החסידות

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

החסידות היא תנועה מן הגדולות בתנועות שידעה ההיסטוריה היהודית, שמתקיימת - באופנים שונים - כבר כמאתיים וחמישים שנה. מייסדה הוא הבעל שם טוב, ועיקרה הוא השמחה וההתלהבות בעבודת ה'.

רקע

ביהדות פולין היו שתי שכבות חברתיות מנוגדות: למדנים - לומדי תורה ותלמוד, שזה היה קנה המידה היחיד להערכה בישראל, ובורים גמורים - תושבי כפרים, עיירות וערי שדה, והם היו רוב העם. תלמידי החכמים בזו להם והתרחקו מהם, והם חשו עצמם זנוחים ועזובים, דחויים ומנוכרים. הניגודים בין השכבות העמיקו עד כדי איבה הדדית.

כמו כן היו בתקופה זו פרעות, עלילות דם וגזירות שגזרו הנוצרים על היהודים, וכן גזירות ת"ח-ת"ט היו כמה עשרות שנים קודם לכן.

המצב הרוחני והכללי של היהודים בפולין היה בשפל המדרגה.

היסטוריה

  • בשנת ת"ק 1740 בערך הבעש"ט מגיע למז'יבוז' ומייסד את תנועת החסידות. מאז מכונה מז'יבוז' "ירושלים של החסידות". תנועת החסידות, מן הגדולות בתנועות שידעה ההיסטוריה היהודית, מתפשטת חיש מהר ברחבי העם היהודי.
  • מקומה העיקרי היה בפולין, ולבסוף היא מקיפה את מרבית היהדות במלכות פולין הישנה.
  • בשנת תק"כ 1760 נפטר הבעש"ט. בעת פטירתו מונים חסידיו כעשרת אלפים איש, ויש אומרים כארבעים אלף איש.
  • בשנת תקל"ב 1772 הליטאים המתנגדים, ובראשם הגר"א, לוחמים בחריפות בחסידות.
  • בשנת תק"מ 1780 ר' יעקב יוסף הכהן מפולנאה, תלמיד הבעש"ט, מוציא לאור את הספר "תולדות יעקב יוסף" שעוסק ביסודות החסידות. זו הפעם הראשונה שתורת החסידות מנוסחת בכתב ומופצת ברבים.

תנועת החסידות מאחדת שכבות רבות של העם ומעוררת ביהדות התחדשות דתית. היא מחזירה ליהודי הפשוט את בטחונו בה' ואת בטחונו העצמי, מעוררת את צלם האלוקים שבתוכו, נוטעת אמונה ושמחה - שמחה בעבודת ה'. מפנה את מבטו של היהודי מהעולם החיצון - הסביבה הגויית המכאיבה - אל עצמו ואל היהדות. היהודים מתחזקים ומתחשלים רוחנית וחברתית. גם גדולי תורה נוהים אחריה ומשתלבים בה.

  • עד היום הזה נמשכת החסידות.

רבנים

  • הבעל שם טוב (ת"ס-תק"כ 1700-1760) - נולד באוקופ שבגבול פולין-תורכיה. מייסד החסידות.
  • רבי יעקב יוסף מפולנאה (נפטר בשנת תקמ"ד 1884) - הפיץ בכתב את יסודות החסידות.
  • המגיד ממזריטש (תס"ד-תקל"ג 1704-1773) - רבי דוב בער, נולד בלוקאטש. תלמיד הבעש"ט ויורשו המוכר. הרחיב את גבולות החסידות והצליח לקבץ עשרות גדולי תורה לדגלו. שינה את נוסח התפילה לנוסח ספרד.
  • רבי מנחם מענדל מויטבסק (ת"צ-תקמ"ח) הנהיג את החסידות ברוסיה הלבנה ובליטא.
  • רבי שניאור זלמן מליאדי (תק"ה-תקע"ג) ייסד את זרם חסידות חב"ד. מהחסידויות הבולטות ברוסיה.
  • החוזה מלובלין (נולד בערך בשנת תק"ה 1745) - תלמיד המגיד ממזריטש ורבי אלימלך מליזענסק. מפורסם בראייתו הרחוקה ולכן כונה "החוזה". כמעט כל גדולי פולין היו תלמידיו.

ספרי יסוד

יסודות

  • עיקרה - רגש: החסידות מבוססת על רגש - שמחה, התלהבות ולהט נפשי הם היסודות בעבודת ה'.
  • קבלה: החסידות היא ביתה של הקבלה, והיא משתמשת במושגים הקבליים - עשר ספירות, צמצום ושבירה, בירורי ניצוצות, העלאת מחשבות זרות, ענווה. היא יונקת מספרי המוסר, הקבלה, פרשנות הזוהר והאר"י. היא הביאה את חלק הסוד שבתורה לידי גילוי.
  • הצדיק: האדמו"ר מתווך בין החסידים לה'. כל מה שהצדיקים מבקשים - ה' עושה תיכף. הקב"ה גוזר וצדיק מבטל, הקב"ה מבטל וצדיק גוזר ומקיים. תפקידו של הצדיק לקרב כל אדם מישראל לעבודת ה'. הצדיק לא רואה שום רע באדם, ובעינו כולם זכאים, ולכן הוא אוהב את ישראל מאוד. הוא לא מתנשא על העם אלא הוא חלק מהעם. עיקר העבודה באה מהצדיק, הוא מחיה את החסידים, והחסידים סומכים עליו שהוא יעשה את הכל.
  • אלוקות: הבורא מצוי בארץ ובכל אבר שבאדם.
  • שמחה, ובייחוד שמחת מצווה, וכן ריקוד בהתלהבות, כי כשהאדם בעצבות אינו יכול להתעלות.
  • תפילה: כוונה - לב - רגש.
  • אמונה תמימה.
  • צומות וסיגופים: החסידות מתנגדת להם, ובמקומם היא מעמידה את הטבילה במקווה.
  • רוע: אין רע גמור, אפילו ברע יש ניצוצות אלוקיים. הרע הוא אמצעי לטוב. השכינה שורה גם ברעים ובחוטאים, ואפשר לעבוד את ה' גם ביצר הרע.
  • לימוד תורה: יש להעדיף את הלימוד המביא לידי מעשה, ובעיקר מה שמביא ליראת שמיים - ספרי מוסר או שו"ע. המעשה הוא העיקר ולא הלימוד, וגם בלימוד עצמו - עיקרו הוא נשמת הלימוד. טהרה טבילה ותפילה הם עיקר העיקרים, והם עולים על לימוד תורה. לימוד שלא לשמה אין לו ערך מיוחד והוא מועד לחזק את מידת הגאווה.
  • מצוות: העיקר הוא נשמת המצווה, הכוונה עיקר ולא העשייה.
  • מקווה: יש צורך לא רק בטהרת הנפש אלא גם בטהרת הגוף. הטבילה באה במקום הסיגופים והצומות שבקבלה, והיא מטהרת ומשמחת את האדם.
  • ענווה: האדם יכול להשיג את כל מה שהשיגו כל התנאים והאמוראים, רק הגאווה מעכבת.
  • דביקות באלוקים.
  • תיקון המידות: לא רק לתקן את המידות הרעות לטובות, אלא לשפר ולשכלל גם את המידות הטובות.
  • אחדות ה': דברי האר"י, שהתהוות העולמות היא ע"י "צמצום" - אור אין סוף ב"ה צמצם את עצמו ונתן אפשרות להתהוות עולמות - אינם כפשוטם: לגבי אין סוף עצמו אין שייך כלל צמצום, הצמצום רק מצד המקבל, ובלשונם של החסידים: אור הסובב ממלא הכל, רק מבחינת האדם ישנו גילוי של אור הממלא - הארה זעירה הבאה להתגלות לאדם ולעולם (והמתנגדים חולקים, עיין שם).

פלגים

במשך השנים נוצרו בחסידות פלגים רבים:

רוז'ין-סדיגורא

רוז'ין ניהלו חצר מפוארת מתוך עושר, והאדמו"ר ר' ישראל מרוז'ין נסע במרכבה מהודרת עם ידיות כסף, ארבעה סוסים אבירים ומשרתים רבים, וגינוני מלכות נוספים.

חלק מהאדמו"רים ביקרו אותם בחומרה, ולבסוף פרצה בעניין מחלוקת חריפה בין צאנז לסדיגורא, שבראש החולקים עמד ר' חיים מצאנז. המחלוקת שככה - עם מותו של ר' חיים - בשנת תרל"ו 1876.

היהודי הקדוש מפשיסחא - האדמו"ר ר' יעקב יצחק מפשיסחא

לימוד תורה בחריפות ובעמקות. עקירת המידות הרעות בצורה קיצונית. תפילה בכובד ראש ובהתבוננות עמוקה. איחרו להתפלל בכמה שעות, ולפעמים אף היו מתפללים שחרית בזמן תפילת מנחה.

ר' בונים מפשיסחא

כל אחד מסוגל לשאת את כתר המנהיגות. אמנם רק אחד נבחר, אך כל אחד ואחד מהחסידים ראוי לכך. יש לבער את המסתורין מההמונים. החסידים חיים בחבורה סגורה שבה מסתפקים במועט ומשוחררים מנימוסי החברה. עזות רוחנית. חריפים ולמדנים. התרכזו בלמדנים ובחריפים והפקירו את ההמונים.

קוצק - האדמו"ר ר' מנחם מנדל מקוצק

אברכים רבים עזבו את משפחותיהם למשך חודשים ללמוד בקוצק. יש להרבות בתורה, מצוות, עקירת הרע וטיפוח הטוב. הדגישו את צמצום צרכי הגוף, עבודת המידות, אמת, בריחה מגינוני כבוד ומהונאה עצמית. האדמו"ר הסתגר, בעיקר בסוף ימיו, ולא התראה כמעט לאיש.

גור - האדמו"ר ר' יצחק מאיר אלטר מגור

למדנות, חריפות הביטוי, העזה אישית, לימוד תורה.

ברסלב - ר' נחמן מברסלב

ר' נחמן מברסלב הוא יוצר חסידות רגשית של שמחה ודבקות. בשל גודל אישיותו לא העמידה החסידות רבי אחר אחריו, והיא ממשיכה להתקיים עד היום בלא רבי.

חב"ד - ר' שניאור זלמן מלאדי

חסידות של שכל ועומק. הרבי מלובאוויטש - ר' מנחל מנדל שניאורסון ייסד את מפעל הקירוב והשלוחים.

חולקים

הקבלה

ההבדלים בין החסידות לקבלה:

  • רוע - חסידות: הרוע הוא אמצעי לטוב, קבלה: העדר הטוב.
  • צומות וסיגופים - חסידות: נגד צומות וסיגופים, קבלה: בעד.
  • הציבור אליו היא פונה - חסידות: כולם, קבלה: יחידים.
  • מקום הרוחניות - חסידות: האלוקות בארץ ובכל אבר שבאדם, קבלה: מגלה מה שבעולמות העליונים.
  • העיקר - חסידות: האדם הפרטי, קבלה: האומה.

המתנגדים

המתנגדים בהנהגת הגר"א ראו בחסידים זרם מיסטי - "כת" - שמסכנת את יסודות היהדות. חששו מהשינויים שהחסידים הנהיגו בדינים, במנהגים ובדרך לימוד התורה.

הטענות שלהם נגד החסידות היו:

  • לימוד תורה - עקרונות לימוד התורה של החסידים מערערים את יסודות לימוד התורה ויוצרים סכנה לעצם לימוד התורה שהוא יסוד היסודות של קיום העם היהודי.
  • רוע - דעת החסידים שהשכינה שורה גם בחוטאים ושאפשר לעבוד את ה' גם ביצר הרע מטשטשת את התחום שבין הקודש לחול, המותר והאסור.
  • הצדיק - דעתם שהוא מתווך בין העם לה' היא עבודת אלילים ממש.
  • הרגש - אצל החסידים הכל מבוסס על הרגש הדתי, אך אין לסמוך עליו כי כל אדם יכול להיגרר אפילו אחרי רגש של כפירה.
  • קבלה - אחת הטענות העיקריות היתה כלפי העובדה שהחסידות הביאה את חלק הסוד שבתורה לידי גילוי.

ספרים על הנושא

הסופר והחוקר ד"ר יצחק אלפסי כתב על החסידות 90 ספרים וכתביו נמצא פירוט על הנושא.