מלחמת ארבעת המלכים את החמישה
|
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
בפרשת לך לך מתואר על מלחמה בין ארבעה מלכים לחמשה.
תיאור האירוע בספר בראשית[1]
בימי אברהם אבינו היתה קואליציה של ארבעה מלכים (אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר, כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם) שכבשה את כל עבר הירדן:
- "כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם, וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם, וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם: וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר: וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר."
לאחר מכן, התעררו חמישה מלכים אחרים (בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם, בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה, שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבוֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר), להלחם בארבעת המלכים הנזכרים. מיקום האירוע היה עמק השידים (ים המלח).
חמשת המלכים הפסידו את המלחמה, וברחו מפני האויב, ובעת מנוסתם - חלקם נפלו לתוך בורות, וחלקם נמלטו להרים. מלכי סדום ועמורה וכל תושביה, נלקחו לשבי, ובין השבויים היה בן אחיו של אברהם אבינו: לוט.
משנודע הדבר לאברהם אבינו, יצא למלחמה כדי לשחרר את לוט, וניצח באופן על-טבעי.
משמעות לדורות
הרמב"ן בפירושו לחומש מבאר על פי המדרש[2], שמלחמה זו היתה הוראה לעתיד, מעשה אבות סימן לבנים ביחס לארבעת הגלויות שעתידים בני ישראל לגלות בין הגויים. אמרפל מלך שנער זו גלות בבל [שנער זה בבל כידוע], אריוך מלך אלסר זו נגד גלות מדי, כי אלסר היא עיר במדי, כדרלעומר מלך עילם הוא יון, כי מקודם מלך אלכסנדר בעילם כשש שנים אחרי שניצח את דריוש בן אסתר, ותדעל מלך גוים זו מלכות אדום, רמז למלך מלכות אדום שהומלך על עיר מקובצת מעמים רבים והם נפרדין לארבע רוחות העולם.
הרד"ק[3] רואה בסיפור האירוע לקח נוסף, והוא ההחלטה של אברהם אבינו לפתוח במצבע צבאי מסוכן כדי להציל את בן אחיו:
- "ונכתב הספור הזה בתורה להודיע יושר לבב אברהם עם האל ובוטח בו בכל לב. כי במעט אנשים רדף אחר ארבעה מלכים, ולהודיע כי ראוי לאדם למסור עצמו למקום סכנה להציל קרובו, כמו שעשה אברהם אבינו".
ממצאים ארכיאולוגיים המאששים את האירוע
בארכיאולוגיה עדכנית אכן נמצאו השמות של המלכים ושל מדינותיהם, והעובדה שהיתה מלחמה בין קואליציות בתקופת האבות, באיזורים המתוארים במקרא, וכן פרטים נוספים של האירוע[4].
כדוגמא נציין לוח (נמצא כיום בלונדון) ממלחמת אמרפל במלכי עילם ונצחונו בצד האחד, ובצד השני שמות הנלחמים נגדו כדרגמל (=כדרלעומר) אריוכו (=אריוך) תיידעל (=תדעל). ואולם שם אמרפל נקרא שם בשם עמורבי, אך נמצאו חותמת אשר נכתב "רפל" במקום "רבי" [והיינו ש"עמורבי" היה שמו ג"כ "עמורפל"][5].
מציינים החוקרים, שהשמות של המלכים ומדינותיהם כפי ההברה המוזכרת במקרא, היתה קיימת רק במאה ה-18 לפני הספירה, שהוא זמן האבות[6].
הארכיאולוג נלסון גליק בספר "עבר הירדן המזרחי"[7] כתב:
- בבראשית (יד, ה-ז) מסופר על מלכי המזרח ובראשם כדרלעומר, שכבשו את כל עבר הירדן, מעשתרות והוא בקצהו הצפוני, ועד איל פארן בקצהו הדרומי, ומתוך שתפשו אחת לאחת את כל הערים הבצורות שעל דרכם, שכן אלה ניסו כנראה להעמיד חזית מאוחדת בפני האויב. העובדות הארכיאולוגיות מתאימות לחלוטין למסורת ספרותית זו. סמוך לשנת 1900 לפנה"ס בא כליון גמור על כל המבצרים והישובים הגדולים שבארץ בתוך התחומים שחקרנו, עד כדי כך, שתרבותם המיוחדת לא קמה עוד לתחיה. המכה אשר הוכו היתה נצחת כל כך, עד שחורבנן היה חורבן גמור. ערי הארץ לא נבנו עוד, וחלק גדול של עבר הירדן הפך מקום חנייה ליושבי אהלים, שכליהם היו עורות כלים ולא חרס בר קיימא, כפרים ומבצרים שכל כליהם היו עורות כלים ולא חרס בר קיימא, כפרים ומבצרים של קבע לא היו עתידים לקום עוד על פני הארץ עד ראשית תקופת הברזל...''