אבהות: הבדלים בין גרסאות בדף

בעניינים רבים יש חשיבות לקביעת מעמד האבהות, אשר יוצר יחס הדדי של חובות וזכויות מצד האב כלפי בנו או בתו, ומצד הבן או הבת כלפי האב:

הייחוס, איסור עריות, קביעת ממזרות, ירושות, חיוב האב למזונות, לחינוך, למילה, לפדיון, ללמד תורה, להשיא אשה וללמד אומנות, זכויות האב בבתו לעניין מציאתה ומעשי ידיה, חובת הבן או הבת במצות כבוד אב, ובאיסור הכאה וקללה, ועוד.

מעבר לשקולים הלכתיים, קיימים גם שקולים רגשיים וחברתיים שונים מצד הילד עצמו, האם, האב והציבור, אשר נוצרים לאחר קביעה חיובית או שלילית של יחס אבהות בין אב-נטען לילד.

במצב בו איש מכחיש שהוא אבי-הילד, או כאשר הוא טוען שאינו יודע אם אמנם הוא האב אם לאו, כגון במקרה שהאם קיימה יחסי-אישות עם מספר גברים, ולעומתו טוענת האם שהוא אכן מולידו של הילד, נידונה השאלה כיצד להתייחס להוכחות מדעיות בדבר קביעת אבהות והכרת אבהות במצבים כאלו.

דרכי ההוכחה השונות מבוססות על ההנחה המדעית, שתכונות שונות עוברות בתורשה מהאב ומהאם, ולכן ניתן לבדוק תכונות כאלו, ולברר אם אכן הבעל-הנטען או הנואף-הנטען הוא מולידו של הילד.

בערך זה יידונו קבילותן של טענות ובדיקות שונות להוכחת האבהות, במקרה שהאב-הנטען מכחיש אבהותו כלפי ילד מסויים, בעוד שאם-הילד טוענת שהוא האב הביולוגי, או כאשר מתעורר ספק מי הוא האב.

בעניין קביעת אבהות במקרה של הזרעה מלאכותית - ראה ערך הזרעה מלאכותית

בעניין אבהות במקרה של שיבוט - ראה ערך שבוט ותאי גזע

מצב האמהות נקבע בפשטות כשראינו שילדה את הילד, כך שבדרך כלל זו שאלה עובדתית^[1], ואפילו לא ראינו שילדה וולד זה, כל שבניה קטנים והם כרוכים אחריה ונדבקים אצלה, הרי היא בחזקת אמם^[2]. לעתים רחוקות יכולה להתעורר שאלת אמהות, כגון במקרה שהוחלפו התינוקות בבית החולים או במקום אחר, בין אם הדבר נעשה בטעות, ובין אם הוא נעשה במכוון, או כשמתעוררת שאלת חטיפה של יילוד, והדוגמה הקלאסית לכך היא משפט שלמה^[3].

במקרה של תרומת ביצית מאשה אחת ואם-פונדקאית אחרת, מי מוגדרת כאם הילד - ראה בערך הפריה חוץ-גופית.

רקע מדעי

שיטות מדעיות - קיימות שיטות מדעיות אחדות, אשר בעזרתן ניתן לשלול אבהות, או אף לקבוע קשר של אבהות בין גבר לבין בן או בת באופן חיובי:

בדיקה על סמך סוגי הדם: כדוריות הדם האדומות מכילות על שטח הפנים מספר אנטיגנים ממערכות שונות, כגון אנטיגנים מסוג A, B, AB, O, או מערכות יותר ייחודיות ומפורטות כגון Rh, Kidd, Kell, Duffy, MMS ואחרות. אם בדיקת סוגי הדם של האם, הילד, והאב-הנטען מראה חוסר אפשרות לצירוף מסויים, ניתן לומר שהאב-הנטען אינו אבי הילד. לדוגמא, במקרה שסוג דמו של האב-הנטען הוא OO, האם היא AB, והילד הוא AB, לא ייתכן שהאב-הנטען הוא אבי הילד, מכיוון שלא ייתכן שהוא לא ירש מאדם זה אף אחד מהאנטיגנים שלו. האמינות המדעית של שלילת אבהות באמצעות בדיקת סוגי הדם היא 93%^[4].

באמצעות שיטה זו ניתן רק לשלול אבהות, אך לא ניתן לקבוע אבהות באופן חיובי. זאת מכיוון שיש הרבה אנשים עם מערכות זהות של סוגי דם אלו, ולכן לא ניתן לומר שדווקא אחד מהם הוא אבי הילד.

בדיקה על סמך סיווג הרקמות: דרך זו מדעית יותר ומהימנה יותר להוכחת אבהות. השיטה הוכנסה לשימוש לראשונה באירופה, בעיקר בארצות דוברות גרמנית, בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20, ומשם התפשטה לארה"ב ולשאר חלקי העולם^[5]. הבדיקה מבוססת על מערכת האנטיגנים מסוג HLA^[6], שהם אנטיגנים לתיאום רקמות הגוף. זאת היא מערכת תורשתית האחראית להימצאותם של אנטיגנים ספציפיים לתיאום רקמות על פני מעטפת התא בכל רקמות הגוף, ובכל תאי הגוף אשר מכילים גרעין תוך-תאי (למעט כדוריות אדומות, שאינן מכילות גרעין כזה). מערכת תיאום הרקמות באדם מצטיינת ברבגוניות עצומה. כל תא בגוף נושא על פניו תריסר אנטיגנים שונים של HLA: ששה אנטיגנים שונים שהתקבלו בתורשה מהאב, וששה אנטיגנים אחרים שהתקבלו מהאם. ניתן לקבל כמיליון גנוטיפים שונים^[7]. שיטה זו, על ריבוי מרכיביה, השוני בגלוייה באוכלוסיות שונות, יכולת איתורה למן תקופת העובר, והיותה בלתי מושפעת משינויים סביבתיים כלשהם, עושים אותה לשיטה אמינה ביותר, מעין טביעת אצבעות גנטית ייחודית לכל אדם.

בדיקה על סמך גנטיקה מולקולרית: בשיטה זו בודקים את מבנה הדנ"א, היינו החומר התורשתי המצוי בכרומוזומים. מבנה הדנ"א הינו אוניברסלי, ולכן אותם מרכיבים כימיים משותפים לכל היצורים החיים. יחד עם זאת קיימת ייחודיות של הדנ"א, המתבטאת ברצף שונה של אותם מרכיבים כימיים, בהם מצויים אזורים ייחודיים לכל פרט ופרט. לפיכך מהווים סמנים ייחודיים אלו כעין טביעת אצבעות מיוחדת של הפרט. אזורים אלו כוללים גם את מערכת תיאום הרקמות (HLA). לפי שיטה זו אפשר לברר את יחס האב-הנטען לא רק ליילוד, אלא גם לעובר בעודו ברחם אמו, באמצעות בדיקת מי-שפיר^[8].

הזיהוי הגנטי יכול להיעשות אפילו מקטע קטן של רקמה כלשהי, כגון שיער, טיפת דם, שכבת זרע, או קטע של עור. הזיהוי הוא בוודאות קרובה ל-100%, שכן הסיכוי שלשני בני אדם יהא אותו הרכב של דנ"א הוא אחד ל-30-3 מיליון.

בדיקה על סמך איזו-אנזימים ספציפיים: קיימות מוליקולות חלבוניות המכונות איזו-אנזימים, אשר עוברות בתורשה בצורה דומיננטית. איזו-אנזימים אלו נבדקים בעזרת אלקטרופורזה, היינו הרצת הנוזל בשדה חשמלי, שבו ישקעו המוליקולות במיקומים שונים בהתאם לתכונותיהם החשמליות, מסיסותם, ומשקלם המולקולרי. בשיטה זו ניתן לבדוק מספר קבוצות של איזו-אנזימים^[9], ולהשוות את נוכחותם בדם האב-הנטען והילד.

דרגת מהימנות - שילוב ארבע השיטות הללו, היינו סוגי דם, סיווג רקמות, גנטיקה מולקולרית ואיזו-אנזימים, נותן מהימנות של 99.9-95%, הן לשלילת אבהות והן לקביעה חיובית של אבהות^[10]. באופן מהותי לא יכולה קביעה מדעית לתת אמינות של 100% בגלל סיבות כלליות, כגון אפשרות של טעות מעבדתית, ושינויים בתפיסה ובהבנה המדעית. כל אלו הם זניחים בתנאים נכונים, ומהימנותם כאמור קרובה ביותר לוודאות מלאה.

בדיקה על סמך נתונים אנתרופולוגיים - קיימת עוד שיטה לקביעת אבהות, והיא בדיקות אנתרופולוגיות. בשיטה זו משווים אלמנטים רבים ומגוונים במבנה האדם, ובעיקר בפרצופו, ויכולים להגיע לאמינות מדעית בטווח של 99-70%.

מהימנותה של שיטה זו פחותה במקצת מהשיטות המדעיות החדישות שתוארו לעיל, והיא טרם נבחנה בבתי המשפט ובבתי דין רבניים.

עקרונות - באופן כללי, על מנת שמערכת גנטית תשמש ככלי עזר משמעותי להוכחת אבהות או לשלילתה היא חייבת למלא אחרי התנאים הבאים:

סמני המערכת חייבים לבוא לידי ביטוי ביילוד, ולהישאר קבועים לכל משך החיים; השיטה חייבת להיות פשוטה יחסית, מהימנה, וניתנת להישנות בכל עת; צורת הורשת הסמנים צריכה להיות ידועה; המערכת צריכה להיות רב-גוונית.

מערכת סיווג הרקמות והדנ"א מקיימים את כל התנאים הללו, למעט העובדה שאין היא פשוטה כלל ועיקר^[11].

פרטי דינים

זוג נשוי

רוב וחזקה - במקרה של זוג נשוי כהלכה, נקבע היחס בין אב לבנו בדין רוב, היינו על סמך ההנחה שרוב בעילות אחר הבעל^[12], או בדין חזקה, היינו על סמך החזקה שהוא אביו^[13]. דין זה הוא נכון אפילו באשה שמרננים עליה שזינתה^[14], ואפילו אם נעדר הבעל עד שנים עשר חודש, שאז אומרים שהשתהה העובר במעי אמו אפילו תקופה כה ארוכה, ותולים את האבהות בבעל^[15]. מבחינה מדעית מקובל שמשך הריון ממוצע הוא 268 יום. ב-1:42 לידות משך ההריון הוא 284 יום, ב-1:740 לידות - 293 יום, ב-1:31,000 - 310 יום, וב-1:3,400,000 - 301 יום^[16].

נאמנות האב - נאמן האב לומר בני זה בכור הוא^[17], ואפילו אם מוחזקים אנו בבן אחר שהוא בכור, הרי הוא נאמן^[18]. וכן נאמן האב לפסול את בנו ולומר שהוא ממזר^[19]. ואם אומר האב על אחד שאינו בנו - יש אומרים, שאינו נאמן^[20]; ויש אומרים, שגם במקרה כזה הוא נאמן^[21]. יש מי שכתב, שאין האב נאמן כאשר האם מכחישתו^[22]. ואינו נאמן אלא על מי שהוחזק לנו שהוא אביו, כגון באשתו נשואה, אבל פנויה שאומרת זהו בן של פלוני, והוא אומר שנתעברה מממזר, אינו נאמן לפוסלו^[23].

הפוסקים, ובעיקר בתי הדין הרבניים בארץ, הגבילו את נאמנות הבעל מדין 'יכיר' במצבים שונים, וסמכו יותר על החזקה והרוב, שרוב בעילות אחר הבעל^[24].

פנויה

יש אומרים, שהדרך היחידה להוכיח אבהות ביחס לפנויה היא רק בהודאת האב-הנטען, ואם הוא מכחיש, אין דרך לקבוע אבהותו^[25]; ויש אומרים, שמותר להיעזר בעדויות של עדים, כגון שאומרים שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורים^[26], ולהטיל על האב-הנטען חרמות ושבועות לשם הוכחת אבהותו, אם הוא עומד בהכחשתו^[27].

יש שקיבלו דרכי התנהגות מסויימות של האב-הנטען כהוכחה על אבהותו, כגון שהעלה את שמו כשם קרוביו^[28], או כשהאב-הנטען הציע לאם בזמן הריונה לבצע הפלה, או כשהוכח שהאב-הנטען קיים עם האשה יחסי אישות בזמן המתאים להריון זה, וכשלא הוכח שבאותו זמן קיימה האשה יחסי-אישות עם אחרים^[29].

אב-נטען שהודה שהוא אבי הוולד, גם אם הודאתו ניתנה מחוץ לכותלי בית המשפט, וגם אם היא ניתנה לפני לידת הוולד, הרי היא הודאה מחייבת^[30].

הוכחות מדעיות

דמיון בקלסתר הפנים בין הילד לבין האב-הנטען, או בין הילד לבין הנואף-הנטען: מצינו דרשות חלוקות אם יש בדמיון זה משום הוכחה כלשהי לקרבת הדם בין ילד לבין מולידו. יש מקורות שמשמע מהם שהדמיון מוכיח^[31]; ולעומת זאת יש שמשמע מהם, שאשה נואפת יכולה להתעבר מבעלה, אך יכולה היא לצייר בדמיונה דמותו של הנואף, והוולד ידמה לו^[32].

קביעת אבהות על סמך בדיקת סוגי הדם - עניין זה שנוי במחלוקת בין רבני דורנו. לאור הנתונים המדעיים, שהבדיקה רחוקה מוודאות מדעית בדבר קביעה חיובית של אבהות, ברור שאי-אפשר לחייב במזונות, או להעניק דיני יורש, על סמך תוצאה חיובית של הבדיקה. אך אם התוצאה היא שלילית, היינו שלפי סוגי הדם של הוולד, האם והאב-הנטען לא יתכן שהוא אביו-מולידו, דנו בכך אם יש בכוח בדיקה זו לפטור ממזונות, או לסלק מירושה.

יש שלא קיבלו הוכחה זו, כיון שעמדת המדע בזה אינה וודאית ואינה קבועה, ולעומת התפיסה המדעית עומדת דעת חז"ל, שהדם בא אך ורק מן האם^[33], ולכן אין משמעות להשוואת נתוני סוגי הדם בין הילד לבין האב-הנטען^[34]; יש מי שכתב, שיתכן שדברי חז"ל בעניין מקור הרקמות והאיברים השונים מן האב או מן האם אינם כל כך כפשוטם, ובוודאי שאין זה נוגע כלל לסוגי הדם, אלא שממילא אין להסתמך על בדיקות סוגי הדם לצורך קביעת אבהות או שלילתו^[35]. והיינו שדברי הגמרא מתייחסים לקשרים רעיוניים ומטפיזיים, ולא לקשרים טבעיים וביולוגיים, אלא שאין להסתמך על בדיקת סוגי הדם, משום שדין בדיקת הדם הוא מכוח רוב וספק, ולא מכוח וודאות^[36]; יש שהבדילו בין הדם כולו, שבא מן האם כדעת חז"ל, לבין תאי הדם ורקמות הדם, שיכולים לבוא גם מן האב כדעת המדע, ולכן יש מקום לסמוך על הקביעה השלילית על סמך בדיקה כזו^[37]; יש שקבעו שבן לזוג נשוי, שמצד אחד קיימת הנחה שרוב בעילות אחר הבעל, ומצד שני יש רוב שדמם של ילדים זהה להוריהם, אם נמצא בעזרת בדיקת סוגי הדם, שאין דם הילד זהה לאב-הנטען, הרי שנוצר תיקו בין החזקות הללו, ועל כן פסקו שהבעל הנתבע פטור מלשלם מזונות עבור הילד^[38].

בית הדין הרבני הגדול פסק, שאם יש חזקה לילדים שהם ילדיו של פלוני, יש להם חזקת כשרות, ואין האב נאמן לומר שאין הם ילדיו, אלא אם יביא עדים ברורים על כך, אבל בדיקת סוגי הדם נחשבת רק כהוכחה נסיבתית, ואין בכוחה לשנות את מעמד הילדים נגד חזקה^[39]; יש מי שכתב, שבמקרה שהאב-הנטען איננו נשוי לאם, שאז אין כלל רוב בעילות אחר הבעל, ונשאר רק הרוב שדם הילדים זהה להוריהם, אין לחייב במזונות איש כזה, שבדיקות הדם שוללות את אבהותו^[40]; ויש שסמכו לחלוטין על בדיקת סוגי הדם לשלילת אבהות, בין בנשוי ובין בשאינו נשוי^[41], ואפילו לאסור האשה על בעלה כדין נואפת^[42].

אכן, ביחס לדיני ירושה, כל עוד אין בדיקה חיובית לקשר בין הילד לאב-הנטען לא יוכל וולד זה לרשת אותו, כי נוצר ספק, ועל כן דינו של הילד כדין ספק יורש^[43].

בעניין ממזרות, אין סומכים על בדיקות אלו^[44].

לעניין דיני נפשות, כגון מיתה על הכאת או קללת אביו - יש מי שכתב, שיתכן שאפשר לחייב את הבן על סמך תוצאות בדיקות המאשרות אבהות, או לפטור אותו על סמך בדיקות השוללות אבהות, כי בדיני נפשות סומכים על רוב ועל חזקה^[45].

המחלוקת בפסיקות השונות תלויה במספר עניינים:

יש שתלו את המחלוקת בשאלה כיצד להתייחס להלכה במצב בו עמדת חז"ל מנוגדת לתפיסת המדע, והשאלה ההלכתית תלויה בעניין המדעי, ולא בהגדרה הלכתית בסיסית הנלמדת מפסוק או מהלכה למשה מסיני וכד', כגון נידוננו, שהשאלה היא האם יש לאב חלק בתורשת הדם בוולד, או שהכל תלוי באם^[46]; יש שתלו המחלוקת בשאלה אם אמנם גירסת הגמרא כוללת גם דם מהאם, או שסמכו על הגירסה שלפנינו, שלא גורסים כלל דם^[47], וממילא אין סתירה בין עמדת חז"ל לבין עמדת המדע; יש שהוכיחו, שעניין זה אם הדם בא מהאם או לא, הוא עצמו נמצא במחלוקת בתלמוד^[48]; ויש שנזהרו בכלל מלסמוך על חידושים מדעיים שלא נזכרו בחז"ל, ושמטבעם נוטים להשתנות^[49].

קביעת אבהות על סמך בדיקות מולקולריות, סיווג הרקמות, ואיזו-אנזימים - שיטות אלו התקבלו כקבילות על ידי שני בתי דין רבניים, שכן כאן אין כלל העניין של המחלוקת בין חז"ל לבין המדע ביחס לתורשת הדם על ידי האם בלבד, או בשיתוף עם האב, כי ה-HLA נבדק בכדוריות הלבנות, ובעצם הוא משותף לכל הרקמות בגוף, וכן מפני שבדיקת סיווג הרקמות הוא בוודאי רוב של טבע שאינו תלוי במנהג בני אדם, והוא רוב מוחלט שלא חוששים בו למיעוט, ועל כן הוא עדיף על רוב בעילות אחר הבעל, שהוא רוב המבוסס על מנהג. אכן, פסק דין זה התקבל רק לגבי דיני מזונות, ולא כדי לקבוע ממזרות, שלזה צריך וודאות של 100%, בעוד שהבדיקות המדעיות מגיעות לדרגה קצת פחותה מזה^[50], ואף אם נעשתה בדיקת רקמות ועל פיה מתברר שהילד איננו בנו של בעל-האשה, אין הוא ממזר^[51].

לעומתם קבע בית הדין הרבני הגדול בשתי פסיקות נפרדות, שבדיקה זו לא הוכחה כלל, והפקפוק שעליה מבחינה הלכתית הוא עצום ורב^[52], ובדיקת הרקמות לא די בה כדי לקבוע אבהות בוודאות, אלא רק בצירוף סיוע נוסף^[53].

כפיה לבדיקה - בית הדין הרבני הגדול פסק שאין כוח וסמכות בידי בית הדין לחייב בדיקה זו, ואם אחד מהצדדים מסרב לבצע את הבדיקה, אין זו ראיה מוצדקת נגדו^[54]. ויש מי שחלק על קביעה זו, והסיק כי יש כוח ביד בית דין לכפות על בדיקה שיכולה לסייע לו בקביעת פסק-הדין, ולכן אם אמנם יסבור בית הדין שיש בבדיקות להוכחת אבהות משום הוכחה קבילה על פי ההלכה, יוכלו לכפות בדיקה זו^[55].

מצבים שאין לבצע בדיקות - אשה שאמרה לבעלה בעת הריונה שהעובר איננה ממנו, ואחר כך נולדה בת, והיא הוחזקה כבתו של בעל-האשה, אין שום זכות להטיל דופי בבת, שכן אין האשה נאמנת לומר על עובר שאינו מבעלה^[56], ואף שהתורה האמינה לאב על כך, זה דווקא בהכרת דבר ברור^[57], ולא כשהאב אומר רק שיש לו ספק בנידון, ולפיכך אין לעסוק כלל במקרים כאלו בבדיקת רקמות או בבדיקות דנ"א^[58].

בגלל בעיית הממזרות, יש שהעדיפו להימנע מלבצע בדיקות מדעיות לקביעת אבהות במקרה של זוג נשוי, אלא לסמוך על החזקה והרוב, ולהכריע שבעל האשה הוא אבי הילד. לדעתם אין להזדקק לבדיקות שעשויות להראות שבעל האשה איננו אבי הילד, ובכך עלולים לקבוע שהילד הוא ממזר, אף על פי שבדרך זו עלול להיגרם עוול לבעל האשה^[59], וזאת אף על פי שמידת הסבירות המדעית לקביעת אבהות באמצעות בדיקת תיאום הרקמות היא גבוהה ביותר. יתר על כן, יש מי שכתב, שבכל מקרה אין לקבוע ממזרות על סמך בדיקת דנ"א, אף שמבחינה מדעית אי-ההתאמה בין האב לבן היא בירור מוחלט^[60].

גילוי ממזרות - גנטיקאי שביצע בדיקת סיווג רקמות, ובאקראי התברר שמבחינה גנטית לא יכול להיות שהמוחזק כאביו של הילד הוא אמנם אביו, יש מי שכתב, שאסור לו לגלות עובדה זו, כיוון שמשפחה שנטמעה נטמעה, ואין לפסול מי שמוחזק בכשרות על סמך ראיות מדעיות שאינן וודאיות^[61].

רקע משפטי

סמכות השפיטה - בעניין הסמכות בארץ לדון בשאלת קביעת אבהות, לא הוכרע הדבר אם זה בית הדין הרבני, או בית המשפט האזרחי^[62].

בדיקת סוגי דם - בית המשפט העליון מכיר בשלילת אבהות על סמך בדיקת סוגי הדם, עקב היות השיטה מדעית ואמינה^[63], ומאידך אין הוא מכיר בבדיקה זו כהוכחה חיובית לקביעת האבהות^[64].

כפיה לבדיקה - אכן, כל זה הוא בתנאי שהצדדים מסכימים לבדיקת הדם. ברם, אין לבית המשפט סמכות להורות על עריכת בדיקת הדם, וגם לא יסיק בית המשפט מאומה מסירובו של צד להסכים לעריכת בדיקת הדם^[65]. יתר על כן, במקרה של קטין, גם אם ההורים מסכימים שתיערך בדיקת סיווג רקמות לצורך קביעת קשר הורות בין הקטין לבין האב-הנטען, בית המשפט ימנע בדיקה כזו, ולא יצווה עליה, שכן בדרך כלל אין זה לטובת הקטין^[66].

בדיקת סיווג רקמות ובדיקה גנטית לצורך קביעת הורות וקשרי משפחה אינה יכולה להיערך אלא על פי צו של בית משפט לענייני משפחה, ולקיחת דגימה של חומר גנטי לבדיקה כזו חייבת להיעשות לאחר הסכמה מודעת של הנבדק, ואם הוא קטין, חסוי או פסול דין - של האחראי עליו^[67].

בדיקת סיווג הרקמות ובדיקת איזו-אנזימים להוכחת אבהות נתקבלה על ידי בתי המשפט בישראל במספר תיקים^[68], ובית המשפט העליון מייחס לו משקל של ראיה מכרעת בשאלת האבהות, ולא משקל של ראיית סיוע בלבד^[69]. גם כאן לא מצא בית המשפט העליון סמכות לכפות על הצדדים את הבדיקה, אך מכיוון שמהימנות בדיקה זו גדולה בהרבה מזו של סוג הדם, ובעיקר ביכולתה לסייע לקביעה חיובית של אבהות, יוכל בית המשפט להסיק מסקנות ראייתיות המשתמעות מסירוב לבצע הבדיקה^[70].

בדיקת דנ"א לזיהוי פושע - בית המשפט העליון קבע שבדיקת דנ"א לזיהוי בני אדם לצרכים משפטיים היא קבילה הן על הקהיליה המדעית, והן על בתי המשפט בארץ ובעולם^[71], ואפילו אם זו ההוכחה היחידה להרשעה^[72].

תזאורוס לוגי

• להכניס הקשר כאן

הערות שוליים