ברכת הפת: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ברכה שמברכים לפני אכילת לחם. על אף שהפת נעשית מאחד | ברכה שמברכים לפני אכילת לחם. על אף שהפת נעשית מאחד מ[[חמשת מיני דגן]], ודגן הוא מגידולי הארץ, והיה ראוי לברך עליו "[[בורא פרי האדמה]]", אך הואיל והפת היא עיקר מזונו של אדם, קבעו לו מתוך חשיבותו ברכה לעצמו. נוסח הברכה הוא: "המוציא לחם מן הארץ". את ברכת הפת, מברכים אפילו על כמות מועטת ביותר של פת. | ||
== פת שלם == | |||
כדי שברכת הפת תחול על ככר שלם או גדול, אין מפרידים את הככר לפני הברכה. חותכים את הפרוסה מהככר לפני ברכת הפת, כדי שלא תהיה שהייה ארוכה בין הברכה לאכילה, אך אין מפרידים אותה לגמרי מהככר עד לאחר הברכה. ב[[שבת]]ות ובחגים אין חותכים את ככרות הלחם משנה אלא לאחר ברכת הפת, אך נוהגים לסמן בסכין על הפת לפני הברכה את המקום שבו יחתכו את הפת. | |||
== מה פוטרת == | |||
ברכת הפת, שאותה מברכים על הלחם בתחילת הסעודה, פוטרת מברכה את המאכלים והמשקאות הבאים מחמת הסעודה, ואין מברכים ברכה נוספת לפני אכילתם. על יין ששותים בסעודה יש לברך את ברכת "[[בורא פרי הגפן]]". מפאת חשיבותו של היין אין ברכת הפת פוטרתו מברכה. כמו כן, מאכלים שנאכלים בתוך הסעודה, אך אינם באים מחמת הסעודה, אלא לקינוח סעודה, יש לברך לפני אכילתם את הברכה המתאימה. מאכלים הבאים מחמת הסעודה הם מאכלים שמטרתם להשביע, כגון בשר, דגים, ביצים, ירקות, גבינה ועוד. | |||
== דברי מאפה == | |||
מי שאוכל דברי מאפה בכמות שקובעים עליה סעודה, דין דברי המאפה כדין הפת. עליו ליטול את ידיו במים ולברך את ברכות "על [[נטילת ידים]]" ו"המוציא" ולאחר האכילה לברך "[[ברכת המזון]]" - במקום ברכות "[[בורא מיני מזונות]]" ו"[[על המחיה]]" שמברכים לפני ואחרי אכילת דבר מאפה. | |||
לפי שיעור ה"[[חזון איש]]" בפחות מ - 200 סמ"ק עדיין לא קיים ספק ופטורים מנטילת ידיים ומברכת המוציא {{מקור|(כי טרם הגיעו לשיעור קביעות סעודה)}}. לפי שיעור [[הרב חיים נאה]] החל מ - 168 סמ"ק קיים ספק אם מברכים "על נטילת ידיים" ו"המוציא". לדעת ה[[משנה ברורה]], אין לברך את ברכות "על נטילת ידיים" ו"המוציא" אלא אם כן אכל מיני מאפה כשיעור סעודה קבועה של ערב ובוקר. לכן, אם ברצונו לאכול מיני מאפה בשיעור שקיים בו ספק אם נוטלים ידיים ומברכים "על נטילת ידיים" ו"המוציא", יאכל אותם רק בתוך סעודה שאוכלים בה פת, כדי לא להכנס למצב של ספק ברכות. | |||
[[קטגוריה:ברכות]] | |||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה מ־14:24, 4 בפברואר 2009
|
|
ברכה שמברכים לפני אכילת לחם. על אף שהפת נעשית מאחד מחמשת מיני דגן, ודגן הוא מגידולי הארץ, והיה ראוי לברך עליו "בורא פרי האדמה", אך הואיל והפת היא עיקר מזונו של אדם, קבעו לו מתוך חשיבותו ברכה לעצמו. נוסח הברכה הוא: "המוציא לחם מן הארץ". את ברכת הפת, מברכים אפילו על כמות מועטת ביותר של פת.
פת שלם
כדי שברכת הפת תחול על ככר שלם או גדול, אין מפרידים את הככר לפני הברכה. חותכים את הפרוסה מהככר לפני ברכת הפת, כדי שלא תהיה שהייה ארוכה בין הברכה לאכילה, אך אין מפרידים אותה לגמרי מהככר עד לאחר הברכה. בשבתות ובחגים אין חותכים את ככרות הלחם משנה אלא לאחר ברכת הפת, אך נוהגים לסמן בסכין על הפת לפני הברכה את המקום שבו יחתכו את הפת.
מה פוטרת
ברכת הפת, שאותה מברכים על הלחם בתחילת הסעודה, פוטרת מברכה את המאכלים והמשקאות הבאים מחמת הסעודה, ואין מברכים ברכה נוספת לפני אכילתם. על יין ששותים בסעודה יש לברך את ברכת "בורא פרי הגפן". מפאת חשיבותו של היין אין ברכת הפת פוטרתו מברכה. כמו כן, מאכלים שנאכלים בתוך הסעודה, אך אינם באים מחמת הסעודה, אלא לקינוח סעודה, יש לברך לפני אכילתם את הברכה המתאימה. מאכלים הבאים מחמת הסעודה הם מאכלים שמטרתם להשביע, כגון בשר, דגים, ביצים, ירקות, גבינה ועוד.
דברי מאפה
מי שאוכל דברי מאפה בכמות שקובעים עליה סעודה, דין דברי המאפה כדין הפת. עליו ליטול את ידיו במים ולברך את ברכות "על נטילת ידים" ו"המוציא" ולאחר האכילה לברך "ברכת המזון" - במקום ברכות "בורא מיני מזונות" ו"על המחיה" שמברכים לפני ואחרי אכילת דבר מאפה.
לפי שיעור ה"חזון איש" בפחות מ - 200 סמ"ק עדיין לא קיים ספק ופטורים מנטילת ידיים ומברכת המוציא (כי טרם הגיעו לשיעור קביעות סעודה). לפי שיעור הרב חיים נאה החל מ - 168 סמ"ק קיים ספק אם מברכים "על נטילת ידיים" ו"המוציא". לדעת המשנה ברורה, אין לברך את ברכות "על נטילת ידיים" ו"המוציא" אלא אם כן אכל מיני מאפה כשיעור סעודה קבועה של ערב ובוקר. לכן, אם ברצונו לאכול מיני מאפה בשיעור שקיים בו ספק אם נוטלים ידיים ומברכים "על נטילת ידיים" ו"המוציא", יאכל אותם רק בתוך סעודה שאוכלים בה פת, כדי לא להכנס למצב של ספק ברכות.