם, מצווה מן התורה שיכבדום. ואין לומר "הרי ההורים לא טיפלו בי כלל ומדוע שאכבדם?" מפני שאחרי הכל בזכותם נולד, וכל אדם שמתייחס אל עצמו ואל חייו באופן חיובי צריך להכיר תודה למי שהביאוהו לעולם, ואם לא יכיר להם תודה, נמצא שאינו מכיר בחשיבות קיומו העצמי. ככל שיכבד יותר את הוריו, כך יכיר יותר בערך עצמו, שמתוך כך שיכבד את שורשיו גם כבודו העצמי יגדל ועל ידי כך יוכל לחשוף את הכשרונות המיוחדים שלו.

כלפי ההורים המאמצים לא חלה מצוות 'כיבוד הורים', אבל מצד המוסר ומצוות גמילות חסד מחויבים הבנים המאומצים להכיר להם תודה רבה. שהרי אין בעולם חסד גדול יותר ממה שמעניקים ההורים המאמצים לילדיהם ועל כן כל חייהם צריכים הילדים לגמול עמהם חסד ולהתנהג אליהם בכבוד רב. כמובן שאם ההורים המאמצים יזדקקו לעזרה, על בניהם המאומצים לסייע להם בכל יכולתם. ואם יהיו חולים ילוום ויסייעום בכל מה שנצרך, כפי שילדים רגילים מחוייבים לעשות להוריהם. לאחר פטירת ההורים המאמצים - מצווה על בניהם המאומצים לומר אחריהם קדיש.

יחס הגר להוריו הביולוגיים

גר שנתגייר, כיוון שנהפך ליהודי, כל קשריו עם בני משפחתו לשעבר נתבטלו והרי הוא כקטן שנולד ולפיכך אינו חייב לכבד את הוריו הביולוגיים. מאידך, אסור לו לבזותם, קל וחומר שאסור לו להכותם או לקללם (שו"ע יו"ד רמא, ט) וצריך לנהוג בהם קצת כבוד כדי שלא יחשב כפוי טובה, שהרי הם הולידוהו וטיפלו בו. לפיכך בעת שיהיו חולים עליו לסייע להם ולדעת כמה פוסקים יכול לומר "מי שברך" לרפואתם, ולאחר פטירתם יכול לומר עליהם אשכבה וקדיש יתום - לעילוי נשמתם (יחו"ד ו, ס).

לעיתים ישנה בעיה - מצד אחד הגר רוצה להתנהג כיאות כלפי הוריו הביולוגיים, ומצד שני אינו רוצה שילדיו יגררו אחרי דתם ואומתם. לפיכך צריך הגר למצוא את קו האמצע, שימעט בביקורים עד לאותו השיעור שלא יחשב כפוי טובה כלפיהם. בדרך כלל גרי הצדק עולים לארץ, והוריהם נשארים בחוץ לארץ, ובמצב זה הכל מבינים שאינם יכולים להרבות בביקורים אצל ההורים והבעיה אינה קיימת. מכל מקום אם אחד מההורים של הגר יבקש לראות לפני מותו את נכדיו, מצד הכבוד שצריך הגר לרכוש לו, ראוי שיבוא אצלו עם ילדיו (עפ"י אג"מ יו"ד ח"ב ק"ל).

סבא וסבתא

מצווה על כל אדם לכבד את סבו וסבתו, בין מצד אביו בין מצד אימו. שכן בני בנים נחשבים כבנים, ועוד שמכלל כבוד האב וכבוד האם שיכבדו גם את הוריהם - אלא שחייבים בכבוד ההורים יותר מאשר בכבוד הסבים והסבתות. לדעת רוב הפוסקים עיקר החיוב כלפי הסבים והסבתות הוא לקום מפניהם ולהתייחס אליהם בכבוד, אבל אין הנכדים חייבים לסייע להם בכל מה שיצטרכו, כגון אם הסב חולה וזקוק לעזרה באכילתו ומלבושיו. אף שאם יטפלו בסבם יקיימו מצווה גדולה, מכל מקום אינם מחויבים להפסיק מעבודתם כדי לטפל בו כיון שחיוב זה חל על הבנים בלבד. לעומתם יש אומרים שחובת כיבוד הסבים והסבתות ממש כחובת כיבוד ההורים, רק שלעניין קדימה יש להקדים את ההורים לסבים. לכל הדעות ברור שאם הסבא זקוק לעזרה כספית, ויש לנכד אפשרות לעזור לו, חובה עליו לסייע לו. ואם אינו רוצה לתת מכספו, בית הדין יכול לכופו לתת צדקה לסבו. כן מותר לנכד לטפל טיפולים רפואיים בסבו, אף שיש חשש שיצא דם על ידי טיפולים אלה. שכן הזהירות המיוחדת מהוצאת דם חלה על ההורים בלבד ולא הסבים והסבתות.

הדבר ברור לכל שצריך אדם לכבד את סבו וסבתו, השאלה היא מה מקור החיוב ועד כמה הוא מחייב. יסוד ההלכה מובא ברמ"א יו"ד רמ, כד. ואף שהמהרי"ק בשורש ל' כתב לכאורה אחרת, ברור שאף הוא מודה שצריך לכבדם בק"ו מהכבוד שצריך לכבד כל אדם מכובד, ועוד שמצד הוריו שחייבים בכבוד הוריהם על הנכד לכבד את הוריהם. אלא שיש מחלוקת בגדרי החיוב, שלרמ"א זהו ענף ממצוות כיבוד הורים, ואילו למהרי"ק זוהי מצווה מצד כבוד אדם חשוב ויקר. כנ"ל לגבי הורי האם - לדעת רוב הפוסקים הורי האם והורי האב שווים וחייבים לכבדם וכן דעת ספר חרדים בשם מנורת המאור ולדעתו כיבוד הסבים והסבתות מן התורה. וכן דעת ברכ יוסף י"ח, ובן איש חי שופטים ש"ב ל', ועוד. ואילו לגר"א רמ, לד, החיוב חל רק על הורי האב ומסתבר שאף הוא מודה שחייבים לכבד את הורי האם כדין אדם חשוב ויקר מאוד. כן יש דיון עד כמה יכבדם: לדעת החרדים מכבדם כפי שמכבד את הוריו, וכן כתב בשו"ת מנחת אלעזר ח"ג ל"ג. לעומתו בשו"ת שבות יעקב ח"ב צ"ד כתב שאת הורי האב יכבד כהוריו, והורי האם ככבוד אדם חשוב. לעומת זאת דעת השאלת יעבץ ח"ב קכט, וחת"ס יו"ד שמה, וערוה"ש רמ, מד כתבו שאינו חייב לכבד אפילו את הורי אביו כפי שמכבד את הוריו. לעיקר הדין: ואם הסבא זקוק לצדקה - כופים הנכד. כן כתב הש"ך רמ, כג, בשם הב"ח ואף שכתב זאת לפי דעת הרמ"א, ברור שגם למהרי"ק יכפו אותו לכך שהרי כופין על הצדקה, ולפי סדרי הקדימה, הסבא קודם לשאר עניים. לעניין טיפול רפואי חודרני בסבא, כתב בתורה לשמה רס"ה, שאפילו שמותר, המחמיר תבא עליו ברכה. (פניני הלכה)

מחילה

האב שמחל על כבודו כבודו מחול (קידושין לב.).

אם כבדו עדיין קיים מצווה, והמחילה רק פוטרתו מעונש (שו"ת הרדב"ז ח"א תקכד, הובא בגליוני הש"ס קידושין לב., ושיטה מקובצת בבא מציעא לב בשם הרא"ש בתירוץ השני, הובאה בקובץ שיעורים כתובות קמד). והקובץ שיעורים (שם) נשאר בצ"ע מה המקור לזה שמקיים את המצווה גם לאחר המחילה.

לבזותו, כגון לקללו ולהכותו - השאילתות והחיד"א כתבו שאע"פ שמחל אסור לבזותו, אך גליוני הש"ס (קידושין לב., והביא גם את השאילתות והחיד"א) ומנחת חינוך (מח-ב [ג] ד"ה ונראה לענ"ד) כתבו שמותר (והוסיף המנחת חינוך (שם) שלא מצא כן מפורש, אך הסברא נותנת כן. וכן כתב המנחת חינוך (מח-ג [יא] ד"ה והנה בלאו) שאיסור הכאת אביו ואימו הוא בין אדם לחבירו (ולכן מובן שמחילה מועילה))[1].

  • כבד את אביך ואת אימך

כיבוד זקנים

  • מפני שיבה תקום והדרת פני זקן

כשלון בלימודים

  • אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל בשביל משנתו שאינה סדורה עליו (תענית ח, א)
  • תלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו ה' שנים שוב אינו רואה (חולין כד, א עיי"ש)----

כתיבת עבודות

  • להכניס הקשר כאן----

לחץ פסיכולוגי

  • להכניס הקשר כאן

לימודי העשרה

  • להכניס הקשר כאן

ליקויי דיבור

  • כבד פה
  • ערל שפתיים
  • "... חוץ מחרש שוטה וקטן" - חרש שאינו שומע ואינו מדבר.

ליקויי שמיעה

  • "... חוץ מחרש שוטה וקטן".

למידה ארגונית

  • להכניס הקשר כאן

למידה בבית

  • להכניס הקשר כאן

למידה בגיל השלישי

  • והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר מחוק

למידה בקבוצות

  • אין התורה נקנית אלא בחבורה (ברכות ס"ג:)

למידה וירטואלית

  • להכניס הקשר כאן

למידה חברתית

  • דברי הרמב"ם לגבי שהאדם מושפע מסביבתו (הלכות דעות)
  • קנאת סופרים תרבה חכמה
  • הולך את חכמים יחכם - זה העניין של שימוש חכמים.
  • דאמר רבי חייא: מאי דכתיב "מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו", מלפנו מבהמות - זו פרידה שכורעת ומשתנת מים, ומעוף השמים יחכמנו - זה תרנגול שמפייס ואחר כך בועל. אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה. דרך ארץ מתרנגול - שמפייס ואחר כך בועל. ומאי מפייס לה? אמר רב יהודה אמר רב, הכי קאמר לה: זביננא ליך זיגא דמטו ליך עד כרעיך. לבתר הכי אמר לה: לישמטתיה לכרבלתיה דההוא תרנגולא, אי אית ליה ולא זביננא ליך (עירובין ק:).----

למידה מרחוק

  • "שלחו מתם"----

למידה עצמית

  • להכניס הקשר כאן

למידה קוגניטיבית

  • להכניס הקשר כאן

למידה תת הכרתית

  • להכניס הקשר כאן

למידת חקר

  • להכניס הקשר כאן

מבחני הישגים

  • להכניס הקשר כאן

מבחני כושר

  • להכניס הקשר כאן

מוכנות לבית הספר

  • "א"ר לוי לבן מלך שעמד מחליו אמר פידגוגו ילך לו לאסכלי אמר המלך עדיין לא בא זיוו של בני מחליו והוא הולך לו לאיסכלי אלא יתעדן בני שנים שלשה חדשים במאכל ובמשתה ואחר כך הוא הולך לאסכלי" - פסיקתא דרב כהנא פיסקא יב----

מוכנות לגן הילדים

  • להכניס הקשר כאן

מוסר עבודה

  • להכניס הקשר כאן

מורים עולים

  • להכניס הקשר כאן

מושב שיתופי

  • להכניס הקשר כאן

מחנה לימודי

  • להכניס הקשר כאן

מחשבים בגן הילדים

  • להכניס הקשר כאן

מחשבים בחינוך המיוחד

  • להכניס הקשר כאן

מנהיגות חינוכית

  • להכניס הקשר כאן

מעורבות בקהילה

  • להכניס הקשר כאן

מעורבות הורים בחינוך

  • להכניס הקשר כאן

מעמד מקצועי של המורים

  • להכניס הקשר כאן

מצוינות

  • להכניס הקשר כאן

מצוינות בחינוך

  • להכניס הקשר כאן

מצוינות בחינוך

  • להכניס הקשר כאן

מרכזים ללמודי שדה

  • להכניס הקשר כאן

מרכזים קהילתיים

  • בית כנסת, בית מדרש.

משמעת בבית הספר

  • להכניס הקשר כאן

משמעת בגן הילדים

  • להכניס הקשר כאן

משפחה אומנת

  • להכניס הקשר כאן

משפחה חד הורית

  • מעשה באחד שמתה אשתו ולא היה לו שכר למינקת (מסכת שבת דף נג:)----

מתירנות

  • כך דרכו של יצר הרע בתחילה אומר לך עשה כך עשה כך עד שאומר לך ועבוד עבודה זרה----

ננוטכנולוגיה

  • להכניס הקשר כאן

נקמה

  • לא תיקום ולא תיטור לבני עמך
  • גדולה נקמה שנתנה בני שתי אותיות
  • כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש - אינו תלמיד חכם.
  • "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים, אחר תאסף אל עמיך"
  • "א-ל נקמות ה'"----

נשירה מבית הספר


נשירת תלמידים

  • להכניס הקשר כאן

סובלנות

  • ספר שמות פרק כג, ד: "כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ:"
  • ספר שמות פרק כג, ה: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמו".
  • תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נח/א - "תנו רבנן הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה".
  • על יהושע נאמר שהוא "איש אשר רוח בו" ורש"י מפרש: "אשר רוח בו - כאשר שאלת שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד".
  • "...נתייבמו, בית שמאי מכשירין ובית הלל פוסלין אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירין אלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי כל הטהרות והטמאות שהיו אלו מטהרים ואלו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו". תלמוד בבלי מסכת יבמות דף יג/ב.
  • ענוונתנות: "...סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות אמר להו רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח סבור למיקטליה דלא ליזיל ולימא אמר להו רבי זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו".
  • סובלנות של פלימו: "פלימו הוה רגיל למימר כל יומא גירא בעיניה דשטן יומא חד מעלי יומא דכיפורי הוה אידמי ליה כעניא אתא קרא אבבא אפיקו ליה ריפתא אמר ליה יומא כי האידנא כולי עלמא גואי ואנא אבראי עייליה וקריבו ליה ריפתא אמר ליה יומא כי האידנא כולי עלמא אתכא ואנא לחודאי אתיוהו אותבוהו אתכא הוה יתיב מלא נפשיה שיחנא וכיבי עליה והוה קעביד ביה מילי דמאיס אמר ליה תיב שפיר אמר ליה הבו לי כסא יהבו ליה כסא אכמר שדא ביה כיחו נחרו ביה שקא ומית..."
  • "ההוא צדוקי דהוה בשבבותיה דרבי יהושע בן לוי הוה קא מצער ליה טובא בקראי. יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא ועיין ביה סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה כי מטא ההיא שעתא ניים אמר שמע מינה לאו אורח ארעא למעבד הכי ורחמיו על כל מעשיו כתיב וכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב". תרגום: אותו צדוקי שהיה בשכנותו של רבי יהושע בן לוי היה מצער אותו הרבה בפסוקים. יום אחד לקח תרנגולת והעמידה בין רגלי מטתו והסתכל בה בעיון. סבור היה, כשתגיע אותה שעה אקלל אותו (-לפני כן הגמרא אמרה שיש סימן בכרבולת של התרנגול שמופיע להרף עין וכאשר הוא מופיע אפשר בקלות יחסית להצליח בקללה שמקללים מישהו). כשהגיע אותה שעה - נרדם! אמר, מבין אני מכך, שאין זה דרך ארץ לעשות כך, ורחמיו על כל מעשיו כתוב, וכתוב, גם ענוש, לצדיק לא טוב, (כלומר אין זה טוב לצדיק להעניש את הבריות).
  • תוספות שם, ברכות דף ז/א - ההוא צדוקי דהוה בשבבותיה דריב"ל כו' לאו אורח ארעא - אף על גב דהצדוקים וכו' מורידין ולא מעלין. היינו בידי אדם אבל בידי שמים לאו אורח ארעא להענישם ולהטריחם ולהורגם בידי שמים שלא כדרך בני אדם. ואי גרסינן הכא עובד כוכבים ניחא דקאמר התם העובד כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין:
  • ספר ארחות צדיקים - השער הארבעה עשר - שער הקנאה: "יקנא בחטאים וברשעים להילחם כנגדם ולהוכיחם, כאשר אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין פא ב): הבועל ארמית קנאין פוגעין בו. משה קינא את המצרי, שנאמר (שמות ב יב): "ויך את המצרי". וכן מצינו באליהו שאמר (מלכים א יט י): "קנא קנאתי לה' אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל". וכן נאמר (במדבר כה יא): "בקנאו את קנאתי בתוכם", והשם, יתברך, נתן לו גמולו על כך, כמו שנאמר (במדבר כה יב): "הנני נותן לו את בריתי שלום". ונאמר (דברים א יז): "לא תגורו מפני איש", מי שהוא ירא השם, יתברך, ימסור נפשו על קדושת השם, יתברך, שנאמר (שמות לב כו): "מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי". ונאמר (במדבר כה ז): "וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו". וחובה על כל ירא שמים אשר הוא טהור לב להעיר קנאה כי יראה "והנה יד השרים והסגנים במעל", ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה כו ה): כל פירצה שאינה מן הגדולים אינה פירצה, שנאמר (עזרא ט ב): "ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה"".
  • ספר תהילים פרק קלט - (יז) וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם: (יח) אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ: (יט) אִם תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע וְאַנְשֵׁי דָמִים סוּרוּ מֶנִּי: (כ) אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ לִמְזִמָּה נָשׂוּא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ: (כא) הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט: (כב) תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי: (כג) חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי: (כד) וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם:
  • ספר תומר דבורה: מי אל כמוך - מורה על היות הקב"ה מלך נעלב, סובל עלבון מה שלא יכילהו רעיון. הרי אין דבר נסתר מהשגחתו בלי ספק, ועוד אין רגע שלא יהיה האדם נזון ומתקיים מכח עליון השופע עליו, והרי תמצא שמעולם לא חטא אדם נגדו שלא יהיה הוא באותו הרגע ממש שופע שפע קיומו ותנועת אבריו, עם היות שהאדם חוטא בכח ההוא לא מנעו ממנו כלל אלא סובל הקב"ה עלבון כזה להיות משפיע בו כח תנועות אבריו, והוא מוציא אותו כח באותו רגע בחטא ועון ומכעיס והקב"ה סובל. ולא תאמר שאינו יכול למנוע ממנו הטוב ההוא ח"ו שהרי בכחו ברגע כמימרא ליבש ידיו ורגליו כעין שעשה לירבעם, ועכ"ז שהכח בידו להחזיר הכח הנשפע ההוא והיה לו לומר כיון שאתה חוטא נגדי תחטא בשלך לא בשלי, לא מפני זה מנע טובו מן האדם אלא סבל עלבון, והשפיע הכח והטיב לאדם טובו. הרי זה עלבון וסבלנות מה שלא יסופר ועל זה קוראים מלאכי השרת להקב"ה מלך עלוב והיינו אומרו מי אל כמוך, אתה אל בעל חסד המטיב, אל בעל כח לינקם ולאסוף את שלך, ועכ"ז אתה סובל ונעלב עד ישוב בתשובה. הרי זו מדה שצריך האדם להתנהג בה רצוני הסבלנות וכן היותו נעלב אפילו למדרגה זו ועכ"ז לא יאסוף טובתו מן המקבל:
  • ספר תומר דבורה: ירגיל עצמו להכניס אהבת בני אדם בלבו, ואפילו הרשעים, כאילו היו אחיו ויותר מזה, עד שיקבע בלבו אהבת בני אדם כולם, ואפילו הרשעים יאהב אותם בליבו, ויאמר, מי יתן ויהיו אלו צדיקים שבים בתשובה ויהיו כולם גדולים ורצויים למקום. כמכאמר אוהב נאמן לכל ישראל, אמר (במדבר יא, כט): "וּמִי יִתֵּן כָּל עִם ה' נְבִיאִים וְגוֹ'", ובמה יאהב, בהיותו מזכיר במחשבתו טובות אשר בהם, ויכסה מומם ולא יסתכל בנגעיהם אלא במידות הטובות אשר בהם. ויאמר בליבו, אילו היה העני המאוס הזה בעל ממון רב כמה הייתי שמח בחברתו, כמו שאני שמח בחברת פלוני. והרי זה, אילו ילבישוהו הלבושים הנאים כמו פלוני הרי אין בינו לבינו הבדל, אם כן למה יעדר כבודו בעיני, והרי בעיני ה׳ חשוב ממני, שהוא נגוע מדוכה עוני ויסורים ומנוקה מעון, ולמה אשנא מי שהקב״ה אוהב, ובזה יהיה לבבו פונה אל צד הטוב ומרגיל עצמו לחשוב בכל מידות טובות שזכרנו.
  • הקדמת הנצי"ב לחומש בראשית: "...בחורבן בית שני, שהיה "דור עקש ופתלתל" (שם פסוק ה); ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית. ועל זה היה צידוק הדין, שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאֵלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות אף־על־גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסוּת ישוב הארץ. וזה היה שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו "ישרים", היינו: שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים; מכל מקום היו עִמם באהבה, וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום, אף־על־גב שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם, כמבואר במאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם! ובבראשית רבה פרשת וירא (פרשה מט) איתא על זה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו : "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע" (תהלים מה ח) – "אהבת להצדיק את בריותי, ותשנא להרשיען...", והיינו ממש כ"אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז ד ובפסוק ה), שאף־על־גב שאין הבן הולך בדרך מישרים – מכל מקום שׂוחר שלומו וטובו.וכן הוצק חן ודרך ארץ נפלא, על דבר אברם את לוט, כמו שנתבאר בפרשת "לך".
  • גוערים באדם שאינו מפרנס את בניו ובנותיו, ומכלימים אותו ברבים - ראה סמ"ג - חלק מצות לא תעשה - מצוה פא - בפרק אף על פי (כתובות סה, ב) דרש שילא כשם שאדם חייב במזונות אשתו כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש שנים ומשם ואילך תקנת חכמים היא להאכיל עד שיגדלו כדאיתא פרק נערה (כתובות מט, ב) ואם לא רצה גוערין בו ומכלימין אותו ברבים לאמר לו עורבא בעי בני וההוא גברא לא בעי בני כן אומרים לו בצבור (רמב"ם אישות פי"ב הל' יד), במה דברים אמורים באיש שאינו אמוד ואינו יודע אם ראוי ליתן צדקה אם לאו אבל אם היה אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן צדקה המספקת להם מוציאין ממנו בעל כרחו משום צדקה וזנין אותן עד שיגדלו (רמב"ם שם הל' טו) כדמסקינן התם (כתובות מט, ב): כלומר, על אף שטכנית אדם אינו חייב "משפטית" לפרנס את ילדיו מאחרי גיל שש, מ"מ אנו לא מתייחסים להתנהגות כזו בסובלנות, אלא גוערים בו ומכלימים אותו ברבים על התנהגות שכזו. לשון הרמב"ם בעניין זה: רמב"ם יד החזקה - הלכות אישות פרק יב (יד): כשם שאדם חייב במזונות אשתו כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש שנים מכאן ואילך מאכילן עד שיגדלו כתקנת חכמים ואם לא רצה גוערין בו ומכלימין אותו ופוצרין בו אם לא רצה מכריזין עליו בציבור ואומרים פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן את אפרוחיו ואין כופין אותו לזונם אחר שש: (טו) במה דברים אמורים באיש שאינו אמוד ואין ידוע אם ראוי ליתן צדקה או אינו ראוי אבל אם היה אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן ממנו צדקה המספקת להן מוציאין ממנו בעל כרחו משום צדקה וזנין אותן עד שיגדלו:
  • בעל קורא שקורא לא נכון בתורה: שו"ע אורח חיים - סימן קמב - (א) קרא וטעה, אפילו בדקדוק אות אחת, מחזירין אותו: הגה - וכן דין החזן הקורא; ודוקא בשינוי שמשתנה ע"י זה הענין, אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד, אין מחזירין אותו, אבל גוערין בו (ב"י ופסקי מהרא"י סימן קפ"א)
  • המתקן ברכה שלא הוזכרה בתלמוד גוערים בו - ספר פרי חדש על או"ח - סימן מו - סוף דבר כל שמתקן נוסח ברכה שלא הוזכרה בתלמוד או מברך ברכה שלא נזכרה בש"ס כגון מגביה שפלים או סומך נופלים וכיוצא גוערין בו עד הכאה.
  • יש לבייש ברבים מי שמדבר בשעת התפילה בבית הכנסת: ספר אליהו רבה או"ח - סימן קכד - (יב) והשח גוערין בו וכו'. כתב הכלבו דף ט' אוי להם למדברים דברים בטילים או שחוק בשעת התפילה כי ראינו בעוונינו כמה בתי כנסיות שנחרבו על שנהגו בהם קלות ראש, עד כאן. כתב בספר ווי העמודים מן הראוי שכל קהילה וקהילה יעמידו אנשים על זה, אשר ישגיחו בעונשים רבים על המדברים ויבושו אותו ברבים.
  • סובלנות שעשוייה לנבוע מחנופה: - ספר הנהגות צדיקים - הנהגות מרבי מאיר פאפירש - עט. אין לך דבר שעומד בפני התשובה אלא החנופה שאין גוערין לרשעים וסבורים שהותר הרצועה.
  • הרב קוק זצוק"ל: "אמנם אחים יקרים, נמצאו אחדים גם מגדולי ישראל היראים וחרדים על דבר ד', שבקושי התירו לעצמם מדת הסבלנות, להיות נוחים ועלובים ומרוצים גם לאותם שפרקו מעליהם עול התורה. אבל דעו נא, אחי, האמת המרה כי לא מלבם היה הדבר הזה; הם העמידו פנים צהובות מפני דרכי שלום. קיוו, אולי בזה להמשיך הלבבות מעט מעט לדרך התורה והמצוה, אבל לבם היה מלא מרירות ושנאה פנימית עזה ועצומה היתה עצורה בעצמותם לאלה שחללו בזדון דת קדשנו וירמסו ברגל דגל עמנו, שלמענו באנו באש ובמים ושפכנו דמנו כמים! ואף גם זאת כי רק יחידים, שחוננו בסבלנות יתרה, יכלו עכ"פ להמשיך עליהם את הנעימות החיצוני, שאחרים החזיקוהו ג"כ לרושם של מעין חנופה; אבל הרבים אינם יכולים בשום אופן להבליג על גועל נפשם, ועוד כמות איבת עולם השמורה לכל עברין ומחלל קדש ביד רמה. כי ההכרה הפנימית גדולה מאד בקרב עמנו בכלל, שההעברה על התורה ומצוותיה, הוא הגורם הגדול לייבש את לשד תחנו הלאומי, אשר ממנו לחיינו הפרטיים והכלליים תוצאות".
  • תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לג/א - איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום ואפילו כל שיבה במשמע. אמר רבי יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה. רבי יוחנן הוה קאי מקמי סבי דארמאי, אמר כמה הרפתקי עדו עלייהו דהני. רבא מיקם לא קאי, הידור עבד להו. אביי יהיב ידא לסבי, רבא משדר שלוחיה, רב נחמן משדר גוזאי".
  • תוספות קידושין דף לב/ב - זקן אשמאי - פי' בקונטרס אשמאי - רשע ועם הארץ וקשה דהיכי קאמר איסי בן יהודה דשיבה משמע אפילו זקן אשמאי והלא מצוה אפילו להכותו לבזותו לזלזלו לכך פר"ת אשמאי לשון שוממין כמו פתחי שמאי דמנחות (דף לג:) כלומר בור ועם הארץ כדמתרגמינן והאדמה לא תשם וארעא לא תבור (בראשית ח ז).
  • תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כ/א - אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא אי משום תנויי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתא סדרי וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה אגלאי מילתא דכותית היא שיימוה בארבע מאה זוזי אמר לה מה שמך אמרה ליה מתון אמר לה מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא:
  • תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יז/א - מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם ערום ביראה מענה רך משיב חמה ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק.
  • תלמוד בבלי מסכת תענית דף ד/א - "אמר רבא האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה שנאמר הלוא כה דברי כאש נאם ה' ואמר רב אשי כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם שנאמר וכפטיש יפצץ סלע אמר ליה רבי אבא לרב אשי אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה דכתיב ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה אמר רבינא אפילו הכי מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא שנאמר והסר כעס מלבך וגו'".

סמכות הורים

  • להכניס הקשר כאן

ספורט רפויי

  • להכניס הקשר כאן

סרבנות

  • להכניס הקשר כאן

עבודה קהילתית

  • להכניס הקשר כאן

עברות משמעת

  • להכניס הקשר כאן----

עוזרות לגננות

  • להכניס הקשר כאן

עזרה הדדית

  • להכניס הקשר כאן

ענישה גופנית

  • מלקות
  • חוסך שבטו שונא בנו(משלי)

פינוק

  • הרכה בך והענגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרך (דברים כח נו)

פיקוח חינוכי

  • להכניס הקשר כאן

פיתוח הגוף

  • להכניס הקשר כאן

פעילות גופנית

  • להכניס הקשר כאן

פעילות חברתית

  • להכניס הקשר כאן

פעילות תלמידים הורים

  • להכניס הקשר כאן

פער הדורות

  • אם ראשונים בני מלאכים - אנחנו בני אנשים. ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים
  • אמר רבי יוחנן: לִבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלוא נקב מחט סידקית

פער חברתי

  • להכניס הקשר כאן

פקוח חינוך

  • להכניס הקשר כאן

צדק חברתי

  • וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם אלהיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם? אמר לו: כדי שניצול אנו בהן מדינהּ של גיהנם

צניעות

האם התכוונתם ל...

זהו דף פירושונים, שמטרתו להבחין בין ערכים שונים בעלי שם דומה.

אם הגעתם לכאן בעקבות לחיצה על קישור, נִשמח אם תחזרו לדף שממנו באתם, ותתקנו את הקישור כך שיפנה ישירות אל הערך המתאים.


  • "בשכר צניעות שהייתה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהייתה בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר" (מגילה יג:).
  • "הנך יפה רעייתי הנך יפה עיניך יונים" -מה יונה זו צנועה, כך ישראל צנועים (שה"ש רבה פרשה א').
  • דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלוש עשרה מצוות נאמרו לו למשה... בא מיכה והעמידן על שלוש דכתיב: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם ה' אלוהיך" (מכות כד:).
  • "וישא בלעם עיניווירא את ישראל שוכן לשבטיו" - מה ראה? ראה שאיןפתחי אוהליהם מכוונים זה לזה. אמר: ראויים אלה שתשרה שכינה ביניהם" (בבא בתרא ס.).
  • בזכות ארבעה דברים נגאלו בני ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא בהם אחד פרוץ בערוה (שיר השירים רבה פרשה ד).
  • ברית כרותה היא: היגע בתלמודו בצנעה - לא במהרה הוא משכח. מה הטעם? "ואת צנועים חכמה" (ירושלמי ברכות פרק ה' הלכה א').
  • תמר בזכות צניעות שבה יצאו ממנה מלכים ונביאים (מגילה י.).
  • רבי מאיר אומר: "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה... ומלבשתו ענוה ויראה... והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו ומגדלתו ומרוממתו מעל כל מעשים (אבות ו',א').
  • אמר ר' יוחנן: אלמלאלא ניתנה תורההיינו למדים צניעות מחתול (עירובין ק:).
  • אין קוראין "צנוע" אלא למי שצנוע בבית הכיסא (ברכות סב.).
  • "ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם א-להיך" (מיכה ו' ח')----

צנעת הפרט

  • היזק ראיה שמיה היזק
  • לא יכנס אדם לבית חברו אלא אם יאמר לו "היכנס" (פסיקתא זוטרתא ויקרא)

קיטוב עדתי

  • להכניס הקשר כאן

קליטת תלמידים

  • להכניס הקשר כאן

קנאות

  • להכניס הקשר כאן

קריאת שפתיים

  • להכניס הקשר כאן

רפוי בעיסוק של תלמידים

  • להכניס הקשר כאן

שביתות מורים

שביתת מורים היא צורת מחאה של המנעות ממתן חינוך לצורך שיפור תנאי המורים או לצורך אחר.

  • להכניס הקשר כאן----

שוויון הזדמנויות בחינוך

  • הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה----

שיטות הוראה

  • רבי עקיבא אוצר בלום (ראה רש"י ד"ה אוצר) גיטין ס"ז.

שילוב חברתי של חריגים

  • להכניס הקשר כאן

שינון בעל פה

שינון בעל פה = חידוד בפה (ע"פ גמרא קידושין ל א "תנו רבנן: ושננתם שיהו דברי תורה מחודדים בפיך. שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד. שנאמר וכו')----

שיפוט מוסרי

  • להכניס הקשר כאן

שיקום

  • להכניס הקשר כאן

שיקום מפגרים

  • להכניס הקשר כאן

שכר ועונש


שכר לימוד

  • הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה
  • רבי ישמעאל בנו אומר: הלומד תורה על מנת ללמד מסיפיקין בידו ללמוד וללמד והלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות (אבות ד,ה).
    • תשלום למורים (שכר שימור, שכר פיסוק טעמים) - נדרים ל"ז----

שליטה עצמית

  • להכניס הקשר כאן

שמחה לאיד


שעות הפנאי


שפת סימנים

  • מחוי במחוג
  • רומז ונרמז

שקום נכים ומוגבלים

  • להכניס הקשר כאן

שקום פגועי נפש

  • להכניס הקשר כאן

תוקפנות

  • להכניס הקשר כאן

תורנות הסעות

  • להכניס הקשר כאן

תחביבים

  • להכניס הקשר כאן

תחרויות

  • קנאת סופרים תרבה חכמה

תכנות מחשבים

  • להכניס הקשר כאן

תלמידים חונכים

  • להכניס הקשר כאן

תנועות נוער

  • להכניס הקשר כאן

תערוכות וירידים

  • יום השוק
  • יום הכניסה

תפקוד התנהגותי

  • להכניס הקשר כאן

תרבות הדיבור

  • לגבי מחילה בדיני ממונות ע"ע מחילה.